פרטים נוספים

אם אבא וסבא היו טורחים אי פעם להכין רזומה, לשניהם ביחד היו פחות סעיפים. זה העידן, זה תחום העיסוק וזה הפירוט: נולדתי בקריית גת, ועברנו משם כשהייתי בן חודש וחצי. זה מאפשר לי לומר שנולדתי בקריית גת בלי שהייתי צריך לחטוף מכות מהערסים שלה. לימודי קולנוע אחרי הצבא ועבודה בסרטים, כמו שקראו לזה לפני שנעלמה הבושה והתחילו לומר "תעשיית הסרטים הישראלית". ב-88' זכה תסריט קצר שלי בפרס ראשון בתחרות של המכון הישראלי לקולנוע. חמשת אלפים דולר. הסרט עלה ארבע עשרה. כמעט שנה אכלתי פלאפל בשוק בצלאל, וזו לא מטפורה.

 

לא עבדתי יותר בסרטים.

 

עבדתי זמן קצר כקופירייטר, ואחר כך כעיתונאי וכעורך. ב-1995 הצטרפתי כמנהל ושותף זוטר בחברת בת למולטימדיה, Matinee. התמקדנו במצגות עסקיות, שעוד לא הפכו בעזרת הפאואר -פוינט לכלי הביטוי המועדף על בעלי עניבות הסנופי, ושקלנו הפקת CD-ROMs לשוק התוכן החדש, שלכמה חודשים נראה היה שנפתח.

 

בינואר 1997, כפרויקט במסגרת לימודי מדיה דיגיטלית במרכז הבינתחומי בהרצליה, עלה לרשת מגזין מוניטור. אחרי חודש הוא הפך למסחרי, כלומר התחיל להפסיד כסף. מוניטור זכה בפרס חביב הקהל בתחרות של התאחדות התעשיינים, ולקראת סוף השנה, אחרי שנכשלה מכירתו לידיעות אחרונות או וואלה!, הוא נסגר. הצטרפתי לוואלה! כעורך הראשון של האתר (רוב התכנים מהתקופה הזו אבדו, במהלך השינויים שעברו על וואלה!).

 

שגעת הבועה הגיעה לארץ הקודש. עברתי לנטוויז'ן כעורך הראשי של פורטל נענע, ובתוך פחות מארבעה חודשים הקמנו את האתר. בתוך שמונה קרסה הבועה, והחלומות הפכו למלחמת קיום שטרם נגמרה. עבדתי כעורך ראשי וסמנכ"ל תכנים בקבוצת סיגלר, ואחר כך ניהלתי את שלב ההקמה של "אגו", ערוץ טלוויזיה אינטראקטיבי.

 

טקסטים שלי התפרסמו עד היום בבלייזר, גלובס, העיר, התקשורת, וואלה!, Ynet, חדשות, נענע, Net מגזין, עכבר העיר, PC מגזין, מוניטין, מוניטור, מעריב, עיתון תל אביב ואחרים של ידיעות תקשורת, צומת השרון, קונטקסט. ועוד.

 

(צילום האייקון: אריאל שליט, הארץ)

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: