המדיה החדשה

 

קישורים שהתווספו לעמוד זה לאחר פתיחת האתר

– אין קישורים נוספים

 

 המדיה הוותיקה מתחילה לגלוש

ידיעות בשטח, האינטרנט במתח

"סוף סוף אפשר יהיה לנחש איך פיגורות תקשורתיות, ברמה של עופר שלח, ירגישו בפעם הראשונה שתופיע תגובה מנומקת למאמר חוצב להבות שלהם בפורום פרטי של נער בן 16, תחת הכותרת המלבבת "אופר שלח ההומו".
נכתב עם יוני שדמי. פורסם לקראת עליית Ynet לרשת

(נענע, 24/05/2000 ©)


הראשון באינטרנט

"קשה לחשוב על קמפיין עם כל כך הרבה בורות: "אם התרגלת לדלג כל שניה מאתר לאתר, ב-Ynet עושים הכל כדי לשנות את זה". אתם יודעים מה, יש לי הצעה: בואו נראה את עובדי Ynet המסורים, ועובדי שלמור אבנון עמיחי, משרד הפרסום של Ynet, המסורים לא פחות, גולשים ולו ליום אחד בלבד כשמחשביהם חסומים לגישה לכל אתר שהוא לא Ynet"
(נענע, 28/07/2000 ©)

 

יותר מבאס לגלוש מעריב

"כבר שלושה שבועות שאני מנסה להשיג את אמנון דנקנר, שאחד הדברים שיש לו עכשיו על הראש הוא שדרוג אתר האינטרנט של "מעריב". האתר הוא ערוץ 10 של האינטרנט הישראלי; הפער בין הפוטנציאל לחוסר המימוש אדיר, ואנשי המקצוע משתמשים בו תדיר כדוגמא שלילית".
(הזקן והלינק, נענע, 25/07/2002 ©)

ואם מעריב יקפוץ מהגג?

"מעריב העלה ביום שני את האתר שלו לאוויר (עם שלל בעיות טכניות וקונספט מיושן). עכשיו נשאלת השאלה – האם ידיעות ילך כהרגלו בעקבותיו וייתן קונטרה אחרי יומיים? על זה היתה הסבתא שלי נוהגת לומר – "ואם הוא היה קופץ מהגג, גם כן היית קופץ?"
פורסם עם עליית אתר מעריב לרשת
(נענע, 26/10/1999 ©)

"האם לא הגיע הזמן לצנזר את האינטרנט?" (רזי ברקאי)

"ת'אמת, לא כדאי להלחין את דבריו של רזי ברקאי? חודשיים לפני המילניום, וכאן אנשי תקשורת בכירים חיים בימי הדיליג`נס. האינטרנט היא האיום הגדול ביותר על העיתונות הקיימת, כי כל היררכית הכוח של העברת המידע, שזה אומר היכולת של מעטים לעשות בו (ובנו) מניפולציות, מתהפכת".
(נענע, 25/10/1999 ©)

 

השקט שלפני המהפכה באינטרנט

"יצא לכם פעם לקרוא ידיעה בעיתון על אירוע שקרה בשכונה שלכם או שהייתם עדים להתרחשותו? מכירים את התחושה הזאת, טיפה מרוגשת, טיפה מרירה, שבה אתם קוראים איך המציאות מתעוותת קלות ברגע שהיא מטופלת על ידי התקשורת? ככה אנחנו מרגישים כשאומרים לנו שהיתה פה השנה מהפכה".
נכתב עם דביר וולק
(נענע, 27/09/2000 ©)

 

הם מ-פ-ח-ד-י-ם

"עיתונאי בתקשורת המודפסת לא יודע, וגם העורך שלו לא יודע, כמה אנשים קראו אותו, ומה הם חשבו על זה. ברשת אלמנט תפיסת התחת של על הציבור יורד משמעותית, כי אין מה לדאוג, הגולשים ידאגו שכל הזמן תישאר מודע".
(אינטרנט פזיז, נענע, 06/10/2000 ©)

האיש שנולד עם פסיק ביד 

"המקשים הכי שחוקים במקלדת של אבישי מתיה, מייד אחרי אותיות אהו"י, הם הפסיק והנקודה. נראה שהוא לא בנוי נפשית לומר משהו בלי לקשט אותו באיזה דימוי, רצוי עם פסיקים, ונקודות, שמפוזרים במשפט בלי. קשר לכלום. אם אתם. מבינים. למה אני. מתכוון".
עיתונאי לקח מלחמת פורומים לעיתון
(הזקן והלינק, נענע, 30/08/2002  ©)


משחקים בשלולית האחורית   
"הביקורת על תפוזינה כללה שורה של עקיצות אישיות כלפי הבמאית נירית ירון, אשתו לשעבר של המוסיקאי שלמה גרוניך. לטענת פזית בניזרי / דנה ספקטור, ירון מדחיקה את קיומו של האקס בעברה. בכל פעם (ולא מעט פעמים) שאוזכרה ירון בביקורת היה זה בנוסח 'נירית ירון-גרוניך'"
אודי פרידן ונירית ירון תבעו את וואלה! ופזית בניזרי (דנה ספקטור)
(הזקן והלינק, נענע, 13/09/2002  ©)

בואו נשחק במונופול

המאבק בין חברות הכבלים לבזק על לב הציבור בנושא התחרות, המונופול והאינטרנט המהיר אבוד מראש. לציבור פשוט לא איכפת, הוא רק רוצה שהרשת תפסיק לזחול. ויש כאן רגע היסטורי – שני מונופולים יוצאים בקמפיין נגד עצם הווייתם – כפי שהיא מתבטאת אצל המתחרה
(נענע, 25/09/2000 ©)

 

עושים באינטרנט

חייבים לינקים?

"בתחילת הרשת, שמו לינק עם כל דבר. בנטקינג, למי שזוכר, כתבו פעם ידיעה עם שמונה מילים שונות שהיוו לינק – לאותו אתר מיקרוסופט. אחר כך הגיע שלב ההתחכמות – שהמייצג הרהוט ביותר שלו היה אתר suck.com ז"ל – שבו שימשו הלינקים לחידוד האמירה, להסברת הבדיחה או להעשרת הטקסט המקורי. בלי להעיף עכבר לכיוון הקישורים שבטקסט, לא יכולת לרדת באמת לסוף דעתו של הכותב".
(הזקן והלינק, נענע, 15/02/2003 ©)

 קודם הציצים 

"ניקח לדוגמא את מעריב, הארץ ו-Ynet. עיצוב שלושת האתרים הללו מאוד שונה, רמת ההשקעה והגימור של כל ידיעת חדשות שונה – אבל מרגע שנכנסת לתוך דיווח אחד, אתה בעולם בעל חוקים אחידים. אפשר בהחלט לקרוא לו, כהומאז' לבעלי הבית של שלושת האתרים המובילים הללו, "עולם הנייר". במעריב קיימת עדיין האופציה (האתר אמור לעבור עיצוב-מחדש מחדש בימים אלו) לדפדף בנחת ל"עמוד הבא". יותר דפוס מזה – אין".
(הזקן והלינק, נענע, 21/09/2002  ©)

האינטרנט מת (וחי באי-מייל)

"הסנובית מכל רשימות הדיוור הישראליות היא "אפעס". השיווק שלו מנצל את העובדה שרובינו קטנים, קטנוניים ורודפי כבוד. בכל רשימת דיוור, נזהרים שלא לחשוף את שמות המנויים. לא באפעס. ברשימה המסודרת, במעבה שמם המפורש של עורך העיתון ההוא, המגישה הזו והפרשן הבכיר שלהלן, נמצא ציטוט קטן של דורון רוזנבלום: "לא נתתי את הסכמתי שתכניסו את שמי לרשימה כלשהי, המופיעה דרך קבע באשגרכם, והיוצרת אפעס את הרושם הדביק כאילו הנני שותף להידברויותיכם או לאתרכם. דורון רוזנבלום"."
(הזקן והלינק, נענע, 18/07/2002 ©)

מי, לעזאזל, גולש ב-MSN?

"זוכרים את מהדק העזרה של אופיס? זה האופי שיש ל-MSN. כמו שגברים מסוימים שרוצים רק דבר אחד (פוי!) לא ישקיעו בך שניה אחרי שיסיימו את מעשה האהבהבים הזריז, גם MSN לא מתאמצים בשביל הפראיירים ש"פותחים את האינטרנט" ומגלים את הגיבוב המטורף שהוא עמוד הפתיחה של המגה-פורטל. מילא להידפק ולהיזרק, אבל מכזה מהדק קוקסינל?"
(הזקן והלינק, נענע, 08/08/2002 ©)

שיגרה זה רע 

"זה נורא כיף לערוך פורטל, באמת, אני עושה את זה כבר כמה שנים, רק שאת העבודה הזו אי אפשר לעשות בלי תשוקה אמיתית. ואחרי ההתלהבות וההופה היי של ההתחלה, בגילי כבר יודעים, השגרה גומרת את הלהט. רק כשנפרדים מאהבה ראשונה נדמה שהעולם מת, אחר כך לומדים שלא. וכשאי אפשר להעיר את התשוקה, צריך להמשיך."
טור הפרידה מתפקיד עורך נענע.
(אינטרנט פזיז, נענע, 27/11/2000 ©)

 

 

תרבות? דיגיטלית?

הגולש שהתפכח (ל"ת)

"אין היום ריטינג באינטרנט בישראל. פעם, האתרים היו מחשבים את מספר הימים עד עיד אל-פיטר, מכפילים בשמונה ומשחררים הודעה לעיתונות. היום משחררים את הרסן בתגובות. הן הפסיקו להיות "קול ההמון", והפכו למצעד האיוולת. הכל בשם זכות הציבור להוציא את הקריזה. זה לא עוזר לאף אחד, למעט התפיסה העצמית של גודל הבולבול של מנהלי האתר".
(הזקן והלינק, נענע, 01/08/2002 ©)

לתרבות הישראלית יש אימייל

לא רק לתחת, כמאמר המשורר, יש היגד תרבותי משל עצמו, גם הרשת הישראלית מנסה. זה יצליח. פעם
(נענע, 08/03/2003 ©)

רוחב הפס של סטיב ג`ובס 

"הו", לחששה, "איזה בחור ברמה גבוהה. תגיד, הוא נשוי? נכון שהוא הגבר שנועד להיות בעלי? למה אף פעם לא סיפרת לי שהוא כזה חתיך?"
מה לעשות כשהבחורה שלך רוצה לקנפג את סטיב ג'ובס
(אינטרנט פזיז, נענע, 10/11/2000 ©)

 

שהאחרון יכבה את האינטרנט 

"ימים אפלים עוברים על החברים – אחד מעסיק את עצמו בלילות בתכנות אפליקציות סודיות במיוחד, אחר מתחרפן ימים שלמים ממישהי חדשה באיסיקיו, שעושה לו זיון שכל ארוך ואיטי כנגד הקיר, אחרת מציקה לכולנו בחיפוש אחר סמים קלים, מישהו אחר הצליח להתקמבן ככה שלונדון כן מחכה לו"
הבועה מתפוצצת, זמן אמת.
(אינטרנט פזיז, נענע, 21/11/2000 ©)

חברים טובים באמצע הרשת

"טור זה של סבא לינק מוקדש לאותם אנשים שעבורי הם "חברים מהרשת". גם אם לא נפגשנו מעולם, לא דיברנו או צ'יטטנו ברשת ואפילו – שומו שמיים – איננו סובלים זה את זה. נוכחותם בחיי האונליין שלי מספיקה כדי להעלות אותם מעל דרגת מגיבי וויינט, נערי ג'נענע, כתבו החרוץ של אתר רמי יצהר ויתר יזיזי-רשת חולפים אחרים".
(הזקן והלינק, נענע, 08/02/2003 ©)

סקס, שקרים ואיסיקיו

 אין דבר שמח ומפדח כמו טעויות באייסיקיו. חיזרתם אחרי האקסית בטעות? קיללתם מישהו ובמקרה שלחתם את ההודעה אליו? אל תדאגו, זה קורה לכולם. ומי שזה לא קורה לו, דואג שזה יקרה לאחרים
(אינטרנט פזיז, נענע, 30/10/2000 ©)

לאן הולך הזיכרון אחרי שאנחנו לוחצים delete 

"מי באמת רוצה לזכור הכל, ועוד בצורה כל כך מדוייקת? הניחו להולכים, חיו את הרגע, רק אל תשכחו לעשות גיבוי. מתי שהוא, נגיד כשעוברים דירה או מחשב, זה יכול להיות נחמד להסתכל שוב בכל מה ששמרנו, ואז לסגור באנחה את התיקיה מעלת האבק, ולחזור לחיים, שמתרחשים כאן ועכשיו. ברחובות – וגם על הדסקטופ שלנו".
(אינטרנט פזיז, נענע, 25/10/2000 ©)

 

טכנופובידיליה

קרוסלת החלומות

בינתיים, הדבר הכי אינטראקטיבי בטלוויזיה זה כשאתה לוחץ על השלט ועובר תחנה. ההבדל בין מערכת המאפשרת שליטה אינטראקטיבית מלאה בשידורי טלוויזיה לבין מה שאפשרי וקיים היום, הוא כמו ההבדל בין האילוסטרציות של הטלוויזיה הלימודית בשנות השבעים למה שאפשר למצוא בקלות באינטרנט".
(הזקן והלינק, נענע, 22/08/2002 ©)

מי הזיז את העכבר שלי

זה היה אצלה בידיים, והיא ויתרה על זה. חברת זירוקס, זו ממכונות השכפול, פיתחה את כל מה שאנו מכירים במחשב המודרני כבר בשנות השבעים, אבל כשלה לראות את הפוטנציאל. אפל העתיקה ממנה, מיקרוסופט העתיקה מאפל, ולזירוקס המסכנה בקושי נשאר הקרדיט. משל סיליקון קדום
(נענע, 03/07/2000 ©)

 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: