עד שלא תטעם, לא תבין

 

 

סבא זוכר את הפעם הראשונה שנתקל בפורמט MP3. זה היה באמצע שנות התשעים, וא., חבר ללימודי המולטימדיה, סיפר בהפסקה בין השיעורים בהתלהבות על הפורמט המגניב והחדש. כולם נכנסו למעבדת המחשבים והורידו מהרשת ושיר שמצאו באיזה אתר של האקרים-צעצוע. "Wannabe" של הספייס גירלס היה, למרבה המבוכה, השיר הראשון שיעקב לינק שמע בפורמט החדש.

 

א' היה משוכנע שזו מהפכה בצריכת מוסיקה אבל גם הוא, אחד שבאמת יודע לבחור נכון – הוא בדיוק התחיל לנהל את האתר של צ'ק פוינט, לא פחות – לא ניחש מה שיקרה מאז. שבמקום שחברות המוסיקה ימכרו אותה דרך הרשת, ומעריצים יציעו הקלטות נדירות באתריהם, "האנשים החדשים" (ראה בוקסה) של דור האינטרנט ייסוגו מאימת חברות התקליטים והתאגידים לחפירות, מעבירים זה לזה מיליוני קבצי מדיה ברשתות מבוזרות, כשברוני הכסף נלחמים בחירוף נפש על זכותם למכור דיסקים של מוסיקה במחיר ממוצע של 14$ ולפרנס מאות אלפים של אנשים שאולי "עובדים במוסיקה", אבל זה רק בגלל שלא התקבלו לעבודה במס הכנסה.

 

כן כן, כולנו יודעים, זכויות יוצרים הן עניין מקודש – אבל תאגיד סוני (רק לדוגמא) אינו אמן גיטרה צעיר ורעב, יוצר אמיתי, אלא ארגון עסקי שמטרתו להוציא מקסימום רווח. ואם למרות עידן המכוניות הם מתעקשים שנמשיך לנסוע בדיליג'נס – שלא יתפלאו שהחבר'ה עושים חראקות בשבילים הצדדיים של אוטוסטרדת המידע. וכמו שכולנו יודעים, אלו לא שבילים כל כך צדדיים. עיקר תעבורת הרשת בפס הרחב הוא להעברת קבצים הנעשית רק בין הגולשים לבין עצמם.

ולכן, הפעם הראשונה שסבא הפנים באמת – למרות כל הדאווין של המומחיות – את מהפכת הMP3 הייתה כשהוא הוריד מהרשת, משלושה משתמשים אלמונים שלא מכירים אותו והוא לא מכיר אותם, את השיר "אמסטרדם" של ז'ק ברל, סתם כי התחשק לו לשמוע אותו פתאום. 

 

20 במאי. התמונות אינן קשורות למאמרים

 

ירדן לוינסקי, עורך אתר קונספציה: "הרשת שיבשה את תעשיית המוזיקה לא בגלל שאפשר להוריד "בחינם" מוזיקה, אלא בגלל שהשליטה עברה מהמפיצים אל הלקוחות. אי אפשר יותר להחליט בעבורם מה הם שומעים, מתי הם שומעים, ואת מי הם שומעים. בסופו של דבר, זה בדיוק מה שתעשיית המוזיקה עשתה עד היום". "תעשיית הקולנוע/טלויזיה תעבור מהפך דומה ככל שהפס הרחב ילך וייכנס. מדוע שמישהו יחליט עבורי מתי לראות את התוכנית האהובה עלי? מדוע שמישהו יחליט שאני צריך לראות אותה על מסך הטלוויזיה? תחנות הטלוויזיה ובתי הקולנוע הם בסך הכל מפיצים, והם הופכים למיותרים. מי שהופך חשוב יותר הם יצרני התכנים, הלקוחות וזן חדש של מתווכים שיצליחו לייצר קשרים חדשים בין הלקוחות והיצרנים, אבל הם לא בהכרח יהיו תחנות הטלויזיה המוכרות לנו כיום".

 

על המהפכה הזהה, שמוליכים אלגוריתמים מתוחכמים יותר ויותר לדחיסה של וידיאו יחד עם התרחבות השימוש באינטרנט מהיר, אותה מהפכה שמאיימת על מפיצי הסרטים ותוכניות הטלוויזיה, כבר יצא לסבא לינק לדבר בכנסי הי-טק בעידן של לפני פרוץ הבועה. זה לא שהוא לא חווה אותה באופן אישי – מובן שסבא לינק מעולם לא הוריד את "סאות'פארק", נניח, לצפייה במחשבו האישי לפני שהוקרן בארץ – זה היה החבר שלו שהראה לו כיצד זה אפשרי (ההוא מ"דוקטור לחבר שלי יש בעיה").

 

והחודש, אחרי זמן כה רב, הפנים סבא סופית את מהפכת האינטרנט המהיר, שהולכת לעשות לרשתות השידור את אותו זובור שעשתה מהפכת נאפסטר ויורשותיה לתעשיית המוסיקה. והוא אפילו לא מרגיש אשם.

ערוץ 10 (שבשעת כתיבת שורות אלו נראה כהולך להיסגר בקרוב) החל לשדר את סדרת המתח המעולה והמדוברת "24". בכל פרק יש כמות אקשן ששקולה לעונה שלמה בסדרות אחרות, כנ"ל מהפכים עלילתיים ותפניות מפתיעות. יכול להיות שבפוקס, מפיקת הסדרה, לא יאהבו את זה, וגם לא המפרסמים של ערוץ 10 או הנהלות תעשיית הטלוויזיה בישראל, שפחות או יותר שמים את רווחת הצופה על הטופז שלהם –  אבל סבא לינק כבר בפרקים המתקדמים, ובונה על המשך העונה השניה מייד אחר כך.

 

כן כן, זכויות היוצרים הן עניין קדוש. וכך גם ההנאה האסתטית של סבא. אין לו – ובינינו, גם למרבית הקוראים – שום כוונה להגיע לאמצע הסדרה, שיא המתח, ולראות איך סוגרים לו את הערוץ בפנים. אתם הרי מכירים את תעשיית הטלוויזיה שלנו. בפרק 11 מתוך 24 היו סוגרים את הערוץ, ורק אחרי איזה תשעה חודשים אחד מזכייני ערוץ 2 היה מואיל לשדר אותה, מהתחלה, בשעת שידור תמוהה במיוחד.

 

מיהו הזקן והלינק? יעקב "עכבר פלדה" לינק הוא מראשוני תעשיית האינטרנט בישראל.  לאחר שעלה לארץ מקישינב, ייסד לינק במושבה פתח תקווה את ספק האינטרנט הראשון של פלשתינה א"י, "ג'אמל פחה טכנולוגיות". לאחר כישלון ההנפקה, הפך יעקב לינק, בעבר אימת כל מודם עברי, לזקן בטלן ונרגן, הנוהג לשבת בצמתי הרשת המרכזיים וללעוג לכל מה שעובר מול עיניו. למזל כולנו, הוא כבר לא רואה כל כך טוב. טורי הרשת של יעקב לינק מתפרסמים בחוסר קביעות מאז 1977, והופיעו בין השאר ב"מוניטור", "אינטרנט וורלד", "וואלה" ו"נענע". בתמונה: יעקב לינק וגיל שוויד בישיבת ההנהלה, ערב לפני הנפקת "ג'אמל פחה" בבורסת קושטא, תרס"ט

 

(הטור התפרסם ב-Net מגזין, אפריל 2003 © לתגובות לחץ כאן)

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: