המגניבות של אורט קרקוב (א')

 

אקסים

לכאורה, נושא אהובי ומאהבי העבר של בן/בת הזוג אינו רלוונטי בשטעטל קטן כמו תל אביב. מי שיתחילו לספור ולחפש התאמות ברזומה, לא יהיה להם זמן לזוגיות, ובסוף ממילא מתברר שכולם זיסים. זיס, על משקל גיס, הוא תרגום למונח הניו-יורקי הנאה Fuck In Law. תיאוריית המרחק בן ששת השלבים (ששימשה כבסיס לתוכנית של דב אלפון) הופכת בחלקים מסוימים של העיר למרחק של עד שלושה שלבים גג. כולנו רקמה אנושית מופקרת אחת.

אקסים תמיד ישמשו ככלי נשק, מחוז מסתורין או יגרמו לתחושה מודחקת של "איך יכולת להסתובב עם דבר כזה?". כל מפגש רומנטי מוצלח מביא עמו קרובי משפחה אלטרנטיבית חדשים, שחלקם מסתובבים במקומות הבילוי האהובים עליכם. העיקרון ששימש את הצבא האמריקני ביחס להומוסקסואלים ראוי לשימוש ביחס לאקסים/יות: לא לשאול, לא לספר. לצער כולנו, ולמרות שאנשים יודעים עד כמה זה לא בריא, הם נופלים ושואלים. ראוי לנסות לזכור, לפחות, שבכל משפחה יש דברים שלא נהוג לדבר עליהם.

 

יש נשים שיחשבו שנטייתם של גברים רבים לייחס חשיבות כמעט זהה לאקס-מיתולוגי המיתולוגי, ולחפוז המטומטם ההוא בפיקוד לפני מיליון שנה, קצת מוזרה. אתן, כתמיד, צודקות. היחסים בין המינים בימינו עברו לשלב מזעזע של דרישה מחוצפת לכנות. גרסת שנים עברו של "היו לי ארבעה במערכת יחסים, אחד שוקי מהגרעין, דני מהחוג בבית ברל" וכו' כבר לא אקטואלית. במצב הזה, לא מדובר רק בסתיו שהקריא לה שירים של עמיחי בעודם מסיידים את דירתם הראשונה בעיר, אלא גם איזה ד-ויד אלמוני, סוור נמל מאשדוד שהיא והחברה הכי טובה שלה פגשו בטיול ליוון עוד לפני שעלו לסיפון (כן, הן היו שתיהן אתו שם. לא, היום הן כבר לא עושות דברים כאלה).

 

24 במאי. התמונות אינן קשורות למאמרים

 

חתונה

מה פתאום? שאת תרצי להתחתן? נראה לךָ? כאילו מה? אין לך מה לעשות בחיים? לא, את לא רוצה להתחתן בכלל, יש לך מגירה שלמה של נימוקים מושחזים נגד, ואת וחברותיך נהנות לרחם בעליונות על אלו שנכנעו ללחץ המשפחתי הישראלי והתחתנו. יש רק שתי בעיות קטנות: כשאת מגיעה לחתונה של חברה, משום מה זולגות הדמעות מעצמן, והשניה, שכמה שלא תכחישי לכל העולם שאת נגד זה, את יודעת טוב מאוד שבלי ללבוש לבן מול כל המשפחה, לא תזכי להגיע למצב הצבירה הקוּלי מכל לרווקה – גרושה לוהטת.

 

החברה הכי טובה

את האבא שלה כל בוקר ולא את החברה הכי טובה. היא תמיד לטובתה, בדרך כלל עם רעיונות מהסוג שלעולם לא הייתה חולמת להשית על עצמה. וכמובן, למרות שאין להם מושג מה קורה שם בדיוק, הגברים יודעים שאתן מספרות זו לזו הכל (אם כי בצורה פחות מצחיקה מהם). הקשר שלכן עם החברה הכי טובה מכיל יותר מרכיבים טלה-נובליים מהקשרים שלכן עם גברים. המדרג שם הוא אכזרי, כי בין כל החברות רק אחת יכולה להיות הכי טובה. לעולם לא נבין את זה, וכמו במקרה האקסים מומלצת מדיניות של זהירות הדדית: אנחנו לא נדבר על החברות שלכן, ואתן לא תדברו על החברות שלנו.

הספרות הפופולרית של השנים האחרונות ותוכניות הטלוויזיה מייחצנות ללא הרף את המערכת החברית הנאצלת, אותה רעות מקודשת במלחמת כריות שנקנו בזארה. וזה המקום לתת קרדיט לעירית לינור, האם הרוחנית הגדולה והבלונדינית של הרווקה העירונית והחברה הטובה שלה. השפעותיה ניכרות – נראה שתמיד יהיו נערות שיכנו זו את זו בשובבות "מפגרת, אחותי" ויסכמו שהבנים נורא מעצבנים.

 

פורסם ב"עכבר בנות" של "העיר"

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צוף  On 4 ביוני 2003 at 0:38

    אשכרה. ויגאל יודע מזה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: