בוקר שמתחיל ב…

מכירים את זה? "בוקר שמתחיל ב-X, לא יכול להיגמר רע". לתוך האיקס יכולים להיכנס לא מעט דברים. ארוחת הבוקר של "דיקסי", נניח. אגס בנדיקט עם צלחת של "Home Fries" בצד. תפוחי אדמה מטוגנים ברוטב חריף מתוק. מוגשת כל הלילה. למרות שהיא לא רחוקה ממקום העבודה שלי, אני מגיע אליה אולי פעמיים בשנה. זה לא בהכרח נכון, שבוקר שמתחיל בארוחת בוקר בדיקסי לא יכול להימשך רע, אבל זו בהחלט ההרגשה כשקמים מהשולחן.

 

Home Fries. לצערנו, האגס בנדיקט נאכלו בטרם היה זמן לצלמם

 

הייתי שמח לספר לכם שלפני ארבע שנים, ימי הבועית, הסטנדרט הזה היה המינימום. אבל סטארט-אפים של תוכן באותם ימים הו-כמה-הם-נראים-רחוקים לא זכו באותם ימים להתמקם ב"כיכר וואלה!" או צומת מעריב. בוואלה! ישבו בבניין בואכה קניון איילון, שהייתה בו לשכת גיוס של השב"כ, ואכלו פלאפל מפרדס כץ. לנענע סידרו מקום באזור, כפר קטן בואכה לוד, מקום הידוע כיום בזכות בני התשחורת שלו, שכיכבו בסרט התיעודי "תומר והשרוטים". בזמן שהמערכת והשיווק של נענע ישבו שם, אירעו ברחוב רציחה אחת ושתי תקיפות אלימות. עיזים נהגו לרעות בשדות שליד הבניין, והאוכל היה משתה יומי במסעדת כרמלה.

 

כרמלה. לא בנחלה. צילום: אורי ברייטמן (סי"צ)

 

אז אולי החלומות ירדו כשהבועה התנפצה, אבל לפחות התזונה נהיתה יותר מאוזנת. במיוחד מאז ירשתי בערמומיות את מקומו של ניר קיפניס כמבקר האוכל של "בלייזר". אני יודע שזה נשמע כמו מבקר הספרות של "ריטינג" או האסטרולוג של הארץ, אבל עד כמה שיהא התואר מופרך, מישהו צריך לעשות עם זה משהו. כמגזין היותר בן זונה ואינטליגנטי (ביחד) מבין המגזינים בארץ, אפשר להתווכח על זה, יש לבלייזר אטיטיוד. בדיוק מה שחסר ליותר מדי כתבי עת בישראל, כאלה שעורכיהם הולכים הביתה וקוראים דברים אחרים. והאטיטיוד של בלייזר כמו שאני מבין אותו (מעולם לא דיברו שם על נושאים כמו "אטיטיוד". מעדיפים לשתות ויסקי ולצלוף באינדיאנים) אומר שיותר משהקוראים מעוניינים בחוות דעתי המלומדת על פריכות החסה והאסוציאציות הליריות שמעניקים לי הרטבים, הם רוצים ליהנות. קודם מהטקסט, ואולי אחר כך גם  מהאוכל.

 

את השינויים לאורך הקריירה אפשר לראות על פי מדד היחצ"נים האכזרי. בימים אלו אני מקבל הודעות מיחצ"ני הטכנולוגיה והמזון. סרסורי הטלוויזיה נרגעו כמעט כולם, וממילא דיסק המחשב עובד לטובת הטלוויזיה יותר מהקלטות של ICP. יחצ"ני המסעדות מעוררים התלבטויות אתיות מסוימות. תפקיד מבקר המסעדות מחייב להגיע למסעדה כמה פעמים לפני שכותבים עליה. להבין באוכל, ובסוג שאתה כותב עליו. שמירה על האלמוניות, כולל תחפושות אם צריך. דברים בסיסיים.

 

ועכשיו מגיעות הזמנות היחצ"נים ל"השקת תפריט הקיץ של מסעדת ברונו" (שף אייל שני), או לחגיגת אופנה בהשראת האוכל במסעדה בנווה צדק. הרי לא אכתוב לעיתון על מקום שאכלתי בו שלא כסועד מן המניין. ומה יהיה על השמירה הניו-יורק-טיימסית-וואנבי הזו על אנונימיות? אחרי הכל, אתיקה היא לא רק אסתר מהפלמ"ח, לא?

 

לא? טוב, לא. כמובן שנעניתי בחדווה להזמנות הרלוונטיות. והמצפון שקט: הביקורות שיפורסמו בבלייזר יפורסמו כאן בחלוף הזמן הנאות, ועל המקומות אליהם יזמינו אותי יחצ"נים, אכתוב כאן, עם כל הגילוי נאות שצריך. השבוע תתפרסם כאן סקירה על מסיבת העיתונאים להשקת התפריט החדש של מסעדת "ברונו", בניהול השף אייל שני. בינתיים, קחו תמונה:

 

"ברונו". מלבי לעיתונאים ברוטב תותים

 

***

 

ולנושא שונה לגמרי: הסדרה "רגליים קרות" נגמרה, ואין למצוא אותה ב-Emule וחברותיה. כל מי שיודע דבר מה, שישאיר הודעה.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אקס מוסדניק  On 3 ביוני 2003 at 7:29

    לא זוכר שהיתה שם לשכה של השב"כ

  • אלפרון  On 3 ביוני 2003 at 19:35

    על אוסף של כל פרקי הסדרה, מהראשון ועד האחרון שבהם.
    כולל תרגום ולוגו אלגנטי של יס+ בצד ימין. אבל צריך לדבר איתו לפני שהוא מעביר דברים שהם נכס לאומי מחוץ לטריטוריה הפרטית שלו.

    דבר איתי בפרטי, יש לך אותי כמדומני.

    בואכה לוד? אזור היא בואכה לוד כמו שהארגזים שוכנת לגדת הירקון. גיאוגרפית ומנטלית.
    אלפי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: