המגניבות של אורט קרקוב (ב')

 

פורנו

כולנו יודעים מה זה פורנו, לא? יצא לנו לראות במקרה בתור לרופא השיניים. תעשייה נאלחת שמספקת מוצרים שלעולם יצרכו בחבורות נעריות או בבדידות. בניגוד לאירוטיקה, בפורנו מראים אנשים כחפצים לשימוש מיני, ואוביקטים שאינם ראויים לחמלה. זו אכן תעשייה נצלנית, אפילו יותר מהעיתונות המקומית.

ישנם הררי מחקרים סותרים לגבי הקשר בין הפורנוגרפיה לבין כל הדברים הרעים שארגוני הנשים והחרדים טוענים שהיא גורמת להם. למעשה, אין כל ודאות שפורנוגרפיה מגבירה או מפחיתה אלימות מינית, או גורמת לאזרחי ישראל לקום מאוחר לעבודה ולעשות תאונות דרכים.

אין חשש מכך שאיסור שידור של פורנו קשה ואירוטיקה רכה יביא למציאות עגומה בה אנשים, בסתר ביתם, יישמעו לקודקס "הכללים הנכונים" של מחרימי הפורנו, בהם פעם את עושה פוק ופעם תורו (למרות שהקוראים והקוראות המתקדמים והמודעים לא ממש זקוקים לרענון, להלן הוראות השימוש לסקס שוויוני: את מרימה רגל. הוא מרים רגל. את מנשקת אותו בצוואר. שמונה שניות. הוא מנשק אותך בצוואר. אם נישק פחות משמונה, מייד ללכת ליועצת).

מה שמעורר חלחלה הוא שהקואליציה הבלתי קדושה שעומדת מאחורי הפתווה הצליחה לשלוט על מה שנראה, כלומר מה שנחשוב, שזה מה שנרגיש, ולקבוע מה פויה ומה לא. השלטת הדעה הפמיניסטית-חרדית נגד הפורנו דומה לתעשיית הפורנוגרפיה המתועבת עצמה, בכך שהיא לא רואה את האדם, ואין בה אהבה.

כן, בנים אוהבים פורנו, לרוב בזמנים שהם לא אוהבים להיזכר בהם.

 

נהיגה

נשים מעורבות פחות בתאונות דרכים מגברים ונוהגות באופן פחות פרוע, והדברים ידועים. ועדיין, למרות שזה אולי סותר את הפרוטוקולים של נעמ"ת, חייבים להודות ולו בלחישה: יש גם, פה ושם, נשים שלא יודעות לנהוג, למרות שמישהו נתן להן רשיון. בסתר לבם, גברים יודעים שאתן נהגות יותר זהירות, ושאתן יכולות להיות הרבה יותר טובות מאתנו. בדיסוננס גברי מאוחד, רובנו חושבים שזה מאוד נדיר.

נתקלתי בדוגמא מאלפת לתהליך ההדחקה הזה, כשבעיתונים התפרסמה תמונתה של טייסת אל על נאה, שהטיסה את שרון לביקור ממלכתי ברוסיה. עופר הראה את העיתון, וכולנו התמוגגנו מחברת התעופה הלאומית שלנו ומביקורו החשוב של ראש הממשלה, שלנו גם כן. רק עופר, במבט שני על האוויראית שצולמה בקוקפיט, לאט: "קודם נראה אותה מטיסה אף 16, אחר כך נקרא לה טייסת".

24 במאי. נציגת הרפובליקה הצ'כית בביקור מולדת

 

תירוצים

עזבי, כואב לי הראש.

 

שופינג

בלי לדעת מה ייכתב בסער ההומה המקיף בוקסות זכריות אלו, האם פמיניזם מקושקש וקל לעיכול כמו טופו או אימוץ לוחמני של קודים גבריים במעין הפוך על הפוך, אפשר להניח כי מרבית הפרסומות יחרגו מהקו ואף יסתרו את הטקסט המערכתי. ויפגעו במטרה. נעמי קליין טענה (ב"מיתוס היופי") שפרסומות לגברים מחזקות את האגו, ופרסומות לנשים על ידי רמיסתו. אבל, לא משנה עד כמה נקום בבוקר עם תרעומת על התאגידים הגדולים המשליטים את הדיקטטורה של הקוּל בחברה הצרכנית, בסופו של דבר קניות כהלכתן משפרות את מצב הרוח לכולם. רק מה, משחק מחשב חדש עדיין יותר זול מאשר עוד שמלה של נעמה בצלאל בארון.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צוף  On 4 ביוני 2003 at 0:44

    לארכיון הנווטת הראשונה מבית יגאל/צופי. כמובן, הדברים לא תועדו מעולם, אבל נשאר לי משפט אחד בזיכרון:

    "אני עכשיו מעל רופין. איפה אני פונה?"

  • אנה  On 4 ביוני 2003 at 10:15

    ואני מנצלת הזדמנות פז זאת [שבטח תחסם בעוד רגע] כדי לשאול, למה פמיניזם מציק לך כל כך?
    אתה לא שונא נשים, לרוב לא רק "משתמש" בהם, לרוב לא מפחד מהן יותר מדי.
    מה העניין עם השוביניסטיות המצויה, מה עם ההקטנה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: