גם אני הלכתי לקולנוע זמיר

אבל במקום להגיע לשם, מצאתי את עצמי ליד קולנוע "מתמיד" בסמטת בית השואבה. אחד משלושת הקולנועים הכחולים לאורך אלנבי, שהיינו בורחים אליו מבית הספר. לקח לי כמה דקות להבין איפה טעיתי, ולמה. למה זה כי הייתי מסטול מהתחת, אבל לא ידעתי, כי הייתי על כלום. אחר כך התברר שהתחלתי לפתח את המחלה בדיוק אז, כשאתם חגגתם בקולנוע זמיר (וזה בסדר, אני אנוח לבד בחושך).

 

נותרו עוד שרידי סטרפטוקוקוס מנייאק בגרון, אבל אנו מאגפים אותו בכל  החזיתות. נחזור לכתוב כאן כשנחלים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתן כספי  On 15 ביוני 2003 at 21:38

    כשסטרפ' ילך – תוכל לחזור ולשיר כמו זמיר.

  • דרור  On 16 ביוני 2003 at 10:16

    וחזק

  • גיל  On 16 ביוני 2003 at 16:39

    להדבקת אנשים בריאים מדי שמעוניינים בחופשת מחלה. דבר איתי (אם לא מגעיל אותך לנשק גברים) ואני אולי אייצג אותך מול אלפי הפניות.

  • סמדר  On 18 ביוני 2003 at 23:50

    איך זה שם?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: