הכי גבוהה, הכי נמוכה

 

הכי נמוכה

 

לשתי המסעדות בהן אכלתי החודש, 2C שבמרומי מגדל עזריאלי וכוכב הים האדום, בעומק של שישה מטרים מתחת לפני הים באילת, נוף מרהיב הנובע מהייחוד של מיקומן. ובשתיהן הנוף הזה מעורר, על אף שהוא מרהיב לפי כל הקריטריונים, תחושה של דריכות. משהו מטריד ואפל כאילו נחבא במקומות האסקפיסטיים לעילא הללו, דווקא מכיוון שהם כל כך אחרים. בקשר למרומי מגדלי עזריאלי, נדמה לי שאני פטור מלציין את מקור התחושה, מה גם שהם ידעו להעריך את ההומור כשאני וש' נכנסנו למסעדה המעט ריקה בשעת הצהרים, השקפנו דרך החלון ותהינו בקול רם מה זה לעזאזל המטוס הזה שם.

אולי זה מה שקוראים לו "המצב", שגרם לנו לנהל דיון ער במסעדה התת-מימית באילת, על מה יקרה אם חלונות הזכוכית הגדולים שלה ייסדקו, והאם נספיק להימלט לפיר המעלית בטרם נטבע. מצד שני, יכול להיות שאנחנו פשוט רואים יותר מדי אקשן על חשבון דרמות אפגניות מלנכוליות. בכל אופן, בטרם נפנה להמלצות – החמות, בהחלט חמות – על שתי המסעדות הללו, נזהיר שוב: הנוף מרהיב, אבל לא מרגיע.

אילת, ויסלחו לי פרנסיה, משיטי הקזינו שבה ונערות הליווי שמודעותיהן מנמרות את עיתוניה, וגם אזרחיה העמלים, השלווים, הישרים והשזופים, היא הטיחואנה שלנו. טיילת אילת, לפני שנים מקומם של פריקים, נוודים בורחים שדפקו נפקדות ומתקני עולם, מייצגת היום את העירוב הבלתי אפשרי והישראלי כל כך של חיבור בין ניגודים באופן הכי חסר חן שאפשר. מהקניון שהוא ספק בזאר (והמצליח בארץ), דרך מסעדת מק-דיויד האחרונה בישראל, ועבור לישבנים המפורכסים והנאים של מלונות הפאר, שמתחתם יש שיפודיות וגלידריות ומקומות טראנס בעשרים שקל. והתיירות הסובבות במקום הגיעו מנתניה, לא מאופסלה.

מצד שני, יש כנס של מיקרוסופט. מלא אנשים עם חולצות של חברת ההי-טק שלהם בתוך המכנסיים, בתוך החום, לא מעט עיתונאים והמון המון הרצאות מעניינות על נושאים מרתקים בנוסח "מבטים אינטרדיסצפלינריים במנעד הרגשי של הפנטיום". ברור שהתפלחנו, שלושה עיתונאים מוכי חום, כדי לאכול בכוכב הים האדום.

קצת דרומית לקניון, הממוקם בברך של מפרץ אילת, מתנשא מבנה מתוך המים שרציף עץ מוליך אליו. זוהי המסעדה התת-מימית באילת, שלטענת בעליה היא היחידה בעולם. המבנה כולו שוקל 6,000 טונות, ויש בו 62 חלונות שיובאו מיפן, בעובי 12 סנטימטר. העיצוב הפנימי – המרהיב – הוא של איילה צרפתי, וזכה להכרה בינלאומית. דרך החלונות נראים אלמוגים – שגודלו במיוחד – ושלל דגים טרופיים, שמסתכלים עליך כשאתה מפרק את החברים שלהם.

והאוכל מצויין.

למנה ראשונה הזמנו סלט של עלים ירוקים עם גבינת רוקפור, וטוסטים קטנים מעורבים בו. הגבינה לא היתה רוקפור, אלא קשקבל מגוררת, אבל זה לא קלקל את איכות המנה. שלושה גברים (טוב, עיתונאים), שאינם אמונים על מזון-בנות בדרך כלל, ניהלו מלחמת מזלגות על העלעלים האחרונים. טריים, פריכים, עם רוטב שהוא איזו וריאציה על ויניגרט.

"אני רוצה להיות וטרינרית ולדאוג לשלום עולמי"

כשנרגענו מהעימות (חיפה ניצחה), פתחנו בקבוק של קברנה ריזרב של ברקן ובדקנו את הנוף מהחלונות הגדולים. דגים גדולים עם פרצוף טיפש, דגים קטנים עם פרצוף תחמן ודג אחד, דקיק וארוך כמו פגיון סטילטו, שזכה מייד לכינוי "דג מסוג דוגמנית", על שום המבע העמוק בפניו. הזמנו את החברים שלו לשולחן.

ש' לקח פרפר דניס בגריל, ג' לקח קדירת פירות ים (שרימפס וקלמארי) ברוטב שמנת, עגבניות ופטריות עץ תאילנדיות, ואני ניצלתי את התפקיד כדי לחמוס מהם. המנה שלי, דג לברק מאודה וממולא בפטריות וסלמון מעושן, מגודלת בחוות התת-ימיות שבמפרץ אילת, המהוות לטענת שוחרי איכות הסביבה מפגע מהסוג המאפיין – תודו שמאפיין – את ארצנו. כולי תקווה שיימצא פתרון שיספק את מה שנשאר מהאלמוגים באילת, רק אם אפשר, בלי לוותר על הלברק. בשרו השמנמן והעובדה המרהיבה שגם יש לו טעם וגם זה לא טעם של דגים, הופכים אותו לאחד החביבים המוגשים בצלחותינו. למרות מליחות גבוהה מדי במילוי, הלברק הזה נדוג – כמו יתר המנות העיקריות – בשביל סיבה טובה.

אבל מעבר לנוף ולאוכל הטוב, יש עוד סיבה שתגרום לכם להגיע. אצטט מאתר האינטרנט של המסעדה: "מדובר באחד מהמקומות הרומנטיים ביותר בעולם, שבו מראה הדגים והאלמוגים הצבעוניים באור הרך שולח חיצי קופידון לעבר היושבים במקום… עובדי ה"כוכב" רואים מדי ערב כיצד זוגות, המתחילים את הערב ישובים במרחק ניכר זו מול זה, מתקרבים במהלך הערב זה לזו לאט לאט, עד שבסיום הערב הם צמודים ומחובקים".

בהתבסס על ניסיוני מפעם אחרת שהייתי באילת, וזה של חברים שנשלחו לשם, מדובר באמת בפרסום: אולי בגלל המראה המעוגל והמיוחד, והשהות בתוך רחם הפלדה מוקף המים, ושמא הליריות הענוגה של העיצוב הפנימי והמנות המעודנות, שלא לדבר על הנימוחות של האוכל והאווירה מלאת הדקויות הרומנטיות, המסעדה הזו מוציאה זיונים. באחריות. שמתי לב שאפילו ש' ו-ג', בעת ששירכנו את דרכנו חזרה למלון אחרי סיבוב מסכם של אספרסו וסורבה בכמה טעמים, הסתכלו עלי במבט משונה.

חשבון לשלושה אנשים, כולל יין: 453 שקלים. כוכב הים האדום, חוף מרידיאן, אילת. טל' – 08-634-7777. אתר האינטרנט של המסעדה: http://www.redseastar.com

 

הכי גבוהה

העסקית במסעדת 2C, הנמצאת במרומי מגדל עזריאלי, היא אחת השוות בעיר. הנוף מהמגדל, שעולים אליו ממעלית בקומה השלישית של הקניון, ליד מסעדת "ברונו" של אייל שני, נאה בהחלט. תל אביב נראית מסבירת פנים מהקומה העליונה, שלא לדבר על מראה החיילים המסודרים במסדר במגרש הכדורסל בקריה למטה, שתי אצבעות למטה מביתו של המרגל קלינברג, שמייד גרמו לתחושת ביטחון. פאק, העיר הזו באמת יפה.

"גם אני רוצה לדאוג לשלום עולמי"

פחות יפה הוא התפריט העסקי של המסעדה. לא שההצעות אינן נאות – מ-69 שקלים עד 89, עם תמורה יותר מנאותה עבור ההצעה, אלא שחבל שלא עשו לו הגהה: מכירים את דג הסלומון, הנפוץ בתפריטי מסעדות? הוא לא היה כאן, למזלנו, אלא הסלמון. אבל כאחד מארבעת הקינוחים האפשריים הציעו לנו קרם בורלה, מן הסתם המנה האהובה על הסופר יהודה בורלה. במסעדה כל כך ייחודית, עם תמחור שגורם לזה שבשעות הערב תלכו לשם רק לדייט עם שרי אריסון, אי אפשר להסתפק בתפריט מצועצע עם פריטים כמו "על מצע פירה נטורל" בלי לעשות הגהה.

כלומר, מסתבר, אפשר. מזל שהאוכל לא היה מחופף.

למנה ראשונה הזמנו פטה כבדים משמש ומוסקט, שהתנהג כצפוי אל עורקינו האומללים, ו"אראג'יני פומודורו", כדורי ריזוטו עם גבינה מטוגנים ברוטב שהכיל שמן זית, פסטו, עגבניות ופלפלים. מנה פחות פשוטה להכנה משהיא נראית במבט ראשון. עד שהמנות יגיעו, הרגענו את חרדת פקחי הטיסה שלנו בעזרת הלחמניות, החמאה וטפנאד הזיתים שהוגשו לשולחן. שף המסעדה הוא מייקל רנטיסי, לשעבר ממסעדת "כחול", ועם כל הרצון הטוב, לא הצלחנו למצוא דבר רע באוכל שהוא הגיש לנו.

"אני כבר דאגתי לשלום עולמי"

למנה עיקרית הזמין ש' את הסלמון המאודה, ברוטב לבן על מצע פירה נטורל. זה הרבה יותר טעים מאיך שזה נשמע. אני קיבלתי אנטריקוט, שלמרות שנעשה טיפה יותר ממדיום-רייר היה טעים למדי, על – התוספת הזו נמצאת בשלב שאחרי החדשנות, בטרם תהפוך לקלאסית או מעצבנת – תפוחי אדמה מטוגנים פעמיים, ברוטב פלפל עדין. מנות אחרות מהתפריט נראות מעניינות, כמו קציצות אנטריקוט ואגוזים, ולמרות שטרם נערך מחקר אמפירי בסוגיה, עושה רושם שהמסעדה תוכל למלא את יעודה הקופידוני גם בעקבות ארוחות צהרים חפוזות וממתיקות סוד, שם בקומה העליונה של עזריאלי.

2C, הקומה העליונה של המגדל העגול במרכז עזריאלי. חשבון: שתי עסקיות ב-89 שקלים כל אחת, כולל הקרם בורלה בסיום וסורבה פירות, פלוס קפה ושתיה נוספת – 218 שקלים.

 

פורסם ב"בלייזר"

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יורם קופרמינץ  On 25 ביוני 2003 at 22:11

    אתה לא רואה כמה יפה אני יוצא בתמונות?
    תסתכל בסטלבולג שלי.
    יש אחד קוראים לו פיני,
    היתה לו מסעדה פיני בחצר בירושלים.
    פתח סניף בתל אביב.
    קח אותי.

  • Noa D.  On 25 ביוני 2003 at 22:58

    גם אני רוצה לדאוג לשלום עולמי.

  • אורי ב.  On 26 ביוני 2003 at 0:37

    אצלכם, בתקשורת העוינת.

  • ש'  On 28 ביוני 2003 at 3:13

    אבל חבר, אין מה לגיד. וגם חריף – ממש עוקר סטייקים וטוחנם זה בזה. רק ספר – אם עדיין יש לך את התפריט – כמה תעלה ארוחה לא-עסקית שם?

  • שלום  On 7 באפריל 2005 at 12:39

    שלום חן

  • יוליה ושחר  On 7 באפריל 2005 at 12:42

    ליזה + יוליה = חברות

    שחר + יוליה = חברות

    סימונה + נופר =

  • עדי  On 20 באוקטובר 2006 at 12:56

    אכלתי שם לפני שנתים האוכל היה מגעיל – אבל ממש מגעיל…לפני שבועים היתי בחופשה עם המשבחה רק לראות את המסעדה היפה אמת..שם שמתי לב למנות שיוצאות לשלחנות –כאילו השתנה מושהו.. אז החלטתי יחד עם המשבחה להזמין ארוחת ערב….האמת האוכל היהי מצויין ..התברר החליפו את השף..כנראה שהוא צרפתי כי קוראם לו גימי כשהבנתי..
    תכלס לא משמנה מי הוא אבל האוכל היה אחלה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: