ארכיון חודשי: יוני 2003

המגניבות של אורט קרקוב (ב')

 

פורנו

כולנו יודעים מה זה פורנו, לא? יצא לנו לראות במקרה בתור לרופא השיניים. תעשייה נאלחת שמספקת מוצרים שלעולם יצרכו בחבורות נעריות או בבדידות. בניגוד לאירוטיקה, בפורנו מראים אנשים כחפצים לשימוש מיני, ואוביקטים שאינם ראויים לחמלה. זו אכן תעשייה נצלנית, אפילו יותר מהעיתונות המקומית.

ישנם הררי מחקרים סותרים לגבי הקשר בין הפורנוגרפיה לבין כל הדברים הרעים שארגוני הנשים והחרדים טוענים שהיא גורמת להם. למעשה, אין כל ודאות שפורנוגרפיה מגבירה או מפחיתה אלימות מינית, או גורמת לאזרחי ישראל לקום מאוחר לעבודה ולעשות תאונות דרכים.

אין חשש מכך שאיסור שידור של פורנו קשה ואירוטיקה רכה יביא למציאות עגומה בה אנשים, בסתר ביתם, יישמעו לקודקס "הכללים הנכונים" של מחרימי הפורנו, בהם פעם את עושה פוק ופעם תורו (למרות שהקוראים והקוראות המתקדמים והמודעים לא ממש זקוקים לרענון, להלן הוראות השימוש לסקס שוויוני: את מרימה רגל. הוא מרים רגל. את מנשקת אותו בצוואר. שמונה שניות. הוא מנשק אותך בצוואר. אם נישק פחות משמונה, מייד ללכת ליועצת).

מה שמעורר חלחלה הוא שהקואליציה הבלתי קדושה שעומדת מאחורי הפתווה הצליחה לשלוט על מה שנראה, כלומר מה שנחשוב, שזה מה שנרגיש, ולקבוע מה פויה ומה לא. השלטת הדעה הפמיניסטית-חרדית נגד הפורנו דומה לתעשיית הפורנוגרפיה המתועבת עצמה, בכך שהיא לא רואה את האדם, ואין בה אהבה.

כן, בנים אוהבים פורנו, לרוב בזמנים שהם לא אוהבים להיזכר בהם.

 

נהיגה

נשים מעורבות פחות בתאונות דרכים מגברים ונוהגות באופן פחות פרוע, והדברים ידועים. ועדיין, למרות שזה אולי סותר את הפרוטוקולים של נעמ"ת, חייבים להודות ולו בלחישה: יש גם, פה ושם, נשים שלא יודעות לנהוג, למרות שמישהו נתן להן רשיון. בסתר לבם, גברים יודעים שאתן נהגות יותר זהירות, ושאתן יכולות להיות הרבה יותר טובות מאתנו. בדיסוננס גברי מאוחד, רובנו חושבים שזה מאוד נדיר.

נתקלתי בדוגמא מאלפת לתהליך ההדחקה הזה, כשבעיתונים התפרסמה תמונתה של טייסת אל על נאה, שהטיסה את שרון לביקור ממלכתי ברוסיה. עופר הראה את העיתון, וכולנו התמוגגנו מחברת התעופה הלאומית שלנו ומביקורו החשוב של ראש הממשלה, שלנו גם כן. רק עופר, במבט שני על האוויראית שצולמה בקוקפיט, לאט: "קודם נראה אותה מטיסה אף 16, אחר כך נקרא לה טייסת".

24 במאי. נציגת הרפובליקה הצ'כית בביקור מולדת

 

תירוצים

עזבי, כואב לי הראש.

 

שופינג

בלי לדעת מה ייכתב בסער ההומה המקיף בוקסות זכריות אלו, האם פמיניזם מקושקש וקל לעיכול כמו טופו או אימוץ לוחמני של קודים גבריים במעין הפוך על הפוך, אפשר להניח כי מרבית הפרסומות יחרגו מהקו ואף יסתרו את הטקסט המערכתי. ויפגעו במטרה. נעמי קליין טענה (ב"מיתוס היופי") שפרסומות לגברים מחזקות את האגו, ופרסומות לנשים על ידי רמיסתו. אבל, לא משנה עד כמה נקום בבוקר עם תרעומת על התאגידים הגדולים המשליטים את הדיקטטורה של הקוּל בחברה הצרכנית, בסופו של דבר קניות כהלכתן משפרות את מצב הרוח לכולם. רק מה, משחק מחשב חדש עדיין יותר זול מאשר עוד שמלה של נעמה בצלאל בארון.

בוקר שמתחיל ב…

מכירים את זה? "בוקר שמתחיל ב-X, לא יכול להיגמר רע". לתוך האיקס יכולים להיכנס לא מעט דברים. ארוחת הבוקר של "דיקסי", נניח. אגס בנדיקט עם צלחת של "Home Fries" בצד. תפוחי אדמה מטוגנים ברוטב חריף מתוק. מוגשת כל הלילה. למרות שהיא לא רחוקה ממקום העבודה שלי, אני מגיע אליה אולי פעמיים בשנה. זה לא בהכרח נכון, שבוקר שמתחיל בארוחת בוקר בדיקסי לא יכול להימשך רע, אבל זו בהחלט ההרגשה כשקמים מהשולחן.

 

Home Fries. לצערנו, האגס בנדיקט נאכלו בטרם היה זמן לצלמם

 

הייתי שמח לספר לכם שלפני ארבע שנים, ימי הבועית, הסטנדרט הזה היה המינימום. אבל סטארט-אפים של תוכן באותם ימים הו-כמה-הם-נראים-רחוקים לא זכו באותם ימים להתמקם ב"כיכר וואלה!" או צומת מעריב. בוואלה! ישבו בבניין בואכה קניון איילון, שהייתה בו לשכת גיוס של השב"כ, ואכלו פלאפל מפרדס כץ. לנענע סידרו מקום באזור, כפר קטן בואכה לוד, מקום הידוע כיום בזכות בני התשחורת שלו, שכיכבו בסרט התיעודי "תומר והשרוטים". בזמן שהמערכת והשיווק של נענע ישבו שם, אירעו ברחוב רציחה אחת ושתי תקיפות אלימות. עיזים נהגו לרעות בשדות שליד הבניין, והאוכל היה משתה יומי במסעדת כרמלה.

 

כרמלה. לא בנחלה. צילום: אורי ברייטמן (סי"צ)

 

אז אולי החלומות ירדו כשהבועה התנפצה, אבל לפחות התזונה נהיתה יותר מאוזנת. במיוחד מאז ירשתי בערמומיות את מקומו של ניר קיפניס כמבקר האוכל של "בלייזר". אני יודע שזה נשמע כמו מבקר הספרות של "ריטינג" או האסטרולוג של הארץ, אבל עד כמה שיהא התואר מופרך, מישהו צריך לעשות עם זה משהו. כמגזין היותר בן זונה ואינטליגנטי (ביחד) מבין המגזינים בארץ, אפשר להתווכח על זה, יש לבלייזר אטיטיוד. בדיוק מה שחסר ליותר מדי כתבי עת בישראל, כאלה שעורכיהם הולכים הביתה וקוראים דברים אחרים. והאטיטיוד של בלייזר כמו שאני מבין אותו (מעולם לא דיברו שם על נושאים כמו "אטיטיוד". מעדיפים לשתות ויסקי ולצלוף באינדיאנים) אומר שיותר משהקוראים מעוניינים בחוות דעתי המלומדת על פריכות החסה והאסוציאציות הליריות שמעניקים לי הרטבים, הם רוצים ליהנות. קודם מהטקסט, ואולי אחר כך גם  מהאוכל.

 

את השינויים לאורך הקריירה אפשר לראות על פי מדד היחצ"נים האכזרי. בימים אלו אני מקבל הודעות מיחצ"ני הטכנולוגיה והמזון. סרסורי הטלוויזיה נרגעו כמעט כולם, וממילא דיסק המחשב עובד לטובת הטלוויזיה יותר מהקלטות של ICP. יחצ"ני המסעדות מעוררים התלבטויות אתיות מסוימות. תפקיד מבקר המסעדות מחייב להגיע למסעדה כמה פעמים לפני שכותבים עליה. להבין באוכל, ובסוג שאתה כותב עליו. שמירה על האלמוניות, כולל תחפושות אם צריך. דברים בסיסיים.

 

ועכשיו מגיעות הזמנות היחצ"נים ל"השקת תפריט הקיץ של מסעדת ברונו" (שף אייל שני), או לחגיגת אופנה בהשראת האוכל במסעדה בנווה צדק. הרי לא אכתוב לעיתון על מקום שאכלתי בו שלא כסועד מן המניין. ומה יהיה על השמירה הניו-יורק-טיימסית-וואנבי הזו על אנונימיות? אחרי הכל, אתיקה היא לא רק אסתר מהפלמ"ח, לא?

 

לא? טוב, לא. כמובן שנעניתי בחדווה להזמנות הרלוונטיות. והמצפון שקט: הביקורות שיפורסמו בבלייזר יפורסמו כאן בחלוף הזמן הנאות, ועל המקומות אליהם יזמינו אותי יחצ"נים, אכתוב כאן, עם כל הגילוי נאות שצריך. השבוע תתפרסם כאן סקירה על מסיבת העיתונאים להשקת התפריט החדש של מסעדת "ברונו", בניהול השף אייל שני. בינתיים, קחו תמונה:

 

"ברונו". מלבי לעיתונאים ברוטב תותים

 

***

 

ולנושא שונה לגמרי: הסדרה "רגליים קרות" נגמרה, ואין למצוא אותה ב-Emule וחברותיה. כל מי שיודע דבר מה, שישאיר הודעה.

 

לכו תזדווגו

אני מצטרף למיה זיו מוואלה בהמלצתה דהיום על הסדרה-שהכי-מתאימה-לקלישאה-של-"הסדרה-הכי-טובה-שאתם-לא-רואים", קרי "זיווגים" המשודרת בערוץ הראשון (יש דבר כזה בממיר, תבדקו). הערב ב-23:00, לא גדול ענק מרטיט וחד פעמי, אבל אוף איך מדוייק.

 

וגם התמונה הזו, במפתיע, קשורה לטקסט. האמנם שינוי פרדיגמה בבלוג?

 

מה יש לנו כאן? שלושה גברים, שלוש נשים, חצי כבר הספיקו להיות זה עם זו, האחרים מושארים כפוטנציאל קומי לעתיד, והתייחסות לסקס משוחררת יותר ממה שאי פעם תראו יורד מפס הייצור האמריקני. ואגב, ABC (ואם טעיתי, אנא תקנו) רכשה את זכויות הסדרה כדי להפיק לה גירסה אמריקנית, שתהיה מעוקרת יותר, אפשר להניח. ולהלן כמה ציטוטים מתוך הסדרה, באדיבות האתר שלה בבי.בי.סי. המלך ג'ף, כמובן, מככב:

 

"בכל פעם שאני עושה סקס עם ג'וליה, זה כל-כך ריאליסטי".

 

"אתם יודעים מה הדרך הטובה ביותר למחוק את המין האנושי, אם אתה חייזר עם קרן מוח מיוחדת? להפוך את כל הנשים לטלפטיות. משום שאם הן לפתע יגלו על סוג הדברים שמסתובב לנו בראש, הן פשוט יהרגו אותנו באותו רגע. גברים הם לא בני אדם, הם מגעילתונים מוסווים כבני אנוש".

 

"במיוחד הקטע של הלשון. אני אוהב לקבל את הלשון. אתם יודעים, לפעמים כשאני אוכל גלידה קרה במיוחד הלשון שלי נהיית קהה, וזה מרגיש כאילו מישהו אחר… טוב, כולנו בודדים לפעמים".

 

"אני רוצה שדיים עם מוח. ואני לא מתכוון מוח בנפרד, כמובן.. כלומר, לא מוח לכל אחד מהם. אני מאוד מעריך נשים אינטליגנטיות, אבל איפשהו צריך למתוח את הקו".

 

ואחרון חביב, שני החברים שלו:

 

מארק: "כן, אני מתכוון, האם הגודל באמת כל כך קובע? אתם יודעים מה הנשים תמיד אומרות?"
פטריק: "אאוץ'?"

 

האתר הרשמי של "זיווגים"