הבאתי ביד עם הרב של מדונה

 

ללא מעט עיתונאים שוכנות בירכתי המוח אותן כתבות שהם היו מתים לעשות, ועוד מקווים שפעם יסתייע. אצלי באותה תיקיה נפשית שלרוב מוכחשת, במקום טוב באמצע, ממש בצד התחקיר המעמיק על "שנה על יאכטה בקריביים" והראיון הבלעדי עם משה קצב באנפילאותיו, תמצאו את הראיון המקיף שאערוך עם הרב של מדונה. 

איתן ירדני, כפי שהופיע בשבעה ימים השבוע

השבוע, למי שפספס, התפרסם בשבעה ימים הראיון שערך אבנר הופשטיין עם איתן ירדני, הרב של מדונה והחבר הטוב שלי בחטיבה ובתיכון (הקישור למסמך PDF באדיבות סוכנות הלמו). שיט, מילא שהלכה הכתבה, כבר שעה שהשתכנה בי אותה תחושה חמצמצה, שלא זרה לשום איש תקשורת, שיכולתי לעשות את זה יותר טוב.
ולא רק בגלל היכולת להביא אנקדוטות התבגרות כמו שאעשה בהמשך הטור, קיבלתי את התקף הקנאה הזה (אל תצפו לוידויים לוהטים, רק עבור שער במוסף הארץ או שבעה ימים אולי הייתי מוכר חבר ומספר מה בדיוק קרה בתחרות הכיתתית בגמירה למרחק בזמן הטיול השנתי בנחל עין-גדי, בשביל הבלוג תקבלו דברים יותר רוחניים). קיבלתי אותו גם כי הופשטיין הניח למשנה הרוחנית המעט מטורללת והמסוכנת של ירדני לדבר, וסיפק לו מספיק חבל לתליה עצמית. אם כי, כמו שלמדנו בשבוע שעבר, לפחות שליש מהקוראים לא הבינו את זה.

הדברים מדברים בעד עצמם, אבל לצערנו רק עבור מי שיודע לקרוא. הופשטיין לא נוקט עמדה או מבהיר את הדברים, מה שנראה לי שהייתי מחוייב לעשות במקומו, גם אם ירדני לא היה חולק עמי שולחן בכיתה משך שש שנים). אולי כדי לא להסתבך עם מרכז הקבלה של הרב ברג, ואולי כי העיקר בסיפור, אין ספק, הוא לא איתן ירדני ומדיניות קבלת הכספים של המרכז לקבלה, אלא העובדה שאלילת פופ מחפשת משמעות אחת מבקרת אצלו שלוש פעמים בשבוע. ואם מדונה קונה את זה, אתם לא תקנו?

הרב איתן ירדני, כמו שמכנה אותו ידיעות אחרונות, למרות שהוא רב כמו שאני תנא, אומר בכתבה כמה דברים מקוממים, עטופים בשמן רוחניות זך. השואה היתה באשמתנו, הוא נגד הערצה והתבטלות אבל הביטוי "אסקופה נדרסת" הומצא לתאר אותו בעת שהוא מדבר על הרב ברג, מנהיג כת הקבלה (בזמנו התפרסם תחקיר ענק של עינת פישביין ב"עיתון תל אביב" על פעילותו המיסיונרית של הרב ברג). בואו נאמר שמספיק לקרוא על מדיניות עידוד התרומות בכתבה בשבעה ימים כדי להבין איך העסק עובד.

לא לעניין להתווכח עם מישהו שנמצא רבע מאה שנים וחצי כדור ארץ ממני. גם אם בספר המחזור של כיתה י' הופענו שנינו באותה תמונה, בפוזה שנלקחה מהפוסטר של סטארסקי והאץ': איתן יושב על כיסא במבע קורקטי, ידיו על הברכיים,

פעם הן היו הכי נוצצות בשכבה

אני עומד לידו בזווית, נשען על הכיסא בידיים שלובות. חבל מאוד שאין לי עותק מהתמונה הזו – אלו היו ימים עתיקים ומוזרים, וספר המחזור שלנו הוכן בעותק אחד, גזור ביד, ונמסר למחנכת במסיבת סוף השנה (פריט טריוויה מרענן: אין שיר אחד שהושמע באותה מסיבה שלא נמצא בפלייליסט של גלגל"צ). אולי, אם הייתי יכול, הייתם מבינים למה נכנסתי גם קצת להלם מהעיניים של איתן ירדני בתמונה.

איתן היה אחד האנשים הכריזמטיים שפגשתי בחיים, ויצא לי לפגוש כמה. היתה לו היכולת לשכנע אותי להבריז מבית הספר, להיתפס על ידי המורה מצידה השני של הגדר ובכל זאת לצאת מזה. העיניים שלו נצנצו גם באמצע שיעור מייבש במיוחד בתנ"ך, ולא כי העמיק בפסוקים. הוא היה מוצלח כמעט בכל דבר שעשה והיה יכול להיות כמעט כל דבר שרצה בו. והוא בחר לדחוס תבן רוחני המתומחר כאילו היה זהב לראשים הוליבודיים משועממים. מצד שני, הוא מופיע בשבעה ימים ולי כבר אין כתבה למכור להם.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • halemo  On 6 ביולי 2003 at 4:05

    זה הדף שלו במרכז הקבלה של לוס אנג'לס
    http://www.kabbalah.com/k/index.php/p=about/masters/eitan

    וזה אתר הבית של מרכז הקבלה
    http://www.kabbalah.com

    וכאן יש כתובות אימייל שבטח אחת מהן עוברת דרך החבר שלך
    http://www.kabbalah.com/k/index.php/p=contact/general

  • איתן  On 6 ביולי 2003 at 4:06

    איך זה עובד, בדיוק?

  • אנה  On 6 ביולי 2003 at 9:44

    שואבים נפשות וכספים.
    אם זה היה ישו במקום קבלה, עשרות רבנים היו כבר רודפים אותם.
    אם זה היה איזה אתר אינטרנט עם שרות חדשני, במקום קבלה, הם כבר היו מנפיקים או מוכרים ונשארים עם מליונים.
    אבל אז, לא היינו ממורמרים כל כך, בגלל הדיסוננס של שנור מול כאילו קדושה.
    ואז גדי, לא היית מזלזל כל כך בחברך מילדות.
    מה זה משנה תבן כזה או תבן אחר?

  • גדי  On 6 ביולי 2003 at 9:46

    אני תוהה איפה העיניים שלו. איפה האוייגלך של הקינדר.

  • כרמל  On 6 ביולי 2003 at 10:00

    בין הקבלה עצמה לאיך שהמרכז לקבלה הזה נוהג בה. זה דבר מופשט ואפשר לקחת אותו להמון כיוונים. אני בטוחה שמדונה נמשכת למהות ולוקחת ממנה מה שעושה לה טוב אבל אין לי מושג אילו צפרדעים היא בולעת בשביל זה (מלבד הירוקים שהיא מפזרת…). שנים רבות נמנעתי מללמוד קבלה בגלל שהאינטואיציה הבריאה שלי לא נתנה לי להתקרב למרכז הזה בארץ ולמעשה לא הצלחתי למצוא מקום שהרגשתי שהלימוד בו הוא בלי אג'נדה חבויה כלשהי. התחלתי ללמוד רק לפני שנה וחצי כשמצאתי את קהילת בית חדש של הרב גפני שיש לה ראש אחר לגמריי ונקיון מוחלט לגבי מטרות הלימוד. כמו כן אין שם גורואים ולבריטיס, הסלבריטי הגדול שם הוא רבי שמעון בר יוחאי, אם כבר. אז אל תמהרו לשפוט את הלימוד עצמו, יש בהחלט בעיה עם הדרך אצל הרב ברג. עם כל הכבוד לסלבריטאים, מה הם יודעים בעצם?

  • אנה  On 6 ביולי 2003 at 11:58

    גם כשמצלמים אותך לעיתון ואתה מפיץ בשורה ורוצה להראות ישו רחום?

    כרמל –
    את בטוחה שלמרכז של גפני אין אג'נדה חבויה?
    בהחלט יכול להיות שהיא מאד מתאימה לך והיא שונה, אבל לטעון שאיננה קיימת – קשה לי להאמין.
    אני לא מכירה את המקום, אבל הנה שאלה בסיסית: את משלמת להם כסף תמורת הזכות ללמוד? הכסף הזה מפרנס מישהו? רמזו לך להביא חברים?

  • שוקי  On 6 ביולי 2003 at 17:04

    את משנתו הרוחנית של איתן ירדני אני לא מכיר. בכל אופן, כדאי לדעת שקבלה היא תחום מחשבה שלא זו בלבד שמעולם לא נהגו ללמד בשביל כסף, אלא גם אסרו ללמוד אותו למי שלא עמד בתנאים מסויימים של גיל, ידע קודם, וכו'. רבנים אפילו נהגו לבצע מין "הערכה פסיכולוגית" לתלמידים שלהם שרצו ללמוד קבלה. המקובלים של ראשית העת החדשה, שהיו בקיאים גם בפילוסופיה, נהגו לומר על הפילוסופים "במקום שראשיהם מגיעים, רגלינו עומדות", ואני לא בטוח שנכון לזלזל בזה.
    את האגדה הידועה על "ארבעה שנכנסו לפרדס" קושרים לעיסוק בקבלה. תקציר: ארבעה אנשים, כולם תלמידי חכמים, "נכנסו לפרדס" כלומר, למדו פשט, רמז, דרש וסוד (=פרד"ס. סוד=קבלה). אחד הציץ ונפגע (השתגע), אחד הציץ ומת, אחד קיצץ בנטיעות (התפקר) והאחרון (רבי עקיבא), הציץ וחי. בקיצור, קבלה היא *לא* משהו שאמורים ללמוד עם מדונה. המקור התלמודי של האגדה:
    http://www.snunit.k12.il/kodesh/bavli/jgig014b.html
    אגב, קבלה זה לא עבודת האלילים בסגנון הקמעות והלחשים, שמכונה "קבלה מעשית".

  • רמז 8  On 6 ביולי 2003 at 17:52

    למרות שבקיאותי בנושא קטנה, אני יודע כי מה שאתה מכנה "עבודת אלילים", משמע אותה "קבלה מעשית", היא פרקטיקה מקובלת ופופולרית עוד מראשית ימיה של הקבלה, אלא מאי? שהחוקרים הגדולים שהפכו את הקבלה לתחום לגיטימי למחקר ודיון אקדמי (גרשום שולם הוא הראשון והמפורסם) ראו ב"קבלה המעשית" תחום מוקצה, והסיבות ברורות. אולם היום, עם הנטייה הרווחת לפרק היררכיות, מקובל לראות בכל אותם קמעות, לחשים וכן הלאה חלק בלתי נפרד מן ה"חשיבה" המסטית היהודית, לצד ויחד עם הקנון הקבלי הטקסטואלי.
    ובאמת שאין לי שום אינטרס בעניין.

  • Noa D.  On 6 ביולי 2003 at 18:58

    אבל אותי מעניין דווקא לדעת איך קוראים למורה מכיתה י', ששומרת בודאי עד היום במקום של כבוד בספרייתה את הפריט הנדיר הזה, ספר המחזור בעבודת יד. (-:

  • שוקי  On 6 ביולי 2003 at 23:57

    אני מודה שגם הידע המעשי שלי בקבלה לא מעשית הוא קטן, ואני נאלץ להסתמך על שעתו בנושא של אדם קרוב שהקדיש הרבה שנים לחקר קבלה. לטענתו הנפח של הספרות בנושא זניח, ומשקלה מבוטל, ובעיקר – הקשר בינה ובאין אלו שקוראים לעצמם בימינו "מקובלים", לספרות הקבלה המסורתית, הוא מקרי לגמרי.

  • קוקי בן מוקי  On 24 במרץ 2004 at 12:24

    ניתן לכתוב ולדבר גם ללא הגסויות המיותרות האלו.
    אוקי, נכשלת. אז מה? חייבים ללכלך?

  • ציפי  On 12 ביוני 2004 at 18:37

    נכון שהוא מוכר לך מהילדות, ומאז נפרדו דרכיכם. אתה התפתחת בכיוון אחד והוא לכיוון אחר. איך אתה בטוח שאתה מוצלח או בדרך הנכונה היום יותר ממנו? מלבד זאת, אם באמת היית רוצה לדעת, היית נכנס לתחום המושך הזה, שיש לו קסם ללא גבולות, ומנסה לדעת מבפנים לפני שאתה מלכלך או פוסל. ועוד דבר, האם את הידע הרב שרכשת לך בחייך, רכשת בלי לשלם עליו? הרי גם כדי להיות עתנואי שילמת? לא? אין דבר בחינם. ומה שעולה בזול הוא בזול. כשמשלמים- מקבלים את הטוב. לכן אם יש אג'נדה או שאין אג'נדה זה שטויות. אין מתנת חינם. לך על זה.

  • שלום  On 2 באוגוסט 2004 at 12:53

    לאנה ד"א לידיעתך יצאו כל גדולי הרבנים ובינהם הרב עובדיה והרב מורדכי אליהו ועוד כנגד המכון לחקר ההלכה ואסרו להשתמשש בספרים שלהם או ללמוד במכון שלהם וחוץ מזה לימוד קבלה הוא לימוד מאוד מענין ומעמיק

  • כרמל  On 16 באוקטובר 2004 at 12:52

    תשובה קצת מאוחרת ואני לא יודעת אם עוד תעברי פה, אבל התשובות לכל מה ששאלת אותי הן לא. תאמיני לי אני יודעת לבד מה הקריטריונים לגילוי אג'נדה חבויה ומקומות גורואים, למעשה, אני מומחית לא קטנה לנושא.

  • מיכלוש  On 13 באפריל 2005 at 14:03

    נכון, אני קוראת את זה שנתיים בערך אחרי המקרה..
    אבל בכל זאת?!!?!?!?
    אנשים מה נסגר איתכם?..
    איך הם בדיוק גמרו למרחק?.
    אני ממש לא מבינה את זה…
    אנשים עד כדי כך מגעילים ומפגרים בשביל לחשוב על רעיון כזה?!?
    ועוד לעשות אותו ?????????
    אני ממש מופתעת… :-O

    מיכל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: