המנון למורידי הקבצים / דורון אביגד

"כֹּל אוֹתָּם אָנְשֶי אָפְלוּלִית
שֶיוֹשְבִים בְּבִטְחַה
מוּחְלֶטֶת בְּבָתֶיהֵם
וּבִמְקוֹמוֹת הַעֲבוֹדָה,
וּמוֹרִידִים קְבָצִים כְּאִילוּ אֵין מָחָר"

דורון אביגד, גלובס

את השיר האלגי והיפה הזה כתב עורך אתר האינטרנט של גלובס, דורון אביגד, במאמר שכותרתו "הולכים על הקצה". המאמר דן בתביעות האחרונות שהגיש איגוד חברות התקליטים (RIAA) כנגד גולשים משתפי קבצים. אנא לחצו על Shift בזמן ההקלקה על הלינק, כדי לפתוח אותו בחלון חדש, וקחו את הזמן לקרוא ולחזור לפה.

ההשוואה בפתיחת המאמר, בין החלפת קבצים באינטרנט ושימוש בסמים קלים, מזכירה את זו של שוקי גלילי שקישר בעבר בין שני הנושאים השנויים במחלוקת. גלילי הסיק מההשוואה שכמו "המלחמה בסמים", גם מלחמה בהורדת הקבצים היא בזבוז משאבים ללא תוצאות. אביגד משתמש בהשוואה כאביזר-במה כדי לשוות חזות דמונית למורידי הקבצים. חשבתם הורדת קבצים, חשבתם אנשים ששותים חשיש.

להלן כמה קטעים מוערים מתוך המאמר. הטקסט המקורי מופיע באות מודגשת.

 

בשבוע שעבר, קובעים נתוני נילסן נט-רייטינג, צנח מספר הקבצים שהוחלפו ברשת ב-%15. מדובר בירידה משמעותית מאוד, בפרמטר שהכיר עד כה רק כיוון אחד – למעלה, מהר וחזק. אז איך, לכל הרוחות, זה קרה? (איך זה קרה? נחפור חצי מילימטר לעומק, נקרא את הדיווח של נילסן נט-רייטינג ונגלה שהנתונים הפרוביזורים למדי של גוף המחקר מתייחסים לשבוע שבו חל יום העצמאות האמריקני, ה-4 ביולי. באותו יום שישי לא הלכו האמריקנים לעבודה כדי להוריד קבצים במשרד, וגם לא טרחו להוריד מהבית. הם היו עסוקים במנגל, סליחה, בר-בי-קיו). כאן אנו שבים ל- RIAA ולניצחון-הענק שקצר, עם הגשת תביעות משפטיות נגד כמה סטודנטים שהקימו רשת עצמאית להחלפת קבצים. (מספרים על פנחס ספיר המנוח, ושמא היה זה לוי אשכול, שנהג לסמן בנאומיו את המקומות בהם הנימוקים לא משכנעים, שאז צריך להגביר את הקול).

 

אביגד טוען שהגולשים בוגדים במותג. טפט שולחן עבודה שהופץ בנענע בשנת 2,000, בזמן משפט נאפסטר

 

ב-RIAA,
וזה ברור
כמעט כמו אהבה חדשה,
הבינו כי אין ברירה אלא להכות במסמר
בדיוק
על
ראשו

אם היתה התרשמות שאביגד לא מכיר כלל בעובדה שמוסיקה היא בראש וראשונה אמנות, ולא מצב המניות של סוני או פצעי הלחץ של גדודי הפרקליטים ומנהלי החשבונות של RIAA, או שמהפכת הנאפסטריזציה של הרשת היא עניין תרבותי לא פחות משהוא פלילי, עכשיו

פעם, בימי הבועה, לא העזתי לפספס טור של אביגד. ברגעים כמו עכשיו אני תוהה האם זה אביגד שהשתנה ועכשיו מציע לתקוף בלוגרית שכותבת על עבודתה ב-144, או, כמו במאמר הזה, נדמה כלא מבין דבר בנושא עליו הוא מדבר, או שפשוט הייתי עיוור מדי אז. מעבר לחוסר ההבנה, השפה במאמר הזה מזכירה – מבחינת נקודת ההשקפה שלה – את רני רהב, וכל כולה מכוונת להערצת העושר וניאוץ הפוגעים בו.

מתגלה הצד הענוג יותר. לא רק ששון הדק מאחורי הכוונה לכלוא להלכה רוב הגולשים בעולם, אלא קטע מטרים להמנון למוריד הקבצים שצוטט קודם. שאפו.

אלה משתמשי-הקצה שבטוחים עד רגע זה, (משתמשי קצה? משתמשי קצה? עורך אתר האינטרנט של גלובס לא יודע שמהפכת שיתוף הקבצים הוציאה את המונחים "מרכז" ו"קצה" מחוויית האינטרנט הספציפית הזו?) שאלוהים נתן בידיהם את הזכות הטבעית לגנוב זכויות יוצרים על בסיס יומי, ולא ממש מתעניינים איזה מחיר משלמים, למשל, האמנים והתעשייה המקדמת אותם. (חבל שאביגד לא ציין האם הכוונה לבריטני ספירס או אן-סינק).  

אותם משתמשי-קצה, כבר אמרנו, מתעניינים בעיקר בעצמם. (ודווקא עכשיו כשכולנו מנסים להיות ביחד למען האמנים ובריטני המסכנה, הזונות האלה מתעניינים רק בעצמם. אגב, האין זה חלק מהמבוא הבסיסי ביותר לכלכלה, העובדה שאנשים מתעניינים בעצמם?) הם בגדו בנאפסטר, ויבגדו גם בקאזה בבוא השעה. (מונדייה! לא הייתי רוצה שמישהו מאותם בוגדניים יצא עם קרובת משפחה שלי. כמובן, עצם הרעיון שלא מדובר במאבק בין סלקום לאורנג' אינו מתקרב לתודעה המשתקפת במאמר הזה. מעניין למי היה מבט יותר מופתע: לאביגד, או למנהלי ברטלסמן שרכשו את נאפסטר, ברגע שהבינו שהגולשים רוצים להחליף קבצים ולא לראות לוגו כזה או אחר בפינת המסך.) הדרך היחידה להפחיד אותם היא להסתער עליהם – ולגמור, ברגע האחרון, בדיל משפטי כואב מאוד מבחינתם. זה בדיוק מה שעשו עורכי הדין של RIAA.

גולשי IOL ברחו מפני וואלה, גולשי נאפסטר התאספו סביב עקרון שיתוף הקבצים, לא הזהות התאגידית של נאפסטר (שאם בכלל הייתה לה כזו, היא היתה של הוצאת לשון כנגד המונח "זהות תאגידית". לא פברוק גרובי מגנובי נוסח, נניח, הקמפיין של Esc). אותם "משתמשי קצה" דמוניים מסרבים לגלות נאמנות מותגית כמו צרכנים טובים, ונדמה שאביגד מצר על כך. אז מה אם מדובר בציבור ענק של גולשים, ש-RIAA לא מנסה להציג לו חלופה חוקית להורדת קבצים מהרשת, שההבדל בינה לבין הפצת מוסיקה בדיסקים לחנויות זה כמו ההבדל בין דיליג'נס רווחי מאוד לבעליו, למכונית. אבל אביגד לא מוכן שעגלה בלי סוסים תעבור ברחוב שלו, בלי איש עם דגל שילך וינופף לפניה. קודם כל נשמור על זכויות העגלונים, לא על העצמות של אנשי האפלולית.

 

מודל אפשרי לנאפסטריזציה חוקית של הרשת

 

הציטוטים מגלובס ברשומה זו נעשו במשורה ולצורך ביקורת וסאטירה עיתונאיים

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מישהי מכורה  On 28 ביולי 2003 at 11:04

    ב 1000 אחוז!!!!

    אחלה פוסט!~

  • דרור פויר  On 28 ביולי 2003 at 12:30

    אכן, מאמר מרתיח. אני לא אוהב שקוראים לאנשים טובים גנבים ומסוממים, ומעדיפים את טובת התאגיד – שגונב מאיתנו כבר שנים באופן מסודר, ומנצל את כוחו לרעה על מנת לדפוק אותנו, בדרך כלל בשיתוף פעולה עם הממסד.
    גם המאמר על הבלוגרית מבזק משונה מאוד מבחינת נקודת המבט שהוא מציע.

    ובכלל, אני מתקומם נגד ההשוואה בין קבצים וסמים רק בגלל העובדה ששניהם אסורים. זה דבילי בעיני. לפי ההגיון הזה אפשר להשוות בין קבצים לנהיגה במהירות או בין הורדת שירים לאונס קבוצתי, או בין סמים לפגיעה ברכוש צה"ל, או בין סמים וחניה באדום לבן, או בין חניה באדום לבן לבין העלמת מס, וכך הלאה עד האינסוף.

  • אנה  On 28 ביולי 2003 at 12:34

    בטח התכוונת ל:
    IOL ברחה מפני גולשיה לוואלה.

  • גדי  On 28 ביולי 2003 at 12:41

    צודקת. הטקסט תוקן.

  • אבנר  On 28 ביולי 2003 at 12:51

    השאלה היא אם האמונה הדיאלקטית של הטובים שהמציאות תנצח בסוף את הרעים של תעשיית המוזיקה אכן תתגשם, או שאנחנו חיים בתור-זהב קצר-מועד ועורכי הדין עם פצעי הלחץ, ובוש, וגלובס, ורני רהב, יחזירו את עידן האופל שלפני שיתוף הקבצים.

    ואגב, התחלתי לגנוב זכויות בבר-מצווה, כשקיבלתי כזה טייפ יפני עם מקרופון והקלטתי שירים מהטרנזיסטור. קשה להפסיק עכשיו. ויחד עם זה אין לי מקום לכל תקליטי הויניל שקניתי במחיר מופקע כל כך הרבה שנים.

  • אבנר  On 28 ביולי 2003 at 12:53

    גלוברמן כבר עונה על זה בפוסט שלו.

  • דורון אביגד  On 28 ביולי 2003 at 13:39

    גדי, קראתי כל מלה. ולפעמים דווקא כיף לא להסכים. במקרה שלך ושלי זה כנראה קורה כל הזמן, אבל מי סופר…

  • תומר ליכטש  On 28 ביולי 2003 at 14:22

    שוטטתי בבלוג של 144 ונזכרתי בשני דברים: ראשית, שפעם קראו לזה (וחייגו לזה) 14. שנית, בקטע של יונתן גפן מ"מכתבים למערכת" בו הוא מבקש מ-14 לעזור לו עם מספר של מישהי שהוא לא זוכר איך קוראים לה ומספר הטלפון נמחק לו מקופסת הסגריות. גם נוסטלגיה.

  • נעמה  On 28 ביולי 2003 at 14:50

    שהיה מסמן בטקסט של הנאום "כאן הטיעון חלש, להגביר את הקול"…

  • גדי  On 28 ביולי 2003 at 14:56

    באישור זו שכתבה אותה בעילום שם. נמחקה בטעות תגובה אחרת שדיברה על האמנים הנוספים לבריטני ואן-סינק, ואשמח אם מי שכתב אותה יעלה אותה מחדש. סליחה.

  • שי  On 28 ביולי 2003 at 16:25

    השורה בסוף, בגופן קטן.

    פעם, הייתה ברורה הזכות שלנו לצטט אחרים. למעשה, קובע החוק: "בתנאי שהמעשים דלקמן לא יהא בהם משום הפרת זכות יוצרים… כל טפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה או תמצית עתונאית".

    בכלל, זכויות היוצרים אינן נועדו להגן על המחבר. הן נועדו לעזור לציבור: כדי "לפצות" מחברים על שחרור יצירתם לציבור הרחב, הוטלו הגבלות _זמניות_ על אותו ציבור. אולם נשמרה לו הזכות להתבסס על אותה יצירה לצורך יצירות משלו.

    אלא מה, שככה אולי חיים, אבל לא עושים מיליונים. אז אלו שכבר יש להם מפעילים לוביסטים, כדי לדאוג לעצמם על חשבון הציבור.

    אז מצד אחד, נכתבה כאן לא מעט ביקורת על מנגנון רדיפת הבצע באמצעות שימוש בעלה זכויות היוצרים, בעוד שבשורה ההיא בגופן הקטן, גדי בעצם מאמץ אותו לחיקו.

    די להבהרה האידיוטית הזו: יש לך זכות לצטט, זכות שכוחה עולה על חוק זכויות היוצרים, ולא להפך. לא צריך להתחנן שלא יתבעו אותך — צריך להבין שאין להם עילה.

  • גדי  On 28 ביולי 2003 at 16:30

    של אביגד לפואמה חיננית, כך הוספת המשפט המוקטן. אביזר-במה, אם תרצה.

  • פיגו  On 28 ביולי 2003 at 20:06

    האמת שבענין הורדת שירים מהאינטרנט אני די אמביוולנטי.
    מצד אחד אני בטוח שיש אמנים שבאמת נפגעים, ולעומתם אחרים, בעיקר אלה שבחזית האם.טי.וי, שהצמר גפן הדביק בו עוטפת אותם התעשיה כל כך מגונן שגם אם אף אחד לא יקנה דיסק שלהם, עדיין אחוריהם יפלטו את ביצי הזהב המסריחות והבלתי נמנעות שלנו, משתמשי-הקצה (ולא אין לי בעיה עם הביטוי) כל כך נמאס מהן.
    מה שבטוח זה שה-RIAA הוא גוף מושחת ובחירה די עגומה לתפקיד העלמה במצוקה.

  • Xslf  On 29 ביולי 2003 at 1:16

    בדיוק בימים האחרונים יצא לי להשתתףמ בדיון מעניין מאוד, שהתחיל בננו-טכנולוגיה, עבר דרך גנטיקה, וסיים בקוד פתוח וזכויות יוצרים
    http://www.hevra.org.il/modules.php?name=Forums&file=viewtopic&t=65

    במבט שני, הדיון בעצם לא נגמר עדיין, וטוב שכך.

  • אלון גל  On 29 ביולי 2003 at 4:24

    הקטנה שלנו

  • נמרוד צוק  On 29 ביולי 2003 at 23:41

    פעם פעם, כשגדי עוד ערך את מגזין וואלה ומלחמת ההתשה בין מורידי הקבצים הרשעים לעורכי הדין המנוולים של RIAA (או להיפך) עוד היתה בשלב האבנים והמקלות, שלחתי לו מאמר על האתר של להקת ה-fאנק-רעש-ביזאר המצוינת פרימוס. הפואנטה שלו היתה שיש גם אמנים שמבינים את הפוטנציאל של הרשת ככלי שיווקי, או סתם נהנים מזה שמלא אנשים יקשיבו למוסיקה שלהם אפילו בלי לשלם. כנראה שבשביל זה צריך מספיק ביצים לקרוא לאתר הרשמי שלך http://www.primussucks.com
    המאמר לא התפרסם, עקב מגבלות חוזיות עם המעסיק לשעבר של אנוכי, אבל האתר עדיין שם ועדיין אפשר למצוא בו סטרימים של כל, כל, כל האלבומים בריל אודיו, בוטלגים באמפי3 ויצירות שונות ומשונות של לס קלייפול וחברים.
    ואגב, למי שרוצה להבין את הגישה המצמררת של חברות תקליטים גדולות ועורכי הדין שלהן כלפי מוסיקה ומוסיקאים, מומלץ להציץ בספר עב הכרס This Business of Music מאת שניים מאותם עורכי דין, William Krasilovsly ו – Sidney Shemel.

  • שנקמן  On 2 באוגוסט 2003 at 18:47

    אם הדיסק שלך טוב, יקנו אותו במחיר מלא בחנות, וגם יבואו להופעה.
    בד"כ מורידים שירים כאלה, שפעם גם סתם היינו מקליטים על קסטה מהרדיו.

  • סֵג  On 3 באוגוסט 2003 at 23:38

    זה לא משנה מה תהיה האידיאולוגיה שתגבה את זה, תוכנות הP2P ינצחו במאבק הזה. זה פשוט דבר פטאלי שחייב להיתגשם. כשהחוק מכוון אצבע מאשימה אל מיליוני אנשים, לחוק יש רק אצבע ואף אחד לא יקח את היד. מילוני אנשים שעושים שימוש בתוכנות האלו לא יכולים להשתנות ולכן החוק ישתנה בשבילם. וכשהחוק ישתנה, תעשיית המוזיקה תשתנה והאידיאולוגיה של הממסד והשילטון ישתנו. הם תמיד מפגרים אחרי העם, כי העם שולט בהם. ובגלל זה גם מגוכך שהעם צריך להילחם בהם.

  • קזינו  On 26 בספטמבר 2004 at 9:54

    בלוג נפלא ומעניין, מהיפים ברשת האינטרנט הישראלית. אינפורמטיבי. בהחלט אמליץ עליו לחברים ואוסיף אותו לרשימת המועדפים שלי.

  • Gil Freund  On 14 בספטמבר 2011 at 18:17

    לפני מספר חודשים התפרסם כי תעבורת netflix הייתה יותר גבוהה מתעבורת טוררנטים: http://torrentfreak.com/netflix-is-killing-bittorrent-in-the-us-110427/
    אני מאמין כי אנשים מוכנים לשלם מחיר סביר על תוכן המוגש בצורה נוחה וזמינה. הפרת זכויות יוצרים, במרבית המקרים לא נעשית מתוך אידאולוגיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: