הראשונה לכתבה של ענת באלינט בהארץ על הטלוויזיה האינטראקטיבית, השיטות להשיג הענות רגשית גבוהה יותר מהצופים והשאלות האתיות שהטלוויזיה הזו מעוררת. השניה לידיעה בוואלה מחשבים על המחטף שביצעה חברת וריסיין – מהיום, כשטועים בהקלדת שם האתר (תנסו לבד), לא מקבלים את עמוד השגיאה הרגיל, אלא עמוד חיפוש מיוחד שיצרה וריסיין.
השאלות הנוכחיות על סדר היום בשני סוגי המדיה מדגימים שוב שלמרות הכוח הכלכלי הגלום בה, הטלוויזיה האינטראקטיבית די מפגרת מבחינה אינטראקטיבית. מילולית. המקום המעניין יותר שבו מתרחש אותו Convergence בין הרשת והמחשבים לעולם הביתי הבידורי לא מגיע דרך הגופים המשדרים. זה עניין אחד להצביע לנינט בסלולרי (או בעתיד באמצעות השלט), ועניין אחר לגמרי כשספריית המוסיקה שתשמע במערכת שלך בסלון, וספריית הסרטים שאתה רואה על הטלוויזיה שלך, כולם נמצאים במחשב שלך. או על האינטרנט. לא תלויים בהחלטות השיבוץ של טלעד, או מדיניות השיווק של הליקון. המהפכה בכלל לא נגמרה, היא פשוט עברה לסלון.
אני מקווה להביא לכאן בקרוב קטעים בנושא שכתבתי לאחרונה ב-Net מגזין.
.
ערס פואטי 
תגובות
תכנית הטלוויזיה האולטימטיבית שתיקח את כולן בסיבוב – קרב גלדיאטורים. הצופים מחליטים מי יחיה ומי ימות על ידי הצבעה אינטראקטיבית.
אפשר לשקול גם– החזרת עונש הסקילה (כל קליק = אבן בראש).
מה שלא הזכירו בכתבה של וואלה זה שהשינוי של וריסיין שבר מנועי אנטי-ספאם:
http://tinyurl.com/nnkp