הקולגות של ידיעות אחרונות

 

מצטער שזה סיפור כל כך ישן, כבר יותר משבוע, אבל שווה לקרוא את הפוסט הקצר והחביב הזה של עידו קינן. הוא מספר על החשיפה בנענע של יוצר תמונת עמיר פרץ עם השפם הקצוץ – איך אפשר שזה יהיה מישהו אחר – משה הלוי, הלמו.

 

קינן מתעכב על חוסר יכולתם של כלי התקשורת לתת קרדיט למקורות באינטרנט, ובמיוחד לכך שידיעות אחרונות הוא הקמצן ביותר במתן קרדיטים כאלה. "איך התמונה התפרסמה בנענע על ידי איש תמיכה של נטוויז'ן", אמר הכתב של ידיעות אחרונות בזלזול (לדברי הלמו).

 

נו נו, כן כן, לא פעם ראשונה שידיעות אחרונות מזלזלים בעיתונאים אחרים. זה כמו הכוכבים של ערוץ 2, שבטוחים שאלוהים משח אותם לכהונה, ומדחיקים את העובדה שרוב הריטינג שלהם נובע מהאהבלים שפותחים ערוץ 2, ואפילו אם ישדרו שם שיקופית חסות של רוממה מהימים הטובים. רק תראו מה קרה לכוכבים הללו כשעברו, חלקם, לערוץ 10.

 

אז גם חלק מהעיתונאים של ידיעות ככה – זה לא שהם כאלה טובים, זה שהם פשוט נמצאים על הדף הנכון. ונדמה לי שחלקם, בוודאי האינטליגנטיים שבהם, יודעים את זה. ולכן אולי הזלזול כלפי הכתב עידו קינן (שביום שיירגע מעט מהחיפוש אחר עמודי ניסיון המועלים באתרים אחרים, יהיה באמת תותח) והמלים "איש תמיכה של נטוויז'ן".

 

מה שמזכיר לי, כמובן, את סיפור הסקופ שלי ממרץ 98', הראיון עם אהוד טננבאום, האנלייזר. את הסיפור המלא צריך פעם לספר – אחרי הכל, כל מי שהיה מעורב בו חוץ מטננבאום עצמו הרוויח מהסיפור, וזה כולל את משרד ההגנה האמריקני ולא מעט עלוקות בדרך – אבל עכשיו נתעכב שניה על הפרסום שלו באמצעי התקשורת המקובלים.

 

העמוד הראשון של מעריב, יום שני, 9/3/98

הראיון עם האנלייזר היה ביום רביעי. הוא תומלל ונכתב ביום חמישי, והסיבה שהוא לא פורסם קודם היתה שרצינו לוודא שאמנם האיש שדיברנו איתו היה האנלייזר. הבדיקה נעשתה על ידי פניה לאנשי  אתר AntiOnline בארה"ב, אנשים היודעים איך לעשות האק או שניים, להם סופקו כמה סיסמאות פעילות שניתנו על ידי טננבאום, כדי לוודא האם הסוסים הטרויאנים שהשאיר לטענתו במרחבי הרשת אכן עובדים. ביום ראשון התקבלה התשובה החיובית.

 

בחלומות הרטובים שלנו, חשבנו שאולי, אולי, באמת אולי, wired news יעשו מזה סיפור קטן. רק שהתקשורת הישראלית הרימה לנו להנחתה. באותו יום ראשון התפרסמה בכל העיתונים הידיעה על האקר ישראלי מסתורי ש"פרץ לפנטגון", ושהאף.בי.איי. נמצא בעקבותיו.

 

עם הרמה כזו, שלא נוריד הנחתה? וידאנו שוב שאמנם ראיינו את האיש האמיתי ונערכנו לפרסום באתר. בינתיים דאגנו לקשר עם כלי התקשורת האחרים. דיברנו עם AP (הסיפור שלה פורסם בכמה מאות עיתונים בעולם) ועם ידיעות אחרונות, איתו סגרנו שנפרסם את הסיפור בלילה והם יפרסמו אותו למחרת בבוקר (אם כי כידיעה עצמאית שלהם, המצטטת את וואלה, ולא כסיפור של וואלה).

 

כמה דברים קרו אחר כך. לאנשי AntiOnline הועברה גירסה באנגלית של הכתבה, שתוכננה להתפרסם במקביל בוואלה ואצלם בשעות הערב (זמן ישראל). לצערנו, אדיוט אחד בקליבלנד הלך לישון כשהכתבה באנגלית מופיעה בעמוד השער, ואי אפשר היה לאתר את האחראים כדי שיסירו את הכתבה. זה לקח לאלכס דורון ממעריב שש שעות עד שפנה אלינו, בשעות הצהריים המאוחרות של יום ראשון, ואמר שיש לו כבר את כל הסיפור. הוא קיבל כמה מילים לציטוט והתבקש שלא לצטט את הריאיון כפשוטו.

 

ב-24 שעות של יום שני זו היתה כתבת השער, שכללה את הסיפור על הסיפור של וואלה, כולל קרדיטים מלאים ונאים. במעריב פורסמה ידיעה בשער העיתון (ראה תמונה) וידיעה נרחבת בעמוד הלפני אחרון. קיווינו שידיעות אחרונות לא יזעמו מדי על הבלעדיות שנלקחה מהם בשל טעות אנוש של איזה טיפש בקליבלנד. למיטב ידיעתי וזכרוני, הובהרה להם התקלה.

 

באותו ערב התקשר לביתי אחד מאנשי ידיעות אחרונות. מאחר ולמיטב ידיעתי הוא פעל שלא על דעת עורך העיתון והמו"ל, אז שמו, כמו שנהוג לומר אצלנו בתקשורת העויינת, שמור במערכת. הוא זעם על הפרסום במעריב, והוא דרש – שימו לב, לא ביקש אלא "דרש" – שאעביר לו מיידית את הפרטים להתקשרות עם טננבאום (ששמו לא היה ידוע אז) כדי שידיעות יצרו איתו קשר. הוא גם הוסיף שידיעות מוכנים להציע לו כסף תמורת הסכמה להתראיין, ושאם אני רוצה בטובתו של הבחור כדאי שאעביר להם את הפרטים.

 

עידו קינן בחתונת הדבירסקי. אם כתבים מידיעות מזלזלים בו, סימן שהוא בדרך הנכונה

אמרתי שלא, שמעולם לא ביקשתי ממישהו אחר מקור שלו, ושלעולם לא אחלום להעביר מקור שלי, ושזו חוצפה שהוא בכלל מבקש את זה ממני. השיחה היתה קשה והושמעו בה גם כמה איומים. שלחתי את מי שדיבר איתי לחפש את החברים שלו.

 

למחרת הגעתי לוואלה מוקדם בבוקר, כהרגלי, בסביבות 11, כשכולנו שמחים ומאושרים על החשיפה הרבה לה זכה האתר – שאז, כמו האינטרנט עצמה, היה הרבה פחות מוכר מאשר היום. הוזמנתי להיכנס לישיבה עם המנכ"ל, גדי הדר, ומנהל השיווק, פיני שטרנשוס. הם סיפרו שמידיעות אחרונות יצרו איתם קשר, וביקשו את הפרטים של המקור, ושהם רוצים להציע ל"אנלייזר" את עזרתם ותמיכתם.

 

היה שם ויכוח לוהט, ואני חייב לומר לזכותו של ארז פילוסוף שצידד בי ואמר שאי אפשר שנתחיל כבר מעכשיו להיות השפוטים של ידיעות אחרונות (באותה תקופה היה דיבור שוואלה וידיעות ישתפו פעולה בתחום האינטרנט, הוכן אתר ל"פנאי פלוס" והיו כמה דמואים לאתר הסופי של ידיעות אחרונות). גדי הדר השתכנע וקיבל את הרעיון של עצמאות המערכת (אחד הדברים הטובים בראשית ימי האינטרנט היה שבעלי הבית היו הרבה יותר משוחררים מהמו"לים המקובלים. עניין שלדעתי השתנה מעט מאז). לא מסרתי, כמובן, את שמו של האנלייזר, ואחרי שהדר ביקש ממני מאוד יפה, הבטחתי שאם נהיה בקשר אעביר לו שידיעות רוצים לתת לו כסף עבור הפרסום.

 

חודש ומשהו אחר כך, אחרי שהאנלייזר כבר נעצר וזהותו נחשפה, התפרסמה בשבעה ימים כתבת ענק, "אני האנלייזר". איך כתבו שם? בלי לזכור את הניסוח המדוייק, נכתב שזהו הראיון הראשון, הבלעדי, המלא, השלם והטראנסגלאקטי עם האנלייזר. אף מילה בראיון לא סיפרה שחודש קודם לכן, בכל רחבי העולם (הראיון צוטט בכל סוכנויות הידיעות, וכמה כלי תקשורת בעולם גם פרסמו תרגום שלו, באישור ובתשלום) ובידיעות אחרונות עצמו, התפרסם ראיון עם טננבאום, עוד בזמן שהבולשת חיפשה אחריו. באמת, מה זה לתת קרדיט לאנשים שעשו עבודה, בזמן שלידיעות יש כסף לשלם אתנן למרואיינים?

 

זה לקח עוד שלושה חודשים תמימים – שלושה חודשים! – עד שבידיעות אחרונות היו מוכנים לכתוב ולו מילה על אתר וואלה (וגם אז, במשך עוד שנים, הם הקפידו לקרוא לו "ואללה". למה? ככה. וואלה). מה למדנו מהסיפור? שלפילים יש זיכרון ארוך, ולעיתונים עוד יותר, ושאין יותר כיף מלדפוק לפעמים את הגדולים. עידו, תהנה מזה שעיתונאי של ידיעות מזלזל בך. לרוב הם לא מתייחסים בכלל, ואם הם כבר מזלזלים, סימן שזה נורא כואב להם.

 

קטנה לסיום: נודע לי מפי השכנה שהפוסט הזה פורסם ללא מודעות לאותן שמועות מכוערות שמסתובבות כבר שנים

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנן כהן  On 18 בנובמבר 2003 at 18:12

    דודי גולדמן עשה כפולת עמודים על שמועות באינטרנט. הוא לקח את כל התכנים מהאתר שלי ורק בסוף, למטה, הוא הזכיר אותי, את האתר "לא רלוונטי" ואת הכתובת.

    כשבאתי אליו אחר כך בטענות הוא אמר לי "אני כתבתי אבל העורכים הורידו".

    מה האמת? לא יודע. אבל רק שלא יתחילו כאן שוב את סדרת ההשתלחויות על דודי גולדמן, כי זה לא בדיוק העניין כאן.

  • halemo  On 18 בנובמבר 2003 at 19:05

    גדי,
    אם היית מספר לי באימייל מהצהריים שאתה הולך לכתוב על האנלייזר, הייתי נותן לך קישור לכתבה ההיא במוסף "7 ימים" של עיתון ידיעות אחרונות.

    לפני כשנה וחצי יצא לי לסרוק אותה עבור מישהו.
    היא עדיין נמצאת בקישור הבא:
    http://halemo.com/tmp/analyzer/index.html

    והכתבה מתקשרת לדודי גולדמן. הוא אחד מהשניים שראיינו את האנלייזר.

    וחנן,
    יש לך מזל שנתנו לך קישור. עיתון הארץ למשל, לא מוכן לתת קישורים, אם המידע או הכתבה לא מופיעים במוסף קפטן אינטרנט.

    דודי גולדמן הוא כתב וותיק מאוד בתחום המחשבים. אני זוכר את הכתבות שלו מאמצע שנות ה 80 במגזינים של אנשים ומחשבים.

    ואכן, עורכי ידיעות אחרונות מכניסים אותו לצרות עם גולשי האינטרנט שתופסים אותו בשגיאות שנעשות בעריכה ולא בכתיבה. אחד המקרים הכי מפורסמים זה שעורך כלשהו בידיעות אחרונות הפך את המילה "לינוקס" לביטוי "חברת לינוקס"…

    השיבוש של העריכה שדופק את הכתבים, קיים בכל העיתונות העברית. גם במעריב וגם בהארץ.

  • גפילטה פיש  On 18 בנובמבר 2003 at 19:50

    על הפרסום ללא מודעות לשמועות עלק
    אמינה בערך כמו הטענה של האידיוט ההוא שזה שפם של צ'פלין ולא של היטלר

    היא מתחילה לשקשק הגלבפיש
    ובצדק
    שמעתי שכבר שלחו לשוקן את מה שהיא כתבה
    מי רוצה להמר על הסיכויים שלה לקבל עבודה במקום שקשור להארץ?

  • רוני  On 18 בנובמבר 2003 at 20:22

    הוא גם ענה לי והיתה התכתבות חביבה ביותר.
    עכשיו בוא נשחק משחק: נניח שאני *יודעת* ששוקן הומו.
    יודעת.
    האם זה משנה באופן מהותי את הטענה?
    הפרקליטה שהוזכרה בכתבה – גם עליה אני לא יודעת. נניח ששרה ליבוביץ' דר *יודעת* שהיא לסבית.
    זה משנה?
    נראה כאילו אני מחפשת עבודה? ובכן, דווקא לא.

  • נמלים  On 18 בנובמבר 2003 at 20:57

    אנחנו עובדות בלהגיב בכל מקום. ודגי טראגי עובד בלמחוק אותנו.

  • דורי  On 18 בנובמבר 2003 at 21:23

    מה קורה איתו? מזמן לא שמענו עליו

    אתם זוכרים בתקופת החשיפה עשו ממנו
    גאון מחשבים, גם ביבי דיבר עליו בריספקט
    של הערכה. אז מה נהיה מהכאילו גאונות שלו?
    הפנטגון לקחו אותו לעבוד אצלם?

  • רביד  On 19 בנובמבר 2003 at 2:02

    שכשהוא מתעצבן על מישהו מהספורט ישר הוא הופך את שמו, מפיני גרשון לפנחס גרשון, מאבי רצון לאביצהל רצון. לקרוא ל"וואלה" "ואללה" זה אותו סוג של חוסר כבוד. אבל זה לא באמת מזיז למישהו חוץ מאשר למעליב עצמו שחושב שזו וואחד דאחקה מצחיקה.

  • halemo  On 19 בנובמבר 2003 at 11:00

    בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על העונש הקל שהוא קיבל בשלום, ושלח אותו אחר כבוד לשנה וחצי בכלא…

  • בודק בטחוני  On 25 בנובמבר 2003 at 15:30

    ישב ערבי עם נרגילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: