זה לא חוסר טאקט

 

עידו קינן כותב על מה שנראה לו כמו חוסר טאקט בכיתוב תמונה בחדשות נענע. בעיני זה גם מסריח. העיקר שיצאתם מג-ניבים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 19 בנובמבר 2003 at 11:52

    זה — למה???
    זה משרת את הכתבה?
    זה אומר משהו משמעותי?
    למה זה מאגניב?
    מה זה זה?
    ולמה עידו לא הולך לעורך החדשות ואומר לו משהו? הוא לא בקיוביקל ממול או משהו?

  • עידו  On 19 בנובמבר 2003 at 12:26

    זה התחיל בכיתוב משעשע כביכול בוואלה, למשל בכתבה על אותו שופט כדורגל, וזה נמשך עד הטינוף הנוכחי.

  • מפהק  On 19 בנובמבר 2003 at 12:55

    זה בסה"כ נועד לתת לקוראים את הרגשת חוסר התקווה והיאוש של עמאל עזאם.

    אממה, צריך הרי למלא את הבלוגים. אז העידו המתחסד מפליץ שורה על חוסר טאקט וגדי כותב שורה על השורה של עידו והגלבפיש, מלכת הטאקט של המזרח התיכון, תכף תשלח אימייל נזעם לשוקן (מתוך הרגל)

  • אילן גוט  On 19 בנובמבר 2003 at 12:59

    מוטב היה לכתוב "יופי שדהה בשנים של ציפייה ובדידות" אבל זה לא מאגניב. בכתבה דווקא מספקים הסבר סביר לכיתוב.

  • אורי  On 19 בנובמבר 2003 at 14:32

    אבל יצא לו משהו חסר טעם לחלוטין.

  • עידו קינן  On 19 בנובמבר 2003 at 19:28

    הערה שלי לעורך החדשות בקיוביקל ליד, היתה או לא היתה, לא סותרת את זה שאני יכול לכתוב על זה בבלוג. אני מעריך מאוד את מקום העבודה שלי, שלא סותם לי את הפה כשאני מעביר ביקורת מבחוץ, ולא רק מבפנים (ואם תשאלי, רוני, את העורך הראשי שלי, הוא יספר לך שאני ממש לא נחבא אל הכלים כשמדובר בלהביע את דעתי על העבודה שלנו).

    מתחסד? [אגב, מפהק, למה אתה מסתתר מאחורי כינוי? כולם פה אמיצים דיים לכתוב בשמם חוץ ממך] בסך הכל אמרתי שנראה לי קצת חסר טאקט לעסוק ביופיה (או היעדרו) של אשתו של עזאם עזאם, שאינה דוגמנית ומעולם לא עסקה, ככל הידוע לי, במכירת גופה או פניה לקהל הרחב. סימני המאבק חרצו את פניה? נניח. אבל "רואים שהיא היתה פעם יפה" זה כמו להגיד לה בפנים שהיא מכוערת, וזה לא אסור, אבל כן חסר טאקט, וגם די מיותר.

    ואני לא מסכים עם גדי שהיה פה ניסיון להיות מאגניב, ניסיון שאינו חף מעבודתנו, אבל לא במקרה הזה.

    הבהרה: אני לא כתבתי את התגובה השניה. אני חותם בשמי המלא.

  • גילעד  On 19 בנובמבר 2003 at 22:21

    קטונתי מלנסות לפרש את גדי, אבל בכל זאת:

    אני חושב שב"מאגניב" גדי מתכוון לנטיה המעצבנת, שהחלה בוואלה ומצאה בית חמים גם בנענע, להפוך כל נושא לכזה שהכתב/עורך מרגיש חובה לתת לו ערך מוסף בדמות הבעת דעה אישית. כל זה היה טוב ונעים לו אותה דעה אישית היתה מופיעה לעיתים רחוקות מספיק בכדי שיהיה ניתן להבדילה מהעברת מידע לקורא (כלומר אפילו פעם-פעמיים ביום), אבל ברגע שהיא מחלחלת כמעט לכל ידיעה באתר, היא מעמידה את דעתו של הכתב לפני המידע עצמו, ולכן הופכת לטור פובליציסטי במסווה של ידיעה חדשותית.

    החטא הגדול ביותר הוא פובליציזם על חשבון מקור מידע אחר – כאשר הכותב, שמחדיר את דעותיו לידיעה המתקבלת במקור מסוכנות חדשות כדוגמת רויטרס או AP, והקרדיט לידיעה מופיעה כ"מערכת X" (כאשר X מתייחס לשם האתר בו מתפרסמת הידיעה), הוא למעשה מנסה להנות משני העולמות: להביע דעה אישית, אבל לא לקחת עליה אחריות. לעניין זה, אפילו כתיבה בשם בדוי ראויה יותר, שכן הקורא מבין את ההקשר שבין שם כלשהו לבין הדעה, בעוד לקיחת אחריות "מערכתית" על שעטנז דיעה+מידע הוא לא רק (לעיתים קרובות) הפרה של תנאי הסינדיקציה של אותו מקור מידע, אלא גם בעיה אתית לא פשוטה. אני מחכה לרגע שבו מישהו מספיק עצבני יתבע את אחד מאתרי האינטרנט הישראלים על ידיעה שפורסמה והכילה דיבה כלשהי, ויסתבר שמדובר במידע שהגיע במקור מסוכנות חדשות, ואליה נוסף "נופך" אישי של האתר הישראלי. אין כמו תביעה, ואפילו מופרכת, בכדי להתסיס דיון ציבורי, ואפילו בר-חלוף, במגמה המעצבנת הזו.

    מעבר למגמה הזו, שנפוצה גם בעיתונים המודפסים, האתרים הישראלים, שבהם כותבים אנשים שמעורים בחברה של כמה מאות אנשים שקוראים את אותם דברים, שומעים את אותם דברים (אבל, בניגוד לסטיגמה, לא מצביעים אותם דברים), מאמינים שהקהל שלהם מאוד דומה להם, ולכן אפשר לעשות שימוש תדיר במונחים שלקוחים מעולמם הדי-מצומצם. מדור התרבות של וואלה חדשות היה החלוץ בגישה הזו, שגרסה ש"אנחנו ברנז'אים מגניבים, ולכן אנחנו כותבים לברנז'אים מגניבים לא פחות". הגישה הזו חילחלה גם למדורים אחרים, ולכן לפני כחודש זכינו לראות את הכותרת המקסימה "קונדליסה רייס: 'ראיתי את עמרי שרון שותה פרפוצ'ינו'" (סלחו לי על חוסר ידיעתי במשקאות של מגניבים, אם אני טועה באותו ספל רלוונטי), שניתנה לכתבה על מלשינון אינטרנטי הנמצא בשימוש מס ההכנסה.

    אותה גישה בדיוק גרמה למשפט "זה מאוד מעניין מה שאתה כותב. תודה", של הבלוגר הוירטואלי אייזק (שנחשף לפני מספר שבועות), להופיע, במספר הזדמנויות ובשינויים הנגזרים, ככותרות במדור "חיים ברשת" של נענע.

    המנהג המגונה של השימוש במילה "תאגידימים" כבר כמעט נעלם, וטוב שכך, אבל כל כתבה שבה מופיעה מיקרוסופט שוב נכתבת מנקודת המוצא שמדובר בחברה שמזמן היתה צריכה להיות חלק מ"ציר הרשע" של בוש. וזה לא מעניין כמה פעמים ביל גייטס יכחיש מול אלפי אנשים את הפרסומים על כך שמיקרוסופט קיימה דיונים לשת"פ או רכישה של גוגל, החברים בנענע (וחלקם בהחלט חברים שלי, ברמות שונות) עדיין יקראו לו שקרן, גם אם לא במילים אלו. רבותיי, כשאחד מהאנשים החשובים ביותר בעולם הטכנולוגיה אומר משהו, תסמכו עליו שהוא מגובה בעשרות יועצים ועורכי דין שלא יתנו לו להגיד משהו שקרי. אם אכן התקיימו מגעים שכאלו, גייטס היה פוטר את השואלים ב"אין תגובה". אלף-בית של יחסים עם התקשורת.

    אז יופי, בכל פעם שהפרפוצ'ינו ואחיו המאגניבים הופיעו ככותרת או בגוף הכתבה, מאה איש חייכו מתחת לשפם, והמשיכו הלאה. אבל אלף איש לא הבינו מה רוצים מהם, והמשיכו הלאה, לאתר שכותב בגובה העיניים שלהם. כי אחרי הכל, מגניב שכותב למגניבים, יגלה שאין מספיק מגניבים לכתוב להם, וזה ממש לא מגניב.

    זה לא נעים להעביר ביקורת פומבית על אנשים שעובדים מולך ואיתך, אבל אני מאמין שקינן, שהוא והעורכים שלו באמת אנשים מוכשרים, שמבינים אינטרנט, כיבס את הכביסה המלוכלכת בבית, לפני שהוא הוציא אותה לייבוש בחוץ.

    (גילוי נאות: הכותב כותב לעיתים בניוזלטר "חיים ברשת" של נענע)

  • גילעד  On 19 בנובמבר 2003 at 22:37

    נכון, האיש זכור, בין השאר, כתואם קלינטון על דוכן העדים במשפט המפורסם, אבל, כפי שכותב נכונה (לדעתי) דן גילמור מה"מרקורי ניוז", ההדלפות על השיחות לכאורה של גוגל ומיקרוסופט הובאו מידי גורמים שלא הזדהו. גייטס עמד על במה ב"קומדקס" והכחיש במלוא פה. נשמע קצת יותר אמין, במיוחד אם מסתכלים על ההיבט הכספי של העסקה, שכמעט מכל כיוון שלא מסתכלים עליה, ממש לא אטרקטיבית למיקרוסופט.

  • רוני  On 19 בנובמבר 2003 at 23:05

    לא התכוונתי שלא תכתוב, רק ש*גם* תגיד. נחה דעתי.

    גילעד: אפשר תקציר מנהלים? אני קצת עייפה הערב (ויש לי כאב ראש)

  • עידו קינן  On 20 בנובמבר 2003 at 0:45

    את המניפסט המנוסח היטב של גלעד שמעתי בקצרה בהזדמנויות שונות. נראה לי שהעזיבה של גלובס השאירה בו מעייני כתיבה בלתי מנוצלים, שהפכו את הרעיון הקצר והפשוט לטוקבק כה ארוך שעשה לרוני כאב ראש.

    תאגידימים זה לא בדיחה פנימית, זה תחדיש/סלנג, והוא לא מסובך להבנה. הפסקנו להשתמש כי חטפנו על זה המון ביקורת, דווקא מתוך המערכת פנימה ולא מהקוראים (והוא דווקא חלחל למקומות שונים, כמו "כפתורימים" בפוסט בישראבלוג ו"נצפימים" באייטם רכילותי, למיטב זכרוני בסופשבוע מעריב).

    הבעת דיעה תחת הקרדיט של סוכנות הידיעות היא אכן לא במקום, והבעת דיעה תחת "מערכת X", אף שדעתי לא נוחה ממנה, מקובלת בגדולי העיתונים בעולם, שם היא נקראת "מאמר מערכת". אני אישית לא אוהב גם את מאמרי המערכת הלא-חתומים, ומעדיף שכתב יעמוד בשמו מאחורי דעות.

    אנחנו כותבים לקהל ששוחה בז'רגון המקצועי והלוקלי של האינטרנט. אייזק הוא חלק מהתרבות שלהם, בדיוק כמו גוגל, מיקרוסופט, לינוקס ו"שולת!". כשאפתח מוסף ספורט לא אבין את ההתחכמויות שבכותרות, כי אני לא מתעניין בספורט. באותה מידה, סבתי לא תבין את ההתחכמויות שבכותרות "חיים ברשת", כי היא לא מתעניינת בתרבות דיגיטלית. אבל היא ממילא לא קהל יעד. כשהיא תיכנס לעמוד הראשי של נענע, היא תראה ידיעות של "חיים ברשת" שמתאימות לציבור הרחב, והכותרות תהיינה "סטרייטיות", ואייזק לא יככב בהן.

    עם כל הכבוד, גילעד, יש הבדל גדול בין כותרת מתחכמת בדיווח על מלשינון, אייטם כללי לכל הדעות, ובין אחת כזו בדיווח נישתי כמו של "חיים ברשת".

  • עידו קינן  On 20 בנובמבר 2003 at 1:16

    "וזה לא מעניין כמה פעמים ביל גייטס יכחיש מול אלפי אנשים את הפרסומים על כך שמיקרוסופט קיימה דיונים לשת"פ או רכישה של גוגל, החברים בנענע (וחלקם בהחלט חברים שלי, ברמות שונות) עדיין יקראו לו שקרן, גם אם לא במילים אלו".

    פתאום נזכרתי: אתה מוכן להביא לינק לכתבה בחיים ברשת שאומרת את זה?

  • גילעד  On 20 בנובמבר 2003 at 1:38

    1. אם ה"תאגידימים" חלחל לפוסט בישראבלוג ולאייטם רכילותי במעריב, הייתי אומר שהוכחתי את טענתי אפילו בלי להתאמץ.
    2. המלשינון של מס ההכנסה הופיע במדור הנישתי "וואלה מחשבים", שהוא נישתי בדיוק באותה מידה כמו "חיים ברשת".
    3. מאמר מערכת נכתב בעמוד הראשון של העיתון, בידי פובליציסט של העיתון, וחתום עליו "העיתון" והוא מדבר על נושאים חשובים בהרבה מרינגטונים, כמו למשל תהליך השלום והתוכנית הכלכלית. המונח המקובל לסוג הפרסומים שאתה מתכוון אליהם הוא STAFF WRITER, ששונה לחלוטין מ"מאמר מערכת". בעיתונים הגדולים, וכנ"ל גם באתרים, זו לא בושה להיקרא STAFF WRITER, ולא "פרשננו לענייני" או "כתבנו הצבאי". בקר ב-CNET ותראה כמה פעמים מופיע STAFF WRITER שמביא חומר שבסיסו בהודעה לעיתונות או בסוכנויות הידיעות, אבל הוא מוסיף כל כך הרבה חומר חדש, שהוא בהחלט יכול להגיד בפה מלא שזו ידיעה שהוא "עבד" עליה.
    3. אתה/אתם עדיין חושבים שאם שלושים-ארבעים כותבי הבלוגים שאתה מבקרים בצל קורתם בכל יום יודעים מיהו אייזק, אז כנראה שכולם יודעים. ברגע שאייזק ומשנתו יהפכו להיות ידועים כמו נינט, יסתתמו טענותיי. כרגע המצב רחוק מזה, וההתחכמויות שלכם עוברות לאנשים מעל לראש. שלא לדבר על העובדה שטרנד הוא טרנד כל עוד אנשים זוכרים אותו כי מדברים עליו בכמה מקומות במקביל. לא ראיתי שאייזק מקבל את אותו יחס כמו יואב ושרון, כלומר מוזכר במקום אחר חוץ מהאתר שלכם.
    4. יומיים לאחר שביל גייטס עמד על הבמה בקומדקס, אתם מספיק זריזים לדווח על שירות החדשות החדש והלא מקורי של מיקרוסופט עם MOREOVER, אבל לא שוכחים לציין ש"מיקרוסופט כבר מזמן שמה עין על גוגל. מספר פעמים עלו לכותרות כל מיני חיזורים ודיונים מצד מיקרוסופט, שניסתה לפתות את גוגל לשבת בכפיפה אחת עימה. גוגל, כמו פרימדונה אמיתית, סירבה לכל החיזורים של הענק מרדמונד" – עם שלושה לינקים לכתבות שמדברות על אותם דיונים וירטואליים בין שתי החברות.
    http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=88407&sid=10
    אז לא קראתם לו שקרן, אבל כאילו אמרתם לגייטס "זה מאוד מעניין מה שאתה מכחיש. תודה".

  • גילעד  On 20 בנובמבר 2003 at 1:43

    אין שום קשר בין העובדה שפעם הייתי עיתונאי (ויש שיאמרו, מעולם לא) ובין הביקורת שאני מעביר על אמצעי תקשורת. גם צופה/קורא יכול להבחין מתי כלי התקשורת לא ממלא את התפקיד שהוא מייחס לעצמו. אחרי הכל, בתקשורת, כמו בקמפיין המפורסם, אתה יכול להיות צודק, אבל עדיף שתהיה חכם. החוכמה היא ללכת על הקו הדק שבין אספקת מידע ודיעות נטולות אינטרסים (פרסומיים ואחרים), כלומר האידיאל של התקשורת, לבין שיקולים כלכליים שנגזרים מרייטינג.

  • גילעד  On 20 בנובמבר 2003 at 1:48

    (גדי, הבטחתי לך שיום אחד אני אארגן לך עשרים תגובות)

    העובדה שקוראים לא מתרעמים בפניכם על דברים מסויימים לא מוכיחה שהם לא מתעצבנים. אפשר לספור את כמות המכתבים עם הנאצות של קוראים שמרגישים צורקך להתאמץ ולהביע דעה, אבל די קשה לספור מכתבים שמעולם לא נשלחו, כי הקוראים פשוט הבינו שקל להם יותר לעבור למקום אחר.

  • עידו קינן  On 20 בנובמבר 2003 at 2:14

    לא יצרתי קשר בין עברך כעיתונאי לביקורת. סיפרתי בדיחה על הצורך שלך לשפוך נהרות של מילים, עכשיו שאתה לא עובד בגלובס וממעט לעדכן בבלוג.

    דיונים וירטואליים? דבר עם הניו יורק טיימס, זה אייטם שלהם. יכול להיות שהיו גישושים, וביל גייטס אמר בקלינטונית: "לא קיימתי יחסים עם החברה הזאת". מודה, פספסנו את הידיעה על ההכחשה שלו, אבל מיקרוסופט גם הכחישו את הסיפור התמוה על האינטרנט לשירותים (iLoo), שהסתבר בסוף שיצא מבית מדרשם, אז אצלי הם לא נהנים מהספק.

    הקוראים שלנו יודעים לצעוק כשאנחנו מרגיזים אותם, ויודעים לצעוק כשאנחנו טועים. לא צריך בול ומעטפה, יש טוקבקים, והמיידיות מבטיחה שרובם יוציאו את אשר על ליבם. מספר הקוראים שלנו, וגם אני מופתע מזה לפעמים, גדל בעקביות ובצורה מרשימה.

    אייזק נורא מצחיק אותנו. מי שלא מכיר אותו, רואה כתבה על ספאם-בלוגים עם כותרת כמו "מאוד מעניין מה שכתבת. רוצה ויאגרה?", והיא עדיין קוהרנטית.

    וכן, אנחנו צוחקים בכותרות, אבל המשנה מסביר במה מדובר. אני חושב שיותר נעים לקרוא אתר שלא מתייחס לעצמו בנפיחות יתר. אנחנו יכולים גם להרשות את זה לעצמנו, כי בניגוד לחדשות, אצלנו אייטם "אייזקי" לא יעלה לצד אייטם על חייל שנהרג. לכן המלשינון של וואלה יכול להופיע במחשבים עם כותרת מצחיקה, ובחדשות עליו להופיע עם כותרת רצינית.

    אני חוזר לדוגמה של עיתונות הספורט, שם מקפידים על כותרות מתחכמות, ושואל אותך: גם הם היו צריכים להסתפק בכותרות בטעם צנונית, או שלנישות מותר להתנהג כמו נישות?

  • עידו קינן  On 20 בנובמבר 2003 at 2:17

    והנה הלינק לפיאסקו ה-iLoo של מיקרוסופט:
    http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=65182&sid=10

    ועוד משהו: "כשאחד מהאנשים החשובים ביותר בעולם הטכנולוגיה אומר משהו, תסמכו עליו שהוא מגובה בעשרות יועצים ועורכי דין שלא יתנו לו להגיד משהו שקרי". באמת? זוכר טייקו? זוכר ImClone? זוכר אנרון? זוכר מעצרים אתמול של בנקאי השקעות? עולם התאגידימים (נה!) האמריקאי של ימינו הוא לא בדיוק המקום לחפש בו אמיתות מוחלטות.

  • גילעד  On 20 בנובמבר 2003 at 10:58

    בוודאי שזוכר טייקו, זוכר איימקלון וזוכר אנרון. שלוש דוגמאות מעולות לעיתונאים שחשפו שערוריות כספיות כיוון שלא היו עסוקים בלהביע את דעתם אלא ניסו לחפור ולהביא מידע. רוץ תקרא את "24 ימים" או "the smartest guys in the room" ותראה איך עיתונאי טוב נמדד בעבודת המחקר שלו, לא בכותרת.

    ובאמת, שכנעת אותי. הכותרות הראשיות מאגניבות, והמשנה לא. פיתרון נהדר למי שרוצה להיות חצי מאגניב.

    ותעשה טובה, אל תשווה בין הפלצת בית שימוש (הנה, אפילו התחלתי לדבר כמו גדי) של איזה צ'ופצ'יק במיקרוסופט אנגליה שהריץ דאחקה עצמאית, לבין גייטס, שכמוך וכמוני קרא על כל השערוריות בוול-סטריט, ויודע טוב מאוד שכל משפט שהוא מוציא מהפה מגיע ל-SEC. לפני שנתיים נכנס לתוקף ה-FAIR DISCLOSURE שדורש מחברות ציבוריות לחשוף, עד לרמה מסויימת, מידע שהועבר לעיתונאים אבל לא הועבר לציבור. אתה יכול לראות את זה בעובדה שבתוך 24 שעות מפרסום ידיעה (גם בעיתונות הכלכלית הישראלית) על מו"מ סודי בין שתי חברות ציבוריות, החברות הללו מוציאות הבהרה (בין אם זו הכחשה ובין אם זה אישור). הן לא עושות את זה כי היחצ"ן שלהם המליץ להן. הן עושות את זה מכיוון שאין דבר שמפיל מניה מהר יותר מחקירה של ה-SEC על שמועות.

    גם אם תבחן את האינרטסים מאחורי פרסום השמועות על גוגל ומיקרוסופט, תראה שכולם נמצאים בצד של גוגל, שמנסה להגדיל את השווי שלה לקראת הנפקה ציבורית. אני מפנה אותך שוב לקטע המצויין (קורה) של דן גילמור במרקורי ניוז, שנמצא בשטח הרבה יותר זמן ממני וממך, ומזהה מתי מנסים לעבוד עליו עם שמועות מטעם.

    ומצידי תמשיכו לעשות מה שאתם רוצים. תודה.

  • עידו קינן  On 20 בנובמבר 2003 at 21:05

    לאחר מספר תגובות נזעמות שהגיעו לעורך החדשות של נענע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: