הלו Tivo, לא לדחוף!

 

הפוסט המצויין של גלעד נס בנושא הדרך המפגרת בה לומד מכשיר Tivo את דפוסי המשתמש, הזכיר לי את המאמר של אסף עמית במוניטור, מלפני שש שנים (שבהחלט ראוי לפרסום חוזר)

 

לא לדחוף

 

מאת אסף עמית

 

 בחודשים האחרונים מתגברים הדיבורים על תפיסה חדשה בעבודה מול האינטרנט – "טכנולוגיית הדחיפה" (Push Technology) קוראים לזה. הרעיון פשוט: במקום שהמשתמש יטרח ויחפש בעצמו חומר באינטרנט, התוכנה כבר תחפש את זה בשבילו ותביא לו את כל הסחורה עד לשולחן העבודה, מבלי שיצטרך לנקוף אצבע. הטכנולוגיה הזו היא יישום של חלק מדבר הרבה יותר גדול – תיאוריית ה"סוכנים החכמים" (Intelligent Agents), שהגו אישים כמו ניקולס נגרופונטי. התיאוריה הזו מגדירה לא רק את אקט דחיפת המידע, אלא גם את הדרך בה יבחר אותו סוכן מה לדחוף לכל אחד מאיתנו בלי שנרגיש. חברות סטארט-אפ נמרצות כבר עמלות יותר משנה על פיתוחים בתחום. החתום מעלה ינסה להסביר כאן ככל יכולתו למה זה רע, ולמה אסור לתת להן להצליח.

 

שוחרי הסוכנים החכמים מאמינים שהמחשב אולי לא ימציא יש מאין, או יגלה בעזרת טלפתיה ממוחשבת על מה חושב אדוניו (כלומר, אנחנו), אבל הוא יוכל למצוא קשרים שנסתרים מעינינו בתוך המידע שנספק לו – במודע או שלא במודע. לדעתם, על פי הקשרים הללו, המחשב יוכל להבין יותר טוב מאיתנו מה באמת אנחנו מחפשים.

 

נגרופונטי. המחשב ישרת

הדוגמא הקלאסית היא שכאשר הסוכן החכם ישים לב לכך שבעליו חיפש אתר ללימוד צרפתית ב21- יום, והזמין כרטיסי טיסה לפריז באמצעות שירות און-ליין, יבין הגאון מעצמו שהבוס נוסע לצרפת ויביא לו – עוד לפני שיבקש! – את תחזית מזג האוויר לתקופה שבה ישהה שם. מה רע?

 

רע. רע מאוד אפילו. זאת אומרת, זה מאוד נחמד לדמיין עולם בו המחשב שלנו יודע יותר טוב מאיתנו מה אנחנו אוהבים ומה אנחנו רוצים לעשות כרגע, רק שזה לא העולם בו אנו חיים. בעולם הזה מחשבים הם עדיין, בסופו של דבר, מכונות של זבל-נכנס-זבל-יוצא, שלא יודעות מילימטר מעבר למה שאנחנו, ציבור המשתמשים, לימדנו אותן. קחו את זה מאחד שמפתח תוכנות כבר למעלה מעשר שנים: מחשבים, עד כמה שזה מצער, פשוט לא מסוגלים ליותר מזה.

 

סליחה אם אני שובר פה מיתוסים למישהו, אבל "אינטליגנציה מלאכותית" היא האמא של האוקסימורונים. אין דבר כזה ומעולם לא היה, אלא אם כן כך אתם מכנים את יכולתו של מחשב להבין בעמל רב את חוקי השחמט ולנצל את יכולות החישוב שלו כדי לראות יותר מצבי לוח בשנייה מאשר אלוף העולם הנוכחי, שעל זה כבר אמרו חכמים: ביג פאקינג דיל.

 

אבל הטענות שלי מגיעות הרבה יותר רחוק. הנסיון מלמד שציבור משתמשי המחשב הוא אוסף נדיר של פראיירים. משתמשי המחשב מוכנים להתפשר על כך שהמחשב שלהם לא יעשה את מה שהם התכוונו, שייתקע פעם ביום או יומיים ("מקסימום נכתוב מחדש את המסמך, זו הרי בכלל אשמתנו ששוב לא עשינו גיבוי"), שידבר אליהם בשפה מתנשאת ולא מובנת, ובקיצור, שיהיה קוץ בתחת. העיקר שיעבוד.

 

אין ספק שאת אותה סלחנות שאנו שומרים רק לתוכנת Word שעדיין מסרבת לשים מקף במקום הנכון, או לחייגן ששוב שכח את הסיסמה שלנו, נגלה גם כלפי הסוכן החכם כשזה יתגלה כטמבל עם דיפלומה, ויביא את מזג האוויר בצרפת – גם אם מה שרצינו היה לברר כמה יצא ז'אן-מארי לה-פן בסקרים האחרונים. כשזה יקרה, אנחנו לא נשלח את הסוכנים הדבילים האלה שיילכו להמליץ אחד לשני על סרטים, אלא להפך, נאשים כרגיל את עצמנו ("כנראה לא הייתי מספיק ברור בשבילו") ונתחיל לחשוב פעמיים על כל לחיצת עכבר, אם היא לא עלולה לבלבל את הסוכן המסכן. שלא לדבר על מה שיקרה לפני שניכנס לאיזה אתר של בלונדיניות בלי חזיות, רק מהפחד שהילדים יגלו בתיבת הדואר האלקטרוני המשפחתית המלצות על עוד חמישה אתרים כאלה שנפתחו אתמול בלילה (ב1.98- דולר לדקה בלבד!).

 

 

יש דיבור. שער מגזין Wired, מרץ 97

אז מה המסר? שלא רק שהתוכנות האלה שקובעות בשבילנו מה אנחנו רוצים ולאן נלך הן חסרות תועלת, אלא הן גם מזיקות. תסריט סביר הוא שהמשתמשים שלהן, מרוב רצון לרצות את התוכנה ולפעול לפי דפוסי התנהגות פרימיטיביים (כאלה שאפילו מחשב מבין), יתחילו להתנהג בעצמם כמו תוכנה. הם יפסיקו להשתולל ולגלוש חופשי כדי לא לבלבל את הסוכן, יפסיקו לחשוב בעצמם מה הם רוצים ויעדיפו להישען אחורה ולחכות שהמחשב יעשה בשבילם את העבודה השחורה הזאת, החשיבה.

 

הגישה השיווקית המבריקה, של התייחסות לתוכנית מחשב כאל אדם וייחוס תכונות אנושיות לתוכנה ("סוכן חכם" וכו'), תגרום גם לנו להתייחס לאוסף הביטים העלוב בצורה אנושית לעילא, ורק לרחם על אינספקטור קלוזו הפרטי שלנו כל פעם שהמסכן יביא לנו שוב את מזג האוויר המחורבן בצרפת המחורבנת.

 

במקום לדלג כל יום למקום חדש באינטרנט, נתרגל בסופו של דבר לקרוא את החדשות המשעממות של אתר מייקרוסופט (ש007- דוחף לנו בנאמנות מאז הפעם האומללה שהגענו לשם בטעות כשהתקנו Explorer Internet), ונסדר את כל הbookmarks- שלנו לפי נושאים, בקפדנות של שען חירש, כדי שגם המפצח יצליח להבין שאם עוד פעם אחת אנחנו מקבלים את מזג האוויר בצרפת, הוא בעצמו יישלח לחופשה בריוויירה על ftp לכיוון אחד.

 

למרבה הצער, אין לי ספק שכל נבואות הזעם לא תעזורנה, ושדרכם של הסוכנים החכמים תצלח. מדובר בעוד שלב של היטפשות שהחברה האנושית מביאה על עצמה בעצמה. בדיוק כמו שהצפיה הפאסיבית בטלוויזיה החליפה את קריאת הספרים, ובדיוק כמו שמאז המצאת השלט-רחוק כולנו הופכים לאט לאט לבטטות שלא זזות מהכורסה, כך יחליפו הסוכנים החכמים וטכנולוגיות הדחיפה את העבודה האינטראקטיבית באינטרנט ויהפכו את השכל שלנו לעוד יותר פשטידה ממה שהוא היום. נשמע מדכא? חכו עד שתראו איך זה נראה.

 

כל הזכויות שמורות © 404 1997 עיתונות מקוונת בע"מ

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רביד  On 22 בנובמבר 2003 at 14:08

    חבל שאסף עמית נעלם, עם טובים ורבים למען ההעתקים החיוורים והחדשים שלהם.
    האם רק לי נדמה שהכותבים של היום הם העתקים חיוורים של הדור הקודם?
    ע"ע עידו קינן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: