ארכיון חודשי: נובמבר 2003

יותר מחודשיים אחרי

 

שפורסם כאן פוסט קצר ומחופף על הציצים של קמרון דיאז, מישהו מוסיף לו שתי תגובות מאוד אינטליגנטיות. חשבתי למחוק אותן, אבל אולי ראוי להשאירן כדי לנסות לברר אתכם את השאלה: למה זה קורה? למה בא מישהו, נכנס לפוסט עתיק שלך תדע איך הגיע אליו, מוסיף שתי תגובות מטומטמות ונעלם? הרי אם המערכת לא היתה מסמנת על תגובה חדשה (כן, עליתם עלינו. אנו עוקבים אחריכם), כלב מת לא היה נתקל בזה.

האין זה נאה שהפורטל הפוסט ציוני החביב נענע

 

האין זה נאה שהפורטל הפוסט ציוני החביב נענע, עתיד לעבור הערב מתקפה מזויינת?

(סוכנות הלמו, דואר זבל)

 

זה לא חוסר טאקט

 

עידו קינן כותב על מה שנראה לו כמו חוסר טאקט בכיתוב תמונה בחדשות נענע. בעיני זה גם מסריח. העיקר שיצאתם מג-ניבים.

עם כל הכבוד לעסקן אייל מלובן

 

עם כל הכבוד לעסקן אייל מלובן, שעד היום די נגעו ללבי טרוניותיו כלפי הדרך בה דופקים את אנשי בית המלאכה (זין אפשר לקרוא לזה תעשיה) של הקולנוע הישראלי, תמהני מה בדיוק בתפקידו גורם לו לחשוב שהוא בעל עניין בשאלה מיהו עיתונאי ומי לא, עד כדי כך בעל עניין, ששלח מכתב בשם האיגוד שלו לראש הממשלה, ברגע שהתברר לרגע אחד שהפאשיזם לא יעבור (באמת סליחה על ההתלהמות, תיכף חוזר לדבר על פרויקט Y). עם כל האהדה לעובדי הקולנוע והטלוויזיה, ויש הרבה, אייל מלובן מתעסק בנושאים שגדולים עליו, כך נראה, בכמה מספרים. הוא פקיד העוסק בבוכהלטריה בזמן שהעניינים הנדונים, במחילה, חשובים יותר מאשר עוד כמה עובדים ישראליים בסוכנויות הזרות. הרבה הרבה יותר, אם יורשה לי להעיר.

 

אומר מלובן, עפ"י Ynet: "מערכות העיתונים רוצות לתגמל עובדים שאינם עיתונאים בתעודת עיתונאי – ועל כך כל הרעש. התעודה נהייתה סמל מדומה של 'סטטוס' – מנהג קלוקל שהיה נהוג שנים רבות בלשכת העיתונות הממשלתית אשר בראשה עמדו במשך שנים אנשים אשר מונו מינויים פוליטיים ולא מקצועיים".

 

נו, מה נאמר ומה נדבר. לו אייל מלובן היה עיתונאי, ולמיטב ידיעתי הוא מאוד לא, הוא היה יודע שלא זורקים האשמה כמו זו שהטיח במערכות העיתונים – ככה, "מערכות העיתונים", שם כללי, לא מפורט, ממילא כולם שונאים את התקשורת – בלי שיש איזה בדל הוכחה. מלובן ממשיך וטוען שבראשות לשכת העיתונות הממשלתית עמדו במשך שנים אנשים שמונו מינויים פוליטיים ולא מקצועיים. סלחו לי שניה, אני חייב לקחת את מלחי ההרחה. אנשים בלתי מקצועיים! שמא יואיל דיקן הפקולטה לתקשורת בהארוורד לא לזרוק האשמות בעלמא, ולומר מפורשות מי מראשי לשכת העיתונות היו לא מקצועיים? ואולי גם ככה, על הדרך, יסביר למה דני סימן היה כל כך מקצועי?

 

לקינוח, כמובן, אשמח אם מלובן יבהיר לנו – ואם לא לנו, אז לראש הממשלה, אליו הפנה את מכתבו – את מקור הסמכות העיתונאית שלו. אם אפשר, שיהיה משהו החורג מעט מהעובדה שנדמה לו שיש יותר מדי "עיתונאים" שלוקחים לו את הפרנסה.

 

יכול להיות שיש יותר מדי "עיתונאים", לכאורה, שמקבלים את התעודות כצ'ופר. גם אם צריך סינון, הדרך לכך לא יכולה לעבור במסדרונותיו החשוכים של השב"כ. אם מלובן לא מבין את זה, סימן שמפלת ערוץ 10 דפקה כל כך חזק את תעשי.., סליחה, בית מלאכת הקולנוע הישראלי, עד שעבור לחם צר הם מוכנים להכניס עוד קטנה לדמוקרטיה המתערערת במדינה שלהם. ואלוהים, אנא עשה שראש איגוד העובדים בקולנוע וטלוויזיה לא באמת מבין את זה, כי אם הוא מבין ובכל זאת רוצה את השב"כ, כנראה שאנחנו באמת בקולחוז ועוד לא מבינים את זה. אני מכיר יותר מאיש קולנוע אחד, ורובם, בלי להכליל, נעים על המנעד הנעים שבין העבודה לתעיוש. האם גם הם רוצים לחיות במדינה שהשב"כ קובע מי הם עיתונאיה?

 

הקולגות של ידיעות אחרונות

 

מצטער שזה סיפור כל כך ישן, כבר יותר משבוע, אבל שווה לקרוא את הפוסט הקצר והחביב הזה של עידו קינן. הוא מספר על החשיפה בנענע של יוצר תמונת עמיר פרץ עם השפם הקצוץ – איך אפשר שזה יהיה מישהו אחר – משה הלוי, הלמו.

 

קינן מתעכב על חוסר יכולתם של כלי התקשורת לתת קרדיט למקורות באינטרנט, ובמיוחד לכך שידיעות אחרונות הוא הקמצן ביותר במתן קרדיטים כאלה. "איך התמונה התפרסמה בנענע על ידי איש תמיכה של נטוויז'ן", אמר הכתב של ידיעות אחרונות בזלזול (לדברי הלמו).

 

נו נו, כן כן, לא פעם ראשונה שידיעות אחרונות מזלזלים בעיתונאים אחרים. זה כמו הכוכבים של ערוץ 2, שבטוחים שאלוהים משח אותם לכהונה, ומדחיקים את העובדה שרוב הריטינג שלהם נובע מהאהבלים שפותחים ערוץ 2, ואפילו אם ישדרו שם שיקופית חסות של רוממה מהימים הטובים. רק תראו מה קרה לכוכבים הללו כשעברו, חלקם, לערוץ 10.

 

אז גם חלק מהעיתונאים של ידיעות ככה – זה לא שהם כאלה טובים, זה שהם פשוט נמצאים על הדף הנכון. ונדמה לי שחלקם, בוודאי האינטליגנטיים שבהם, יודעים את זה. ולכן אולי הזלזול כלפי הכתב עידו קינן (שביום שיירגע מעט מהחיפוש אחר עמודי ניסיון המועלים באתרים אחרים, יהיה באמת תותח) והמלים "איש תמיכה של נטוויז'ן".

 

מה שמזכיר לי, כמובן, את סיפור הסקופ שלי ממרץ 98', הראיון עם אהוד טננבאום, האנלייזר. את הסיפור המלא צריך פעם לספר – אחרי הכל, כל מי שהיה מעורב בו חוץ מטננבאום עצמו הרוויח מהסיפור, וזה כולל את משרד ההגנה האמריקני ולא מעט עלוקות בדרך – אבל עכשיו נתעכב שניה על הפרסום שלו באמצעי התקשורת המקובלים.

 

העמוד הראשון של מעריב, יום שני, 9/3/98

הראיון עם האנלייזר היה ביום רביעי. הוא תומלל ונכתב ביום חמישי, והסיבה שהוא לא פורסם קודם היתה שרצינו לוודא שאמנם האיש שדיברנו איתו היה האנלייזר. הבדיקה נעשתה על ידי פניה לאנשי  אתר AntiOnline בארה"ב, אנשים היודעים איך לעשות האק או שניים, להם סופקו כמה סיסמאות פעילות שניתנו על ידי טננבאום, כדי לוודא האם הסוסים הטרויאנים שהשאיר לטענתו במרחבי הרשת אכן עובדים. ביום ראשון התקבלה התשובה החיובית.

 

בחלומות הרטובים שלנו, חשבנו שאולי, אולי, באמת אולי, wired news יעשו מזה סיפור קטן. רק שהתקשורת הישראלית הרימה לנו להנחתה. באותו יום ראשון התפרסמה בכל העיתונים הידיעה על האקר ישראלי מסתורי ש"פרץ לפנטגון", ושהאף.בי.איי. נמצא בעקבותיו.

 

עם הרמה כזו, שלא נוריד הנחתה? וידאנו שוב שאמנם ראיינו את האיש האמיתי ונערכנו לפרסום באתר. בינתיים דאגנו לקשר עם כלי התקשורת האחרים. דיברנו עם AP (הסיפור שלה פורסם בכמה מאות עיתונים בעולם) ועם ידיעות אחרונות, איתו סגרנו שנפרסם את הסיפור בלילה והם יפרסמו אותו למחרת בבוקר (אם כי כידיעה עצמאית שלהם, המצטטת את וואלה, ולא כסיפור של וואלה).

 

כמה דברים קרו אחר כך. לאנשי AntiOnline הועברה גירסה באנגלית של הכתבה, שתוכננה להתפרסם במקביל בוואלה ואצלם בשעות הערב (זמן ישראל). לצערנו, אדיוט אחד בקליבלנד הלך לישון כשהכתבה באנגלית מופיעה בעמוד השער, ואי אפשר היה לאתר את האחראים כדי שיסירו את הכתבה. זה לקח לאלכס דורון ממעריב שש שעות עד שפנה אלינו, בשעות הצהריים המאוחרות של יום ראשון, ואמר שיש לו כבר את כל הסיפור. הוא קיבל כמה מילים לציטוט והתבקש שלא לצטט את הריאיון כפשוטו.

 

ב-24 שעות של יום שני זו היתה כתבת השער, שכללה את הסיפור על הסיפור של וואלה, כולל קרדיטים מלאים ונאים. במעריב פורסמה ידיעה בשער העיתון (ראה תמונה) וידיעה נרחבת בעמוד הלפני אחרון. קיווינו שידיעות אחרונות לא יזעמו מדי על הבלעדיות שנלקחה מהם בשל טעות אנוש של איזה טיפש בקליבלנד. למיטב ידיעתי וזכרוני, הובהרה להם התקלה.

 

באותו ערב התקשר לביתי אחד מאנשי ידיעות אחרונות. מאחר ולמיטב ידיעתי הוא פעל שלא על דעת עורך העיתון והמו"ל, אז שמו, כמו שנהוג לומר אצלנו בתקשורת העויינת, שמור במערכת. הוא זעם על הפרסום במעריב, והוא דרש – שימו לב, לא ביקש אלא "דרש" – שאעביר לו מיידית את הפרטים להתקשרות עם טננבאום (ששמו לא היה ידוע אז) כדי שידיעות יצרו איתו קשר. הוא גם הוסיף שידיעות מוכנים להציע לו כסף תמורת הסכמה להתראיין, ושאם אני רוצה בטובתו של הבחור כדאי שאעביר להם את הפרטים.

 

עידו קינן בחתונת הדבירסקי. אם כתבים מידיעות מזלזלים בו, סימן שהוא בדרך הנכונה

אמרתי שלא, שמעולם לא ביקשתי ממישהו אחר מקור שלו, ושלעולם לא אחלום להעביר מקור שלי, ושזו חוצפה שהוא בכלל מבקש את זה ממני. השיחה היתה קשה והושמעו בה גם כמה איומים. שלחתי את מי שדיבר איתי לחפש את החברים שלו.

 

למחרת הגעתי לוואלה מוקדם בבוקר, כהרגלי, בסביבות 11, כשכולנו שמחים ומאושרים על החשיפה הרבה לה זכה האתר – שאז, כמו האינטרנט עצמה, היה הרבה פחות מוכר מאשר היום. הוזמנתי להיכנס לישיבה עם המנכ"ל, גדי הדר, ומנהל השיווק, פיני שטרנשוס. הם סיפרו שמידיעות אחרונות יצרו איתם קשר, וביקשו את הפרטים של המקור, ושהם רוצים להציע ל"אנלייזר" את עזרתם ותמיכתם.

 

היה שם ויכוח לוהט, ואני חייב לומר לזכותו של ארז פילוסוף שצידד בי ואמר שאי אפשר שנתחיל כבר מעכשיו להיות השפוטים של ידיעות אחרונות (באותה תקופה היה דיבור שוואלה וידיעות ישתפו פעולה בתחום האינטרנט, הוכן אתר ל"פנאי פלוס" והיו כמה דמואים לאתר הסופי של ידיעות אחרונות). גדי הדר השתכנע וקיבל את הרעיון של עצמאות המערכת (אחד הדברים הטובים בראשית ימי האינטרנט היה שבעלי הבית היו הרבה יותר משוחררים מהמו"לים המקובלים. עניין שלדעתי השתנה מעט מאז). לא מסרתי, כמובן, את שמו של האנלייזר, ואחרי שהדר ביקש ממני מאוד יפה, הבטחתי שאם נהיה בקשר אעביר לו שידיעות רוצים לתת לו כסף עבור הפרסום.

 

חודש ומשהו אחר כך, אחרי שהאנלייזר כבר נעצר וזהותו נחשפה, התפרסמה בשבעה ימים כתבת ענק, "אני האנלייזר". איך כתבו שם? בלי לזכור את הניסוח המדוייק, נכתב שזהו הראיון הראשון, הבלעדי, המלא, השלם והטראנסגלאקטי עם האנלייזר. אף מילה בראיון לא סיפרה שחודש קודם לכן, בכל רחבי העולם (הראיון צוטט בכל סוכנויות הידיעות, וכמה כלי תקשורת בעולם גם פרסמו תרגום שלו, באישור ובתשלום) ובידיעות אחרונות עצמו, התפרסם ראיון עם טננבאום, עוד בזמן שהבולשת חיפשה אחריו. באמת, מה זה לתת קרדיט לאנשים שעשו עבודה, בזמן שלידיעות יש כסף לשלם אתנן למרואיינים?

 

זה לקח עוד שלושה חודשים תמימים – שלושה חודשים! – עד שבידיעות אחרונות היו מוכנים לכתוב ולו מילה על אתר וואלה (וגם אז, במשך עוד שנים, הם הקפידו לקרוא לו "ואללה". למה? ככה. וואלה). מה למדנו מהסיפור? שלפילים יש זיכרון ארוך, ולעיתונים עוד יותר, ושאין יותר כיף מלדפוק לפעמים את הגדולים. עידו, תהנה מזה שעיתונאי של ידיעות מזלזל בך. לרוב הם לא מתייחסים בכלל, ואם הם כבר מזלזלים, סימן שזה נורא כואב להם.

 

קטנה לסיום: נודע לי מפי השכנה שהפוסט הזה פורסם ללא מודעות לאותן שמועות מכוערות שמסתובבות כבר שנים

 

פרויקט Y: רק לא דקלה

 

הקולגה והשכנה לאתר, ריקי כהן, העירה בתגובות למטה שהמאמר הזה לוקח את הדברים טיפה רחוק מדי, והופך להיות כתב נאצה, פשוטו כמשמעו. קראתי שוב את המאמר, והסרתי כמה דברים (שהוחלפו על ידי התו #). אני מקווה שאת הציבור ואת דקלה (שלא לומר אחיה הגדול והבריון) השינויים הללו יספקו.

 

———

 

לכאורה, תוכנית טלוויזיה מלבבת כמו "פרויקט Y" היא עניין לבני הדור הצעיר בלבד (ונעזוב את הקטע המצחיק של החלטת מועצת הכבלים והלווין להכריז על ערוץ YTV כ"מוגבל לגיל 18 ומעלה בלבד"). אבל רק לכאורה. מאז עליתי עליה במקרה (בסצינת "גנבת לי את החולצה" בין אליענה לקמילה בבריכה, לפני חודש וחצי) כמעט שלא פספסתי פרק. פשוט, חבל על הזמן. כמו ששי גולדן ואחרים כתבו – זה מזעזע, זה מצחיק, זה מדהים, זו טלוויזיה במירעה/מיטבה, ואסור לכם לפספס את זה. טוב, לא אסור, אבל לא כדאי לכם לפספס.

 

והפעם, חברות וחברים, רגע האמת הגיע. התקשורת דיווחה הבוקר (להלן הדיווח של Ynet, הכי רשמי וסולידי) כי הפרויקט קוצר ויסתיים בעוד 10 ימים. ועכשיו אנו נדרשים לבחור במנצח לדעתנו – כאשר השניים שיקבלו הכי פחות קולות (מתוך השבעה שנותרו) יעופו הביתה בשבוע הבא. מה שאומר, רבותי, שעכשיו זה הסיכוי האחרון להעיף את דקלה קידר, הפקאצה מהגיהינום. זה אולי יישמע לכם מתלהם, אבל למען עתיד ילדינו, אסור שה###### הזחוחה הזו תגיע לשלב הגמר (ובואו לא נדבר על הדיכאון במקרה והיא תזכה). ואני מוכן לקחת את הסיכון להשתוללות הורמונלית בתגובות.

 

הדקלה קידר שלא יודעת לכתוב. קישטא (התמונה מתוך אתר הפרויקט)

 

הבדיחה העצובה הזו כבר נמשכת יותר מדי זמן. אין טעם להחזיק את ###### ####### הקרויה דקלה קידר מאז שיובב (יוגב המייבב) הלך (אמנם שיחק אותה, אבל כמה חבל שלא זכינו להעלות למועמדות להעפה את אורן ודקלה ביחד, להעיף את אורן ולתת לשני מורעלי הצבא הללו, יובב ופרצופצנע, לסייד ביחד את העצים בחצר של הוילה. הם היו נהנים).

 

דקלה קידר האמיתית

כמו שאולי זכור לכם, דקלה קידר הוא גם שמה של אחת המוכשרות בנשים, סופרת צעירה שלא מזמן פרסמה ספר בשם "הגברת העירומה". עכשיו, כשמכבש יחסי הציבור של מגניבת האפסים קידר מהווילה (נו, בחייכם, אורן ויובב נדלקו עליה? רק צ'ינו שם לב לגניבת הדעת של הזוג הדביק הזה?), דקלה קידר האמיתית מקבלת דואר מבהיל ממעריצותיה השוטות של קציצת הת"ש של אורן.

 

להלן שני סיפורים נאים של דקלה קידר, כדי להמתיק מעט את הטעם המר שמתקשר עכשיו לשם הזה. "רטוב" ו"השלם את החסר".

צריך להעיף את צובעת הריסים ה##### הזו (לעדותה של דנה ספקטור, היא מורחת פירה שחור על הריסים), אל אף ולמרות שאנו חיים במדינה שבוחרת את "כוכב נולד" לתוכנית העשור. האופי הלאומי שלנו הוא לקחת קציצה מתחסדת ו##### כזו ולהכתירה, זה נכון, ולכן שומה על כולנו לעמוד בפרץ.

 

הנה, רק תראו מה היא כותבת על עצמה באתר הפרויקט: איך את מתארת את האישיות שלך? רב גונית. אלוהים, כמה חד ממדי ו#### אדם צריך להיות כדי לומר על עצמו דבר כזה? פנינים נוספות של הנודה הרב גונית: סלבריטאי שהייתי רוצה לגור איתו: סופי מורסו. סופי מורסו. מורסו. מונדייה. הרגע המאושר ביותר בחיי: בכל יום יש כזה רגע. בשירותים, מן הסתם (ולא שהיומנים של יתר המשתתפים לא מדגימים היטב את איכות הקקה של הנוער בימינו). פשוט כנסו ותקראו את הבלוג שלה באתר. הטוקבקים ב-Ynet יותר רהוטים.

 

הראויים ביותר להוביל הם פיראס וקמילה (צ'ינו כבר יסתדר לבד, תסמכו עליו). מאחר ואין סיכוי שפיראס יזכה, כי אנו כידוע מדינה סופר גזענית, נלך על קמילה. למען עתיד ילדינו, עדיף שהשובבה החיפאית הזו, עם ההתנהגות הבוטה וחוסר דפיקת החשבון, תהיה ה-Role Model שלהם. היא ולא הוד #######. הסרט האהוב על קמילה הוא "אמריקה X", ומי שראה את הצ'ט החי שלה בוודאי יסכים שהיא הכי חיה בווילה הגוססת הזו (שלא לדבר על זה שנמסר לנו בוואלה שהיא אוהדת מכבי חיפה). בשבוע הקרוב זה בידיים של כולנו. מילא שלא הצבעתם בבחירות המקומיות, עכשיו אסור לכם להשתמט.

 

עוד פובליציסטיקה בנושא:

 

נענע מיקסר: "דקלה התחסדה כהרגלה ונזפה בכתב ערוץ 10".  "מערכת מיקסר מוסרת שראוי שכל אזרח ישתמש בזכותו הדמוקרטית ויעזור לסלק מהווילה את דקלה וסירק".

 

וואלה תרבות: "דקלה, ששמרה על פרצוף תחת צדקני כהרגלה".

 

קמילה ואליענה, באתר הפרויקט: דאחקה חיננית על אורן (הגבר הישראלי הקלאסי: טיפש כמו נעל, אבל עדיין חינני) ודקלה. הן צריכות להישאר בפיינל פייב, חברים.

 

שני גברים שמנים: ידעו ראשונים שזה יהיה להיט, וקבעו שצ'ינו הוא ערס פואטי.

 

מי ישמור על הילדים?

 

תקראו את הכתבה המרתקת של גל מור על הפדופילים באינטרנט, ועל אזלת ידה של משטרת ישראל. זה לא חדש, הנרפות הזו. הנה, בלינק הבא, משהו שכתבתי לפני שלוש שנים כבר, באותו עניין.

ממשלת ישראל מתכוונת להעסיק עבדים

 

זה, לפחות, מה שעולו מטורו המצויין של יוסי גורביץ' (אהלן) בנענע.

תודה לבג"צ. עכשיו אפשר לא לראות את ג'נין ג'נין

 

בג"צ הציל היום שוב את דמות המדינה האומללה שאנו חיים בה, כשביטל את החלטת הצנזורה לאיסור הקרנת סרטו של מוחמד בכרי, "ג'נין ג'נין" (ההחלטה המלאה של בג"צ כאן). בעשותו זאת, הסיר בג"צ מעלי את העול הכבד של החובה לצפות בפועל בסרט הזה, כדי להביע התנגדות לסתימת הפיות המטומטמת. כצפוי, התגובות לידיעה ב-Ynet עוררו ביתר שאת את השאלה איפה לעזאזל כל הימניים האינטליגנטיים (כמה מחברי הם וכו') כשצריך אותם.

 

הציטוט שלהלן נכתב ברשימת דיוור מסויימת לפני כשנה, בזמן ההחלטה על הטלת הצנזורה, כתגובה לכל תרועות השמחה המכוערות על סתימת הפיות שהיו שם. זה לא אמור להיות רלוונטי בכלל, אבל בפלשתינה מוכת המתלהמים זה כנראה הכרחי לציין שהכותב, ששמו עלום בינתיים עד שאשיג את אישורו, שכל זמן קצר קודם לכן קרוב משפחה מדרגה ראשונה בגלל הטרור הפלסטיני.

 

אתה יודע, אתמול ישבתי לי בסלון, עצמתי עיניים, ניסיתי לא לשמוע את הרעש של האמבולנס שדהר ברחוב לידי – מי יודע אם לפיגוע או סתם לתאונת דרכים – העברתי ערוץ מהחדשות של ערוץ 2 לערוץ החיים הטובים, והיו שם מלא אנשים יפים שאוכלים אוכל מא-מם באתרי נופש אקזוטיים. עצמתי את העיניים ונתתי לקול הנעים של המנחה השרמנטי לפנק לי את האוזניים.

היה מה זה סבבה. אף אחד לא פגע לי ברגשות, הכל היה נראה ירוק ומפנק, והיה נחמד, והיי, החיים לא כל כך רעים כמו שעושים מהם. ככה זה כשעוצמים עיניים ואוטמים אוזניים למציאות. הכל נראה טוב, ואתה נראה טוב בעיני עצמך, ובכלל, מה רע.

אבל אתה יודע, מי שעוצם עיניים ואוטם אוזניים נשאר בסופו של דבר אידיוט. ומי שאוטם את האוזניים ועוצם את העיניים לאנשים אחרים, כנראה מאמין שהם אידיוטים, או לפחות שואף שהם יהיו כאלה. ואני לא רוצה שאף אחד יעצום לי את העיניים, ויגיד לי לראות יצפאן במקום את ג'נין ג'נין.

אגב, הסרט נפסל כי הוא "מציג תמונה חד צדדית" וזה מה שפגע בך לטענתך. מוזר, אני לא ראיתי שום תמונה דו צדדית ב"ג'נין, יומן מילואים", שהיה סרט מעניין ומרתק ומאלף, וראיתי אותו פעמיים. וזה לא פגע בי בכלל שהוא חד צדדי ושאני לא יודע מה ערכו ממנו החוצה כשהוא עבר תחת הידיים של הצנזור ודובר צה"ל, כי לקחתי אותו בערבון מוגבל מהסיבה הזו, והשתדלתי לראות בו סיפור על מה שעבר על הלוחמים ולא תיעוד עובדתי של אמת כביכול על מה שקרה בג'נין.

וזה בכלל לא קשור למה שאני חושב על ג'נין, או על שום דבר אחר. אני לא מאמין שיש למישהו הזכות לצנזר כאן משהו, כל עוד בהקרנתו עבירה על החוק, נגיד הסתה לגזענות או לרצח. ולא, לא היתה ב"ג'נין ג'נין" שום עבירה על החוק למיטב ידיעתי.

לך נפגעו הרגשות מזה שמקרינים סרט לא מאוזן? לי ולעוד חלק מאוד גדול בציבור כואב מאוד שמצנזרים כאן סרטים כשהם לא נוחים לממשלה. אני לא רוצה לחיות במדינה כזאת, חשבתי שרצינו להיות עם חופשי בארצנו, לא? (ותחסוך לי את קלישאת ה"לא טוב לך אז…" – לא טוב _לך_ אז אל תראה את הסרט). ואגב, אני לא חושב שזה עניין של עמדה פוליטית, זה עניין של תפיסת עולם.

הייתי רוצה להאמין שלרוב הציבור זה מפריע כמו לי, אבל אני חושב שאנחנו כל כך מתורגלים באטימת אוזניים ובאטימת הלב שלנו לכל רגש חוץ מפחד ושינאה, שלאף אחד כבר לא אכפת. שיסבלו, הערבים. תנו לראות יצפאן או משהו.

 

למותר לציין שכאן זה לא Ynet. תגובות לא נאותות או לא רלוונטיות, פשוט יימחקו.

 

תודה לדנקנר, ורדי, מרמרי וקיטל (וגם לברונפמן)

 

דני סימן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית – זה הפקיד הממשלתי הממונה על הענקת תעודות עיתונאי – התקפל, כנראה, מדרישתו שהשב"כ יבדוק ויאשר מתן תעודות עיתונאי חדשות לעיתונאים. זה קרה ברגע שהאדונים הנכבדים ששמם הוזכר בכותרת, מתחרים נחושים בכל זמן אחר, אמרו לו בתבונה וברגישות שאין להם שום רצון לשתף פעולה עם מסדרי הרס"ר שהוא רוצה להעביר לנו. 

 

אין לי מושג איך מבטלים פה במנגנון העריכה את השוליים העדינים, האפור-אלגנטיים, הקונספציה לייק הללו. אז שיהיה עם מסגרת