Monthly Archives: ינואר 2004

מדור האינטרנט האינפורמטיבי ביותר

במסגרת האתר המתחדש של הקפטן (מברוק) רואה אור, שוב, אחת הפינות המשעממות בתולדות הרשת העברית (או העולמית) לדורותיה, זו הקרויה "בוא נביא את רשימת המועדפים של אנשים ידועים". זה היה כבר בגלגול הקודם של הקפטן, ונראה לי שכמעט בכל כלי תקשורת שעסק בנושא הרימו קטע דומה. זה פשוט, זה קל לביצוע, זה מלקק מעט לחשובים – וזה מעניין את התחת. כלומר, מעניין אתכם לדעת שח"כ גילה גמליאל חובבת קרנבלים וטיולים ואף גולשת לאתרים בתחום? מעניין אתכם? לכו לטיפול. דחוף.

לאן גולשת ח"כ גילה גמליאל? ולמי אכפת?

לפני שש שנים, גיל רימון ואני הרמנו בוואלה פרויקט דומה. רשימת המועדפים של איציק מרדכי (אז קראו לזה בוקמארקס) – אבל לא טרחנו לבקש אותה ממנו. אתם מבינים, יכול להיות שמרדכי באמת כלל את "כמעט בנות 18" ברשימה הפרטית שלו, אבל הוא לא היה אומר את זה לעיתון (אגב, מכל הקישורים ברשימה המקורית – זה היחידי שעדיין חי ופעיל ברשת. אני מאמין שהוא ישרוד גם את גילה גמליאל).

באותה הזדמנות הרמנו דאחקה נוספת על פינה ותיקה בקפטן – "תראו מה העכבר הביא" במסגרתה חיפשו הכתבים בגוגל מידע על סלבריטי או מושג, ותיעדו כמה זמן לקח להם למצוא את המידע. נראה שאין כמו המדור החדש ומשובב הנפש באתר הקפטן כדי להביא את הקטע שוב, כלשונו (לצערי וואלה הורידה מהרשת את כל הארכיון של "וואלה היום", וחבל. כמה וכמה כותבים מרשימות פרסמו שם בזמנו).  זה היה, כמובן, לפני פרשת ההטרדה המינית של כבוד השר.

(לקפטן: אוהבים אותך הרבה).

 

תראו מה שהאנלייזר הביא על… איציק מרדכי!

מאת א.ט.
בלעדי ל'וואלה היום' – ההאקר-על הישראלי, האנלייזר, ביצע חדירה למחשבו האישי של שר הביטחון. כל מה שהוא מצא, מקובץ הבוקמארקס ועד שיר האהבה לכוכי שיושמע בתוכנית הבאה של דן שילון

אחרי עשר שניות…
אני מעריץ את עזר ויצמן. אני מעריץ את איציק מרדכי. המחשב שלו היה בשבילי אתגר מיוחד – בכל זאת, שר הביטחון של מדינת ישראל. ואני רציתי להדליק משואה. פחות מעשר שניות לקח לי להרוג את המחשב, אולי בגלל שהתפקיד שלי בצבא זה להיות הש"ג של המחשב של איציק מרדכי. "Thunder Boogie" נמצא לידי. הוא מבטחון שדה, ומשגיח שלא אעשה שטויות. אבל כבשתי אותו גם כן. נתתי לו שם של האקר, והפכתי גם אותו לתלמיד שלי. עכשיו הוא מתאמן בלסגור את חלונות הפרסומת שקופצים באתרי הפורנו.

אחרי שלוש דקות…
האייקון "כוכי שלי" מוביל לדיסק הקשיח של המחשב. יש כמה ספריות, אבל לפני שאני נכנס אליהן, אני חייב להשאיר סימן שהייתי שם. אני כותב הודעה לצוות המחשב, שהאנלייזר ביקר. אני מחביא אותה, כדי שמחר בבוקר יהיה לי קשה למצוא אותה, וכמה טיפים כדי שאשפר את ההגנה. באתי לחזק ויצאתי מחוזק.

אחרי שמונה וחצי דקות…
מצאתי שיר שהוא כתב לכוכי עם הזמר המזרחי, האינדיאני והחב"דניק המפורסם, צ'מה ריי גולן, שמתארח בתכנית של דן שילון. מטרת ההופעה היא גיוס תרומות לבגדים חמים לחיילים בחורף.

(לשיר ב"דן שילון")
כוכי שלי, את שלי נערתי
ובכל פעם שאנו באירוע רשמי
ומישהו שואל אותי: "נו, מי הרמטכ"ל"?
אני אומר להם:
את הרמטכ"ל שלי.
כי את הרמטכ"ל שלי (לשיר יותר חזק פה, ולחבק את כוכי)

כוכי שלי, את שלי נערתי
בכל סוגיה או משבר מפלגתי
מי יעזור לי? רק את, אלא מי (לחבק אותה חזק עוד פעם)
כוכי, הרמטכ"ל הפרטי רק שלי (לחבק חזק את דן)

במקום לקחת את תמונתך בכל בוקר
איתי למשרד,
קהל: איתי למשרד

בחרתי בשאול, בשאול מופז,
שדומה לך בפרופיל,
כלומר מהצד
באמת שרק קצת (לנשק את כוכי על הלחי שלא תעלב)

(פזמון, לבקש מהקהל להצטרף בתנועות תקיפות כמו בפיקוד צפון)
כוכי שלי, את שלי נערתי
כוכי, הרמטכ"ל הפרטי רק שלי (ללחוש לשאול מופז באוזן)
(מחיאות כפיים סוערות, אני יוצא כלי כלי)

אחרי שבע עשרה דקות ופיצה…

מצאתי את קובץ הבוקמארקס במחשב של איציק מרדכי!

הדף שלי באתר משרד הביטחון
http://www.mod.gov.il/modh1/maabat/minis01.htm

נטקינג
http://www.netking.com

דנה אינטרנשיונל – כל הכבוד איך קוקסינל שלנו מנצח את כולם http://www.sexonline.cybercore.com/tg/rassta/Dana.htm

העמוד הרשמי של החתול של צ'לסי קלינטון (כוכי)
http://www.whitehouse.gov/WH/kids/html/home.html

האמנית הניו יורקית לידיה לאנץ' (איציק)
http://www.geocities.com/WestHollywood/5412/lydia.html

אתר יפה מאוד ל WWF (כוכי)
http://www.geocities.com/Colosseum/5281

בנות 18 פלוס – איזה יופי הילדות שלנו מתפתחות (איציק)
http://www.barleylegal.com

נכנסתי לתפוז

 

והתחלתי להסתכל בפוטו בלוגים. איך שהתקנתי את התוסף הרלוונטי, הם שינו לי את עמוד הבית לאתר שלהם. בני זונות.

מותר לומר שלירון קוראים גרוניך

 

ידיעה בוואלה מספרת על דחיית תביעת הדיבה המופרכת, על פניה, שהגישו אודי פרידן ונירית ירון (גרוניך) כנגד וואלה והכתבת "פזית בניזרי" (דנה ספקטור), בשל ביקורת על תפוזינה תחת הכותרת "תהיי יפה ותזדייני" שפורסמה באתר. פרידן וירון חויבו לשלם 30,000 שקל הוצאות (הם לא ייזרקו לרחוב, אני מהמר). לדעת כמה מהמצויים בנבכי הפרשה (ציינתי זאת בעבר) יותר משהרגיזו אותם ההשמצות, חירבה להם את המצב רוח התעקשותה של ספקטור לציין בכל פעם ליד שמה של נירית ירון את שם נישואיה הקודם, גרוניך.

 

 

הבלוגרית השניה [*] בישראל פורשת

 

דקלה קידר, הסופרת, לא הקציצה, פורשת מכתיבת היומן המקוון שלה "שלומצי" בפורטל תפוז.

[*] הראשון הואכנראנ עידו אמין, שפרסם את "יומני" אי אז באמצע שנות תשעים.

מהפכה על פי דרישה – גלעד נס הופעת אורח

שידורי המהפכה / גלעד נס

 

סביר להניח שאם אתם מתעניינים בטכנולוגיה וטלוויזיה, נחשפתם לנפלאות ה-TiVO, מכשיר הפלא שיחליף את הוידאו שלכם. שוב ראוי להדגיש: TIVO אינו שמה של הטכנולוגיה או המוצר. מדובר ב-Personal Video Recorder או Digital Video Recorder שטיבו, יחד עם ReplayTV, היו החברות שהצליחו להפוך אותו למותג משמעותי. מאז החלו כמעט כל יצרניות הממירים להחדיר תכונות של PVR למכשירים שלהם, ובשוק ניתן למצוא יותר מ-10 יצרני מכשירים שכאלה, בהם PACE, ABB, ת'ומפסון, סמסונג, פיוניר, מוטורולה ועוד.
ה-PVR מחובר (בדרך כלל טלפונית) למוקדי השידור של חברת הלווין או הכבלים, ולכן באם נבחר תוכנית להקלטה בעתיד, הוא יעבור לערוץ הרלוונטי בשעה היעודה (בניגוד לסינכרון בין הוידאו והממיר, בחיינו העלובים בהווה). יותר מזה – לחיצה נוספת תאפשר הקלטה עתידית של כל הפרקים של אותה סדרה, והמכשיר אף ידלג על פרקים שמובאים בשידור חוזר.
באמריקה זה עובד מצויין – רשתות הטלוויזיה שם מחזיקות עובדים שוויצרים שדואגים ללחוץ על הכפתורים הנכונים בשעות הנכונות (יש שמועות שמחשבי ענק דואגים לכל העסק. אני אוהב לחשוב שמאחורי כל מחשב יש אדם). בישראל, מדינת ה"עוד דקה נשוב", סביר להניח שהקלטת ערוצי הברודקאסט (1, 2, 10) תגרום למפח נפש בעת שיתברר לאחר מכן שהתוכנית החלה באיחור (ולכן גם הסתיימה באיחור). המכשיר אומנם חכם, אבל עם תעלולי "הבה נאריך את התוכנית בעוד מספר דקות בכדי לארח עוד חברים שלנו מאותו ערוץ" הוא לא מסוגל להתמודד. בערוצי הלווין והכבלים הבעיה פחותה, ולרוב אינה קיימת, שכן שם מדובר על שידורים מוקלטים ולא שידורים חיים, ללא צורך להאריך את התוכניות לטובת הפרסומות.

ג'יין פונדה, מאחוריך!

נפתח בבשורה לא נעימה: לפי התוכנית המקורית, כבר לפני מספר חודשים היה אמור להתחיל ניסוי בקרב לקוחות YES, במסגרתו היו אמורים להיבחן מכשירי PVR לקראת החדרה לישראל. נכון להיום, הניסוי נדחה, אולם שמועות עקשניות מספרות שביס עובדים, בכל זאת, על ניסיון החדרה של המכשירים, מתישהו בשנה הבאה. אצל הכבלים הנושא מעומעם עוד יותר, ולא ברור האם הם בוחנים מכשירים שכאלו או שיעדיפו לבחור באופציה החביבה על חברות הכבלים בארה"ב (ועל כך בהמשך), וידאו לפי דרישה.
כשבדקתי לפני כשנה מהם הסיכויים שנראה בקרוב PVR בבתי ישראל סיפר לי גדי תירוש, סגן נשיא לניהול מוצר ב-NDS, ש"הטכנולוגיה מוכנה. בכדי להחדיר מוצר שכזה לשוק צריך השקעה משמעותית. זה לא כמו להרים מחדש פלטפורמה דיגיטלית (התהליך שביצעו חברות הכבלים במעבר לשידורים דיגיטליים וחברת יס בהקמתה), אבל בכדי להגיע למחירים טובים על הקופסאות עצמן צריך להיות מוכנים להתחייב לכמות מסויימת".
NDS, מקבוצת ניוזקורפ של רופרט מרדוק, מחזיקה מרכז פיתוח גדול בירושלים, והיא ומתחרותיה (מיקרוסופט ו-Open TV, למשל) מפתחות את מה שמאפשר לממירים לזהות את בעליהם ולשמור את העדפותיו, רשימת הערוצים שאליהם הוא מנוי, לאחסן הגדרות למשחקים אינטראקטיביים, כלומר תוכנה לניהול והצפנה של הנתונים הללו עלגבי הכרטיסים החכמים בממיר. בחדר הישיבות של NDS בירושלים מצויים לא פחות מחמישה דגמים של PVR, וכשרואים את העסק בפעולה מבינים מדוע תירוש טוען ש"אין מי שרואה את זה ונשאר אדיש. זה חלום לכל מי שאוהב טלוויזיה ואין לו מספיק זמן לצפות בה".
"במצב של השוק כיום קשה מאוד לשכנע את החברות בארץ להיכנס לזה, ולכן אנחנו עושים עבודת רגליים בכדי למצוא חברות אחרות, שימצאו את התחום הזה מעניין עבורם".
המשפט המעורפל הזה של תירוש גולש מעבר לעולם טלוויזית הכורסא. תארו לעצמכם שבמכון הכושר השכונתי תתאמנו מול מאמן אישי שמופיע בטלוויזיה? השיעור יוקרן על המסך הפרטי שלכם, ובהתאם לשינוי בדופק או בתנאי גוף אחרים, ישתנה מערך השיעור הטלוויזיוני. הפורמט הדיגיטלי, ואמצעי האיחסון מבוסס הדיסק הקשיח, יאפשרו מעבר מהיר אחורה וקדימה, בהתאם למערכי השיעורים הנדרשים. ולחשוב שהמכשירים הללו היו אמורים למנוע מאיתנו להתאמץ.
בין אם בטלוויזיה הביתית, ובין אם במכון הכושר – עדיין מדובר על קבוצה סוציאלית ממעמד גבוה.
תירוש: "נכון, ולמרות שהגופים הרלוונטיים לשיתופי פעולה בשני המקרים שונים, הגורם המאחד אותם הוא הצורך לסבסד את הקופסאות. מצד שני, הם משתתפים ברווחים שמופקים מאותן קופסאות".

120 אלף בריטים כבר מכורים

מי שרוצה לנחש מהיכן תשאב יס את ההשראה שלה, שיסתכל על SKY הבריטית. בספטמבר 2001 השיקה סקיי את שירותי ה-PVR שלה, תחת המותג Sky Plus, בתעריפים שהוגדרו מראש לעשירון העליון של המנויים: 300 ליש"ט כתשלום עבור המכשיר עצמו ו-10 ליש"ט כדמי מנוי חודשיים – בנוסף לדמי המנוי המקוריים של צופי הפלטפורמה הדיגיטלית. שנה לאחר מכן ירד המחיר לאיזור ה-200 ליש"ט וגם החבילות הפכו לאטרקטיביות יותר. מאז התבסס המחיר על 199 ליש"ט עבור המכשיר, 50 ליש"ט להתקנה, 10 ליש"ט כדמי שימוש חודשיים ותשלום נוסף עבור ערוצי הפרמיום.
באוקטובר השנה דיווחה סקיי ש-121 אלף מנויים רכשו את החבילה הזו מאז שהוצגה, שנתיים קודם לכן. מדובר על עמידה ביעדים שהציבה סקיי לעצמה בעת ההשקה. לסקיי, על פי דיווחיה הכספיים בסוף אותה תקופה, יש 6.8 מיליון מנויים, שה-ARPU שלהם (הכנסה ממוצעת למנוי) הוא 366 ליש"ט לשנה, שהם כ- 2800 ש"ח – בערך 233 ש"ח לחודש (לא כולל מחיר המכשיר עצמו). המנויים הללו יכולים להרשות לעצמם – לפי נתוני סקיי, ל-80% מהמנויים ל-PVR יש כבר בבית מסך טלוויזיה Widescreen, 52% מחזיקים במערכת קולנוע ביתית ו-57% מהם כבר רכשו מסקיי יותר ממכשיר PVR אחד. 80% מהם רוכשים את החבילת ה-unlimited של סקיי, Sky world. החברה אינה מסתפקת בכך, ובמטרה לגייס מנויים בקצב מהיר יותר החליטה לוותר על התשלום החודשי בסך 10 ליש"ט למנויים שירכשו שלושה ערוצי פרימיום.

[X=nextPage=X]

מכשיר החלומות

ה-PVRים ממשיכים להשתבח עם הזמן – הדגמים החדשים מכילים, בנוסף לתיקוני באגים של הדגמים הקודמים, שטח איחסון גדול יותר, אפשרויות ניהול צפיה נוחות יותר ודגש על ריבוי מכשירים בבית – אם רכשתם שני מכשירים, הם יוכלו "לדעת" האחד על הימצאותו של השני, ולחלק ביניהם את העבודה. לפי התסריט הזה, תוכלו לתכנת את שניהם מאותו מסך, ולהתייחס אליהם כמכשיר אחד, אולם בפועל הם יהיו חכמים מספיק בכדי לנהל עבורכם את הפעילות מאחורי הקלעים. כך, למשל, תוכלו לסמן הקלטת שתי תוכניות במקביל, או לצפות בטלוויזיה המצויה בחדר השני בתכנים שהוקלטו במכשיר המחובר לטלוויזיה בחדר הסלון. בנוסף, חלק מהם מצויידים בחיבור את'רנט, וניתן לחברם גם למחשב, מה שיאפשר העלאת תמונות וסרטי וידאו ביתיים (שצולמו במצלמה דיגיטלית או הועברו לפורמט דיגיטלי באמצעות המחשב) אל המכשיר, וממנו גם לבעלי מכשירים אחרים. חלק מהמכשירים אף יכולים לקבל הוראות הקלטה באמצעות האינטרנט – יצאתם לחופש ושכחתם לכוון את המכשיר? כנסו לאתר, הקישו שם וססמא, עדכנו מרחוק את המכשיר, ואתם יכולים לחזור לנופש.
הצרכנים שטרם נחשפו למכשירי ה-PVR באמצעות ספקי הכבלים או הלווין שלהם אמורים לקדם בברכה את הדור הבא של מכשירי ה-DVD הצורבים, שבהם ישולב דיסק קשיח ויכולות הקלטה מתקדמות שתוארו לעיל. מבחינה זו, משתמשי ה-PVR הנוכחיים מוגדרים כחובבי טכנולוגיה מהמעמד הגבוה, שמוכנים לשלם יותר עבור החוויה הטכנולוגית. שילוב היכולות הללו במכשירי DVD, שיצאו לשוק בחודשים האחרונים, יאפשר גם ל"עמך" שמבקש לרכוש מכשיר DVD, לרכוש מכשיר שיציע לו גם יכולות של וידאו שאותו הכיר מעידן הקלטות.
יצרנים כדוגמת טושיבה, תומסון, RCA ואחרים מציעים מכשירים שכאלו, שחלקם אף כוללים תכונות נוספות כמו הקרנת תמונות ממצלמות דיגיטליות על גבי מסך הטלוויזיה, והשמעת שירים בפורמט MP3 ו-WMA – הכל בכדי לגרום לרוכש להרגיש כי הוא מחליף מספר מכשירים במכשיר בודד, ומקבל תכונות נוספות שלא היו ברשותו קודם לכן. כמובן שאפשרות ההקלטה של DVD לכונן הדיסק הקשיח נחסמה, בכדי לא לעורר מהומה מצד בעלי הזכויות של הכותרים, אולם באתרי אינטרנט שונים כבר מופיעות תוכנות שאמורות להסיר הגנה זו.
תירוש: "במכשירים לצרכן זו תמיד השאלה – כמה תכונות אתה צריך במכשיר שלך, בכדי שתחליט שאתה קונה אותו ולא מחכה למכשיר משוכלל יותר. רוב האנשים עדיין לא מודעים לכך שיש מכשירי DVD שאפשר לכתוב עליהם, וגם המחירים לא מפתים.
"אני לא מעריך שעניין ההקלטה על מדיות יפריע לחדירה של המכשירים הללו. אם כבר, מה שיכול לגרום לתזוזה או עיכוב בשוק הוא הרשתות הביתיות – אותו חזון שבו הטלוויזיה, מערכת הסטריאו, המחשב ומכשירים נוספים מחוברים ברשת, קווית או אלחוטית, ומשתפים ביניהם תכנים. כבר היום מכשירי ה-PVR מגיעים עם הכנה לרשתות כאלו, אבל יקח עוד זמן עד שזה יהפוך לטרנד בקרב הלקוחות".

30 שניות – דלג!

אם היה נושא שסייע ל-PVR להגיע למרכז החדשות, הרי שאלו הפרסומות, או, נכון יותר, היכולת לדלג עליהן. הרבה מילים שגויות נכתבו בעיתונות הישראלית על התכונה הזו, וזה המקום לתקן.
אין מכשיר הנמכר כיום בשווקים המרכזיים (ארה"ב ובריטניה) המאפשר לדלג על פרסומות באופן אוטומטי. לא ניתן להגיע הביתה לאחר יום עבודה, לבחור את התוכנית שהקלטנו ולצפות בה ללא פרסומות. מה כן? מכשירים שונים מאפשרים להריץ קדימה את ההקלטה, מה שמקל במעט על תהליך הצפיה בפרסומות. הדימוי הקרוב ביותר שאוכל למצוא לכך הוא ההבדל בין הרצה קדימה בצפיה בוידאו, כלומר צפיה בסרט במהירות גבוהה, לבין הקרנה מהירה (X32) של סרט DVD, שבו המכשיר מדלג על פריימים. לרוב, מדובר על דילוג של 30 שניות, כך שהצופה (בהקלטה) יכול להימנע מצפיה ברוב הפרסומות, אבל לא בכולן.
SonicBlue, יצרנית ה-PVR שנמכר תחת השם Replay, נאלצה לשנות את תכונות המכשירים שהתכוונה להשיק החל מאוגוסט האחרון. בעקבות לחץ ותביעות מצד רשתות הטלוויזיה, "הוצאו" מהמכשירים תכונות שהיו קיימות בדגמים הקודמים, בהם Send Show, שאיפשרה לבעל המכשיר "לשלוח" תוכנית שהקליט לבעל מכשיר אחר, ודילוג אוטומטי על פרסומות (כאמור, דילוג של מספר שניות קבוע נותר, אך לא כזה המבוסס על "זיהוי" התוכן המוקרן על המסך כפרסומת).
מספר יצרנים אסיאתיים טוענים שבאמצעות המכשירים שלהם ניתן לבצע דילוג אוטומטי על פרסומות. בשיטה שלהם יש צורך בהגדרה מראש של "מהו קטע פרסומת", באמצעות שילוב של קוד מיוחד במידע. המכשירים שמאפשרים דילוג על פרסומות נעזרים בניחוש מלומד לגבי הופעתם של אלמנטים גרפיים על המסך (כמו, למשל, סמלי המעבר לפרסומות של ערוץ 2 ו-10), או החשכה בת חלקיק שניה של המסך בעת שהערוץ המשדר עובר בין התוכן לבין הפרסומות. "ברגע שזו תהפוך להיות בעיה משמעותית עבור השדרנים, הם ימצאו דרכים לשנות, די בקלות, את אותם אלמנטים שמאפשרים למכשירים הללו 'לזהות' את הפרסומות", אומרים גורמים בשוק. אכן, ייבוא אישי של מכשירים שכאלה אינו עניין פלילי, אבל תשכחו ממכירה ישירה באמצעות מפיץ בארה"ב. הלובי של רשתות הטלוויזיה בארה"ב חזק מדי.

הכבלים לא רוצים קופסה

עד עכשיו עסקנו בעיקר ב-PVR מזווית הצפיה של חברות הלווין. מי ששואל את עצמו האם חברות הכבלים ישארו מאחור יכול להיות שקט – לחברות הכבלים, כנגזר מהתשתית שהקימו במהלך השנים, יש רוחב פס גדול בהרבה מחברות הלווין. באמצעות רוחב הפס הזה הם מסוגלים להזרים תוכניות לפי דרישה ישירות לבית הלקוח. אם לקוח PVR נאלץ, בכל זאת, להמתין לשידור התוכנית, לקוח חברת הכבלים עשוי, עקרונית, לבקש שהתוכנית תשודר לעברו במועד הנוח לו. כמובן שהאינטרס של חברת הכבלים הוא שהלקוח ישלם עבור הצפיה הזו, ולכן היא מציעה את האפשרות הזו לאירועים מיוחדים, בסגנון ה-Pay per view, או כאמצעי לצפיה חוזרת, כמו למשל בתוכניות שזכו לרייטינג גבוה, אולם לקוחות רבים בכל זאת החמיצו אותן.
השיטה הזו נקראת VOD – Video On Demand. לא מדובר בערוצי הכבלים או הלווין המוכרים בישראל, המאפשרים להזמין סרטים בהתראה של מספר שעות או, במקרים של סרטים חדשים יותר, בהתראה של חצי שעה. ב-VOD ה"אמיתי" מדובר על הזמנה וקבלה לאחר שניות. יתרון נוסף: הצופה יכול לעצור את ההקרנה, לחזור אחורה, הלקוח, מצידו, אינו נדרש לרכוש מכשיר מיוחד המתחבר לטלוויזיה שלו. כל התשתית לשירותים הללו נמצאת אצל חברות הכבלים.
רשת הכבלים HBO, למשל, מריצה כבר שנה את תוכנית ה-HOB on demand שלה, המאפשרת לצפות בפרקים שונים של הסופראנוס, ובמיני סדרות והסרטים שהרשת משדרת, לאחר השידור המקורי. ההבדל המרכזי בין השירות הזה ל-VOD "רגיל" הוא שהמנוי משלם סכום קבוע לחודש, ותמורת הסכום הזה מתאפשר לו לצפות בכל התוכניות שירצה, מתי שירצה.
נכון לעכשיו, קשה לראות התממשות של הרעיון הזה בשירותי הכבלים בישראל. חלק מהתשתית לביצוע VOD משוכלל (ולא כזה המוצע כבר כיום בערוצי הסינמה) אמנם מותקן במרכזיות הכבלים, אולם סביר להניח שבמצב הכלכלי הנוכחי, יעברו לא מעט חודשים, ואולי אף יותר מכך, לפני שהחברות יוציאו את ההון המשמעותי הנדרש לשידרוג והיצע השירותים הללו בישראל.

רייצ'ל שותה פפסי. רוצה גם?

עבור הצופה, מכשירי ה-PVR מסמנים חלום שהתגשם. עבור המפרסמים – מדובר בסיוט. למרות שהיכולת לדלג על פרסומות מוגבלת, היא בכל זאת קיימת. בנובמבר 2002 הוציאה חברת המחקר פורסטר תחזית שגובשה בשיתוף פעולה עם התאחדות המפרסמים בארה"ב, לפיה המפרסמים בטלוויזיה יקצצו משמעותית את הוצאות הפרסום שלהם. אותה תחזית דיברה על קיצוץ של עד 40% מההוצאות, בקרב 75% מהמפרסמים. התחזית התבססה על חדירה של 30 מיליון מכשירי PVR לבתי ארה"ב עד 2007.
כשהופיעו הידיעות הראשונות על ה-PVR בסוף שנות ה-90, חזתה פורסטר כי עד 2005 יהיו 50 מיליון מכשירים כאלה בארה"ב. כיום מצויים בארה"ב בין 2.5 ל-3 מיליון מכשירים.
מספר תירוצים הושמעו באשר להישרדותה של תעשיית הפרסום הטלוויזיוני אל מול איומי הטיבו ואחיו – רוב המשתמשים יעדיפו שלא להתאמץ, ופשוט לבהות בפרסומות שירוצו מולם. אחרים מעדיפים, השם ישמור, לראות פרסומות.
כחלק מפעילות המנע שמתכננת תעשיית הפרסום, וניצנים שלה כבר הופיעו בשטח, ניתן להזכיר את ה-"Product placement", או "פרסום עקיף" – אם ג'יימס בונד מפרסם בעקיפין כבר שנים את מכונית האסטון מרטין (ובשנים האחרונות את ב.מ.וו), פשוט כי הוא נוהג בה בסרטיו, מה רע בכך שכוכבי חברים ישתו פפסי, ינעלו ריבוק ויאכלו מקדונלדס? העניין לא פשוט כל-כך, ודורש התערבות של המפרסמים בתסריטים עצמם, אולם הוא קל יחסית להטמעה בתעשייה, ולדברי המפרסמים מאפשר להחדיר את המוצר מבלי לגרום לצופה הרגשה שמוכרים לו משהו.
לא רק חסרונות מוצאים המפרסמים במכשירי ה-PVR. קחו למשל סיטואציה שניתן לממש באמצעות הטכנולוגיה המצויה במכשירים הללו: אתם מוזמנים לארוחה אצל חברים, שמשום מה אין להם טלוויזיה. ה-PVR שלכם בבית מקליט, לפי בקשתכם, את התוכנית של דודו טופז (נו, אז הסטנדרטים שלכם לא גבוהים). במהלך התוכנית משודרות מספר פרסומות, ובהן גם פרסומת למבצע ברשת חשמל מסויימת, המסתיים באותו לילה. למחרת בבוקר, עוד בטרם צפיתם בתוכנית, מספרים לכם חברים אחרים שהפסדתם סצנה קורעת לב שבה דודו נשך את הכלב של נטליה אוריירה. כמובן שהדבר הראשון שתעשו בערב, כשתחזרו מהעבודה, יהיה לצפות בהקלטה.
עכשיו נסתכל על כל הסיטואציה מנקודת התצפית של הזכיינית – לא רק שהיא יודעת (באמצעות מדידות הרייטינג ה"מסורתיות") כמה אנשים צפו בתוכנית בעת ששודרה, אלא שכעת היא גם יודעת שאותה סצנה, שגרמה ל"רעש", צפויה להניב צפיות נוספות בידי בעלי מכשירי ה-PVR, ולכן היא יכולה להפיק מכך רווח: באם המכשירים תומכים בכך (וכיום האפשרות הזו כבר מצויה במכשירים, אולם לא ברור מתי היא תיכנס לשימוש בפועל), היא יכולה להזרים למכשיר פרסומות אחרות מאלו שהוקרנו אמש, ובכך למנוע מצב שבו תצפו בפרסומת למבצע החשמלי, שכבר אינה רלוונטית. בנוסף, היא עשויה להעלות את מחיר הפרסום בדיעבד, שכן הרייטינג כבר ידוע לה, והמפרסם מקבל תוספת של צופים חדשים.

[X=nextPage=X]

נו, אז זה ילך?

השינוי הגדול שעברה תעשיית ה-PVR התרחש בעת שיצרני המכשירים הללו החלו לרקום עסקאות שיתוף פעולה עם חברות הלווין והכבלים. קודם לכן, את המכשיר עצמו ניתן היה לרכוש בחנות למכשירי אלקטרוניקה, לחבר אותו לקו הטלפון ולטלוויזיה, ולהתעדכן בלוח השידורים מבלי צורך לעדכן את חברת הלווין או הכבלים שאתה בעל מכשיר שכזה.
לפני כשנה וחצי החלו חברות הלווין, בהם Dish ו-DirectTV להציע למנוייהם מכשירים שכאלו, שהתבססו על הטכנולוגיה של טיבו. שני הצדדים הרוויחו: טיבו קיבלה שוק חדש שהחדירה אליו היתה קשה (כעת מי שמשווק את המכשירים היא חברת הלווין, בנוסף לאפשרות לרכוש אותו בעצמך בחנות), וחברות הלווין קיבלו כלי נוסף במלחמתן כנגד הכבלים.
אדי קישור, אנליסט בחברת המחקר יאנקי גרופ, טוען ש-"עבור רוב הצרכנים, ה-Value proposition של ה-PVR עדיין לא ברור. השוק למוצרי ה-Stand Alone גם הוא זז לאיטו. אנחנו תמיד טענו ש-PVR הוא לא מוצר – הוא תכונה, תוספת. באמצעות שילוב שלו למוצרים קיימים, הספקים יכולים לעודד גידול.
קישור מציין כי מנוי לווין נחשב כמי שמאמץ טכנולוגיה בברכה ובקלות, יחסית לעמיתו מנוי הכבלים, והשילוב של ה-PVR עם ההפצה של תכנים בוידאו דיגיטלי, שהוא כבר מכיר מהלווין, יכולה להיתפס אצלו יותר בקלות. לכן הוא מאמין ש-PVR מתאים יותר לפלטפורמה של הלווין. "מאידך, גם מנויי הכבלים הדיגיטליים נחשבים כחובבי טכנולוגיה, אבל בעולם הכבלים אנחנו צופים שה-PVR לא יזכה ל'טיפוח' מצד החברות, כיוון שהן מעוניינות יותר ב-VOD (Video On Demand). הוידאו לפי דרישה נותן ללקוחות הכבלים יתרון, ואפילו פסיכולוגי, ברור יותר לעומת ה-PVR, וגם לעומת התחרות מהלווין.
אפשר להתייחס ל-PVR כמעין וידאו לפי דרישה.
קישור: "נכון, ולכן יש אפשרות שהשירותים הללו ימותגו כ'כמעט וידאו לפי דרישה' עבור לקוחות הלווין, בכדי להתחרות בהיצע של הכבלים. בכל מקרה, ה-PVR מהווה כלי חשוב בארסנל של הלווין.
אנחנו צפויים לראות תסריט דומה למה שראינו בעולם הפס הרחב בארה"ב – היתה פריצה מהירה של DSL ולאחר מכן הכבלים עברו להובלה. האם ה-VOD של הכבלים ישאיר מאחור את ה-PVR של הלווין?
"סביר להניח. הכבלים רק החלו לספק שירותי PVR, ונכון לעכשיו הם מקבלים תגובות מעודדות. כש-70% מלקוחות הטלוויזיה הרב ערוצית בארה"ב הם מנויי כבלים, אפשר להניח שלא תהיה להם בעיה לצבור נוכחות משמעותית בתחום הזה. אבל זה לא יקרה במהלך השנים הקרובות.
"ברוב המקרים, המכשירים הללו מוענקים כמתנה מידי חברים או משפחה, ולכן מדובר לרוב במכשירי Stand Alone. אם למנוי יש זכות בחירה, הוא יעדיף כמובן לקחת את המכשיר שספק שידורי הלווין מציע לו, כלומר מכשיר המשולב בממיר ולא בא כתוספת. מרכיב חשוב בהחלטה שלו יהיה האם הספק מוכן לסבסד את מחיר המכשיר תמורת התחייבות".
לאחר כמה שנים של הפסדים, נראה שטיבו מתקרבת לנקודת האיזון, מה שמשמח את המשקיעים ואמור לשמח גם אותנו, שכן לו היתה נעלמת, היה השוק מאבד את השחקנית המשמעותית ביותר שלו כיום. ReplayTV, המתחרה הברורה ביותר של TiVO, פשטה רגל ונרכשה כבר לפני יותר משנה בידי SonicBlue. האחרונה הכריזה לפני מספר חודשים כי מצבה הכלכלי מצריך הזרמת הון דחופה, ונרכשה בידי D&M, חברה יפאנית המשמשת למעשה כחברה משותפת של יצרני מכשירי האלקטרוניקה דנון ומרנץ. התחזית היא שבסופו של דבר תרכוש אחת מחברות האלקטרוניקה הגדולות את טיבו, ותמכור את מוצריה תחת המותג שלה.

אז למה לא נראה טיבו בארץ?

הידיעה המורחבת שהופיעה הבוקר (18.1) ב"הארץ", שמפרטת את תהליך הניסוי שמקיימת "יס" על תשתית ה-ADSL של בזק, עלולה לחתום את גורלו של חלום הטיבו הישראלי. כפי שנזכר לעיל, השיטות להעברת תכנים לפי דרישה לבית המנוי נחלקות לשתיים: אחסנת התוכן כולו על שרתי הספק, ומתן אפשרות למנוי לבקש (כלומר להזמין) תוכנית או סרט לפי דרישתו, כלומר התוכן משודר אליו באופן בלעדי. האפשרות השניה היא הצבת מכשיר דמוי טיבו בבית הלקוח, והמשך שידורים "רגיל". הלקוח עצמו יחליט אלו מן התוכניות הוא מעוניין להקליט (בדומה לשימוש במכשיר וידאו רגיל), אולם גם תוך שימוש באפשרות הזו ניתן "להזרים" למנוי תכנים שביקש (ועליהם שילם, או שהם מסובסדים בידי המפרסם). כך, למשל, בעת שחברת הלווין היתה מתכוננת לעדכן את לוח שידורי הסרטים המופיעים בערוצי ה"יס שואו", היא היתה מפיצה למנוייה הודעה מוקדמת ומזמינה אותם לבחור את הסרטים. לאחר שהללו היו בוחרים, הסרטים היו מוזרמים למכשיריהם דרך תשתית הלווין, מאוחסנים על גבי הדיסק הקשיח, אולם לא ניתן היה לצפות בהם עד לתאריך היעד, או לאישור התשלום.
מהפרסומים בתקשורת עולה כי יס ובזק מקיימות ניסוי מוגבל (הכולל כמה מאות מנויים), שבו מועברים התכנים על גבי רשת ה-ADSL. בכך, כנראה, בוחנת יס פעילות עתידית לפי המודל של חברות הכבלים, כלומר הזרמת תוכן לפי דרישה, המאוחסן אצלה, ולא אספקת מכשירי PVR שיאפשרו ללקוח לבנות לעצמו את לוח השידורים. אין בכך בהכרח בשורה רעה – בשימוש במכשירי PVR יש צורך להמתין עד שהתוכנית תשודר בפועל, אזי היא מוקלטת בידי המכשיר, ומאותו רגע ניתן לצפות בה בשעת הפנאי. במודל ה-VOD התוכנית זמינה לצפיה ברגע שחברת הלווין מחליטה שהיא מעוניינת להציע אותה ללקוחות.
מכשיר PVR עולה (בחנות בארה"ב) כ-400 דולר, וסביר להניח שבקניה מרוכזת יכול הלווין להוזיל את העלות משמעותית. לפי הכתבה ב"הארץ", מחירו של ממיר המאפשר העברת VOD לחברת הלווין, ואספקת התשתית ל-ADSL למנויים שאינם מחוברים, נע סביב ה-400 דולר. לכאורה, העלויות זהות. בפועל, לא ברור אם בעלי האינטרנט המהיר המחוברים כיום יוכלו לתמוך בהעברת הוידאו על גבי החיבור הקיים שלהם, שעסוק בהורדות אינטנסיביות, ויתכן שיידרשו להזמנת קו נוסף, או שדרוג הקו הקיים.
ואולי, רק אולי, מתפתח פה שדרוג לחלום הרטוב. מי אמר שהניסוי של יס קובר לחלוטין את אופציית ה-PVR? תסריט נוסף גורס שהמכשיר שתספק חברת הלווין לבית המנוי יוכל לא רק לתמוך בשידורי VOD, אלא יכיל תכונות של PVR – לא רק תוכלו להזמין סרטים לפי דרישה, אלא גם תהנו מכל תכונותיו של ה-PVR, הפועלות על השידורים שמוקרנים לכל כלל הצופים. אבל מוקדם עוד להתלהב – שילוב שכזה לא קיים כיום בעולם, וספק אם מישראל תצא הבשורה. וב"ספק", אני מתכוון "לא".

אתר HBO on demand

אתר סקיי פלוס

 

2003 © גילעד נס

מופז נקבה

שר הביטחון שאול מופז חושש לפנות מתנחלים שפלשו לשוק בחברון, כדי שלא תהיה שפיכות דמים (למרות שאם ידגישו בפני החיילים שאלו לא שמאלנים מניאקים שחבל שלא הרגו אותם, יהיה בסדר). הרגישות הזו קצת מביכה – בכל זאת, מדובר בצנחן ולא באיזה קוקסינל – אבל אולי מספר הטלפון הזה 0031703022323, בהולנד [1], יבהיר לשר הביטחון הרחימאי, שמילא שהוא משדר תדמית רכרוכית מדי לשר ביטחון בעת הזו, אלא שבתירוץ מהתחת הוא מסייע לביצוע פשע. אז יאללה, מופז, תהיה גבר.

[1] מהבלוג של אלכס אפשטיין 

 

(יש הנאה מסויימת מלכתוב על ענייני השעה, מתוך מודעות מלאה לכך ששמונה ורבע אנשים קוראים את זה, ולרוב זה לא מזיז להם הרבה. אני אשתדל לעצור לפני שאהפוך למאמרי המערכת של ויאצה נוסטרה, שנהגו לדרוש מקיסינג'ר להקשיב להם טוב טוב).

שיעורי בית

מנו ונמקו את הטעויות של לילך סיגן במאמרה בגלובס.

ולמען הסר ספק: עיקר התוכן באינטרנט ימשיך להיות מסופק בחינם בשנים הקרובות. תשאלו את מנכ"ל MSN לשעבר, דורון ליבשטיין, ששנים הבטיח שאוטוטו כולם עוברים לתשלום, עד שהמשיך למיקרוסופט העולמית.

או בניסוח אחר: הייתם משלמים כדי לקרוא את הטור של סיגן? כמה תוכן אתם כבר מכירים שאין לו שום תחליף, ואף אחד לא יציע לו שום תחליף, ולכן ניתן יהיה לגבות עבורו כסף? 

זה ייפול לבד

פויר, באיזה מרחק נמצאת טנזניה ממלאווי?

(הלינק מאביבה)

למרות הפיקנטריה: בספורט Ynet לא עשו סקס המון זמן

זו הכותרת שהיתה היום במדור הספורט ב-Ynet, עם הפניה בשער.

 

וזה "אנשים עושים סקס".

 

(*) עדכון: גם בערוץ 10 נמצאים בגיל החביון. במהדורת החדשות שם נאמר שהזוג נתפס "מקיים יחסי מין במכונית".

 

ובעברית: אומו

ככה, באלף.