אריאנה מלמד כותבת על אילן רמון, הסמל ששלחנו לחלל, ומציינת את הסמל שהודו שלחה (או שנתפס ככזה). רק שהמדענית ממוצא הודי לא נשלחה כנציגת הודו אלא כאשת נאס"א, והיא אמריקנית כבר מאז שנות השמונים. זה כמו שיורד היה טס לחלל והיינו קובעים שהוא מייצג שלנו. בהתחשב בממשלה הימנית שיש בהודו, סביר שלו היתה מתבקשת לשלוח נציג הודי – היה זה נציג גבר, ואם יורשה להמר, טייס לא פחות מאילן רמון.
מודעות פרסומת
תגובות
קראתי את הכתבה של אריאנה מלמד אתמול בערב, והיא מטרידה אותי מאז. לא ידעתי שהאסטרונאוטית ההודית לא היתה נציגת הודו במעבורת, אבל אני חושב שלא זו הנקודה המהותית בניתוח שלה.
מצד אחד, אני מאוד מזדהה איתה לגבי התהליך בו מקבלי ההחלטות במדינה בחרו את הסמל הזה. עצוב, אבל אין שום סיכוי שמדינת ישראל היתה בוחרת למשימה סמל אחר פרט לטייס קרב, ומבחינה זו אריאנה מלמד צודקת לחלוטין.
אלא שבמקרה המסויים הזה, אולי באופן מקרי, נפל הפור על אדם שהאישיות שהקרין לאורך כל הדרך היתה ההיפך הגמור מסטריאוטיפ איש הצבא הגיבור. אני התרשמתי, ומן הסתם רבים אחרים, שמדובר באדם נעים הליכות, חברותי, פתוח, ההיפך הגמור מהסטיגמה הכוחנית המאצ'ואית של איש צבא, ובפרט טייס ישראלי.
למעט התנהלותו בנושא הסמלים היהודים שעליה יש לי מחלוקת (אני לא הייתי מעלה מזוזה לטיסה), אבל רבים אחרים דווקא אהבו מאוד (ונכון שמדובר בסמלים ותו לא, אז מה? זה לא בהכרח דבר כל כך גרוע), אני חושב שאילן רמון הצליח באישיותו להאפיל לחלוטין על הדמות הסמלית שבעטיה נבחר למשימה, ובכך כן היווה נציגו של "הישראלי היפה", במובן היפה של המילה, כלפי העולם.
והערה אחרונה: למרות שגם אני לא מתלהב מכך שסמלים ישראלים בעולם יזוהו תמיד עם גבורה צבאית, אני חושב שתקיפת הכור העיראקי, באופן ייחודי, היא סמל ראוי להתגאות בו *על אף האקט הצבאי שבה*, במיוחד אלה הרואים עצמם שוחרי שלום, ושואפים לעודד יציבות גם באזורנו וגם בעולם.
שולחים כותב מ"רשימות". חלק מהם כבר אסטרונאוטים ותיקים, צריך לזכור. (הייתי אומר כותבת, אבל אנחנו הימנים כידוע שולחים רק גברים. מאיפה הגרלת את התובנה המוזרה הזו, אגב?)
גדי, לא קראתי את הכתבה של מלמד (נראה שווינט קרס פתאום) אבל כיון שנדמה לי שאני יודע לנחש את התזה שלה, (ויש לי חשבון ארוך איתה עוד מאז שירדה על משה דץ הנערץ עלי)(ועוד מועמד מבטיח לתפקיד) אזכיר שבדרך כלל האסטרונאוטים הם טייסי קרב לשעבר, וגם גברים, כך שהקשה מבחירת גבר+טייס על אופי החברה הישראלית היא מפוקפקת למדי.
איך הגעת למסקנה שרוב האסטרונאוטים הם טייסי קרב? בתפקיד אליו שובץ אילן רמון (מה שנאס"א קוראת "אחראי מטען") אין שום יתרון למי שהיה בעברו טייס קרב, ואכן רובם אינם באים מרקע של טיס.
"…the payload specialist also must take a comprehensive flight training course to become familiar with Shuttle systems.."
http://liftoff.msfc.nasa.gov/academy/astronauts/training.html
כלומר, "טייס" לא נמצא בדרישות הקדם, אך מעבר קורס טיס כן. הגיוני, אם כך, שכשיש לך הזדמנות חד פעמית לשלוח נציג אחד בלבד, אתה שולח אדם שיש לו את כל הכישורים שעשוי להזדקק להם – שיהיה מהנדס, ובעל כושר גופני מצוין, וגם טייס. גם צרפת, אגב, לא הקשיבה לאריאנה ושלחה טייס קרב לתפקיד הזה, ולא שף או פילוסוף אקזיסטנציאליסט.
כמובן, גם אריאנה מלמד יכלה למצוא את הדף הזה בדיוק כמוני, אבל אז על מה היתה כותבת?
אבל עזוב, הנושא באמת עצוב מדי. יש מעטים כמו האסטרונאוטים שנהרגו והרבה, הרבה קשקשנים כמונו כאן.