בשר זה רצח

 

בשר זה רצח, אם לא עושים אותו כמו שצריך. לפני כחודשיים קניתי מחבת ברזל יצוק לסטייקים. מהסוג ששמים על הגז, צולים עליה את הבשר ואחר כך מנקים ומשמנים אותה – בלי מים, כדי שלא תחליד. עברתי לאטקינס לזמן קצר, לקראת החג הבא עלינו בהכבדה, כך שהמחבת היצוקה עושה שעות נוספות בימים אלו. תענוג. אפילו שצריך לסגור את דלת המטבח ולפתוח את כל החלונות שייצא כל העשן. נסו ותיהנו. צ'וריסוס שמנמנים (של מעדני מזרע), מרגז, צלעות (בקר, כבש וחזיר. הפסקתי עם העגל – וכבד האווז – אחרי יותר מדי תעמולה ירוקה בסביבת המגורים שלי) וכמובן אנטריקוט מיושן, משויש וטוב (ובואו נודה: לעתים גם קפוא עם מים מוספים, אבל אל תספרו לאף אחד).

בעבר בישלתי הרבה. כמו התהליך שעבר על לא מעט אנשים במעבר מהשמונים לתשעים. הספרים של אהרוני, מסעדות שהתחילו להופיע, פלצנות תל אביבית של קפה בוץ מלוואצה אם צריך, וכן הלאה. גיליתי להפתעתי שיש לי את כישרון הנוודים לקחת כמה דברים שיש במטבח, ולהוציא מהם משהו שגם אם לעתים הוא נראה מעט מקווצ'ץ', עוד לא קרה שלא ביקשו תוספת. אחר כך, זמן ארוך מאוד (החופף, כמובן, לימי הבועה) כמעט ולא. אפשר היה לאכול טוב במסעדות. בשנה האחרונה התחלתי לחזור לזה וכמו במקרה של רכיבה על אופניים – מסתבר שלעולם לא שוכחים איך לשרוף מרק ולהקדיח תבשיל. עוד לא ברור כמה יהיה כוח, שלא לדבר על איכות תמונות המזון שהסלולרי מנפיק – תחשבו נלי שפר, תחשבו נגטיב – אבל אעלה לכאן כמה מתכונים בהמשך. מאחר ולא מדובר באפייה, שם זה עניין של כימיה מדוייקת ומידות מוקפדות, אל תצפו להגדרת כמויות שתהיה שונה מ"קצת", "קמצוץ" ו"לפי הטעם".

בינתיים, עד אז, למי שלא מכיר, המלצה על החנות התל אביבית 4Chef, הנמצאת ברחוב קרליבך בואכה צומת מעריב. כל מה שרציתם למטבח, באיכות (ומחירים) שלא תמצאו בחנויות כלי הבית המקובלות. מקלחת עשויה נחושת ועד מחית פיסטוק לעוגות, מעשרות סוגים של סכינים באיכות וגימור שונה ועד כלי הגשה, ערבול, ניפוי, טיגון, בישול, צליה וכן הלאה. אני משתדל לא לעבור שם יותר מדי – פעם בחודש זה מספיק – כי קשה שלא לרצות לקנות משהו. דבר אחד שבאמת חבל לא לקחת, אפילו אם כל מה שאתם מכינים בבית זה חביתות – מלח ים אטלנטי, כ-35 שקלים לק"ג שמספיק לשנים. הוא גבישי וגס, צבעו אפור לבנבן והטעם שלו לא דומה לשום מלח אחר.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גילעד  On 2 באפריל 2004 at 12:58

    עוד אחד מצופי בי.בי.סי פריים!

    התחלת גם לעצב מחדש את הבית?

  • גדי  On 2 באפריל 2004 at 13:04

    שהלינק בתגובה שלך הוא באתר ברשימות. מתי אתה חוזר לשיכון, צופה אקסטרים ספורטס שכמוך?

  • אביבה  On 2 באפריל 2004 at 13:17

    זה לא הולם את הארונות בכחול ובז'.

    אני ממליצה לרכוש מלח אפור רק במקרה שהצבע הדומיננטי במטבח הוא סגול מעושן, כתום או אדום. ובדומה, קלחת עשויה נחושת מתאימה רק למטבחים כחלחלים או לבנים, ומחבת ברזל שחורה – למטבחים בסגנון כפרי, רצוי עם משבצות אדום-לבן או צהוב-ירוק. לגבי הסטייקים, אם שומרים אותם במקרר בקופסה סגורה לא משנה באיזה צבע הם.

  • גילעד  On 2 באפריל 2004 at 13:40

    והיום בתוכניתנו: האם תוכל להקליק דאבל קליק במהירות כזו שאפילו המחשב לא ישים לב?

    באיזו תגובה באיזה מקום מצאת את הכתובת ההיא? אתה רוצה אולי לבדוק שוב את מינון האלכוהול במתכון שלך?

    (בעוד אני כותב את התגובה הזו אני לוגם מכוס יין לבן, וממש בעוד רגע אוסיף אגוז מוסקט לתבשיל שאני מכין עכשיו [חביתה]. הקיר זקוק לסיוד. נראה לי שאלך על צבע על בסיס שמן, ואשלב פס כסף בויטראז' של המונטאז')

  • אילן  On 4 באפריל 2004 at 21:23

    למרות האיחור האלגנטי והסיכוי הדל שמישהו יקרא את התגובה: אני שומע את הנימה הצינית שהופנתה אליך ורוצה לחזק את ידיך. לדעתי חנות חומרי מטבח שווה לחנות לחומרי בניין. וההנאה שנשים לא יבינו משיטוט והגנבת ליטוף על מכסחת דשא שווים לליטוף מחבת יצוקה רחבה וטובה. אם גם המחירים זולים— אז סחתיין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: