זה כל הכסף

למה הטלוויזיה שלנו בארץ, ברובה המכריע, היא זבל טהור? למה עד שיוצא לעשות משהו טוב – ויש כאן אנשים טובים שמבינים ויודעים לעשות טלוויזיה טובה – יוצאת הנשמה? תשובה אפשרית אחת היא הכסף, כלומר חסרונו. נשמע קצת מוזר, בהתחשב במשכורות הנאות מאוד ותנאי העבודה הסטייליסטיים של "התעשיה", ברובה המכריע.

ידיעה של יעל גאוני בוויינט על רווחי זכייני ערוץ 2: קשת, ששידרה 3 ימים בשבוע, רשמה רווח נקי של 7.8 מיליון שקל בחודשים ינואר-מארס; רשת הרוויחה 4.3 מיליון שקל, טלעד הסתפקה ב-1.9 מיליון שקל 

קצת מביך, לא? עם כל הטררם והדיבורים על רווח ועל החובה להשיג רייטינג פצצות – שלושה מיליון דולר לרבעון לגופים ולמחזור הגדולים של ערוץ 2, זה לא מי יודע מה כסף. מה שאומר שמה שעושה להם את זה זה הכבוד. מה שמסביר אולי מדוע הכבלים (המחויבים לכך) יכולים לעשות את "שבתות וחגים", שעונתה החדשה מתחילה היום, וזכייני ערוץ 2 (המחוייבים ליצירה מקורית גם הם) נאלצים לעשות, ובכן, את משפחת עזאני.

תרומה

מה הפרה נותנת לנו? בעיקר גללים. את כל השאר אנחנו לוקחים. כתבה בהארץ היום, "גינה כבר לא שוברת שיאים, אך עדיין נותנת חלב".

השפעה על האינטרנט?

מאוד מחמיא, ההופעה ברשימת אלו שהשפיעו על תרבות האינטרנט, של רוני היקרה, וכנראה גם על האינטרנט בישראל. רשימה כזו אינה יכולה שלא להיות אישית מאוד, כמובן. ותודה מיוחדת ליוני שדמי ודביר וולק שהמציאו את הכינויים "סבא" ו"הזקן" אי אז בנענע – הניק הסמי-משפיל הזה עזר ויעזור לי הרבה בתחום שמירה על הבָּלטה בהיסטוריה המטורללת של הרשת בישראל.

פעמיים בעבר נדרשתי למציאת גיבור תרבות בנושא האינטרנט, שיכיל בתוכו את מה שאפשר לומר על הרשת ברגע נתון. בפרויקט שאמור מתישהו להתפרסם בהעיר, התבקשתי לציין מיהו גיבור אינטרנט בעיני. כזקן והלינק והסבא והקליק, בחרתי בדב אלפון, קפטן אינטרנט הראשון – פשוט, בתקופה שבעיתונים כתבו "רשת ה"אינטר-נט" הבינלאומית" הוא כתב על הרשת מהגובה הראוי לה, גובה העיניים. פעם אחרת היתה לפני כחמש שנים, באופן יותר "כאן ועכשיו". אז בחרנו באביב שניר, אז נער בן 14, שהנהיג את שביתת האינטרנט הכושלת נגד בזק. שנה ומשהו אחרי זה סיפר הרצל עוזר, סמנכ"ל בבזק בעת השביתה שלא היתה, כמה קל היה לשבור אותם: נכנסו לדיון עם הילדים, ביקשו דחיה בשביתה, שכמובן התמוססה לגמרי. זה בהחלט היה ממצה לאותם ימים, בהם הבועה התנפחה והגולשים זכו בעיקר לשימת זין ענקית מכל הגופים הגדולים שהחלו להיכנס לרשת.

והיום? קצת מוזר לחשוב על "משפיע" על רשת שכוחה הוא בזה שהיא משפיעה על כולם, ולא לוקחת ללב יותר מדי. אין מה לעשות, ידיעות אולי יצר רשימה שטחית, פופוליסטית ומתחנפת, כיאה לו. אבל הלמו הוא הדמות היחידה הפועלת ברשת בימים אלו שמגלמת את רוח הזמן, שהפעילות שלה מהווה זיקוק ומיצוי מושלם של התקופה. ביום שיפסיק לבעוט בדלי, הוא יוכל גם לקבל כמה חלב שהוא ירצה. עד אז, נמשיך לקרוא אותו בלי שמישהו ישלם לו. 

חארות, הסרבנים האלו

מתוך ידיעה שהופיעה לא מזמן ב-Ynet, מאת אפרת וייס:

"בעקבות הפגנת הסרבנים שהתקיימה היום בציר כיסופים ובמסוף קרני, אומרים בארגון נפגעי הטרור כי "בשעה שחיילינו נלחמים הסרבנים מחבלים במאמץ המלחמתי. לדבריהם, "קיימנו את הפעולה היבשתית בעזה בעוד שהסרבנים גורמים לביטול פעולות אוויריות. מה הם רוצים, שנשב באפס מעשה?"

כמה הערות שקשה לי להאמין שהכתבת לא מודעת להן: אין דבר כזה ארגון נפגעי הטרור ללא מרכאות. מדובר בתנועת ימין קיצוני, שעם השם הזה מצליחה להגיע לכל מני מקומות ולהצטייר כמו היתה מייצגת את כלל נפגעי הטרור באשר הם. מעבר לכך, יש לפחות נער פלשתיני אחד הרוג בן 13 שיכול להעיד שהפעולות האוויריות לא נפסקו. עם כל הזעם שמעוררים הסרבנים, ואני מתנגד לסרבנות, הרי שדווקא ידיעות חדשותיות קטנות כמו הידיעה הזו הן לא רק עיתונות מחופפת, הן הסתה. לו אני במקום העורך, ואני לא, ידיעה כזו היתה משתנה באופן שהיה נאמר בה כי "ארגון פעילי הימין "ארגון נפגעי הטרור" אומר כי…".

מר באלמר, האם היהודיה תראה בך חתן מושלם

לפעמים, דווקא ברגע שנדמה שהכל עבר בסדר, אתה מרגיש שוב את כיווץ הפאדיחה הזה בבטן, כמו כשרואים סצינה רומנטית או מינית בסרט קולנוע ישראלי. זה קורה גם לעיתונאים, במיוחד בפגישה עם אישיות כלשהי מחו"ל, אבל לא רק. כל מי שהיה במסיבת עיתונאים זוכר את השלב כשכתב כלשהו קם על רגליו, ובאנגלית מחרידה מפליץ איזו שטות. נדמה לי שזה הרגע שבו האורח מבין סוף סוף שכאן זו פלשתינה, ועליו להחניק את הרצון לצעוק "אי".

מסיבת העיתונאים עם סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט ואישיות משפריצת כריזמה וקסם עברה דווקא כשורה. היו כמה שאלות והכתבים ששאלו (דרור גלוברמן, גלית ימיני, לובו, צורי דואר (נדמה לי) ויובל דרור) שאלו די לעניין. ואז, אחרי הפיזור, פתאום נודע שלטובת הטלוויזיות, באלמר יענה על עוד כמה שאלות. כתבת אחת, שאין לי מושג מי זו ומאיזה ערוץ היא (מי שיראה בערב בחדשות מוזמן לעדכן בתגובות), אמרה לבאלמר ש"הוא נחשב בעיני האמא היהודיה לשידוך מוצלח כי הוא כזה נאה ועשיר ומוצלח, ומה כוונותיו בעניין". באלמר יצא מזה באלגנטיות וענה משהו על הדאגה לשלושת ילדיו ועל כך שהעבודה היא מרכז חייו פרט להם. מן הסתם הוא שמח על כך שהוא בא רק ליום אחד.

לכבוד האביב: שרימפס בחמאה, בצל ירוק ולימון

במרכולים של AM-PM כותבים בס"ד על החשבונית, אבל בחלק מהם מוכרים בייקון, קלמארי ושיקוצים אחרים. אפשר לקנות כ-40 שרימפסים קפואים מסוג "טייגר" בכ-40 שקלים, תוצרת תאילנד. נותנים לזה להפשיר יום אחד במקרר, ואז אפשר להכין:

 

מצרכים: 13 שרימפסים מופשרים מזן "טייגר שארק", שני בצלים ירוקים גדולים ויפים, חצי כפית פלפל צ'ילי טחון, כפית פלפל שחור טחון, כפית מלח ים, שלוש ארבע שיני שום מעוכות, כשליש חבילת חמאה, מעט שמן זית, מיץ מחצי לימון (חשוב מאוד לסחוט לימון טרי ולא להשתמש במיץ משומר).

 

מקלפים ומנקים את השרימפסים, משאירים את הזנב והחוליה הראשונה בשריון. קוצצים את הבצל הירוק. קוצצים שרימפ אחד לחתיכות קטנות קטנות.

 

מטגנים כדקה וחצי את הבצל הירוק והשרימפ האחד הקצוץ בשמן זית, על אש בינונית. מניחים את החמאה במרכז המחבת. כשהיא מתחילה להימס, מערבבים אותה ומוסיפים:

 

מוסיפים לפי הסדר: את תריסר השרימפסים ואת התבלינים,מטגנים כדקה, מוסיפים את מיץ הלימון ומערבבים.

 

הופכים את השרימפסים, שהאדימו בינתיים. מטגנים עוד כחצי דקה עד דקה, ומוציאים אותם ישר לקערה עם מי קרח, כדי לעצור את הבישול. את התערובת שבמחבת משאירים לעוד דקה של טיגון תוך ערבוב.

 

מסדרים על צלחת, ואוכלים מייד.

———–

 

ולהודעת החסות: עד שיותקן מנגנון יידוע על פוסטים חדשים (אה-לה-ישראבלוג) ברשימות, פתחתי רשימת דיוור ביאהו המיועדת להודעות על פוסטים חדשים בבלוג זה. המעוניינים פשוט ילחצו כאן, ישלחו דואר ויהיו מנויים. הרשימה תשמש אך ורק לעדכון על פוסטים חדשים (אלא אם יהיו ספאמרים שיציעו מחיר ממש טוב).

ביימנו רצח

1.

מתוך אתר Ynet:

מקדוניה: ביימנו רצח כדי לזכות בתמיכת ארה"ב
בהודעה מרעישה הודתה אתמול המשטרה במקדוניה, כי קצינים בכירים תכננו והוציאו לפועל לפני כשנתיים הבאתם למדינה של שבעה פקיסטנים והוצאתם להורג. זאת כדי לטעון שהיו טרוריסטים, ולהוכיח את מלחמתה של המשטרה בטרור – כדי לזכות בתמיכה אמריקנית פוליטית וכלכלית

———————————

אנא עזרו לעורך החדשות של Ynet, והסבירו מה בעייתי בכותרת שלו.

 

2.

שמעתי לאחרונה לא מעט הסתייגויות, כמו בימים הטובים, משם האתר החדש של מעריב, NRG. ועל זה אפשר לשאול – מישהו כאן חשב ש-Ynet זה שם כזה מוצלח כשהם עלו? תנו להם שבועיים באוויר, וגם אתם תמלמלו NRG כאילו נולדתם בחנות חטיפי בריאות.

אני מאוד מקווה שהשמועות על איכות האתר, והבניה שלו (מאחר ועופר שני בנה אותו, סביר שלא ניתקל בו במסורת ה"תלך תבוא" של Ynet, כאשר מכל עמוד תוכן הולכים לכתבה, ואז חוזרים אחורה, בוחרים כתבה אחרת, וכן הלאה) נכונות. אם יש דבר שתעשיית האינטרנט הישראלית הצולעת זקוקה לו עכשיו זה שהאתרים יוציאו סו"ס את האצבע. זה יעשה טוב לכולנו (אין בעלי מניות באתרים בקרב קוראי, עד כמה שאני יודע).

א. שימו לב לפרטנר/אורנג'. אם שוק האינטרנט ימשיך להתרומם, והרעב שלהם יימשך, הם ייכנסו גם אליו במהלך השנה וחצי הקרובות.

ב. סלקום פתחו חברת תוכן חדשה. שאפו גדול, אבל בסופו של דבר, יש גבול לכמה אפשר לשדר לאנשים למדיום שהוא קטן ומטלטל – לא מבחינה טכנולוגית, אלא מבחינת הנכונות לצרוך דרכו. וכן, אני יודע שאנשים מסמסים כאילו אין מחר, ושזו לא הפעולה הכי ידידותית למתקתק. ועדיין. גם הם עוד יחזרו לרשת (הם נורא חשבו על זה פעם, ובסוף לקחו את זאב אלון ודנה פרידמן מנענע שיבנו להם את מחלקת התוכן), מתי שהוא. במקרה שלהם יש בעיה של בעלי השליטה שעדיין משחקים במי יותר אדיש.

ג. ובחזרה לאתר מעריב – קרוב לשישים אנשי תוכן? חברים, תתחילו לשלוח קורות חיים. אתם לא תישארו במספר הזה גם לא חצי שנה אחרי שתעלו לאוויר.

 

3.

ולהודעת החסות: עד שיותקן מנגנון יידוע על פוסטים חדשים (אה-לה-ישראבלוג) ברשימות, פתחתי רשימת דיוור ביאהו המיועדת להודעות על פוסטים חדשים בבלוג זה. המעוניינים פשוט ילחצו כאן, ישלחו דואר ויהיו מנויים. הרשימה תשמש אך ורק לעדכון על פוסטים חדשים (אלא אם יהיו ספאמרים שיציעו מחיר ממש טוב).