לפעמים, דווקא ברגע שנדמה שהכל עבר בסדר, אתה מרגיש שוב את כיווץ הפאדיחה הזה בבטן, כמו כשרואים סצינה רומנטית או מינית בסרט קולנוע ישראלי. זה קורה גם לעיתונאים, במיוחד בפגישה עם אישיות כלשהי מחו"ל, אבל לא רק. כל מי שהיה במסיבת עיתונאים זוכר את השלב כשכתב כלשהו קם על רגליו, ובאנגלית מחרידה מפליץ איזו שטות. נדמה לי שזה הרגע שבו האורח מבין סוף סוף שכאן זו פלשתינה, ועליו להחניק את הרצון לצעוק "אי".
מסיבת העיתונאים עם סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט ואישיות משפריצת כריזמה וקסם עברה דווקא כשורה. היו כמה שאלות והכתבים ששאלו (דרור גלוברמן, גלית ימיני, לובו, צורי דואר (נדמה לי) ויובל דרור) שאלו די לעניין. ואז, אחרי הפיזור, פתאום נודע שלטובת הטלוויזיות, באלמר יענה על עוד כמה שאלות. כתבת אחת, שאין לי מושג מי זו ומאיזה ערוץ היא (מי שיראה בערב בחדשות מוזמן לעדכן בתגובות), אמרה לבאלמר ש"הוא נחשב בעיני האמא היהודיה לשידוך מוצלח כי הוא כזה נאה ועשיר ומוצלח, ומה כוונותיו בעניין". באלמר יצא מזה באלגנטיות וענה משהו על הדאגה לשלושת ילדיו ועל כך שהעבודה היא מרכז חייו פרט להם. מן הסתם הוא שמח על כך שהוא בא רק ליום אחד.
תגובות
לדעתי, יש אירועים בהם צריך לבדוק בכניסה את מידת האינטליגנציה / רמת ה IQ / פעילות מוחית תקינה של האורחים.
אולי זה ימנע מקרים כאלה.
מיסטר באלמר, אין דה ניים אוף דה ג'ואיש פיפל לדורותיו – ססליחה.
שהיא היתה שם, אחרת על מה היית כותב?
זו לא היתה קרין מגריזו?
על זה עושים רשימה? עיתונאים אהבלים יש בכל מקום בעולם. כל פעם שאיזה טמבל מישראל מקשקש איזו שטות כולנו צריכים להתכווץ? יותר טוב תביא איזה מתכון לקלאמרי (ברוטב ירוק אם אפשר)
אגב, שמת לב שכל פעם שהפינסים ושות' מדברים עם סלבריטיז מאמריקה, הם מאמצים איזו מין זהות יהודית שראו בסרטים של וודי אלן?
הבחנה נאה בקשר לפינסים, בבון.
לא הספקתי לראות מי הכתבת.
זזהזה נחמד שאתה מרגיש אחריות לעמישראלולכל עיתונאריועיתונאיותיו.
בטח אין אמריקאיות אהבליות
הוא יהודי?
אם זה ערוץ 2, הרי שזו קרן מרציאנו.