כולל הכל

שלום, ד'.

כמובן, לא קוראים לך ד', זו פשוט האות שהאצבע שלי הקלידה עליה עכשיו, האמה, אם לדייק, פשוט נשמטה למטה, מקלדת של מחשב נייד היא עניין כל כך קל, והאות פשוט היתה שם. זו גם בדיחה פרטית, האות ד'. תשאל אותה, היא בטח תגיד שהיא לא יודעת על מה אני מדבר.

לפי מיטב הבנתי ומה שאני שומע, אז לא רק שנהדר לכם ביחד, אלא שאתה באמת הכי מקסים והכי מתאים. ולא רק נפשית, היא אמרה לאיזו חברה שאתה – ובניגוד אלינו, הן רואות בזה מחמאה, משום מה – בדיוק בגודל המתאים בשבילה, לא יותר מדי ולא פחות מדי. אתה יודע, היו בינינו לפחות שניים שאני יודע עליהם. מכאן שלפי כללי הסביבה שבה אנו מתהלכים ונתקלים מדי פעם, מהמהמים שלום ומה נשמע ומה קורה, המרחק בינינו נאות בהחלט.

תנועת בראון הוא שמה של התנועה האקראית של חלקיקי העשן באוויר – נדמה לי שהתנועה של כולנו משתדלת להיות פחות אקראית, ובכל זאת, ככה יוצא לנו. אתה זוכר את המסיבה ההיא, לפני שלוש שנים? תיאורטית, יכולנו להיות היום חברים טובים. כמובן שהתיאוריה הזו פקעה כשנפגשתם. עדיף, כמובן.

בניגוד אלי, כך משתמע מדברי ההיא שדבריה תמיד יודעים להישמע משתמעים, אתה לא רק חכם אלא גם רגיש ובעל אינטליגנציה רגשית, סליחה על הביטוי. יכול להיות שתמצא שחלק מהדברים שאכתוב עכשיו מקוממים אותך. לא בגלל מה שמשתמע מהם – וקטונתי מלדאוג שדברי ישתמעו בדיוק כמו שאני רוצה, כמוה – אלא בגלל ההנחה שהם אמורים להזיז לך. מצד שני, אמפטי ובוגר נפשית ככל שתהיה, מה שמשתלב יפה עם התואר והשם וחיי היצירה וכל היתר, אם היא בחרה בך בסופן של כל חיפושי המשמעות שלה, הרי ברור שמתחת לכל הנאורות המתקוממת, אתה רוצה לשמוע. בטח לא היית מתנדב לחשוב על זה לבד, כמו כולנו, וצר לי שזה נכנס לך עכשיו ישר לתודעה, ועוד בעיתון.

אין דרך לומר את זה ולצאת אנין. אז אחרי שסיכמנו שאני מאוד לא אלגנטי, נלך ישר. ד', תשמע. אני והיא, בזמנו, עשינו הכל. כן, ככה. כל מה שעשינו קודם עם אחרים, עברנו טוב על הזיכרון, כל מה שעשינו קודם עם אחרים, בדקנו טוב את הזכרון, וכמעט כל מה שעשינו אחר כך מאז, לדעתי, למרות שכדרך תנועת בראון, לא ממש השווינו גרסאות. כולל זה, וההוא, והככה, ובטח שגם הקטע של אתה יודע מה. אה, וגם העניין המעט מביך שבלתי אפשרי לו שישתמע לשני פנים. הכל. גם אם היא אומרת לך שלא, או שהיא ניסתה ולא אהבה את זה, או שזה לא מעניין אותה, אם בכלל דיברתם על מה שלעולם לא מפרטים יותר מדי – עזוב. תקשיב לי. עשינו ה-כ-ל. ועוד פעם.

ואם אפילו רק נדמה לך עכשיו שתהיה לך אדווה מרירה בלב, וכבר לא תמשיך לאהוב אותה בדיוק אותו דבר וכאילו כלום, תלך ממנה עכשיו.

—–

קטע מטור שפורסם בגיליון נושא של "העיר" בנושא אקסים. מסוג הדברים שלא תמיד יש כוח לקרוא, אלא אם מזמינים אותך להשתתף בהם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: