חסינות מיננית מביקורת

ד"ר אורית קמיר, בלוגרית מרשימות, כתבה ביקורת על ציד הנשים במדיה והביאה כדוגמא טור ביקורת שלי על התנהלותה של יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בעבר וועדת החינוך בהווה, ח"כ מלי פולישוק בלוך, שפורסם ב-Ynet.

אולי ראוי לעמוד על אי הדיוקים אצל קמיר, החל ממספר המלים בביקורת שלי, ועד לטענות לכאורה שמעולם לא טענתי. אולי.

אולי כדאי היה לעמוד על הדרך בה קמיר פוסלת במומה שלה, כשהיא משתמשת בטכניקות להקטנת מושא הביקורת במקום לטעון עניינית, החל מ"אחד גדי שמשון" וכלה ב"הוא קורא לעצמו ערס בבלוגו" (קשה לי להאמין כי מישהי משכילה כקמיר פספסה את משחק המלים סביב "ארספואטיקה"). אולי.

אולי נכון היה לסנוט בתפיסה הצרה שכל מי שיש לו תואר אקדמאי הריהו אינטלקטואל שדבריו ראויים, וכל מי שלא הוא, ובכן, לא.

אולי.

אבל כאשר מנסים להוריד את הטיעונים לגופם של דוברים ונשארים בגופו של עניין, הרי שהמשפט הבא מהסיפא של קמיר אומר הכל:"אז מה לעשות? קודם כל, לא ליפול בפח, ולא להתחיל לבדוק את אילנה דיין ואת מלי פולישוק בלוך".

נורא פשוט והגיוני: החברה שובניסטית וקשה לנשים. לכן נשים, שלמרות הכל הגיעו להישגים, צריכות לקבל הגנה מפני ביקורת. את שרת החינוך? קיבלת חסינות. את יו"ר ועדת המדע ולא מבינה על מה את מוציאה הודעות לעיתונות? עזבי, נשתיק את הערס הזה. כאילו מהרגע שהובעה ביקורת כלשהי כלפי אשה (ועשו לי טובה, הויכוח אינו על הסגנון אלא על עצם המחשבה להעז לבקר אשה), בעצם שלחנו את קמיר ואת כל הנשים האחרות בחזרה למטבח.

לפנינו ורסיה חדשה על המשפט הידוע המתייחס לחיים הפוליטיים: אם חם לך, צא מהמטבח.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Rogatka  On 7 באוגוסט 2004 at 19:04

    יה, איזה צחוק, אף פעם לא שמתי לב לזה…
    הייתי בטוח שאתה ערס כזה, עם ספר שירה ביד.. לא ידעתי, לא קישרתי… חי חי.
    אורית קמיר מעצבנת לא רק בגלל שהיא כותבת את הדברים הנ"ל ולא רק בשל העובדה, שהיא נותנת לגדי שמשון לענות לה ולנהל ויכוח ילדותי משהו על נושא שנטחן כבר עד דק ושחקו מחניק את כל מי שנכנס לקרוא. היא מעצבנת משום שהיא מסרבת לקבל עליה את מוסכמות האינטרנט, שבו צריך:
    א. לקשר למקור כדי להבין את התמונה הכוללת. ב. לתת זכות תגובה לאנשים, גם אם זכות זו נלקחת ע"י אויביה המרים ומכניסה אותנו ללולאת הלהג הנ"ל.
    שורה תחתונה: למרות אי רצוני, אני בעד גדי הפעם.

  • מושיק  On 7 באוגוסט 2004 at 19:06

    זה שהקטילות שלך בסגנון קצת ערסי, וזה שהיא _באמת_ לא יודעת על מה היא מדברת (פולישוק).
    חבל שקמיר בחרה אותך כדוגמה, ברשימה שחלק מהנקודות שלה נכונות.

  • קולגה  On 7 באוגוסט 2004 at 19:29

    גדי שמשון סיים זה עתה מקרה של לכאורה הוצאת דיבה בהתנצלות של הצד השני. דווקא עכשיו לציין ש"הוא קורא לעצמו ערס"? זה או טפשות, או אומץ לב. גדי, אני מציע שתשנה את הביי-ליין ל"(לא באמת ערס – זה רק ביטוי כזה, בנות")

  • אילן  On 7 באוגוסט 2004 at 19:49

    מסכים עם הרוגטקה.סוף סוף אני מבין למה היא לא נותנת מקום לתגובות ולביקורת.

  • ימימה  On 7 באוגוסט 2004 at 20:15

    אבל אני נאלצת להסכים עם רוגטקה.

    ואת המשפט האחרון, גדי, אני מכירה בוורסיה השוביניסטית שלו – אם חם לך – היכנסי למטבח.

    ועוד משהו, נדמה לי שהיא פספסה בענק את הביקורת של אשרי על אילנה דיין. אבל אין לי כוח להיכנס לזה, בעיקר משום שלצערי רק קראתי את הביקורת ולא ראיתי את התכנית.

    אה, ועוד משהו. אמרו את זה לפני. זה שאת לא נותנת להגיב אצלך לא אומר שלא יגיבו עלייך אצל אחרים.

  • שמאש  On 7 באוגוסט 2004 at 21:47

    גם (להבדיל) נעמה כרמי הרבה פעמים כותבת דברים שאני רוצה להמשיך ולפתח ולשמוע עוד , אבל אין שום אפשרות. פעם כתבתי לה על זה והיא ענתה (היא תמיד עונה) שהיא סגרה את אפשרות התגובות בגלל שאנשים שדעתם שונה התלהמו וניאצו. קשה להאשים אותה. אבל אולי מישהו מוכן לארח תגובות לפוסטים של נעמה כרמי?

  • טל  On 7 באוגוסט 2004 at 22:06

    מסכים לדברים שנאמרו כאן, ובאותה נשימה חייב לציין שהטור שלך על הפולישוק היה פשוט מצויין.

  • אליס  On 7 באוגוסט 2004 at 22:40

    "זכות התגובה" היא יותר חובה מאשר זכות, ושורשיה עמוקים, עתיקים ומשפטיים יותר מכל האינטרנט הזה גם יחד. לא נולדנו עם הטוקבקים ותודה לאל שיש לכל אחד את האופציה לפתוח או לסגור אותם באתר האישי שלו.

  • המחרחרת  On 8 באוגוסט 2004 at 1:32

    סגירת האפשרות להגיב לאמירות פרובוקטיביות, האשמות אישיות או הבעת דעות בנושאים חמים היא התנשאות וסוג של התעללות וירטואלית. סוג של פיתוי בלתי ממומש.

    מי שיש לה האומץ לצאת לקרב, ואני מעריכה ומעודדת את התגייסות, צריכה להיות נכונה לספוג מהלומה. ללא תגובה שכנגד אין קרב ולכן גם אין נצחון.

  • קולין  On 8 באוגוסט 2004 at 10:21

    אני מתכתב במייל עם כמה מהכותבים ברשימות ולפחות חלקם הודיעו לי שהם חושבים ברצינות על סגירת התגובות, בעיקר מהנימוקים שהניעו את נעמה לעשות כן. ואם יש את נפשכם לדעת מי הם, אין אלא להציץ באתרים שבהם מופיעות תגובות שכל מטרתן לגדף ולפגוע.

  • dh  On 8 באוגוסט 2004 at 11:07

    סגנון ביקורת רווח אצלנו, במספר רב של כלי תקשורת ואתרים, וגם בהתבטאויות של אנשי ציבור ומקצוע, הוא הסגנון האישי התוקפני היורד לגופו של אדם ללא כבוד וללא נימוס. ביקורות בונות וענייניות הן המיעוט.
    מזה עולה שאני שולל לגמרי את הטענה הכוללת של קמיר כאילו נשים הן מושא להתקפות אישיות, שמסוות אנטי-נשיות כללית (אם כי ייתכן שאצל כותב זה או אחר, זהו אכן אחד המניעים בקטילה) ואילו על גברים מרחמים.

  • כרמית  On 8 באוגוסט 2004 at 11:27

    להגיב על תוכן תמיד אפשר, גם אם אין אופציה טכנית לעשות את זה בעמוד המאמר עצמו. מקימים דף עצמאי ומציבים את הקישורים המתאימים. בדיוק באותה צורה שמגיבים באינטרנט על תוכן לא מקוון, כמו ספרים או מאמרים מכתבי עת.

    (בעוונותיי הייתי פעם מודרטורית של טוקבקים ופורומים. ועוד בוואלה. אין לכם מושג עד כמה זה מתסכל לבזבז שעות של זמן יקר במחיקת זבל, נאצות, קללות וגסויות).

  • עומרון  On 8 באוגוסט 2004 at 12:32

    לשם הגילוי הנאות: אני חושב שאורית קמיר היא אחת הכותבות הגרועות ברשימות, בעלת אהבה עצמית ונטיה לטקסטים טרחניים ולא ביקורתיים בעלי כסות כמו אקדמית.

    אבל. הטענה המרכזית שהיא מעלה אינה כנגד הביקורת שלך, אלא על כך שהביקורת שלך לובשת צורה מסוימת כשהיא מבקרת נשים. כלומר – טענתה היא (והאמת, אני מודה, היא שלא הצלחתי להתרכז בטקסט שלה ולהתעמק בו כראוי) שהאופן בו אתה מציג את הדברים הוא זה שנגוע בסקסיזם. הלכתי לקרוא את מה שכתבת אז וניתן למצוא עדות (אף כי חיוורת) לטענה זו. אני חושב שהטענה של קמיר היא מסוג הטענות שעל אף נכונותן, קשה מאוד להוכיחן. כשלונה הוא בנסיון להוכיח – אשר נעשה בצורה גרועה כתמיד.

    חוץ מזה, אני חושב שהאמירות של פולישוק בהחלט מעידות על רמת חוכמה נמוכה. מהיכרות יותר קרובה משלך, אני יכול להגיד שהמקור דומה לשיקוף שלו בתקשורת….

    עומר

  • טלי  On 8 באוגוסט 2004 at 13:30

    חושבת שאורית קמיר היא מהכותבים היותר טובים ברשימות (אם כבר חייבים לתת ציונים…)ושהיא תורמת תרומה חשובה מאוד לקהילה בזה שהיא מפרסמת כאן, ובכלל זה אני כוללת גם את הרשימה האחרונה שלה, למרות שלא הסכמתי עם כל מה שהיא כתבה. גם גדי צודק במה שהוא כותב כאן, אבל אני חייבת לומר שכשקראתי את הטור שלו גם אני נתקלתי קצת יותר מדי פעמים ב"בטן" ונגזרותיה. האם זה סקסיזם? האם הוא היה כותב אחרת על גבר? לא יודעת. אבל יש משהו בדברים של אורית קמיר ובכל מקרה היא לא אמרה שצריך להניח לנשים ולא לבקר אותן (כמובן, איך אפשר להגיד כזה דבר?) אלא שיש לשים לב לסגנון ולרמת האנרגיות האלימות שמושקעות בביקורות על נשים מצליחות לעומת גברים.

    באשר לחסימת התגובות: זה עניין נפרד. מכיוון שזהו האתר האישי שלה ומטבע הדברים כל הכתיבה/ קריאה בו היא עניין וולונטרי לחלוטין של כל הצדדים, אי אפשר לבוא אליה בטענות על שהיא לא מאפשרת להגיב. תמיד אפשר לכתוב לה אי-מייל. זו פשוט הבחירה שלה.

  • dh  On 8 באוגוסט 2004 at 13:38

    <<<:"אז מה לעשות? קודם כל, לא ליפול בפח, ולא להתחיל לבדוק את אילנה דיין ואת מלי פולישוק בלוך".

    כוונת המשפט, הברורה מאד מההקשר, אינה שאין לבקר את השתיים, אלא שאין טעם לבדוק את הביקורות של גדי שמשון ושל אשרי נגדן משום שהן (הביקורות) מגדריות, אלימות, לא ענייניות, סטראוטיפיות וכו' וכו'.

  • גדי  On 8 באוגוסט 2004 at 15:00

    כשבחנתי לאחור כמה ביקורות שלי, מצאתי אכן עדות ליחס שונה כלפי מושאי הביקורת – אולם לא בהתאם למגדר, אלא בהתאם לתפקיד. מצאתי שכלפי עיתונאים ופוליטיקאים כתבתי באופן חריף יותר, וכלפי אנשי אקדמיה או סתם כותבים באינטרנטי, הרי שיחסית הייתי (וראו הביקורת בעמוד זה ממש) מעט יותר מעודן.
    בסופו של דבר, נראה לי שההבדל הוא בעיקר במצב הרוח שלי באותו בוקר, כמו גם עד כמה מדובר בקולגות שמעשיהם משפיעים על דימוי המקצוע שלי – או כאלו שאני מממן את משכורתם.
    לגבי ההמשך, לפחות נקודה אחת הושגה: אבדוק שוב לפני הפרסום אם הסגנון נובע מהמגדר של מושא הביקורת, או הטיפשות שלו.

  • אמיגו  On 8 באוגוסט 2004 at 18:17

    אני לא מבין על מה אורית קמיר מדברת. זכור לי דווקא מקרה הפוך בבלוג הזה, כשתקפת באופן מעליב שר בממשלת ישראל (מופז) וכינית אותו "נקבה".

  • גדי  On 8 באוגוסט 2004 at 19:42

    http://www.notes.co.il/gadi/4275.asp

  • האלמוני המקורי  On 9 באוגוסט 2004 at 0:57

    עוד דבר קטן ששעשע אותי במאמר של קמיר (כלומר חוץ מהעובדה שכל הטקסט שלה נראה כמו איזו פארודיה על פמינזם. עד כדי כך שבזמן הקריאה ממש יכולתי לדמיין אותה מקריאה את הטקסט שלה בקול הזה ששמור לחיקויים של מורות), הוא שאין לה אפילו מושג מה הוא שמה הפרטי של פולישוק-בלוך, ולאורך כל המאמר היא מקפידה לכנות אותה מולי.
    טוב ברור, בגלל שמדובר כאן בח"כית ולא בח"כ היא מרשה לעצמה.

  • קולין  On 9 באוגוסט 2004 at 14:44

    השם הוא מלי, עם סגול מתחת למ'. בתעוד הזהות שלה רשום השם כרמלה.

  • ברכה  On 12 באוגוסט 2004 at 23:32

    הרשימה של קמיר מענינת ונראה לי שגם נכונה-
    נכון שמבקרים גם גברים במילים חריפות, אך משום מה
    נשים נתקלות בביקורת חריפות יותר גם יחסית לנוכחות
    הקטנה שלהן בחזית הציבורית וגם בכלל.
    הביקורת על מופז –
    וכן גם השם שבחרת לך על כל משמעויותיו-
    מרמזים על מה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: