אירוח בבלוג, יונתן שם אור: תגידו יפה שלום לערוץ 2

היום פורסם בגלובס שמוטי שקלאר, יו"ר המועצה, ניסה (וכשל) להעביר החלטה ששיקול החסינות הפיננסית ("הביד") יעמוד על 40% במכרז, ולא 30% כמו שהיה במקרה ערוץ 10, למשל. אולי גם הוא פחות סומך על החלטות המועצה בנושאי תוכן.

הנושא עלה לאחרונה בכל העיתונים. הגל התחיל, ככל שידיעתי מגעת, בכתבת השער הגדולה של יונתן שם אור באותות האחרון. שם אור ניתח את הכוחות הפועלים סביב המכרז של הערוץ של המדינה, וסביב 12 המושבעים שצריכים להחליט. תקראו, תהנו.

 

תגידו יפה שלום לערוץ 2

כל כך הרבה כוונות טובות. מימן ביקש "תחרות שווה", אז הממשלה פצעה את ערוץ 2. שטורם נגד בעלות צולבת, אז עכשיו גם אין לערוץ 2 שום גב במדיה, ושקלאר ומועצת הרשות מעבירים אותו זובור יומיומי. סתם, בשביל הכיף. יונתן שם אור על מכרז ערוץ 2 החדש, הגיהינום הטלוויזיוני של העונה הבאה

את הזוועה הזאת אף אחד לא לקח בחשבון. לא באמת. מועצת הרשות השנייה – רק השם הזה מעורר פיהוק – מאיימת לפרק את ערוץ הטלוויזיה הנצפה ביותר בישראל. זה ערוץ שמרוויח כסף, שלא עולה אגורה אחת למשלם המיסים, ושנותן עבודה למאות ולאלפי משפחות של יוצרים.

אלה היו אמורים להיות 15 אנשים שמייצגים באופן הוגן את הציבור כולו. בפועל, אין שם צעירים, אין אנשי משק, אין יוצרי טלוויזיה, רק רבע הן נשים. אין, ככל הידוע, הומוסקסואלים. ואפילו אין 15 אנשים. במועצה מצויים כרגע 12 מושבעים

ערוץ 2, עשר שנים אחרי שנולד, עומד בפני ניתוח, שנעשה ביוזמת המנתחים בלבד. רק הם לא אוהבים את הפרצוף שהם רואים, והם נחושים לשנות לו את הצורה. זה נפל להם מהשמיים. לפני שנתיים, הממשלה כבר החליטה לבטל את שיטת הזיכיונות קצובי הזמן שניתנים למפעילי הערוץ, ולעבור לחלוקת רישיונות שידור. מי שעומד בתנאים, אמרה ההחלטה, יוכל לשדר.

אז החליטו.

אם לא ערוץ 10, הילד המפגר (ברייטיג. ברייטינג!) של המועצה בגירסה הקודמת שלה, שלא שונה בהרבה, שהתחיל עם מופע צרחות האימים שלו, אולי זה היה עובר. אלא שאז בא יוסי מימן וסיפר לעולם בכלל ולאביגדור יצחקי (מנכ"ל משרד ראש הממשלה) בפרט, שהשותף המקסיקאי חובש הכיפה שהוא הצליח לגייס יברח עם הכסף שלו, unless. אלה היו כמובן סיפורי סאבא, כי המקסיקאי מעולם לא שם סנט אחד, אבל מופע הסחטנות הצליח. 

ההקלות של 10 כללו הכבדה על 2. הן כולן כתובות על ספר העקום, בתיקון מס' 19 לחוק הרשות השנייה. אחת הצרות שהופלו על ערוץ 2 בתיקון הזה הייתה ביטול ההחלטה על מתן הרישיונות לערוץ המצליח. העילה: השוואת תנאים. למה ש-10 יעבוד על זיכיון (מסתיים בעוד 5 שנים), ו-2 יהנה מעבודה שקטה ורגועה בתוך רישיון?   ההחלטה לסגת מהמעבר לרישיונות באמת החלישה מאוד את ערוץ 2 . אם, למשל, אנחנו לא רואים דרמות גדולות על המסך, זה בין השאר בגלל ההחלטה הזאת. מי יוצא לדרך הפקתית יקרה של שלוש שנים, כשהמכרז יכול להעיף אותך בעוד חצי שנה?

יכול להיות שכל החברים של אנשי ערוץ 10 בחלונות הגבוהים של הממשל הישראלי לא היו עוזרים להם, אלמלא קרה עוד משהו. דרור שטרום, הממונה על ההגבלים העסקיים, קבע כי העיתונים היומיים לא יוכלו להחזיק גם בטלוויזיה המסחרית. המשמעות: 'מעריב' ייאלץ לעזוב את 'טלעד', 'ידיעות' צריך ללכת מ'רשת'. ערוץ 2 נותר נטול הגנה. עכשיו זה הזכייניות, לבדן, מול מוטי שקלאר ואנשי המועצה שלו. ברוכים הבאים לעידן השקלארתיזם. 

 
12 המושבעים

אלה הימים הגדולים של שקלאר.

יס מיניסטר. החלום של חברי המועצה

בעוד חצי שנה, באידו של מארס, כשייודע במי מהזכייניות הוותיקות נתקע הסכין, תתפוגג גם תהילתו הזמנית של מנכ"ל המועצה האימתני ושל חברי המועצה שלו. כוחם, שבא לידי ביטוי מלא בתקופה שבה הם יושבים כוועדת השיפוט במכרז, ייעלם. זהו כוח של מושבעים, שניתן להכרעה גדולה אחת בלבד.

שקלאר לא מחמיץ שום פיתול הנאה שהכוח הזמני הזה נותן לו. בינתיים הוא מזחיל את הזכייניות בפיקוח מחודש על הפרסומות, ובכניסה לעצמות שלהן בנושא התכנים. לפני חצי שנה, למשל, הוא המועצה לא אישרה את לוח השידורים של כל הזכייניות, ואילצה אותן להנפיק מערך שידורים חדש. אבל השיא, כמובן, הוא המכרז. המועצה תקבע מי יזכה ומי יבכה.

שקלאר, שהוא מנכ"ל המועצה והרוח החיה שלה, משפיע מאוד, אבל אין לו זכות הצבעה. זאת מצויה בידיהם של חברי המועצה. אלה היו אמורים להיות 15 אנשים שמייצגים באופן הוגן את הציבור כולו. בפועל, התמונה קצת שונה. אין שם צעירים. אין שם אנשי משק. אין שם יוצרי טלוויזיה. אין שם כמעט נשים (שלוש בלבד) . אין שם, ככל הידוע, הומוסקסואלים. ואפילו אין שם 15 אנשים, כמו שהחוק מאפשר. במועצה מצויים כרגע 12 אנשים בלבד; 12 מושבעים.

על פי ספירה אחת, ארבעה מהם דתיים ממש, על פי ספירה אחרת, שבעה מהם מתפללים מדי יום, אחד מהם בכריעה מוסלמית. שקלאר עצמו, שהוא המנכ"ל ולכן איננו מצביע, אף הוא דתי.

יש שם ארבעה דוקטורים במועצה, ועוד שניים או שלושה עורכי דין. שני מתנחלים. כמה עסקני ליכוד מהפריפריה. ערבי בתור נציג המיגזר. דרוזי. הדה בושס, שהייתה לפני שנים רבות מבקרת הטלוויזיה של עיתון הארץ. רוני סומק, משורר. דויד אלכסנדר, עסקן תיאטרון ותיק. דויד בוחניק מצפת. רק שניים מחברי המועצה גרים בתל-אביב.

אלה אינם אנשים רעים. הם אפילו לא רואים את עצמם כצנזורים, שנהנים בעצמם ממה שהם רואים, אבל משוכנעים שעל האדם הפשוט זה משפיע אחרת. הם באופן אישי, לא ממש אוהבים את מה שהם רואים על המסך. הם באמת היו רוצים לראות טלוויזיה אחרת. למה, הם נזכרים במה שהשכיב אותם לפני שלושה עשורים, למה לא יכולים לעשות סאטירה כמו 'יס מיניסטר'? ולמה, הם מתמוגגים על ימי הבראשית של הערוץ הראשון, לפני עידנים, למה כבר לא עושים תוכניות דרמה מדהימות כמו מישל עזרא ספרא ובניו? מה שהכי חסר להם בערוץ 2 זה ביטוי של תכנים יהודים, ושל החיים בפריפריה.

זה מה שהם רוצים, ועכשיו, הרצון שלהם קובע. 

 
סיפורי סאבא

עוד מעט, החל מחודש מארס הקרוב, יהיו רק שתי זכייניות בערוץ 2. הקט"ר (קשת, רשת וטלעד) שמשך אחריו את כל תעשיית הטלוויזיה בישראל, ישנה צורה. אולי הוא יוריד את כל הטלוויזיה הישראלית מהפסים.

יכולים הפלאנרים להגג על תורת הפילוח, לקבוע שהאפקט השיווקי גדול וזול בהרבה אם משדרים פרסומת למוצרי היגיינה נשיים בתוכניות הבוקר, הלילה והצהריים, וכולם יהנהנו בראש בהסכמה, אבל ישימו את הטמפונים בברייק של שמש

אפשר לומר כי שבוע שמחולק בין שלושה זכיינים איננו טבעי, אבל עובדה, זה המבנה היחידי בישראל שהצליח עד היום לייצר טלוויזיה שנושאת עת עצמה. ערוץ 1 מצוי למעשה בפשיטת רגל. ערוץ 10 ממשיך לדמם, אחרי שצבר חובות של מאות מיליוני שקלים, שלעולם לא יוחזרו לנושים. יס, בדיוק כמו הוט, ימוטטו את הבנקים אם אלה יבואו אליהם בדרישה לסלק את החובות שלהם לאלתר. כולם מפסידים, והרבה. חוץ מערוץ 2.

יכול להיות שאנחנו לא בנויים למאמצים ארוכי טווח. יכול להיות שהמירב שאנחנו מצליחים לייצר זה יומיים טובים בשבוע, ואם ככה, צריך שלושה גופים שיעשו את זה. אולי. אבל מי שאיכפת לו מהיצירה והיוצר הישראלי, היה צריך לדאוג להגדלת מספר הזכיינים, לא לצמצומם. אם 'רשת' לא רוצה אותך, תמיד אפשר לנסות ב'טלעד'. או ב'קשת'.

זה לא קורה, כי תיקון 22, סליחה, תיקון 19, התיקון שבא להציל את ערוץ 10, קבע כי ערוץ 2 ינוהל על ידי זכיין אחד, או, אם המועצה תחליט, שניים. זהו.

בסדר, שניים, אבל איזה שניים? שאלה טובה. שאלת ה – 40 מיליון שקל, שזה, פחות או יותר, מה שהרוויחו כל זכייניות ערוץ 2 בשנה האחרונה.

לכאורה, המשחק נפתח מחדש. כל גוף שעומד בקריטריונים שייקבעו בספר המכרז, יכול להתמודד ולזכות. זה יכול להיות זכיין קיים, זה יכול להיות גוף שיוקם מאיחוד של שני זכיינים – או אפילו שלושתם, זה יכול להיות גוף חדש לגמרי, ואלה יכולים להיות גם שני גופי שידור שמעולם עוד לא ישדרו אפילו פריים אחד. הכל יכול להיות, ועל פי מיטב המסורת שלנו, הכל גם יהיה. 

מי משחק

עד רגע זה, כל מה שיש אלה הן שמועות. אביב גלעדי, הבעלים של כמה ערוצי נישה נחשבים (בין השאר ערוצים 6, 7, 8 וערוצי הספורט), צירף אליו את מודי פרידמן, המנכ"ל הפורש של ערוץ 10, והודיע כי הוא "שוקל" להתמודד. עמי גניגר, הבעלים של תיא תקשורת המחזיקה את אולפני הרצליה שמפיקה עשרות תוכניות לכל הזכיינים ולערוצי שידור רבים, הכריז כי הוא יתמודד.

לא איזה תסריט של סיטקום שמתרחש בבית הספר התיכון של אריאל, או רבע פיילוט של סידרה על שנות החמישים, עם השירים והמעברות, אמורים לקבוע את משק השידורים של ישראל בעשור הקרוב

אלה הם שני גורמים חדשים, וכל אחד מהם הוא מועמד רציני מאוד. למעשה, אלה הם שניים מתוך ארבעה או חמישה גופים עסקיים גדולים שצמחו בעשור האחרון, שכל עיסוקם – ורווחיהם – נובעים מהטלוויזיה. זה נתון חשוב.

וזה דבר חדש. כשהקימו את ערוץ 2, הטלוויזיה עדיין לא הייתה עסק. הכסף שהקים את הערוץ הגיע מבנקים, חברות מזון, חברות ביטוח, ושני העיתונים היומיים הגדולים. עכשיו, כשהעיתונים היומיים צריכים להעביר את המניות שלהם לאחרים, מסתבר כי בעלי הבית של זכייניות ערוץ 2 הם ענקי משק, שיש להם נגיעה בתחומים רבים אחרים. מבחינת רווח ותשואה על ההשקעה, הטלוויזיה היא עיסוק צדדי. כל אחד מ-14 בעלי הבית של הערוץ הרוויח מיליונים ספורים בשנה. מבחינתם, כסף קטן. ביטים אלקטרונים זניחים שעפים במאזנים הגדולים והממונפים שלהם.

ולמרות זאת, לא שומעים על רבים מהם שמחפשים קונה לחבילות מניות הטלוויזיה שלהם. יאיר המבורגר (טלעד) לא מתכוון למכור את חלקו, ממש כשם שמוזי ורטהיים (קוקה קולה) לא חולם לצאת מ'קשת". כולם אוהבים להרגיש שהם שולטים בתקשורת. זה לא שטייקוני המשק יכולים לנצל באופן ישיר את השליטה שלהם על הערוץ הנצפה ביותר במדינה. מספיק שכולם חושבים שהם יכולים.

וזה גם נעים.. גם אם לא פגשת בחיים שלך את יעל בר-זוהר, זה נחמד להביט עליה על מסך הטלוויזיה ולדעת, ממש לדעת, שהגברת הזאת, אם היא רוצה או לא, היא בעצם שלך. 

מיזוגים

אילוסטרציה: גלעד בנארי

במאבק שבין זכיין חדש ובין גוף חדש, נגיד כמו 'תיא תקשורת' או אביב גלעדי, נראה, ממבט ראשון, כי לבחורים החדשים בשכונה יש איזה שהוא יתרון. הבעלות של אנשי משק מתחומים אחרים על ערוצי הטלוויזיה, לא תורמת, בלשון המעטה, לזכייניות הקיימות. על מי תסמוך יותר? על בעל בית שעיקר עיסוקו ופרנסתו במקום אחר, ובעת צרה שפוקדת אותו במקום אחר, נגיד, בשוק הנדל"ן, ישקיע כמה שפחות בטלוויזיה שלו, או אפילו ימכור אותה – או בעסק חזק ויציב, שכל עיסוקו, מבוקר ועד לילה, הוא השידור הטלוויזיוני?

מוטי שקלאר, שעושה כל מה שהוא יכול כדי להכניס לתחרות גורמים חדשים, עשוי לנווט את המועצה שלו לבחור בגוף משדר חדש אחד לפחות. זה שוט טוב. הוא היה שמח לדעת שהזכייניות שייבחרו ימשיכו לחשוש מכוחה העצום של הרשות. אם יצליח לחולל מהפך במבנה הערוץ, הוא גם ייתלה כך מעליהן גרזן התלוי על חוט, שכל אי ציות יביא לקריעתו.

כל הזכייניות הקיימות יוצאות מתוך הנחת עבודה שהמועצה באמת תשתדל להכניס לערוץ זכיין חדש. זאת אומרת, מתוך השלוש הקיימות, תישאר אחת בלבד.

אבל מי?

אם המועצה לא אוהבת את ערוץ 2, היא תפגע בזכיין שמסמל עכשיו יותר מכל את הערוץ. 'קשת'. דווקא מפני ש'קשת' היא המצליחה ביותר, דווקא מפני ש'קשת' יצרה את קו הקצפת שכל כך הטריף פה את עקומת הרייטינג, עם 'קחי אותי שרון', ו'כוכב נולד'- דווקא היא המועמדת הראשונה לחטוף.

השמועות על המגעים בין 'קשת' ובין ערוץ 10 , הן תולדה של הניתוח הזה. אם 'קשת' לוקחת את 10, שלא מצליח להביא לעצמו צופים, הזירה נותרת פנויה. עכשיו כל מה שצריך זה מיזוג בין 'רשת' ו'טלעד', וכולם מאושרים. ערוץ 10 מתחזק, ערוץ 2 מקבל זכיין חדש נוסף על השניים שנשארים בתוכו, וכולם יכולים ללכת לים, או להתנחלות.

אם. יש יותר מדי אמ'ים במשוואה הזאת. אף אחד עוד לא מתמזג עם אף אחד. לפני שזה קורה, צריך לדעת מי קונה את המניות של ידיעות אחרונות ב'רשת' ושל 'מעריב' ב'טלעד'.

אם, למשל, ארנון מילצ'ן ייכנס ל'רשת', מדובר כבר בזכיינית שקיבלה חיזוק שאולי לא מצדיק התמזגות עם 'טלעד'. מילצ'ן הוא אחד מגדולי המפיקים בעולם, וכל הנימוקים שטובים עבור גוף ישראלי חדש שמורכב רק מאנשי תעשיית התקשורת, טובים עבורו עשרת מונים. אם 'רשת', ומילצ'ן כדמות מרכזית בה ניגשת למכרז, והיא כותבת בהצעה שלה שהיא מתכוונת להפיק סידרה עולמית על התנ"ך, קומדיה רומנטית שמתרחשת בהתנחלות, דרמת מלחמה שמתרחשת בימי מלחמת העצמאות, ולימודי יהדות וקבלה בהשתתפות סלבריטאים כמו מדונה – יקחו אותה ברצינות. מילצ'ן יכול לספק את הסחורה הזאת. 

 

הספר הלבן

כל מי שירצה לקבל נתח מערוץ 2, יצטרך להכין ספר עבה במיוחד. מי הוא, מה עשה, מה החוסן הפיננסי שלו, מה הוא מתכוון לעשות, ועם מי. הזכייניות הוותיקות יכולות לכתוב בספר הזה שהן ישדרו תפילות יומיות מכל בית כנסת בארץ, ושהדרמה הגדולה על המפגש בין בן-גוריון והרב קוק כבר נמצאת בשלבי הפקה מתקדמים (שזה, פחות או יותר, תשלום של אלף דולר לתחקירנית שכבר עובדת על זה חצי שנה) – זה לא יעזור. הזכייניות ייבחנו על מה שהן עשו בעבר, לא על סמך ההבטחות לעתיד. בעיני המועצה, הזכייניות הן אלופות העולם בחמיקה מתנאי הזיכיון.

בסדר גמור, תאמר המועצה לזכיין, רק כל אדם רביעי צופה בך, ואפשר להבין את הצורך הכלכלי – עד גבול מסוים, כמובן, שהרי גם אתה לא תעודד הוצאות להורג בשידור ישיר – סליחה שאמרתי את זה, כי אני רואה את הניצוץ שנדלק לך בעיניים

והעבר של ערוץ 2, בעיקר העבר הקרוב, למרות ההצלחה הגדולה שלו, הוא המכשלה העיקרית. הטיעונים של הזכייניות כי טלוויזיה מסחרית, מעצם מהותה, חייבת לקסום לצופים רבים ככל האפשר, לא עושה הרבה רושם על חברי המועצה. למה, הם שואלים, מל גיבסון יכול לעשות להיט היסטרי על ישו, ואתם לא יכולים לעשות סידרה מדהימה על משה רבנו או, אתם יודעים מה, על דויד המלך? זה לא האי-אימא של הטלנובלות, עם הקומבינות נגד שאול ועם הניאופים עם בת שבע? מה, יתמהו 12 המושבעים, אתם יודעים להביא את הצופים רק אם אתם יורדים הכי ירוד שאפשר? אז בסדר, יש לנו פה הצעה של כמה חבר'ה שמוכנים להסתפק בשלושה אחוזים פחות של רייטינג, ולעשות משהו אחר.

מבחינות רבות, הזכייניות של 2 משלמות עכשיו את מחיר הטעויות שלהן. כי למרות שמדובר בסיפור הצלחה, ולמרות שהדבר האחרון ששוק הטלוויזיה הישראלי היה צריך זה לזעזע את ערוץ 2, ולמרות שחברי מועצת הרשות השנייה היו צריכים להתמקד בטיפול בערוץ 10 הבעייתי שגם עליו הן ממונות, בדיוק כמו על ערוץ 2 – יותר מדי שגיאות נעשו בשנתיים שלוש האחרונות, יותר מדי קפיאה על השמרים, יותר מדי היסחפות מיידית לכל הצלחה מקרית של מתחרה, ופחות מדי תעוזה, פחות מדי הסתכנות, פחות מדי טיפול עמוק ויסודי בכל הלוח, ולא רק בשלוש שעות שמביאות את רוב הכסף. ערוץ 2, על שלושת זכייניו, הם מומחי הרייטינג לשעות שבין שמונה לעשר וחצי בערב, ותו לא. 

רייטינג

ערוץ 2 הוא מותג טוב. כולם חושבים שהוא מדורת השבט האחרונה, אבל הוא רחוק מלהיות כזה. מכל ארבעה מקלטי טלוויזיה פתוחים, שלושה מהם מכוונים לערוצים אחרים. רק אדם אחד מכל ארבעה צופים מביט על התוכנית שערוץ 2 משדר.

כל אחד מ-14 בעלי הבית של הערוץ הרוויח מיליונים ספורים בשנה. מבחינתם, כסף קטן. ולמרות זאת, לא שומעים שגד זאבי מתכוון למכור את חלקו בטלעד, ממש כשם שמוזי ורטהיים (קוקה קולה) לא חולם לצאת מ'קשת". כולם אוהבים להרגיש שהם שולטים בתקשורת

הלאה. מיהם אותם רבע מהצופים שבחרו דווקא בערוץ 2? למרבה הפליאה, רק 15 אחוזים מהם הם נוער שמתחת לגיל 18. ילדים ונוער לא מגיעים ל-2. אפילו בתוכניות כמו 'כוכב נולד', או תוכניות הבידור הגדולות 'רק בישראל', 'ארץ נהדרת' וערב אדיר', אחוז הנוער גדל, אבל לא בהרבה.

תוכנית שמקבלת בערך 20% רייטינג (שזה יפה מאוד) נצפית, למעשה, על ידי חצי מיליון בני אדם, מרביתם מעבר לגיל העיצוב והחינוך. כל מי שדורש מערוץ 2 להיות גם כלי שיתרום לטיפוח ערכים בקרב בני הנוער, פונה אל הכתובת הנכונה. הנוער משחק על המחשב ב-counter strike (משחק מלחמה שבו כל מתמודד נהרג לפחות חמש פעמים ברבע שעה, עם כל הדם והראשים המפוצצים), רואה את ביפ, ערוץ הילדים, סרטים מצוירים, וקצת מוסיקה. אנשים שמסרבים להכניס אליהם הביתה את מכשיר הפיפל-מיטר צופים בערוץ 10 המקבל יותר ויותר גוון של "איכות". הערבים רואים כל מה שמדבר ערבית, בעיקר באמצעות צלחות פרטיות שיש לכל אחד בכפר, הרוסים יושבים על הערוצים הרוסיים, בנות הטיפש-עשרה מסתכלות על ויוה, והאינטלקטואלים, זה הטרנד, רואים רק את ערוצי הספורט. עוד עשרות ערוצי נישה שונים, שכל אחד מהם לוקח לעצמו בין חצי אחוז לשלושה אחוזי רייטינג, מחסלים את כל מאגר הצופים, שהם, במקרה הטוב, רק 60 אחוזים מכלל האנשים שיש להם בבית טלוויזיה.

בסדר גמור, יאמרו חברי המועצה לזכיין, רק כל אדם רביעי צופה בך, ואני באמת מבין את הצורך הכלכלי – עד גבול מסוים, כמובן, שהרי גם אתה לא תעודד הוצאות להורג בשידור ישיר – סליחה שאמרתי את זה, כי אני רואה את הניצוץ שנדלק לך בעיניים – אז האדם הזה שצופה בך, אני מבין שהוא מעל גיל 18, ועולמו כבר מעוצב, ואין לו ראש לקבל סידרת חינוך אחרי יום עבודה שכולנו כאן מכירים. אבל יש לנו עוד שלושה שרואים ממש ברגע זה משהו אחר. אתה לא חושב, הם יקשו על הזכיין, שהיית יכול לקבל אותם? מישהו מהם? אולי אם תתנו תוכן שונה, יבואו אליכם האדם השני והשלישי מתוך הארבעה האלה, והרייטינג שלך אפילו יגדל? 

 
בידור,בידור, בידור

התשובה לקושייה הזאת של חבר המועצה המכובד היא פשוטה וחדה: לא. נוסחת השידור של ערוץ 2 היא ברורה מאוד: משדרים כל מה שיביא את הרייטינג הגבוה ביותר, בכפוף לסף הוצאה מקסימלי שנגזר מהתקציב הכללי. גם אם יובטחו חמישים אחוזי רייטינג, לא יוציאו על זה (דרך קבע. יש חריגים יוצאים מהכלל) מאתיים אלף דולר לשעת שידור. אבל תמורת עשרים וחמישה אחוזים, ייתנו מאה אלף. זה הגג. חישובי העלויות נובעים מגודל (קוטן) שוק הפרסום, ומהפרימיטיביות שלו. יכולים הפלאנרים להגג על כל תורת הפילוח, ולקבוע שניתן להשיג אפקט שיווקי גדול יותר וזול בהרבה אם משדרים פרסומת למוצרי היגיינה נשיים בתוכניות הבוקר, הלילה והצהריים, וכולם יהנהנו בראש בהסכמה, אבל ישימו את הפרסומת של הטמפונים בברייק של שמש. כולם רוצים את הפריים טיים. רק.

אם 'רשת', ומילצ'ן כדמות מרכזית בה ניגשת למכרז, וכותבת בהצעה שהיא תפיק סידרה עולמית על התנ"ך, קומדיה רומנטית בהתנחלות, דרמת מלחמה בימי מלחמת העצמאות ולימודי יהדות וקבלה בהשתתפות מדונה – יקחו אותה ברצינות

דבר אחד למדו היטב בערוץ 2. ידע של עשר שנים צבור שם. מה הכי הרבה אנשים ישראלים רוצים לראות בשעות הערב, בעלויות הגיוניות. קודם כל, חדשות. אחר כך בידור. אחר כך שעשועונים, שכוללים את כל תוכניות הריאליטי. אחר כך סדרות קומיות. אחר כך סדרות דרמה ישראליות, ורק אחר כך סדרות רכש. אירועי הספורט הדרמטיים מנצחים את כולם.

זהו. מי שרוצה לשדר משהו אחר, צריך להתכונן לירידה ברייטינג. שום חיותה דויטש, שום מוסקו אלקלעי ושום אדם אחר מחברי המועצה לא יודע להציע מתכון של לוח שידורים שיהיה בנוי על חומרים אחרים, ושיביא אותה כמות של צופים. בלי צופים אין ערוץ 2, אין מועצה, ואין גם חיותה דויטש.

 
גבלס טי.וי.

באחת מתוכניות המדע שראיתי בזמן האחרון – אני לא זוכר אם זה היה באחד מאין ספור השידורים החוזרים של ערוץ 8, או שאלן אלדה אמר את זה – טען איזה מדען מוח שפעילות המוח הנמדדץ בזמן צפייה טלוויזיה נמוכה מזו שמתרחשת בשעת שינה. ככה.

יותר מדי שגיאות נעשו, ופחות מדי טיפול עמוק ויסודי בכל הלוח, לא רק בשלוש שעות שמביאות את רוב הכסף. ערוץ 2, על שלושת זכייניו, הם מומחי הרייטינג לשעות שבין שמונה לעשר וחצי בערב, ותו לא

אז איך אני אזכור איפה שמעתי את זה.

רוב האנשים רוצים לחשוב מעט מאוד, וליהנות כמה שיותר. לכן, לא יכולה להיות שום טענה כמעט לערוץ 2 על מבנה לוח השידורים בשעת צפיית השיא. אבל כן אפשר – וצריך – לבוא חשבון עם הזכייניות על ההזנחה הגדולה של כל השעות האחרות. אין היום, אצל שום זכיין, אדם עם התפקיד: "אחראי על תוכניות הבוקר", או "ראש מחלקת שידורי הלילה".

לו היה תפקיד כזה, לו היו שם אנשים שמתעסקים, בתוך מסגרת של תקציב נתון, בתוכניות שכל תכליתן הוא להגיע לארבעה-חמישה אחוזי רייטינג, היה לנו ערוץ אחר, טוב בהרבה ממה שיש עכשיו.

בערוץ 2 מתייחסים רק לאותן שלוש שעות שמגיעות אחרי שגדי סוקניק אומר שלום. והשעות האלה הן תוצר של החלטה מודעת: בתקופות קשות, אומרים בערוץ, תפקיד הטלוויזיה הוא לספק לאנשים בידור שירחיק אותם האפשר מהמציאות הכואבת שבה הם . חיים. המונח הוא אסקפיזם. אסקפיזם מודע.

זו לא תפיסה חדשה. האדם שחתום על זכויות היוצרים של ניסוחה ויישומה בעולם הבידור הוא יוזף גבלס, שר התעמולה של הרייך, שהיה אחראי לא רק על החדרת האנטישמיות, אלא בעיקר על טיפוח רוחו של העם הגרמני, שכידוע, לא רק הרג, אלא גם נהרג בעצמו במיליונים, וחי במשך שנים בהפצצות ובמחסור כלכלי גדול. גבלס הורה על הקמת פס ייצור של סרטים שלא מזכירים בכלל את המלחמה, וכולם כנורות, מלמלות, וציוצי אוהבים. הגרמנים אהבו את זה.

הוליווד, מצידה, עוד לא הספיקה להגיד פרל הרבור, וכבר הסתערה על עולמם של החיילים, מעשי הגבורה, וחיי המשפחות המחכות בעורף. המלחמה הייתה ה-נושא, בזמן שבו התרחשה.

האמריקאים, למי שלא זוכר, ניצחו. גבלס תקע לעצמו כדור בראש.

סדר יום

אין היום חבר מועצה אחד שלא מכינים עליו תיק. מי הוא, מה הוא אוהב, מי החברים שלו, מה הוא חושב. הם הולכים לעבור את המכבש של הלוביסטים. ליטופים, לחצים, התחנפויות, הבטחות מרומזות, הבטחות מפורשות – כל מה שיעזור. כל. כל הזכיינים יעשו את זה, באותה רמה של יעילות. לכן כולם יקזזו אלה את אלה.

לא זה מה שייקבע.

כולם מבינים שטוב מראה עיניים מכל דבר אחר, וכולם גם יודעים שהזיכרון האנושי קצר, ככה שכולם יישפטו בעיקר על פי השידורים שירוצו לחברי המועצה מול העיניים בתקופת ההכרעה, בין החודשים ספטמבר ופברואר. זו תהיה עונה מעניינת, אבל שוב, מכיוון שכולם מבינים את זה, האפקט יתחלק בין כולם, וגם כאן זה יתקזז.

מה שנותר לזכייניות לעשות, זה לבצע מהלך מפתיע. לעשות משהו שיכתיב את סדר היום של ההכרעה. ליזום איזה שהיא פעולה שתנתב ותנווט את כל חברי המועצה אל נקודה שבה ההחלטה שלהם לא תתייחס בכלל אל לוח שידורים כזה או אחר. לא איזה תסריט של סיטקום שמתרחש בבית הספר התיכון של אריאל, או רבע פיילוט של סידרה על שנות החמישים, עם השירים והמעברות, אמורים לקבוע את משק השידורים של ישראל בעשור הקרוב, ואולי אף רחוק מזה.

הזכייניות יכולות, למשל, אם כל המיזוגים החלקיים לא יצאו לפועל, להתאחד כולן יחד, ולהתמודד על הערוץ כולו, במשותף. הן יכולות לא להשתתף כלל במכרז, עד שיעוצב כך שלא יאפשר שום תוצאה מלבד זו הקיימת כבר עכשיו. אם אף אחת מהן לא ניגשת למכרז, לא יהיה מכרז. הן עשו את זה לפני עשר שנים, במכרז הראשון, הן יכולות לחזור על התרגיל.

אולי המועצה תלויה מעל ראשם של הזכייניות, אבל מעל ראשה שלה תלוי הכישלון הגדול של ערוץ 10. אז, כשהיא בחרה בחברת שידורי עדן כגוף שיחלוק את הערוץ המסחרי החדש עם יוסי מימן, היא לא העלתה בדעתה ששידורי עדן לא יממשו לעולם את הזכייה שלהם. הבחירה הרעה ההיא הכריחה את 10 להתפרס על פני שבוע שידורים עם חומר שהספיק בקושי ליום שידורים אחד. ההתדרדרות של הערוץ התחילה, בלי ספק, בידיים של חברי המועצה ששגו בבחירה.

הדם, שממשיך לטפטף מערוץ 10, מכתים את הידיים הללו.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • dh  On 10 באוגוסט 2004 at 19:08

    אשריי, אין לי טלוויזיה.

  • גלעד  On 10 באוגוסט 2004 at 19:32

    אז מה הוא אומר בעצם שצריך טלוויזיה זבל כי אנשי הרשות לא משהו?

    עדיף שלא יהיה ערוץ 2 שהונה את כולם עם הפקות המקור שלו מאשר תהיה טלוויזיה מסחרית שלעוד כמה תהיה עבודה.

    אני מעדיף שלאנשים יותר ערכיים תהיה עבודה.

    ולראיה- עכשיו פתאם יש להם. למה? כי ערוץ 2 משקיע בדוקומנטרי פתאם – כדי להיות נחמד לאנשי הרשות. אם זו דרכו הנלוזה? שיבושם לו .

  • מספר 666  On 10 באוגוסט 2004 at 20:01

    זה נשמע מצחיק , אבל אפשר היה להכין סדרת דרמה מצויינת ומרתקת מחיי דוד המלך כזאת שלא תיפול משום טלנובלה שהיא והיא בתוספת הייתה מעוררת תשומת לב עצומה וויכוחים אינסופיים וכתוצאה ריטינג שיזעק לשמים.
    אבל לך תספר את זה לקירות. אלה בערוץ 2 מסוגלים לחשוב רק על עוד חיקוי של תוכנית ריאליטי אמריקנית ועוד איזו טלנובלה מפגרת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: