אה… תענוגות הלוגיקה.
לא. זה לא מתחייב.
אבל בהתחשב ברמת התגובות הממוצעת בארץ ובהתחשב בזה שהוא פאקינג דורון רוזנבלום, כדאי להודות שאולי זה לא מתחייב, אבל זה מאוד מאוד מסתבר.
היא התסכול של כותב שזוכה לתגובות מעליבות שנובעות מגסות רוח או זלזול של הקוראים במילה הכתובה.
מנסיוני המועט באתר זה, הרבה פעמים מה שהרגיע אותי אחרי קריאת תגובות כאלה של אנשים שבער להם להגיד משהו, בלי קשר כלום, או שראו לפי התגובה שלהם שהם לא קראו לעומק או עד הסוף את מה שכתבתי, היה שאני יכולה למחוק את התגובות שלהם. לו הייתי כותבת במקום שבו לא היתה לי אפשרות כזו כנראה שהייתי מתעצבנת הרבה יותר ולוקחת את אותן תגובות קשה יותר.
תמי, רק שתדעי לך שאנשים שמחקו כאן תגובות זכו לקיתונות של קללות והשמצות שלא ברא השטן. חבל, אבל רמת המגיבים ברשימות הולכת ומידרדרת. חבל עוד יותר שחלק מהמקללים הם בעלי אתרים ברשימות שמייד אחר כך מגלגלים עיניים בצדקנות ויוצאים נגד הטוקבקיסטים מאתרים אחרים. צבועים.
מה שאני לא מבין זה למה הארץ היה צריך את זה לכל הרוחות, ומי האידיוט שחשב שזה מה שיקדם את העיתון?
בחזון, האפשרות בפני כל אחד להגיב הבטיחה רב שיח פורה וביטוי למגוון דעות רחב.
במציאות, מה שקורה בעיתוני האינטרנט הוא שמגוון הדעות המובעות צר כל כך, עד שהוא כולל בתוכו רק דעה אחת- זו המתנגדת ומקלסת את כותב המאמר, ועוד חצי דעה העוסקת בתיקון שגיאות הכתיב של המגיב הראשון.
הלך המחשבה ששולט בתרבות הטוק-בקים בעיתונים הישראלים הוא:"אנחנו יודעים שכתבתם איזה משהו בכתבה, אבל חשוב לנו יותר לשמוע את עצמנו מאשר לקרוא אתכם.
אין טוקבקים לכתבות, אבל מוצגות בכל יום מספר שאלות לגולשים, בענייני דיומא, והאתר מעלה (לאחר זמן מה ולאחר עריכה לשונית מסוימת, כפי שהתברר למאותגרי האיות שבינינו) תגובות שאמורות לייצג את מגוון התגובות שהתקבלו.
אני לא מאלה שנופלים אפיים ארצה ביראת כבוד כשמזכירים את הבי.בי.סי, אבל הרעיון הזה לאינטראקטיביות מרוסנת נראה לי מוצלח יותר ומתאים יותר ל"הארץ" מטוקבקי הפרא נוסח ווינט.
תגובות
בקריאה בין השורות של רוזנבלום, עולה דווקא תמונה הפוכה ממה שהוא מתאר. זה מתמצה במשפט: "במיטבן – התגובות שנונות ואינטליגנטיות אף יותר מהטריגר עצמו".
שני היתרונות שהוא טוען שיש לו על המגיבים – חוסר אנונימיות, והזמן שהוא עובד על המאמרים והכתבות שלו (שעות וימים!) לא מחייבים שרמתו תהיה טובה יותר משלהם.
לא תתקרב לאיכות של רוזנבלום
"דומה שאת רוב התגובות אפשר כבר לנחש ולכתוב מראש" – חבל שזה נכון גם לגבי רוב המאמרים ב"הארץ"
והגיע הזמן לרענן את הדעה שהתגובות בד"כ ימניות. זה כבר לא נכון.
אה… תענוגות הלוגיקה.
לא. זה לא מתחייב.
אבל בהתחשב ברמת התגובות הממוצעת בארץ ובהתחשב בזה שהוא פאקינג דורון רוזנבלום, כדאי להודות שאולי זה לא מתחייב, אבל זה מאוד מאוד מסתבר.
רוזנבלום או לא רוזנבלום, המאמר עצמו לעוס, צפוי ומשעמם משהו טוב טוב. "מעתה אפשר להגיב לכתבות באינטרנט", נו באמת.
היא התסכול של כותב שזוכה לתגובות מעליבות שנובעות מגסות רוח או זלזול של הקוראים במילה הכתובה.
מנסיוני המועט באתר זה, הרבה פעמים מה שהרגיע אותי אחרי קריאת תגובות כאלה של אנשים שבער להם להגיד משהו, בלי קשר כלום, או שראו לפי התגובה שלהם שהם לא קראו לעומק או עד הסוף את מה שכתבתי, היה שאני יכולה למחוק את התגובות שלהם. לו הייתי כותבת במקום שבו לא היתה לי אפשרות כזו כנראה שהייתי מתעצבנת הרבה יותר ולוקחת את אותן תגובות קשה יותר.
חוסר הסימטריה והשוויון בדיאלוג בין הכותב לקוראיו.
תמי, רק שתדעי לך שאנשים שמחקו כאן תגובות זכו לקיתונות של קללות והשמצות שלא ברא השטן. חבל, אבל רמת המגיבים ברשימות הולכת ומידרדרת. חבל עוד יותר שחלק מהמקללים הם בעלי אתרים ברשימות שמייד אחר כך מגלגלים עיניים בצדקנות ויוצאים נגד הטוקבקיסטים מאתרים אחרים. צבועים.
קודם כל תודה לכל מי שהזהיר אותי מטוקבקים סדרתיים.
אני בחרתי להתעלם מהשטויות ולהוציא החוצה מהתגובה את הגרעין המהותי שלה אם היה קיים כזה ולהתייחס אליו.
כמו כן איימתי שאמחק את כל התגובות האנונימיות (כלומר ללא אי-מייל).
מה אתה קופץ, נודניק? המאמר הכי לעוס של רוזנבלום הוא סימפוניה לעומת השיעמום המרוכז שאתה מנפיק ללא הרף
אז רודנבלום מייחצ"ן את העובדה שהעיתון הגוסס שלו פתח את הכתבות ברשת לתגובות.
יופי, אז מה.
זו לא כתבה ולא טור
זו סתם שירת הבירבור
אני מניח שסבא לינק היית אתה
דורון רוזנבלום טיפה יותר שנון וכישרוני
אבל אל תצטער, גם אתה טוב
:))))
מה שאני לא מבין זה למה הארץ היה צריך את זה לכל הרוחות, ומי האידיוט שחשב שזה מה שיקדם את העיתון?
בחזון, האפשרות בפני כל אחד להגיב הבטיחה רב שיח פורה וביטוי למגוון דעות רחב.
במציאות, מה שקורה בעיתוני האינטרנט הוא שמגוון הדעות המובעות צר כל כך, עד שהוא כולל בתוכו רק דעה אחת- זו המתנגדת ומקלסת את כותב המאמר, ועוד חצי דעה העוסקת בתיקון שגיאות הכתיב של המגיב הראשון.
הלך המחשבה ששולט בתרבות הטוק-בקים בעיתונים הישראלים הוא:"אנחנו יודעים שכתבתם איזה משהו בכתבה, אבל חשוב לנו יותר לשמוע את עצמנו מאשר לקרוא אתכם.
אין טוקבקים לכתבות, אבל מוצגות בכל יום מספר שאלות לגולשים, בענייני דיומא, והאתר מעלה (לאחר זמן מה ולאחר עריכה לשונית מסוימת, כפי שהתברר למאותגרי האיות שבינינו) תגובות שאמורות לייצג את מגוון התגובות שהתקבלו.
אני לא מאלה שנופלים אפיים ארצה ביראת כבוד כשמזכירים את הבי.בי.סי, אבל הרעיון הזה לאינטראקטיביות מרוסנת נראה לי מוצלח יותר ומתאים יותר ל"הארץ" מטוקבקי הפרא נוסח ווינט.
בכלל לא ראיתי אצל רוזנבלום שיפוטיות, אלא הצגה של קצה חיובי, של קצה שלילי ותמונת ראי של טוקבקים.
אתם בטוחים שהוא ממש רצה לומר משהו עמוק, כפי שכתבתם?
ואולי הוא פשוט "מגחגך" על המציאות כמספר יודע כל?
על שום שהקדמת את דורון רוזנבלום הגדול,
או שמא על שום שדורון רוזנבלום הגדול אחר בשנתיים אך מצא לנכון לכתוב על אותו נושא שעליו כתבת אתה?