בהמה גסה

פה, בלינק למטה. מתוך המדור "קול העם," בחדשות NRG.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • טל  ביום 17 בינואר 2005 בשעה 13:56

    זה יותר מאובן פרהיסטורי שאיכשהו שרד והגיע לזמננו.

  • ז'ק דרידק  ביום 17 בינואר 2005 בשעה 16:14

    העיקר הצטלמה עם האצבע על הלחי – תנוחת ה-
    cogito nrg sum
    הידועה

  • גרי אפשטיין  ביום 17 בינואר 2005 בשעה 16:52

    זה בגלל שיצא לה חצ'קון ענק מהלחץ של ההתנתקות.
    והחנה הזאתי הייתה פעם שכנה שלי בתקופה שהייתי דתי לאומי ובמשך שלוש שנים לא שילמה ועד בית. אמרתי לה – חנה, מה קורה איתך? למה לא משלמת ועד בית?
    אמרה לי – אני ועד בית לא משלמת!

    אח"כ העירו אותי הרופאים ואמרו לי שהייתי באפיזודה פסיכוטית במשך חודשיים וטענתי שאני שטר של חמישים שקל ושלא יעיזו לקמט אותי.

  • איריס  ביום 17 בינואר 2005 בשעה 17:16

    שם אהבתי את זו שזועקת "קול באשה ערווה – איפה הרבנים שישתיקו אותה ?

  • מישהי  ביום 17 בינואר 2005 בשעה 18:45

    מתי בפעם האחרונה הגדרת כבהמה גסה גבר, שמשון? למה אתה לא מפסיק לכנות נשים בשמות גנאי כאלה החל מהרגע שבו התחלת לכתוב כאן?

  • אחד  ביום 17 בינואר 2005 בשעה 18:50

    אני באופן אישי מעדיף דו שיח עם אנשים כמו חנה הזאת שאומרת את האמת שלה, מזעזעת ככל שהיא תשמע בעיני, מאשר עם כל הצבועים האלה מבין המתנחלים שמתחילים לספר מעשיות על סעיפים בטחוניים חברתיים ופוליטיים שבגללם אסור לצאת מנצרים.
    הגברת שמה את הקלפים על השולחן, הויכוח כאן הוא דתי, וכל השאר זה שטויות.

    אני לא בטוח שההתנתקות הזאת היא מהלך מוצלח לישראל. יש בה המון נקודות שבעיני, דווקא בגללל סמולניותי, נראות שגויות למדינה, אבל דבר אחד טוב כנראה יצא ממנה: ערוותה של הציונות הדתית תחשף. הסתירה העמוקה שיש בין ציוני סתם, לבין ציוני דתי, שתוביל לזה שהציונות החילונית לא תוכל עוד לחבק אליה כל כך בחום את הפאנטיות הדתית הזאת.

  • מיקו  ביום 17 בינואר 2005 בשעה 19:44

    אה?

  • שמעון  ביום 17 בינואר 2005 בשעה 22:21

    אתה חושב שלקרוא לאשה בשם "בהמה גסה" הוא לא מעשה בהמי?

    ואם אתה לא שפן, תשאיר את התגובה הזו.

  • שוקי  ביום 18 בינואר 2005 בשעה 0:52

    טוב, האייזמן הזאת אפעס לא הכוס תה שלי גם כן. אומרת דברים קשים, חלקם אפילו מקוממים, אבל אומרת מה שהיא חושבת. אני לא אוהב את הפסקנות המכלילה, אבל לא הייתי פוסל לגמרי את הטענות שלה. אני חושב שלא מוגזם לומר שיש היום אנשים שמדברים על מתנחלים מתוך שמחה לאיד ובטרמינולוגיה דומה לזו שמדברים פה רוב הזמן על ערבים – "להיכנס בהם בלי רחמים", "שיתפגרו מצדי", "אי אפשר להאמין למילה שלהם" וכו'.
    וכשאתה דוחף מישהו לקיר והוא מתחיל לדבר מלוכלך, אז כן, יש בזה משהו גס. אבל האייזמן הזאת, גם אם היא קצת גסה, לא בטוח בהמה. אולי כובע יתאים לה יותר משביס.

  • הסטוריון מצעד המחץ  ביום 18 בינואר 2005 בשעה 12:20

    אבל אני מעדיף אותה על היפיופים האלה, ש"יש בהם אהבה והיא תנצח". כן, בטח.
    ואני חושב ש*הם* אלה שהיו מעדיפים שהיא לא תפרסם את הדברים שלה. היא מזיקה לעניין שלהם בזה שהיא מגלה לנו את הפרצוף האמיתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: