Monthly Archives: מרץ 2005

נו, תגידו כבר

סטיקר חדש המופץ ברשת הועבר על ידי סוכנות הידיעות הלמו אינטרנשיונל, התוהה מי חיבר ועיצב אותו.

"אני עומד על כך שתפרסמו את מכתבי עם התנצלות של הכתב"

בניגוד לרוב הפרקטיקות המקובלות, מכתבי תלונה נחשבים כאות כבוד בקרב עיתונאים. להלן אחד האחרונים שבהם, והתגובה שפורסמה אליו, מתוך "אותות" של חודש מרץ (ממחר בחנויות המובחרות).

הנדון: כתבתו של יריב צור / כונן קשיח

בגיליון "אותות" שבנדון התפרסמה "כתבתו" של כתבכם יריב צור תחת הכותרת "צייר לי טרול". הכתבה הנ"ל מתייחסת לשמי ומייחסת לי פעילות זו או אחרת כשהיא מכפישה ופוגעת בשמי הטוב ובמוניטין של משרדי.

למרות כל זאת והיכרותכם ארוכת השנים עמי, לא טרחתם לא אתם ולא כתבכם משחיז המילים, לבקש את תגובתי לכתבה זו – וזאת בניגוד לכללי האתיקה המפורשים של מועצת העיתונות בעניין זה. אני מתפלא על זילות זו בכבודם של קולגות ועל הסכמתכם להפרה בוטה זו של כללי האתיקה מצד כתבכם (ומצדכם).

"אני עומד על כך שתפרסמו את מכתבי זה כ"מכתב למערכת" או כתגובה בגיליון הבא של אותות עם התנצלות של הכתב"

לתשומת ליבכם, בניגוד גמור להצגה המגוחכת של הנושא ושל השתלשלות העניינים בכתבתו של צור, אישרה השבוע הוועדה המחוזית את הכרייה בחצבה מערב כך שמבחינה מקצועית –מגיע למשרדנו, לניאדו תקשורת "יישר כוח" על עבודתנו בפרוייקט זה – עבודה שכללה ניהול מאבק בתקשורת על המוניטין של הלקוח שלנו כולל בפורומים השונים באינטרנט , ביצוע פעולת הסחה תקשורית במכתש הקטן, יצירת "אירוע ירוק" משלנו באתר חצבה מערב, ויצירת מפגש בלתי אמצעי בין עובדי רותם אמפרט לבין המפגינים. רבותי, רותם אמפרט היא באמת ובתמים חברה ירוקה ובוודאי שהרבה יותר ירוקה מכל אותם הגיפאים שרובם "חורשים" את השטח עם "גיפ סוף השבוע המפואר" שלהם ודורסים והורסים כל חלקה טובה בטבע מבלי לקחת עליו שום אחריות. נכון שגם רותם אמפרט פוגעת בטבע אבל לוקחת אחריות וגם משקמת אותו. ובדרך מעסיקה אלפי משפחות בנגב ומכניסה עשרות מיליוני דולרים לקופת המדינה

לשמחתי האמת ניצחה ורותם קיבלה את הזיכיון להמשך הכרייה ולדעתי זה מה שצריך לעניין את המפרסמים ואת ….לקוחותינו!

לסיכום: למרות כל העובדות הללו לא טרחתם לבקש ממני תגובה ופרסמתם מאמר משמיץ ומטעה ולכן על אני עומד על כך שתפרסמו את מכתבי זה כ"מכתב למערכת" או כתגובה בגיליון הבא של אותות עם התנצלות של הכתב.

בכבוד רב
אבי גנאור
מנהל יחסי ציבור

העתק
עו"ד רות בר

מר גנאור, שלום

קראתי בעניין את מכתבך. קראתי שוב את מאמרו (המצוין) של יריב צור, ואז קראתי שוב את מכתבך, ושוב את המאמר. להלן מספר נקודות העולות מהקריאה החוזרת הזו:

  1. יריב צור פרסם מאמר פובליציסטי, ולא את "כתבתו".
  2. כשני עיתונאים ותיקים, אני שמח לראות שכללי האתיקה של מועצת העיתונות (מהם משוחרר ענף יחסי הציבור, לא כל שכן הפורומים באינטרנט, שהם נושא המאמר) מהווים קוד התייחסות ראוי. 
  3. מאמרו של יריב צור עומד בכל כללי האתיקה העיתונאית. 
  4. למעשה, אשמח להופיע עמך בפני מועצת העיתונות (כשזו תתכנס, ואם היא תאבה) כדי לדון בעניין מאמר זה. 
  5. אני מתחייב לפרסם באותות את הפרטיכל המלא של ישיבה כזו, אם תתקיים.
  6. כתבת "בניגוד גמור להצגה המגוחכת של השתלשלות העניינים", ואז פירטת רבות בנושא רותם אמפרט, החברה שאתה מייצג.
  7. שמחתי מאוד לקרוא על הצלחתה ואהבתה את הסביבה.
  8. מה חבל שאין זה הנושא בו עסק המאמר המקורי של יריב צור.
  9. המצג כאילו מאמרו של צור עסק בנושאי החברה שאתה מייצג, לפחות לפי השטח אותו הוא תופס במכתב שלך – מהווה עבודה יחצ"נית טובה של "ספין", הסטת האש ופרסום חינם ללקוח.
  10. מאחר והקוראים בוודאי מתאמצים להיזכר עכשיו במה עסק המאמר המקורי, כדאי להזכיר שהמאמר של יריב צור עסק בפרקטיקה היחצ"נית של מתן הודעות בעילום שם בפורומים באינטרנט.
  11. ליתר דיוק, מאמרו של צור עסק במקרים בהם הודעות כאלו מהוות יריה עצמית ברגל, מאחר והן "שקופות" ויוצרות דימוי נכלולי ושלילי לחברה.
  12. וחבל.
  13. עברתי בפורומים הרלוונטיים וקראתי שוב את ההודעות, והתגובות אליהן.
  14. בוודאי תשמח לכמה עצות ידידותיות מאיש אינטרנט ותיק, בהנחה שאינך רוצה ששיווק האינטרנט שלך יופיע שוב כדוגמה רעה בבטאון איגוד המפרסמים:
  15. כל הופעה של כותב שאינו "קבוע" בפורום מעוררת חשד.
  16. יש לזה פתרונות, אבל את זה אין לי כוונה לגלות כאן.
  17. אם כותבים בשמה של איזו "אביבית הג'יפאית", ראוי לא להניח לאותה אביבית לעשות קופי&פייסט לאותו קטע קטן בכמה פורומים ברחבי האינטרנט. בלתי סביר שאביבית אותנטית כלשהי היתה עושה זאת. 
  18.  לא פחות מעוררת חשד היא הדרך בה "אביבית הג'יפאית" מתייחסת לחבריה הג'יפאים, ש"הורסים כל חלקה טובה עם המפלצות הכבדות שלהם".
  19. גם הרעיון של לפרסם שוב את אותו מכתב, והפעם להוסיף מתחת לחתימה "אביבית הג'יפאית" את שמך, אבי, קצת מוציא את העוקץ.
  20. כאמור, נושא המאמר של צור היה הדרך השלומיאלית בה נעשית יחצ"נות לחברות ישראליות באינטרנט.
  21. לאחר קריאת ההודעות הרלוונטיות בשלל פורומים באינטרנט, אני משוכנע, עוד יותר מקודם, כי הודעות הפורום עבור חברת רותם אמפרט, הן בשם הבדוי לכאורה והן בשמך, הובאו כדוגמה עניינית וטובה.
  22. שאלתי את יריב צור, והוא ביקש למסור שהוא לא מעוניין להתנצל.

בברכה,
גדי שמשון
עורך (שותף) אותות

העתק:
מר יריב צור
כתב

צייר לי טרול / יריב צור

מאמר זה הופיע בגליון פברואר של "אותות". הוא נמצא כאן לכבוד הפוסט הזה על המכתב למערכת שהגיע בעקבותיו – והתגובה.

צייר לי טרול

הרעיון של שיווק סמוי בפורומים וקהילות באינטרנט עובד. הביצוע – ממש לא. למעשה, לעתים קרובות הוא אף מזיק למפרסם

איפה שהוא בדצמבר האחרון התחוללה מהומה קטנה בפורומים של חובבי טיולי הג'יפים (הג'יפאים, אם תרצו). ומעשה שהיה, כך היה. החברה להגנת הטבע בשיתוף עם גופים ירוקים אחרים, תכננה טיול מחאה של ג'יפים בחנוכה כנגד הקמת מחצבה בבקעת נחל שרף עבור מפעלי הפוספטים במקום. עד כאן – הכל טוב ויפה. אלא שבכל מקום כמעט בו התפרסמה הידיעה על כך, הופיעה תגובה של בחורה בשם "אביבית" (לפעמים קראו לה "אביבית הג'יפאית", לפעמים "אביבית מהשטח" ולפעמים "אביבה, מרכז") בה היא מזהירה את הקוראים "שלא יעבדו עליכם עם סיפורי ההפחדה נגד מפעל הפוספטים". עוד הוסיפה אביבית/אביבה כי בעצם חברת רותם-אמפרט, נגדה תוכננה המחאה, היא בעצם חברה מאוד מאוד ידידותית לסביבה, המכשירה נתיבי טיולים ("נתיב מכרות הפוספט". מה השלב הבא – "שיט שפך הקישון"?), ובאופן כללי מדובר בחברת כבוד בגרינפיס.

דמיינו משפחה שיושבת בפארק וממנגלת, ופתאום מגיע מישהו שהם לא מכירים ואומר להם – "הכי טוב שנאכל נקניקיות של XXX. הן גם זולות וגם מעולות". סביר שהוא ימצא את עצמו מסתובב על שיפוד במנגל, ולא שהמשפחה תעבור לסוג החדש של הנקניקיות

זה לקח בערך שלוש שעות לפני שאחד הגולשים באתר "ג'יפ-טריפ" זיהה את "אביבית" כאבי גנאור, מנהל שותף במשרד יחסי ציבור "לניאדו תקשורת שיווקית", שבוודאי תתפלאו לשמוע – מייצג את חברת רותם-אמפרט.

מרגע הזיהוי התפרסמה ידיעה על "הונאה" בכל הפורומים הרלוונטיים, ו"אביבית" הזדהתה מחדש כאבי גנאור, תוך פרסום הודעת יח"צ סטנדרטית של החברה. בלי להיכנס לשאלה (המעניינת לכשעצמה) האם רותם-אמפרט היא אכן חברה ירוקה או שמדובר ב- greenwash ("דיסאינפורמציה המופצת על ידי ארגון על מנת ליצור תדמית ציבורית של ידידותיות לסביבה"), לכאורה נדמה שזו הפעם הראשונה בה חברה מסחרית, דרך משרד יחסי ציבור, עושה שימוש בזהות בדויה בפורומים באינטרנט על מנת לקדם את עצמה.

לא זה המצב. אנשים שמקדמים חברות מסחריות בפורומים קיימים כבר לא מעט זמן. מספיק להיכנס לפורום טלוויזיה ומדיה ב- Ynet בשביל לראות איך מדי כמה זמן צצים גולשים הממליצים בחום על תוכנית זו או אחרת. בדרך כלל מדובר כמה אנשים, עם הודעות בניסוחים דומים להפליא, לרוב גם מדובר (וגם זה מפתיע אתכם, תודו) באנשים שאינם מוכרים באותה קהילה.

שתי שאלות שחשוב לשאול בקשר לשיטת היח"ץ הזאת – האם היא מוסרית/אתית, ואולי הרבה יותר חשוב – האם היא עובדת?

בואו ונצא מתוך נקודת הנחה שאם התשובה לשאלה השנייה היתה "כן" מהדהד, כמות האנשים שהיו מתעמקים בראשונה היה שואף לאפס. הבעיה היא – שזה לא כל כך עובד. רוב האנשים שגולשים בפורומים באינטרנט (ובוודאי אלו שעושים זאת בקביעות) מריחים את "הטרולים", כפי שהם מכונים, מקילומטרים. נסו לדמיין שיש חבורה של אנשים, משפחה לצורך העניין, שיושבים בפארק וממנגלים. פתאום מגיע מישהו חדש שהם לא מכירים ואומר להם – "ואללה, נראה לי הכי טוב שנאכל נקניקיות של XXX. הן גם מכילות סיבים תזונתיים, גם זולות וגם מעולות". הסיכוי שהוא ימצא את עצמו מסתובב על סיח במנגל תוך עשר דקות גבוה משמעותית מהסיכוי שבני המשפחה יחליטו שאכן כדאי להם לקנות את הסוג החדש של הנקניקיות.  הסכוי שהם לא יזהו אותו כאיש מכירות? כמו הסיכוי של הפועל תל-אביב לקחת אליפות.

אז עובד יותר מדי, זה לא. האם זה מוסרי? בינינו – למי אכפת. מוסר? פרסום? יחסי ציבור? באותו משפט. הגזמתם.

הצעה צנועה

 

השער האחורי של "מעיין"

שלומית מהבלוג "לשאוף לנשוף" כותבת על ההצעה של NRG לקבל הצעות (+תמונה) ממי שמעוניינת להיות העורכת החדשה של הערוץ המגה-סופר-אולטרה-מחרמן-סוף-פשוט-סוף שלהם, "סקסי". מאחורי ההצעה נמצאת, לכאורה, פשיטת רגל מקצועית מושלמת – שלא לדבר על רצון לחסוך עוד במעט הכסף שהמו"לים מואילים לשלם לכותבים.

לכאורה, כאמור. ברוח המודעה של נרג', הייתי שמח להגיש הצעה צנועה [1] למודעה מדוייקת ואמיתית יותר: לא מספיק להודיע שהערוץ "פוצח במכרז" אחר "עורכת מחשמקת" (הא? אפילו בגילי זו מילה ארכאית, מה קורה לכם שם בנרג'?) שתהיה לה גישה רצחנית לכתיבה ולסקס. אם לשפוט לפי האגף הזה עד היום, לא בטוח שיזהו שם טקסט טוב ומחרמן באמת גם אם הוא יגמור להם על הפנים. מדוע לא לחפש ישירות מוצצת איכותית, שתסכים להתקין בלוג-TV כלשהו בעמדת העבודה שלה? הריטינג יעלה פלאים, העיתונאים יקבלו תנאי שירות מהסוג שלא עולה כסף למו"ל, ולכולנו יהיה לינק לשים בכל פעם שנטען במאמר חוצב להבות שהעיתונות יורדת לזנות.

[1] אכן, הומאז' זעיר למאמר של רינת ברקוביץ' ב"מעיין" החדש, מאמר שהוא עצמו הומאז' צנוע ל"הצעה צנועה" המקורי של ג'ונתן סוויפט. אגב, בחינה מדוקדקת של השער האחורי המצחיק והחמוד של "מעיין" מגלה שנעשתה שם עבודת פוטושופ לא רק כדי לחבר את הראש של אי.טי.

הזבן מסטימצקי נגד העורכת החדשה של מוסף הספרים של מעריב

"המוסף נפתח בביקורת מהללת של הספר הירושימה, שראה אור באחרונה בהוצאת "אחוזת בית" של אותה שרי גוטמן. ומי תרגמה את הירושימה? נכון מאוד, אותה דנה אלעזר- הלוי עצמה. כלומר, המעשה העיתונאי הראשון של הגברת הוא להלל את עצמה".  

הנה, כאן.

אל אל אירלנד!

פורסם בניוזלטר של בלייזר

"החלטנו לצבוע את יציעי הקהל בכחול וליצור חזית אחידה ותחושת שייכות של אוהדי כל הקבוצות במשימת העידוד לנבחרת הלאומית שלנו". ניר שטרן, סמנכ"ל השיווק של פלאפון.

פחחחחחחח.

הידיעה המלאה בגלובס מספרת, בין היתר:

"המלחמה הסלולרית על לב אוהדי נבחרת ישראל נמשכת ביתר שאת, כאשר היום (א') הודיעה פלאפון, כי היא יוצאת ב"מהלך גיבוש ועידוד לאומי "כחול עולה", למען אוהדי נבחרת ישראל בכדורגל ושחקניה לקראת המשחקים הגורליים נגד אירלנד ונגד צרפת במוקדמות המונדיאל. שיר העידוד של הנבחרת שנבחר על-ידי פלאפון, נכתב על ידי משרד הפרסום באומן בר ריבנאי. ביום חמישי נודע, כי ההתאחדות לכדורגל נאבקת נגד העיתון מעריב וחברת הסלולר סלקום, על רקע "מבצע ההמנון" לקראת המשחקים מול אירלנד וצרפת בסוף החודש. ההתאחדות לכדורגל יוצאה כנגד כוונתו של מעריב לצאת במבצע למציאת הימנון חדש לנבחרת ישראל, כאשר הוא פועל בשיתוף פעולה עם סלקום."

בקיצור, פלאפון רוצה שהאוהדים ילבשו את הכחול שלה, וסלקום רוצה לגנוב לה. מה שנחמד, מעבר לעובדה שהתאחדות הכדורגל, אולי הגוף הציבורי היחיד במדינה שהנורמות שלו לא השתנו כלל מאז השלטון העותומני (כן, הם לא היו קיימים אז, חסכו הטוקבק), מעורב במהלך. כולם למען המולדת, הספורט בישראל ומאוחדים בתקווה שבחורינו המצוינים – אבל עם הכושר בתחת – לא יעשו פדיחות גדולות מדי. בהמשך הסלאלום המכוער של הכדורגל העולמי אל הכסף הגדול, והמשך החארטה הישראלית בה העיקר הוא ההודעה לעיתונות והניסוח ההו-כה-לא-אוהב-ספורט, באות עכשיו שתי חברות מסחריות שמעולם לא היה אכפת להן מהקהל שלהן ורבות על המנון. משהו שאמור לייצג גם ערכים, אתם יודעים.

הייתי שמח לסכם בקצרה במלים "ניתן לנבלות לשפוך את הכסף שסחטו מאיתנו בדמי קישוריות מצחינים, ואנחנו נמשיך לשיר 'אל אל ישראל'", אלא שהדברים אינם כה פשוטים. זוכרים את ההפסד המשפיל לדנמרק ברמת גן? זו היתה הפעם האחרונה שאני הוצאתי גרוש על הנבחרת. לבוא עם חברים לפאב-ספורט הומה אוהדים דנים וישראלים ולראות את הנבחרת הלאומית שלך מובסת ומושפלת כמו חבורה של זונות מפונקות – ואז ללמוד שזה קרה, כנראה, בגלל שהספורטאים הצעירים הלכו לבלות עם זונות לילה קודם, גורם לך להרגיש פראייר כמו שרק חודש מילואים בשמירה על מאחז בלתי חוקי של מניאקים שמפנצ'רים לך את הג'יפ כוננות יכול לעשות.

צריך להבין: לשנאתנו את הנבחרת יש שני קטבים: ראשית, אלון ורפי היו גיבורים ספרותיים, לא מהחיים. בנבחרת יש חבילה של ערסים עם כושר ברמה של איי-פארו (למעט בודדים) שלא אוהבים להזיע, גם לא עבור הנבחרת של המדינה שלהם. מצד שני, הם תמיד הצליחו לשחק מספיק בסדר כדי להגיע לכמעט, ואז להפגין איך חוקי מרפי פועלים גם בקרב אוכלי החומוס. ע"ע אוסטרליה של פרנק ארוק, "צריך להזהר מצ'ארלי יאנקוס, יש לו בעיטות תותח. זה מה שאמרתי לכם". המשך עם קולומביה ("ככה לא בונים חומה"), עם דנמרק, אוסטריה (נמני פותח רגליים בחומה, דקה אחרונה). בקיצור: לגבי הצרפתים עוד נעודד אולי מול המסך, אבל במשחק הקרוב, כשמול נבחרת פלאפון הלאומית ישחקו ג'ון אוש'ה וקינו המלך, אין ספק את מי אנו אוהדים.

נחזור לעודד אתכם שוב, יא ג'ובניקים של כדורגל, ברגע שלפחות תנסו ברצינות לעלות שלב. ואם ההתאחדות כל כך רוצה שיהיה לה "המנון" עבור "האוהדים", מה דעתכם על המלים הבאות:

לא הולכים לזונות לפני משחק /
לא הולכים לזונות לפני משחק /
לא הולכים לזונות לפני משחק /
אבישי ז'אנו נשמה /
ואל אל ישראל!

שני שלישים מזכויות היוצרים על פני כדור הארץ שייכים לשש חברות

מאמר בהארץ מאת יצחק לאור, על זכויות היוצרים, יצירה כעסק מסחרי ופסק הדין המקומם בערעורו של דודו גבע נגד וולט דיסני.

מקומם: מבחר מהניוזלטר של בלייזר

להלן מבחר אייטמים שהופיעו בשבוע האחרון בניוזלטר של בלייזר. למרות הניסיון למצוא את הפחות מקוממים לקהל המקומי (ראבאק, הכותרת של הכתבה הראשית בגליון האחרון היתה "לסביות!", עם סימן הקריאה במקור), אין הלינקים מומלצים לאנשים עם, ובכן, טעם טוב.

 

איך עושים ויסקי? / גדי שמשון

כתבה מצולמת: "הרשו לנו להציג בפניכם את הדרך אותה עושים השעורה, עשן הכבול ומי המעיין הטריים עד שהם חולפים בגופכם, נחים לרגע ואז יוצאים בהקאה מעודנת בסמטה ליד הפאב. כן, אנחנו יודעים מי הקהל שלנו".

 

עזבו אתכם מסינגל מאלטים ולבבות / ניר קיפניס

על הוויסקי האמריקאי. "שימי לי וויילד-טרקי, בלי קרח" אתה זורק לברמנית ואם אמרת את זה מספיק חזק, הברמנית השניה תרוץ להביא לך את הדרינק, כיוון שהראשונה כבר נמסה והפכה לשלולית קטנה על הרצפה מרוב טסטוסטרון שהשפרצת לעברה".

 

תן לה בגרון / שי בר-יהודה

כתבה לא מצולמת, לצערנו: "כשיצא בשבוע שעבר "בתוך גרון עמוק" המספר על הפקת הסרט ועל המשתתפים בו, עורר הסרט תחושות לא נעימות בקרב הצופים. הסרט החל את דרכו כסרט עלילתי על חייה של לאבלייס, שתוכנן על ידי המפיק ההוליוודי בריאן גרייזר ("אפולו 13"). גרייזר החל לנבור בחומרים והבין שיש לו שתי אפשרויות: לעשות דרמה קורעת לב על לאבלייס, או לתאר את השפעת הסרט על חיי המין של אמריקה. נו באמת, עוד דרמה פמיניסטית קורעת לב, או סרט שאפשר להכניס לתוכו סצנה של מציצה? לינדה נזרקה לקיבינימאט".

שנת 2001 היתה טובה לכתבות על טוקבקיסטים

ועכשיו, כמו בפעם הקודמת, למגיבים יהיה מה לומר על זה שהפניתי לכתבת הטוקבקיסטים של רוגל אלפר. בכל מקרה, אם אנחנו כבר מדברים על טוקבקיסטים, למאמר של יונתן שם-אור שהובא כאן השבוע התווספו כמה תגובות מעניינות.

המו"לים והעיתונאים: עכשיו זו כבר התעללות בגוויה

רק העליתי כאן את המאמר של יונתן שם-אור, והיום מתפרסמת בגלובס הידיעה המרתקת הבאה:

"ידיעות אחרונות" יקצץ 10% משכר כל העובדים בעיתון

לפני כשנתיים וחצי בוצע בעיתון קיצוץ שכר דומה * קיצוץ השכר מצטרף לכוונה להקטין את המוסף הכלכלי היומי ל-16 עמודים
‎‎יעל גאוני‏ 16:05 2/3/05
הקיצוצים מגיעים גם ל"ידיעות אחרונות". עובדי העיתון צפויים להתבשר בקרוב על קיצוץ נוסף בשכרם, לאחר שלפני שנתיים כבר בוצע קיצוץ שכזה. ל"גלובס" נודע, כי על-פי הערכות מדובר בקיצוץ של כ-10%, והוא יחול על כל עובדי העיתון. לא ניתן היה להשיג את תגובתו של ארנון מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות". 

—–

בהמשך הידיעה מופיע המשפט: "נראה כי עתה, הן בעקבות עליית מחירי הנייר בעולם והן לאור מגמה שהחלה באחרונה על-ידי "מעריב" עשויים קיצוצים להגיע גם לעיתונים נוספים". שמישהו יעשה טובה וישלח ליעל גאוני את הלינק למאמר של שם-אור. זה לא בעקבות עליית מחירי הנייר שהעיתון הגדול במדינה תוקע את אלו שבגללם אנשים קוראים אותו – זה פשוט בגלל שהוא יכול.