צייר לי טרול / יריב צור

מאמר זה הופיע בגליון פברואר של "אותות". הוא נמצא כאן לכבוד הפוסט הזה על המכתב למערכת שהגיע בעקבותיו – והתגובה.

צייר לי טרול

הרעיון של שיווק סמוי בפורומים וקהילות באינטרנט עובד. הביצוע – ממש לא. למעשה, לעתים קרובות הוא אף מזיק למפרסם

איפה שהוא בדצמבר האחרון התחוללה מהומה קטנה בפורומים של חובבי טיולי הג'יפים (הג'יפאים, אם תרצו). ומעשה שהיה, כך היה. החברה להגנת הטבע בשיתוף עם גופים ירוקים אחרים, תכננה טיול מחאה של ג'יפים בחנוכה כנגד הקמת מחצבה בבקעת נחל שרף עבור מפעלי הפוספטים במקום. עד כאן – הכל טוב ויפה. אלא שבכל מקום כמעט בו התפרסמה הידיעה על כך, הופיעה תגובה של בחורה בשם "אביבית" (לפעמים קראו לה "אביבית הג'יפאית", לפעמים "אביבית מהשטח" ולפעמים "אביבה, מרכז") בה היא מזהירה את הקוראים "שלא יעבדו עליכם עם סיפורי ההפחדה נגד מפעל הפוספטים". עוד הוסיפה אביבית/אביבה כי בעצם חברת רותם-אמפרט, נגדה תוכננה המחאה, היא בעצם חברה מאוד מאוד ידידותית לסביבה, המכשירה נתיבי טיולים ("נתיב מכרות הפוספט". מה השלב הבא – "שיט שפך הקישון"?), ובאופן כללי מדובר בחברת כבוד בגרינפיס.

דמיינו משפחה שיושבת בפארק וממנגלת, ופתאום מגיע מישהו שהם לא מכירים ואומר להם – "הכי טוב שנאכל נקניקיות של XXX. הן גם זולות וגם מעולות". סביר שהוא ימצא את עצמו מסתובב על שיפוד במנגל, ולא שהמשפחה תעבור לסוג החדש של הנקניקיות

זה לקח בערך שלוש שעות לפני שאחד הגולשים באתר "ג'יפ-טריפ" זיהה את "אביבית" כאבי גנאור, מנהל שותף במשרד יחסי ציבור "לניאדו תקשורת שיווקית", שבוודאי תתפלאו לשמוע – מייצג את חברת רותם-אמפרט.

מרגע הזיהוי התפרסמה ידיעה על "הונאה" בכל הפורומים הרלוונטיים, ו"אביבית" הזדהתה מחדש כאבי גנאור, תוך פרסום הודעת יח"צ סטנדרטית של החברה. בלי להיכנס לשאלה (המעניינת לכשעצמה) האם רותם-אמפרט היא אכן חברה ירוקה או שמדובר ב- greenwash ("דיסאינפורמציה המופצת על ידי ארגון על מנת ליצור תדמית ציבורית של ידידותיות לסביבה"), לכאורה נדמה שזו הפעם הראשונה בה חברה מסחרית, דרך משרד יחסי ציבור, עושה שימוש בזהות בדויה בפורומים באינטרנט על מנת לקדם את עצמה.

לא זה המצב. אנשים שמקדמים חברות מסחריות בפורומים קיימים כבר לא מעט זמן. מספיק להיכנס לפורום טלוויזיה ומדיה ב- Ynet בשביל לראות איך מדי כמה זמן צצים גולשים הממליצים בחום על תוכנית זו או אחרת. בדרך כלל מדובר כמה אנשים, עם הודעות בניסוחים דומים להפליא, לרוב גם מדובר (וגם זה מפתיע אתכם, תודו) באנשים שאינם מוכרים באותה קהילה.

שתי שאלות שחשוב לשאול בקשר לשיטת היח"ץ הזאת – האם היא מוסרית/אתית, ואולי הרבה יותר חשוב – האם היא עובדת?

בואו ונצא מתוך נקודת הנחה שאם התשובה לשאלה השנייה היתה "כן" מהדהד, כמות האנשים שהיו מתעמקים בראשונה היה שואף לאפס. הבעיה היא – שזה לא כל כך עובד. רוב האנשים שגולשים בפורומים באינטרנט (ובוודאי אלו שעושים זאת בקביעות) מריחים את "הטרולים", כפי שהם מכונים, מקילומטרים. נסו לדמיין שיש חבורה של אנשים, משפחה לצורך העניין, שיושבים בפארק וממנגלים. פתאום מגיע מישהו חדש שהם לא מכירים ואומר להם – "ואללה, נראה לי הכי טוב שנאכל נקניקיות של XXX. הן גם מכילות סיבים תזונתיים, גם זולות וגם מעולות". הסיכוי שהוא ימצא את עצמו מסתובב על סיח במנגל תוך עשר דקות גבוה משמעותית מהסיכוי שבני המשפחה יחליטו שאכן כדאי להם לקנות את הסוג החדש של הנקניקיות.  הסכוי שהם לא יזהו אותו כאיש מכירות? כמו הסיכוי של הפועל תל-אביב לקחת אליפות.

אז עובד יותר מדי, זה לא. האם זה מוסרי? בינינו – למי אכפת. מוסר? פרסום? יחסי ציבור? באותו משפט. הגזמתם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: