אלי מק-ביץ'

זה טור שכתבתי לבלייזר והתפרסם בנוסח די דומה במגזין בינואר 2002. אחר כך הוא פורסם גם בוויינט וזכה ללא מעט תגובות (כולל, כמובן, ה"זין קטן" הקלאסית), שאפשרו ליצור מהן אייטם גם בגליון שאחריו. בעקבות הטור הזה קיבלתי עבודה לכמה חודשים ב"ענני תקשורת", חברת הפקות ("אודטה", "אקסיט") וערוצי טלוויזיה, הידועה בכך שגם אם תתן לה רק 50$ – היא תרים תוכנית עם לוק של 20. העבודה היתה לנהל את ההקמה ערוץ טלוויזיה אינטראקטיבי חדש המיועד לגברים – "אגו" (התכנים נרכשו לפני שבאתי, אני מסיר מעלי את האחריות).

 

אלי מק-ביץ'

שעת ערב מאוחרת וגשומה של חורף. רונית הסטודנטית הבין-תחומית וחברתה הטובה, סתוונית התקציבאית, יושבות על הספה ושותות שוקו. לצערה הרב של רונית נשארה לה רק פיז'מה חורפית אחת לא בכביסה, כך שהבנות נאלצות להתחלק בה – רונית עם החלק העליון, סתוונית עם התחתון.

רעמים נשמעים מבחוץ, בדיוק נגמר פרק בטלוויזיה של אחת מהסדרות על הנשים החדשות, האמיצות והמחוברות לעצמן. "שיואו", אומרת רונית בהשתאות, "איך היא לא מבינה שהוא פשוט לא מסוגל להכיל אותה?" "בדיוק", מהנהנת סתוונית במרץ, מוצאת נוצת טווס המונחת במקרה על השולחן, ומתחילה להעביר אותה דרך לצון על ירכיה החשופות של חברתה המשכילה. "היא אשה שעובדת מאוד נכון, מאוד מהבטן. ונורא ברור שהוא לא יכול להתמודד עם נשים חזקות".

"תגידי אחותי, נכון שאנחנו נורא דומות?", אומרת רונית ומתכוונת לגיבורה הטלוויזיונית.

והרי החדשות

אח, שיחת בנות. כמה מרענן. נשמע כמעט כמו שיחת בנים ("אחי, אני לא יודע מה לעשות, היא פשוט לא מסוגלת להכיל אותי"), רק פחות מצחיק.

יש הטוענים שנשבר הזין לגמרי מטרנד הרווקה החדשה, ושזה פאסה אפילו להסתייג ממנו. ולמרות זאת נראה שסממניו התרבותיים, כמו המאסות בנוסח "אל תעצבנו לנו את השפתיים הפנימיות", "נשים מפלוטו גברים מגופי", ספרי "הכללים" ותוכניות הטלוויזיה – אתם מכירים אותן, הן נורא-נורא מעניינות, משודרות במקביל לליגת האלופות ונצפות בבתים שבהם מתנהלת זוגיות שוויונית והרמונית – רק מתרבים. בקיצור, האשה החדשה עוד לא מתה, למרות שהיא כבר מתחילה להריח ככה.

האמת, טוב שהיא עוד איתנו: במשחק השחמט האינסופי של מלחמת המינים, היא היתה מהנצחונות הבודדים של המין הגברי. רוב הזמן מתנהלת הלוחמה ברחובותינו, בתינו ושדותינו כמו משחק ידידות בין קספרוב לז'וז'ו אבוטבול. היא מתכננת מט שלושים מהלכים קדימה, הוא רק מקווה להוציא שש-שש בקוביות. והנה, בחסות עולם השיווק המודרני ומעצבי דעת הקהל הזכרים ("סקס והעיר הגדולה" ו"אלי מקביל" מופקות על ידי גברים), קיבלנו את האשה החופשית והדינמית מהסוג שאפילו אבות אבותינו, השוביניסטים הנאלחים, פינטזו עליה. יש לה חיים עצמאיים לגמרי, היא מחוברת לנשיות שלה, היא מגלה את המיניות שלה, היא יודעת להשתמש בה והיא אפילו תטען שהיא זו שתקעה אותך.

היש איזה שהוא גבר בקהל שבאמת מפריע לו באופן עקרוני שרונית וסתוונית עובדות על הסולידריות הנשית שלהן? אין מה לעשות, קונספט האשה החדשה נכון ומגרה. הצרה היא שהן התחילו להאמין ברצינות שהן נורא מגניבות ושנונות בתור נשים חדשות ועוצמתיות. ומהצד השני, הגבר המבולבל של המאה החדשה – הרי אין באמת דבר כזה "גבר חדש" – מתחיל להתחרפן, ובצדק, מנשים שמאמינות לשטויות שאנחנו ממציאים. לכן, כשירות לציבור הגברי, להלן מדריך הישרדות מקוצר מול פני האשה החדשה המסתערת עלינו – ממש כמו הסורים על הגדרות בנפאח, רק בלי החמלה.

מסתרי הדגדגן הגברי

תקשיבו טוב: בסוף כל משפט סטייל "סקס והעיר" יושבת פולניה עם נרגילה. מתחת לכל "שופוני יא-נאס, אני אשה משוחררת" מסתתרת אפרוחית קטנה ומפוחדת. מאחורי התעלמותה הבוטה והאופנתית מצרכי הזכר מסתתרת העובדה שהיא לא באמת יודעת מה עושים עם הזין (פארדון). מאחורי כל ההו-הא מסתתרת עוד אחת שמחפשת חתן.

הים אותו ים, הערבים אותם ערבים, והבחורות אותן בחורות. רק שבמקום קוקו, סראפן ופרבלום יש להן בגדי מותגים וקצת יותר מדי ערוץ 2 במוח. זה אולי נשמע מנחם, אבל במבחן התוצאה זה לא משנה הרבה. כבר אמרנו שהן לוקחות את תפקיד האשה החדשה – תפקיד חייהן – ברצינות תהומית. רוצים דוגמה? בבקשה. עקרון פמיניסטי מוביל היה לקיחת האחריות על גורל האשה בידיה שלה. אבל למה להתאמץ אם אפשר להאשים את הגברים? כך יוצא שגם אצל האשה החדשה – דווקא אצל האשה החדשה – חובת ההוכחה והסיפוק במין, באופן קטגורי, היא על הזכר. בעניין הזה האשה החדשה מאוד אוהבת להרגיש כמו אשה ישנה. ג‘יין אוסטנית, כמעט ואמרנו. הגברים עושים הכל כדי לא לפשל, מנסים ללמוד כל תרגיל חדש, מתייעצים בשיחות שקטות ומחליפים ביניהם מפות טופוגרפיות של נקודת הג‘י (למי שעוד לא יודע: זה איך שאתה נכנס, טיפה ימינה, ממש לפני קבר השיח‘).

והנשים? ממחקר שנערך בקרב בחורות היודעות לשתות כוסית, שראו דבר או שניים בחייהן וטוענות בתוקף שהן באמת חופשיות ועצמאיות כמו הפוזה שלהן – התברר שהן יודעות רק שהזין הוא הרמוט-קונטרול הגברי. הן אפילו לא יודעות, אפעס, איפה החלק הכי רגיש למגע. אפשר לחשוב שזה כל כך מורכב. ראבאק, זה זין, היא לא צריכה להיות מדענית טילים כדי להבין איך זה עובד (למרות שחלוק לבן תמיד יכול לעזור). בנות, להוציא עט ולרשום: ממש מתחת לעטרה, הצד בצורת אות ה- V ההפוכה (לא העגול), איפה שהמוהל השאיר לנו צלקת. מה כל כך מסובך? בעולם מושלם, אף אחת לא תעז יותר להגיד שלגברים אין צד רגיש.

כזה קטן

אז לענג אותנו לא כל כך מעניין אותה, אבל לדבר עלינו דווקא כן. מאוד. שיחת בנות ממוצעת לא נשמעת כמו סצינה מ"אלי מקביל". האמת היא – כך טוענות בתוקף הנערות עצמן – שבשיחות האלה הן אומרות הכל. אבל ממש-ממש הכל, כולל כל הפרטים. ובצורה הרבה יותר בוטה מגברים באמצע מילואים. והן תמיד ינסו להקטין אותך. זה יכול להיות בטוב ("הוא כזה חמוד, מאמי, פשוש"), או ברע ("הוא איש מגעיל שנורא קטן עלי מבחינה רגשית. ואני מתכוונת ק-ט-ן").

אין מצב בעולם ששיחת בנות תהיה מועמדת לפוליצר על אובייקטיביות חדשותית. עוד לפני שהספקת להריץ את הזיון הראשון שלכם בראש היא כבר מדווחת לחברות, מנפקת ביקורת נשכנית ומצליבה עדויות – נניח ממישהי שפעם שמעה מישהי שאמרה לה שמישהו עם שם נורא דומה לשלך יצא מניאק. אין לאן לברוח, אל תצפו לטובות. המציאות קרה ומאיימת כמו המוות או העובדה שהגרמנים תמיד מנצחים.

הפתרון היחיד למצב הזה, שבו אתה נשפט ונתלה מאחורי דלתיים סגורות, הוא לנסות ולהשפיע על מידת האובייקטיביות של התקשורת הפנים-נקבית. במלים פשוטות: הציבור הגברי הנאור נקרא בזאת לבדוק איפה בדיוק הוא עומד, בעזרת הטבלה הפאלית שהופיעה בגיליון השני של "בלייזר", שגרמה לבתיה גור לתמוה ב"הארץ" האם רק הגודל זה מה שיש לנו בראש (עובדה, מיכאל אוחיון לא מתעסק בזה בכלל! בכלל!).

כמו שסר אייזיק ניוטון נהג לומר בפתח הרצאותיו בקיימברידג‘: "העובדות, העובדות בלבד". כן, חבר‘ה. אתם מתבקשים להתגבר על הבושה, להפנים את העובדה שעדיף לא לסמוך יותר מדי על התפיסה המרחבית הנשית, ולתרגל משפט חיזור חדש: "תביאי סרגל".

ליבוביץ' עם קוקיות

אחרי שהיא סיימה לקטר על הביצועים המיניים שלך, נשאר לה קצת זמן לחלוק עם חברותיה את הכשלונות הרגשיים שלך. נשים טוענות כנגד גברים שהם אינם מתעניינים כלל בדקויות של עולמן הפנימי. ובמידה רבה של צדק, יש להודות: כן, אנחנו בהמות. מצד שני, בחסות העידן החדש והמחובר לרגשותיו ובלה-בלה-בלה, יש לא מעט גברים שלפחות מנסים – וזאת בניגוד מוחלט ליחסן המחפיר של הנשים לכדורגל.

אז נכון, יש טרנד של בנות שאוהבות כדורגל, ויש בו משהו בהחלט חמוד (כל עוד זוכרים שמעלתו העיקרית של המשחק היא בייצור סביבה גברית מלאת תום ופראות, מה שעלי מוהר הגדיר פעם כתקופת "לפני היות הבנות"). אבל זה המיעוט. רוב הנשים, חדשות וישנות, מצטטות באינפוף מוכר עד זארה את המנטרה מאת ישעיהו ליבוביץ‘: "כדורגל? זה 22 אידיוטים שרודפים אחרי כדור".

כשחושבים על זה לעומק, זה פשוט מזעזע ברמה האנושית. גברים אומללים נאלצים לנסות לפתח רגישויות, להתחבר לצד הנשי שלהם – והנשים אפילו לא מנסות להבין את בני המין שסוחבים להן את הספה מאיקיאה.

22 אידיוטים? כמה עוד אפשר לזלזל בהוויית הביחד הגברית, רק כי זה נורא אופנתי? זה 20 אידיוטים שרצים אחרי הכדור, טמבלית. 20. שני אידיוטים, אחד מכל קבוצה, עומדים ליד השערים ולא זזים (אלא, כמובן, אם קוראים לאחד מהם פביאן ברטז). רוצות הבנה? רוצות תבונה? רוצות רגישות? לפחות תלמדו חשבון, פרימדונות.

עולם ישן נחריבה

למרות שכבר סיכמנו שאין גברים חדשים, רק גברים מבולבלים, האשה המודעת, המחוברת והזורמת מתפייטת תמיד ש"נמאס לי נורא מהגברים החדשים. חסרים לי גברים אמיתיים, כמו של פעם".

ובכן, ראוי להזכיר שלא רק שהעולם אינו עוד אותו עולם ישן, אלא גם שלאותם גברים אבודים של פעם היו נשים של פעם. הן לא מימשו את עצמן, וחיו כדי לרצות את כל העולם. לא משהו שהיית מתחלפת איתו, אפשר להניח, ולו רק בגלל שלא היה מקובל שהן ידברו כל כך הרבה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ויסלבה  On 5 באפריל 2005 at 14:46

    גדי, מה קרה לך? כתבת כל כך טוב פעם.

  • עירד  On 5 באפריל 2005 at 15:43

    גדי,
    אתה מעורר השתאות.
    בהחלט ניסחת במלים
    את התחושות הלא ברורות
    שחשים גברים / נשים חדשים וחדשות.
    יותר מידי אנשים מנסים להתחבר
    יותר מידי לאני הפנימי שהלך להם לאיבוד.
    ומוצאים את עצמם עם האני הפנימי שלהם,
    אבל ללא בן/בת זוג.

  • אליה  On 5 באפריל 2005 at 15:58

    ככל הנראה באמת קטן

  • מושקה  On 5 באפריל 2005 at 16:12

    הביאו אותך רק כדי לנהל את ההקמה או כדי לעמוד בראש וערוץ ואחרי כמה חודשים, אפעס… כבר לא היית שם?

  • זנזי  On 5 באפריל 2005 at 16:52

    היופי שבשיחות נשים טמון בעיקר בעובדה שמה שאתם שומעים ומה שקורה באמת זה לא היינו הך. זכור לי משהו שאמרתי לפני עידן ועידנים למישהו זניח ככל הנראה, בנוגע לנשים שגורמות לגברים לחשוב שהם אלה ששולטים במצב אבל כרגע אפילו לי זה נראה מסובך בעיקר בגלל ההוכחה שגברים (כן. בהכללה.) הם עד כדי כך אווילים שהם רצים לספר לחבר'ה על פיצוח הגנום של שיחת בנות כמין כיבוש נוסף וסיפוק עד אין קץ.
    מתמיה אותי על ולמה נשלפה הרשימה מתהום הנשיה, כאילו שהכל כבר ברור ושקוף וידוע ונותר רק הצורך במיחזור.
    חוצמזה, הכל נכון. אתה צודק.

    ובנימה זו של מרוצות, השמועה אומרת שדווקא אין לך קטן.

  • Jill  On 5 באפריל 2005 at 17:07

    בתור אוהדת של באיירן מינכן אני אשמח מאד אם פעם אחת, רק פעם אחת תתגשם הטוענה המפוקפקת ש"הגרמנים תמיד מנצחים", אבל בתור סתם אשה אני חייבת להעמיד אותך על טעותך – פעמיים!!! פעמיים הם כבר הפסידו בתחרויות הבינלאומיות הקרויות "מלחמת העולם".
    ולעניין המאמר שלך – שמחתי לגלות שבין ינואר 2002 לאפריל 2005 זרמו מים רבים באסלות דירות הרווקים והרווקות בארץ הקודש, והן הקובלנה והן נושאה כבר לא רלוונטיים לשום דבר, אולי משום שמוחנו הרגיש ונפשותנו הרכלניות לא מקבלות את מנת ה"סקס והעיר" שלנו (בטלוויזיה, בטלוויזיה. זו לא ביקורת ביצועים, לא להתרגש).
    אבל כמו שאמר לי פעם חבר שוביניסט (ובהגדרה זו אכלול את כל מי שמברבר על "נשים" כקבוצה מודעת לעצמה עם מטרות ברורות כנגד המין השני, קוד סודי, תכניות השתלטות על העולם ושבועת חברה):
    יש לכם בעיות אתנו? לכו תפתרו אותן לבד. פה זה לא לשכת הסעד.
    יאללה, נקסט.

  • אליה  On 5 באפריל 2005 at 17:08

    זה גדי הפיץ את השמועה הזאת

  • גרי אפשטיין  On 6 באפריל 2005 at 15:57

    מישהו פה יודע איפה עושים ניתוח להשתלת תותב? אני נפגשתי עם רופא רוסי אחד שקוראים לו "איגור הגדול" (מול השווארמה ברח' אצ"ל) שאמר שיעשה לי ב-500 דולר משהו משהו אבל האמת היה נראה קצת כומו האח של ההוא מהשווארמה ולא ניראה לי אז הלכתי לאחד שאמר לי לעצום את העיניים והרגשתי פתאום קצת חם שמה למטה ואח"כ נתן לי 50 שקל ונעלם ולא השתיל לי כולם (חוץ מקצת רגשות אשמה).
    אז אם מישהו מכיר אני מודה לו שיתקשר אלי מהר, אני כבר לא יכול לחכות.
    גרי – טלפון: 08-5520103

  • מה נהיה?  On 7 באפריל 2005 at 17:27

    מאיפה אתה מביא את הידע הנרחב הזה על שיחות נשים? השתתפת פעם באחת? וגם אם כן… בגרע שנכנס גבר לשיחב..זה כבר לא שיחת נשים. החיים האמיתיים, צר לי לאכזב אותך זה לא סקס והעיר הגדולה…
    ומה שכתבת, ושוב, צר לי על הבוטות… ואללה, חרטה.
    אבל תמשיך לנסות
    נראה לי שאתה נהנה מזה

  • הבנת הנקרא  On 8 באפריל 2005 at 2:26

    .

  • אני  On 9 באפריל 2005 at 15:03

    מה רע בזין קטו?

  • אני האחרת  On 13 באפריל 2005 at 8:57

    הוא פשוט לא משפשף כמו שצריך והזיוף מגיע, כדי לא לשבור את האגו הנשי

  • אני האחרת  On 13 באפריל 2005 at 9:08

    אנחנו באמת נעשה ככל יכולתנו למצוא חן בעינכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: