נענע, 1999: שדמי עמל על טור האינטרנט "האחים טבריה". אם יכתוב מספיק טוב, הטקסט יזכה לקבל את החתימה של העורך, מאחוריו, שמטריד נשים זרות ב-סמס.
לינק שתוכנן להתווסף כאן לפני כמה שבועות, ובצוק העיתים (התעצלתי, נו) חיכה עד עכשיו. כתבה של יוני שדמי שפורסמה בסופשבוע של מעריב על, ניחשתם נכון, האינטרנט. רוב החשודים הרגילים (ברוכין, לווינסקי, אמין, קרת) מרואיינים שם, וגם עבדכם הנאמן. זכיתי ששדמי יכתוב שאני "מין ברוס ויליס שמנמן וים תיכוני" – שנאמר, עם חברים שכאלה האויבים כבר מגיעים קומפלט.
הכתבה מיועדת לקהל שפחות חי את הסצינה או מנוי לניוזלטר של הקונספציה, מה שנתן הזדמנות לכל המרואיינים לומר שוב את אותן אמיתות שחברות המדיה מקפידות להתעלם מהן בהודעות לעיתונות (אלו שאתם מכירים ככתבות וידיעות בעיתונות הכלכלית). ולגבי יוני החצוף? הייתי מרביץ לו, אבל או שהוא היה אוהב את זה או שהיה מחזיר, אז אסתפק בלהזמין אותו לכוסית (עדיין חזק במרטיני, יוני?) בפעם הבאה שנתראה – נדמה לי שעכשיו זה כבר חוקי.
ערס פואטי 
תגובות
שאלוהים ישמור את נשות העיר הגדולה משדמי הקטן.
כמה קטן, ככה אלים.
ליבו רחום, חנון, טוב וחם
תסתכל טוב, תראה שזה הפורמט שמופיע על המסך.
"עמל על טורו" ולא "כותב את טורו".
אל תעלב, אבל איזה אמיתות? אני לא מבין למה החלטתם שבישראל החלפת קבצים נפוצה יותר מאשר בארה"ב, או שדוקא כאן לא הצליח ה"פורטל השכונתי" ("פורטל"??) או שהבלוגים בעולם מעניינים יותר מהבלוגים בארץ, יחסית לכמות (תביא אחד שמקביל למשקיהון, לדוגמה).
יש שם יותר קלישאות על "הישראלים" שהם ככה וככה מאשר איזה תובנה על מה שהרשת משנה. מהמאמר נותן תמונה של קבוצת אנשים שעסוקים בעצמם, כשאתם אפילו לא מזכירים את הטוקבקים, או העצומות באי-מייל, דברים שתפסו בארץ הרבה יותר מאשר בחו"ל ומסיבות שבאמת קשורות באופי החברה כאן. במקום זה נמרוד קרת מציע לי לעשות פורנו טוב נגד הפורנו הרע (רק קרת יכול להניח שסרט פורנו של אבא ואמא יהיה השפעה טובה על הילדים) ועידו אמין מסביר שהחברה הישראלית בימי הביניים כי בג'יידייט איו קטגוריה לנשים נשואות.
אבל מה שכן, שיחקת אותה – ברוס ויליס ימתיכוני, אה? ;-)
ישר לברבר ליסט. לפחות התאפקת ולא שמת את הזו שצילמת בשירותים.
זה היה עובד של זה ועכשיו זה מראיין את זה ומחמיא על היותו זה וזה. סתם יחסי מין בתוך המשפחה וזה מסריח למרחוק. לכו להתקלח.