עדכון: יניב הלפגוט משכתב היסטוריה, נקודה

(עדכון בסוף הקטע)

במדור "ירוק נושך" (גם לכם נדמה שהמערכת השובבית קוראת לקהל חובבי הטבע "הומואים"?) הופיע טור דעתני של אחד, יניב הלפגוט. בתחילת הטור הוא כותב: "פעם היו פה "קורבנות השלום". זוכרים? אותם אזרחים שנהרגו בפיגועי התופת, סמוך למועד חתימתו של הסכם אוסלו. המנהיגות באותם ימים טענה כי אותם קורבנות תמימים, משלמים את המחיר של התנגדות ארגוני הטרור לתהליך השלום, שהוביל באותם ימים יאסר (לימים "לא רלוונטי") ערפאת. המסר היה חד-משמעי: למרות המחיר צריך לכבוש את הזעם ולוותר. המטרה הסופית חשובה יותר".

ומה אני אגיד לכם, אני זוכר ויכוחים על הנושא עוד מפורום הפוליטיקה באולטינט. ועד כמה שידיעתי מגעת, הביטוי נטבע על ידי העיתונאי נחום ברנע, ושימוש פוליטי עשו בו פוליטיקאים מהימין, ושמו את הביטוי בפיה של הממשלה. אם זה נכון, הנה עוד הוכחה ששקר שמשתמשים בו מספיק, תופס. בכל מקרה, אם למי מכם יש מידע קצת יותר מוצק (ולא, הכוונה לא לוויקיפדיה ולעיתון מקור ראשון שעולים בחיפוש בגוגל. גם לא הטוקבקים באתר הגדה השמאלית) באשר לטובע הביטוי, אשמח אם תוסיפו זאת בתגובות.

(עדכון)

חנן כהן (שהייתם צריכים לראות איך בחגיגות הרס המחשבים בכינרנט הוא הסתער על מוניטור עם פטיש ענק. "האמת והשלום אהבו", כן?) עשה את הבדיקה בכנסת. להלן פנייתו ותשובת הכנסת, ששורתה התחתונה: עוד ספין של הימין שמחזיק מעמד עד היום.

———————

שלום דבורה ותודה על נכונותך לענות לאזרח פשוט מן השורה.אני מחפש את הפעם הראשונה שבה הוזכר במליאת הכנסת צירוף המלים "קרבנות השלום". חיפשתי באתר אבל החיפוש שם הוא רק משנת 84. אני מקווה שלא תעלבי אם אציע לך לבדוק גם את "קורבנות השלום" וחיפוש עם תחיליות שונות.

בתודה,

חנן כהן – info.org.il

———————

שלום רב, החיפוש במחשב הכנסת אפשרי משנת 1981, כלומר מהכנסת העשיירית, וכן בדברי הכנסת הראשונה. האזכורים הראשונים של המונח מופיעים בהקשרים של המצב הכלכלי – גאולה כהן בנאום ב-1 בפברואר 1982, על הסכמי קמפ-דייוויד, נושא הדיון: הודעת הממשלה על מצב התעסוקה – וכן בהקשרים של פינוי יישובים – יצחק שמיר ב-9 בפברואר 1982 וצ'רלי ביטון ב-18 בינואר 1982. גם לגבי הסכם אוסלו ההקשר הראשון הוא של פינוי יישובים – מאיר שטרית, 21 בספטמבר 1993, הצעת אי-אמון בגלל מסירת נשק למשטרת אש"ף.

בכנסת ה-11 וה-12 לא מצוי הביטוי כלל. בכנסת ה-13, לאחר הסכם אוסלו המונח מופיע 70 פעם. הראשון שהזכירו הוא אליעזר זנדברג, צומת אז, והוא מצטט דברי אחרים שאין הוא נוקב בשמם. בפעם הראשונה בדיון על הצעת חוק להארכת תקנות שעת חירום (אבטחת מוסדות חינוך) (מס' 2) התשנ"ג-1993, ביום 29 בנובמבר 1993. אני מקווה שתוכל למצוא באתר את האזכורים שאתה זקוק להם, וכמובן עליך לחפש את הביטוי על תחיליותיו.

בברכה, דבורה אביב"י

הכנסת

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכאל בן נתן  On 13 באפריל 2005 at 6:12

    כשקוראים דעתנים בינוניים מתוצרת "מעריב." ולמיטב ידיעתי הביטוי "קורבנות שלום" אכן נתבע ע"י נחום ברנע…

  • lior  On 13 באפריל 2005 at 7:06

    עד כמה שזכור לי, מי שהשתמש בביטוי לראשונה היה מנחם בגין באומרו "ישנם קורבנות לשלום, אך הם מעטים יותר מקורבנות המלחמה".

    הביטוי כנראה מצא חן בעיני הפלשתינים, שאמצו אותו והגידרו את עצמם כ"קורבנות השלום" (הכוונה להסכם השלום בין ישראל למצרים בו הפלשתינים הרגישו נבגדים על ידי המצרים)

    קשה להוכיח שרבין לא השתמש בביטוי (לך תוכיח שאין לך אחות), אבל אפשר למצוא רמזים לכך בעזרת ארכיון הנאומים באתר המקרטע של משרד החוץ. באחד הנאומים (אוקטובר 1994) הוא תוקף בחריפות את השימוש בביטוי, ומכאן ניתן להסיק (אם כי לא להוכיח) שלא הוא בעל זכויות היוצרים.
    את הנאום ניתן למצוא כאן:
    http://www.mfa.gov.il/MFA/Archive/Speeches/RABIN%20REMARKS%20ON%20TEL%20AVIV%20BOMBING%20-%2019-Oct-94
    ההתייחסות בפיסקה הרביעית.

    אם תחפש בנאומים מהשנים 1993 עד 1996, תגלה בוודאי שמי שעשה את השימוש האינטנסיבי ביותר בביטוי היה בנימין נתניהו, שהרבה להשתמש בווריאציות שונות של המשפט "ואחר כך הם מספרים לנו שאלו קורבנות השלום".

  • חנן כהן  On 13 באפריל 2005 at 8:16

    אם יש ביטוי שמשתמשים בו בציבוריות הישראלית, הוא יופיע בדברי ימי הכנסת.

    כרגע אתר הכנסת למטה. כנראה קשור לבעיות שיש בנטויז'ן.

    אפשר אולי להתקשר לספריית הכנסת ולבקש את המופע הראשון של "קרבנות השלום" בארכיונים הממוחשבים שלהם.

  • אני  On 13 באפריל 2005 at 8:42

    נראה לי שכל אחד מאיתנו, אמר זה, בטח, לעצמו. המקור הוא אנחנו.

  • ליאור  On 13 באפריל 2005 at 9:10

    ואני שואל את עצמי, האם זה באמת חשוב מי טבע את זה, או איך בסופו של דבר משתמשים בביטוי?
    אני קיבלתי את הרושם שבתקשורת השימוש בביטוי הנ"ל הוא אכן כפי שצוין.

  • עומרון  On 13 באפריל 2005 at 9:20

    למיטב ידיעתי (כלומר אני לא מכיר אזכור מוקדם יותר).
    אם תפנה לספריה אוניברסיטאית ותבקש לצפות בפרק סדרת תקומה של הערוץ הראשון העוסק בפינוי ימית תוכל לראות את בגין אומר מעל בימת הכנסת – אלו הם קורבנות השלום.

  • גדי  On 13 באפריל 2005 at 11:34

    יש משהו מקומם בביטוי הזה, כשמציגים אותו כעמדתו של רבין. אנחנו מתים והשמאלנים אמרים שאנו קורבנות השלום. זו היתה רוממות הדיון של הלפגוט שהובילה בהמשך לטיעון שהירבוע המצוייץ והחרדון מחולון חשובים יותר מרווחת המתנחלים. הוא צודק, כמובן, אבל זה רק כי בניגוד למתנחלים הם לא עשו לנו שום דבר רע.

  • אריה  On 13 באפריל 2005 at 16:26

    ממציאים ביטוי ואז טוענים שהצד השני אמר אותו.

  • ת"ת  On 13 באפריל 2005 at 16:26

    בגין אכן השתמש בביטוי "קורבנות השלום" בראשית שנות ה-80. אבל מי שהעניק לביטוי תנופה מחודשת היה שמעון פרס שדיבר על עשרות הקורבנות של הפיגועים באוטובוסים בשנת 1994 כ"קורבנות השלום". חבל שאני לא זוכר באיזו תוכנית זה הושמע.

  • בבון  On 13 באפריל 2005 at 18:26

    יניב הלפגוט לא ממש נסה לנגח את השמאל או את הימין, אבל לרוע מזלו של הילד הוא העיז, מן הסתם בלי שידע בכלל שהוא מעיז, להשתמש בביטוי שלא מוצא חן בעיננו (ולא ידע הטירון שבשביל השלוש מאות שקל שיקבל על הטור הוא צריך גם לוודא התאמה לתקן דיבור-נכון). בתמורה מתנפל עליו ברוס וויליס הישראלי עם "יניב הלפגוט משכתב היסטוריה". כך יעשה למי שסוטה מילימטר מהקו.

    "העיר" אמנם מת, אבל רוחו חיה. טוב שיש מי שעומד על המשמר, חבר!

  • גדי  On 13 באפריל 2005 at 18:41

    האשמת השמאל שלא אכפת לו ממוות "קרבנות השלום" (שזה לכאורה הביטוי הציני שלו עצמו) היא הבסיס עליו בונה הלפגוט את הטיעון, שבסופו הוא מגיע למסקנה שאכפת לנו יותר מהחרדונית המצוייצת מאשר ממתנחלי גוש קטיף. ולמרות שהמסקנה נכונה, הדרך, אבוי.

  • אסף ברטוב  On 14 באפריל 2005 at 1:22

    במקרה יצא לי לשרת בצבא עם הלפגוט הנ"ל. בזמנו, לפחות, הוא היה גם ליצן וגם חנטריש. אהב להסתחבק עם פוליטיקאים, ועשה מאמצים לקבל ברכה מוקלטת בוידאו מאת בנימין נתניהו לרגל סיום הקורס שלנו (הוא לא הצליח).

  • יודעת דבר או שניים  On 14 באפריל 2005 at 3:36

    half-brain

  • בבון  On 14 באפריל 2005 at 12:49

    הלפגוט כותב "המסר היה חד-משמעי: למרות המחיר צריך לכבוש את הזעם". זה לא היה המסר?

    אבל זה לא הויכוח בכלל. תתווכח עד מחר מצדי, למרות שהחרציצית המסופלסת מעניינת אותך כמו שסגירת "העיר" מזיזה לי. הענין שמשום מה החלטת לתקוף אותו אישית, כצפוי הנקניקיות ראו שמרביצים לילד אחר בחצר ובאו להצטרף ("יודעת דבר או שניים", עם שם כזה מצפים לחשיפה יותר אינטימית מאשר גודל המוח, חמודה). אתה מבסוט עכשיו? עדר זה עדר, גם אם היום אתה מכוון אותו.

    (למגיב המגניב שבדרך: אני לא יניב הלפגוט, ולא מכיר אותו. אני יגאל כהן, מרחובות)

  • גדי  On 14 באפריל 2005 at 15:43

    אין כמעט יום שבו לא נתקלים בתקשורת במשהו מעצבן. כשיש מצב, אוראנוס מתיישר עם מזל טלה, החומוס מלמטה מחליף את השמן ואין לי עבודה לוחצת – גם יוצא מזה פוסט.
    וכמובן, החרציץ הנאורוטי לא מרתק אותי – הדרך בה שקר הופך לאמת מוסכמת (אני משוכנע שהלפגוט, כחצי מדינה לפחות, משוכנע שזה נכון) מרתקת אותי יותר.

  • בבון  On 14 באפריל 2005 at 18:29

    עכשיו אני באמת לא מבין מה אתה אומר – אם אני לא טועה, המסר מצד ההנהגה באותו זמן אכן היה שהפיגועים באים מצד פלגים קיצוניים שרוצים לחבל בתהליך השלום, ואי לכך צריך פשוט להבליג ולעבור את התקופה הזו, עד שעראפת יחסל אותם או שגם הם ישתכנעו שהשלום עדיף להם. לא?

  • קולגה  On 17 באפריל 2005 at 18:18

    גדי, אם מישהו מתנגד לך זה לא סיבה לקרוא לו בבון. :)

  • ציוני. נקודה.  On 27 במאי 2007 at 23:34

    הבעייה שהימין – שאתה כל כך אוהב לשמיץ – לא עשהת יארוך מספיק כנראה של הכרוניקה השמאלנית של אוסלו.

    לפי גישתך, אני מניח שהביטוי של רבין על כך שמעזה לא יירו על אשקלון טקיושות זו גם המצאה של הימין.

    או הספין הנוסף של הימין – שפרס הציע שמטרתה הבאה של ישראל לאחר אוסלו היא כניסה לליגה הערבית. עוד ספין . נכון?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: