Monthly Archives: יוני 2005

blog day 2005

ומהלוגו בבלוג של ניר אופיר אפשר להבין מתי בדיוק זה יקרה.

מודעות פרסומת

המפתחות של הצוללת

דווקא מוצאים חן בעיני.

קונסיליירי

מחר יעלה לרשת הדבר הכי טוב שקרה לסצינת הבלוגים הישראלית (כן, גם ובמיוחד לישרא-בלוג, שבטח יזדרזו עכשיו עם פיתוחים נוספים) הרבה מאוד זמן: הבטא של מערכת הבלוגים החדשה של תפוז יושק לציבור. אני מניח שמי שזה מעניין אותו עוד יקרא על זה, ויתנסה בזה, ויגבש את דעתו לכאן ולכאן. יש לי תחושב שכמה רכיבים במערכת יגרמו למיני סערות זוטא בבלוגיה – דבר חיובי לכל הדעות (טוב, נו, לא לכולן). הייתי מעורב בפיתוח בתפקיד – הו, אלוהים, לו יכולתי להתפרנס רק מזה – של יועץ.

זה היה די תענוג. כל הדברים הכיפיים שיש בבניה של פרויקט באינטרנט – רעיונות, בדיקות, עיצובים, ישיבות, מחשבה, בלי הדברים המבעסים – לעבוד ברמה פרטנית-דקדקנית מול התכנתים, הגרפיקאים, אנשי התוכן ויתר השותפים הצעירים לפרויקט מאנשי תפוז. כבר שכחתי כמה כיף זה לבנות משהו ברשת. וחוץ מזה עוד משלמים לפי שעות ("חברים, לפני שנתחיל את הבריינסטורמינג אני חייב לומר לכם שהכי חשוב שאף אחד לא יתבייש בשום רעיון שיש לו. כל מי שיש לו משהו להגיד, שידבר. נקשיב לכולם").

אז תודה לגיא אליאב (המנכ"ל היחיד של חברת אינטרנט בישראל שיש לו בלוג, ואני מאמין שבקרוב גם נשכנע אותו שזה בסדר לא לשנות עמוד בית), לניר אופיר העורך הראשי (כיף לפגוש אוטופיסטים בתפקידי ניהול בביזנס הזה. חשבתי שהחליפות השתלטו לגמרי), לאייל גאון הוויזקיד שתכנת את הפרויקט (יש באג ריפורט במייל שלך), לנטע זילברג מנהלת הקהילות (בסדר, אז לא קוראים לך נגה. מצטער), לאורי צ'צ'יק שיטפל בתוכן (אני רוצה שקל על כל דאחקה שהורדת עלי בסיכומי פגישה), לשרית פרקול שתתרום מנסיונה בכיסוי הסצינה, למעצבים שגיב שרוני ומירב מרדכי, ולכל האנשים האחרים בתפוז עימם עבדתי על הפרויקט. תודה גם לדבירסקי, קולגה והשכן פה ברחוב, שבישיבות ליליות הקשיב והעיר ואיזן לגבי כל שלב, ואפילו לא שם לב שמזגתי לו מהוויסקי הזול. כמובן, גם לבלוגרים הוותיקים מכל המערכות האחרות בישראל, שהתנסו במערכת והעירו הערות נבונות. צריך שתמיד יהיה to do list, לא?

ולחדשות בהרחבה מקוצרת: עושה רושם שמתחילה תקופה מעט תזזיתית ברשת הישראלית. ממש בקרוב צריכים לעלות עוד שני פרויקטים שאפתניים שעל פניהם נשמעים מרתקים: Shox, "האתר לצעירים" של NRG (מתי יהיה שם אתר לאנשים מבוגרים, אני תוהה) ו-Dex, שממש אין לי שום מושג עליו, אבל אם אני אזרוק פה את השם אולי תחשבו שאני מקושר (או שמישהו פשוט יפרט עליו בתגובות :).

זהו לבינתיים. היה מוי כיף.

הנודניקים מערוץ היהדות מגלים מודעות

במסגרת המדור "חמש קלוץ קשקעס לתקשורת" בערוץ נרג' יהדות, העוסק ברובו ברווקות דתיות שרוצות מגע אנושי חם ובפעילי ימין זכי מבט הנאמנים לארץ ישראל בניגוד לתקשורת, טפו, התפרסמה היום התהיה הבאה:

אבל למחלקת החדשות של גלי צה"ל יש ככל הנראה מאגר נתונים סודי, אחרת איך ניתן להסביר את הידיעה שסיפקו בנוגע לפרשה, ולפיה ב"בניינים שקירותיהם רוססו מתגורררים פעילי ימין"? האם כל חובש כיפה הינו פעיל ימין?

לא יודע מה אתכם, אבל מערוץ שקורא לעצמו "יהדות" ומציג כמעט אך ורק את פני הימין כמייצגי היהדות, היה אפשר לצפות לקצת מודעות עצמית. מצד שני, עזבו. לפי איך שהם עובדים, זה הולך להיות הערוץ שהכי כיף יהיה לקרוא בו חדשות כשההתנתקות תתחיל להתבצע.

ובשולי הדברים – היום גם התפרסם בנענע טור שלי בנושא הפרסום באינטרנט, אפרופו כניסה אפשרית של גוגל לארץ הקודש.

 

בטוסיק, בוב

"איפה המקום הכי מוזר שבו עשיתם whoopee", שאל מנחה תוכנית הבידור את שאלתו הכמעט קבועה, שתמיד הביאה תשובות מצחיקות. בני הזוג הנשואים היו עונים, כל אחד בנפרד, על סדרה של שאלות אישיות. אם ענו את אותן תשובות – זכו בפרס. הגבר אמר שהם עשו את זה על השולחן במטבח. האשה הנבוכה אזרה אומץ, ובסוף מלמלה: "ובכן, נדמה לי שהתשובה המתאימה תהיה בטוסיק, בוב". 

האגדה האורבנית הזו, ששמונים תחנות רדיו אוסטרליות ודידי הררי ניסו לשחזר, מבוססת על אירוע אמיתי. הווידיאו שלו, כמו עוד סיפורים על מקומות מוזרים בהם בני אנוש עשו איזה whoopee בשביל החבר'ה, נמצא באינטרנט. בשביל החבר'ה, כי בואו נודה: כל החיפנים שאני מכיר מספרים שהם עשו את זה על פסל הכיסא הענק שלפני הכניסה לעיר לא כי הם עשו את זה, אלא כדי לצאת שובביים ונועזים. אתם יודעים, שונים מכל יתר החיפנים האחרים. בכלל, יותר מאשר תנוחות מפתיעות (תפנו את הראש ימינה באיזו זווית שלא תהיו ותקראו לזה "תנוחת רומח הדרקון"), המיקומים הפיקנטיים בהם נעשה את שנעשה הם שיקנו לנו תהילת עולם, לפחות במקום שבו המין הוא לא רק כיף אלא גם סמל מעמד קדמוני – בשיחה עם החבר'ה. באיזה שהוא מקום, כנראה, כולנו הנחנו לברבש לצלם אותנו עושים את זה לדליה שימקו על הקיר עליו מוקרנת התמונה של החבר שלנו מהצנחנים. 

אני קצת חושש להוסיף לדיון את שני המיקומים הרשמיים שלי בנושא הזה, שולחן פינג-פונג מתקפל במועדון במקלט של קיבוץ ותא שירותים במטוס MD-11 (הם הכי גדולים, אגב) מעל מרכז ארה"ב. אלא ששולחן הפינג-פונג התפרק בטרם עת, ובמטוס, עם כל ההרגשה הנהדרת / נועזת שאנחנו כבר לא בקנזס, בייבי, הייתי לבד. 

הייתי צעיר, הייתי צריך את הכסף ונראה אתכם טסים ב-Hootes Air ויושבים בשקט כל הטיסה.

בעצם, יש לי משהו מתאים. אני קצת חושש לספר את זה בעיתון, אבל אם מישהו מכם, ישראלים חביבים וחרמנים שלי, ירצה לנסות, הוא מוזמן. רבים יחשבו שזה קצת ביזאר, אבל אחרים, הרואים בעצמם נשמות חופשיות ושוחרות אלטרנטיבה, יסתדרו. שימו לב טוב: עושים את זה בחדר השינה. האשה שוכבת על הגב. הגבר שוכב עליה. ואתם יודעים מה, אם אנחנו כבר בעניין של התנסויות חדשות, לכו על ההארד קור – עם חיבוק.

פורסם במוסף שבועות של ידיעות אחרונות, לצד טורים אחרים בנושא החשוב הזה

 

נודניק

נועם פרוימוביץ', מנכ"ל חברת אבטחה, מציע במאמר פרובוקטיבי-לעניים בגלובס "תסגרו את האינטרנט" וליצור רשת שבה כולם מזוהים, התכנים איכותיים והאמינות מעל לכל, והאינטרנט של היום תידחק לשוליים המזוהמים. וואלה. אפשר להציע לחברה גדולה למערכות הפעלה ליזום רשת כזו, ואפילו לספק את מערכות ההפעלה שלה עם אייקון שמקשר את הצרכן המזוהה, הבטוח והמאושר ישירות לרשת (*). באמת, מי צריך אינטרנט.

(*) למי שלא זוכר: חלונות 95' שווקה בהתחלה עם רשת MSN הפנימית של מיקרוסופט. זה לקח לביל חצי שנה לפני עשור להבין שטעה. אבל עכשיו יש מאמר בגלובס של מנכל חברת אבטחה