Monthly Archives: אוגוסט 2005

הדימוי החיובי שדבק בכתומים

עוד אכתוב כאן על "NRG יהדות" החביב עלי עד מאוד, אבל בינתיים, להלן הכותרת וכותרת המשנה למאמר נורא "ציני" ו"אירוני" המופנה לתקשורת הישראלית, מאת ד"ר אשר כהן.

רצח (אופי) מכתום לשחור

הברנז'ה נערכת למשימה הלאומית הקריטית של היום שאחרי – תיקון הדימוי החיובי שדבק בכתומים במהלך ביצוע תכנית ההתנתקות. ד"ר אשר כהן מתווה את דרך המלך להשגת המטרה

איך לומר את זה בעדינות, למה נדמה לד"ר כהן שדבק בכתומים דימוי חיובי?

הגינות, אמת, שקיפות, מערכת מוסרית

אורי שנער הולך ללכת מכות בבית המשפט עם שידורי קשת. להלן קטע ממכתבו לדירקטוריון, שהודלף כמובן לתקשורת, ונועד לתקוע מעט את החברה במועצת הרשות השניה: "עדיין נבצר מבינתי להבין מה גרם לבעלי המניות בקשת להתנכר ולהפנות עורף לכל הערכים שבנו את מהותה של קשת בעשור האחרון – הגינות, אמת, שקיפות, מערכת מוסרית והתנהגות על-פי קוד ערכים שכולנו היינו שותפים לו".

מה שמוזר זה למה הוא כל כך מתפלא, נדהם, משתומם ואינו מאמין למראה עיניו (ואם זה היה פרומו של קשת כאן היו צריך להישמע השיא, בקולו של גיל קומר, "של ישראל"). אחרי הכל, כשאחרי שנתיים מוצלחות העיף אותו דירקטוריון ואותו יו"א דירקטוריון את אלכס גלעדי, איש הטלוויזיה הטוב בישראל, כדי לפנות מקום לשנער, הוא היה הרבה יותר, אפעס, סולידי.  

זה כבר מצדיק פתיחת מדור חדש בבלוג

כל הפוסטים הרשימותולוגיים האחרונים (מזה על איתן כספי, דרך אורי פז, איזה טוקבק אצל אלי אשד והפניה למשהו שקשור לאורי ברוכין) מצדיקים מצדיק פתיחת מדור חדש בבלוג . אם למישהו יש רעיון לשם, שיוסיף. 

 

– = ללא כל עוררין = –

שכני לרשימות, יהודה בלו, פרסם היום מחדש פוסט שלו על מריבה בין קנדה לדנמרק על אי קטן ליד גרינלנד. להלן הסיבה למעשה, במילותיו שלו:

 

מלחמות ארקטיקה בעקבות ההתחממות הגלובלית (פורסם בשבוע שעבר)

משום שעיתון "הארץ" פרסם היום (24.8.05) כתבה מאת סוכנויות הידיעות, אשר שלושה משפטים שאולים ממאמר זה בוודאות וללא כל עוררין, לא נותר לי אלא לפרסם מחדש את הסיפור המעניין. את הכתבה של הארץ תוכלו למצוא באתר האינטרנט של העיתון > המהדורה המודפסת > חדשות החוץ. אין בליבי דבר נגד "הארץ" חלילה, ואני שמח לדעת שהנחותיי ודעותיי משמשות לו מקור. בעמל לא מבוטל, הצלחתי להפוך את "רשימות מן התיבה הלבנה" לבית בו אפשר למצוא מידע אמין, מהימן ומעניין. משום שאני סבור באופן בלתי אובייקטיבי כי הדברים אשר כתבתי קולחים יותר מאשר הכתבה המשמימה ב"הארץ", החלטתי לפרסם היום שוב את המאמר הזה. 

כמה שאלות עולות מאליהן למקרא הדברים הבאים של הנחתום.

1. זו הכתבה בהארץ. תוכלו למצוא אותה בלינק > הזה > כאן.

2. האם אתה מפסיק להיות "משמים" והופך ל"בית בו אפשר למצוא מידע אמין, מהימן ומעניין" רק בגלל שאת התרגום הפיראטי שלך מסוכנויות הידיעות סיימת במלים "לעולם לא יגמרו לו לאדם התירוצים לפתוח במלחמה"? 

3. האם ימוצה הדין עם רויטרס, למשל, שפרסמה היום את הסיפור באופן שמעורר חשד שאחד מעובדיה גלש בבלוג של בלו?

4. ומה יהיה עם CBC, שלקחה מ"רשימות מן התיבה הלבנה" את התמונה?

5. מדוע תקנות משרד הבריאות, האוסרות על השימוש במילה "אשר" ביחס של 1/33, לא נאכפו?

 

וואלה. עוד מעט נהיה פה ישראבלוג.

 

 

לאכול את הכובע של עידו קינן

מתוך NRG:

למכירה ב-eBay: ברווז עיתונאי

אף אחד לא הציע למכור שטח פרסום על בניין בהתנחלות שא-נור. למה התקשורת אמרה לכם שזה קרה? כי eBay אמר לה

נדמה לי שאורי פז סגר את הפוסט ההוא לתגובות

נראה שה"שיחה אקטואלית עם הכתב אבי יששכרוף על הינתקות וסרבנות" שפורסם בבלוג של אורי פז כלל בתחילה אפשרות לתגובות, ואז נסגר. בין אם זה היה כך ובין אם לאו, כמה מהדברים שאמר בהחלט ראויים לדיון. אתם מוזמנים.

ציטוט (אין לי מושג איך עושים אותו בגודל נורמלי. ירדן?):

 שני מנהיגי החמאס הללו אף סיפרו שקיימים היו חוגים בחמאס שהתנגדו לפיגועים. אולם תנועת הסרבנות הישראלית הוכיחה את התועלת בפיגועים אלו, והמתונים נאלמו דום. כלומר, לא רק שאין בפעולותיהם של סרבני השמאל כדי לקדם את השלום, אלא שהן מגבירות את המוטיבציה של הפלשתינאים לתקוף את ישראל. במילים אחרות, פעילי השמאל יכולים להתברך בלבבם על התמיכה הנלהבת שהעניקו למבקשים להשמיד את המדינה היהודית ואת היישוב היהודי בארץ. מי יודע על כמה קברים עליהם לעלות כדי לבקש את סליחת ההרוגים על שאינם בין החיים. כי בצורה עקיפה יש על ידיהם דם יהודי רב, על שהמיסו את ליבנו במלחמה האכזרית הזאת הכפויה עלינו, ועל כי גם מעודדים את האויב להמשיך במסע ההרג נגדנו. הספר הזה מאשר בעליל את מה שחשנו היטב כבר מזמן. פעילי הסירוב של השמאל הישראלי הם מעודדי הטרור הפלשתיני נגד העם היושב בציון.

איך אתה מסביר את תופעת עידוד החמאס בידי מחנה השמאל הקיצוני בישראל?

"אני חושב שזאת אכן ראיית החמאס, אבל אי-אפשר לחיות רק על-פי מה שהחמאס אומר. אם היינו חיים על-פי השקפת העולם שלהם, חלילה, היינו הופכים להיות כמוהם. אני חושב שיש בחברה הפלסטינית – בעיקר לאחר הנסיגה שלנו מלבנון במאי 2000 ובעיקר לאחר שהמשא ומתן מבחינתם לא הצליח איתנו – יש שם תפיסה שאומרת שהישראלים מבינים רק כוח. ואחת ההוכחות של המיינסטרים של החמאס לכך שהישראלים נשברים היתה מתופעת גילויי הסרבנות בקרבנו; שהנה, יש סרבנים שלא רוצים לשרת בשטחים ויש את אלה שקוראים לסגת מההתנחלויות בעזה וממה לא. מבחינת החמאס, זו היתה תחילת ההוכחה לניצחון שלהם. תוכנית ההינתקות, למשל, זו ההוכחה שהחמאס ניצחו".

הערות נוספות:

1. לרוב מדיניות התגובות פה ליברלית. אבל אחרי שאיזה חסמב"ה קרא ליהודה בלו נאצי ואחרים גם הוסיפו, אני נאלץ להזכיר: אין כאן אפשרות נוחה לעריכת הודעה, לכן אם תכתבו הודעה בהודעה בדם לבכם ותסיימו בקללה עסיסית מדי – זה יימחק.

2. מי מתנדב לספר לערוץ עשר שנחמה בת-יפונה לא הצחיקה אף פעם?

3. ראיתי היום את אראל סג"ל במשעל חם, בזמן המתנה למשחק מכור (אתם יודעים כמה תרופות לאגזמות, טחורים ושאר מרעין בישין למיניהם מפורסמות בתוכנית?). יש לי תחושה שהוא התאמן על מבטי הזלזול, ההתעלמות והביטול אל אמנון אברמוביץ' בבית, כמו גם על הבעת השנאה כשדיבר על התקשורת והשמאל. לי זה קצת עצוב. התהליך הנפשי המעניין והמרתק שהתחיל להתבטא בכתיבה שלו בשנה ומשהו האחרונות הגיע, לפחות כמו שזה נראה בתוכנית היום, למקומות שאני כבר לא יכול להבין או להזדהות איתם.

4. יש פוסט בתכנון, שאין לי מושג מתי ואם אצליח למצוא את הזמן לכתוב, אבל הוא בוא יבוא, וזו הבטחה. על תל אביב, הבירה ההיסטורית של מדינת ישראל. עיר שאני מאוד אוהב.

 

אורי ברוכין vs ניר אופיר

בגליון האחרון של "הקולקטיב" ("'הקולקטיב' תמיד היה כותרת אירונית. תמיד". אורי ברוכין, שם שם) נכתבו על פרויקט "יום הבלוגים" של ניר אופיר מתפוז הדברים הבאים:

"6. האם כבר החלטתם על מי להמליץ ביום הבלוגים שמובילים תפוז ? האם בלוגרים שממליצים על בלוגים בפני בלוגרים מקדמים את פתיחת התחום בפני הקהל הרחב והתפשטות "מימ" הבלוגים, או מחזקים את הצד המקבע את הבלוגים והבלוגוספירה כרלוונטיים בעצם ולעצמם? למה התיאור של ניר אופיר בוויקי נקרא כמו פסקת פתיחה של cover letter? ולמה רב ה-A-list העולמי מתעלם מהיוזמה הנחמדה הזאת באופן כה מופתי? "

אז ראשית, לא לשכוח, ב-31 לחודש יהיה יום הבלוגים הראשון. ושנית, כנסו לבלוג של ניר, וקראו את פוסט התגובה שלו לקולקטיב, ואז את תגובת אורי אליו – ואז את התגובה של ניר אליו – וזה רק בינתיים. תבלו.

 

מישהו הספיק כבר לקרוא את "קוד כחול"?

איך זה?

פשוט, כל מאמצי השיווק הללו של ח"כ פינקלשטיין מהמפד"ל, באמת עבודת יח"צ טובה.

 

פה קבור הנודניק

באמת, כבר מזמן לא היתה מריבת רשת הגונה עם איתן כספי. איש חביב פנים אל פנים, שבבלוג שלו יש לא מעט לינקים מצויינים בנושאי בלוגים ותקשורת, ומנגד לא מעט פוסטים המעוררים חשדות לגבי חוש ההומור שלו. יש בעיה לריב איתו: פעם כתבתי באירוניה על "ילד מלחמת הכוכבים", וכספי יצא נגדי בטענה שאני שונא ילדים שמנים. כלומר: איך אפשר ליהנות מריב עם מישהו שהמילה אירוניה לא מובנת לו?  למה לתת לו תשומת לב ולעורר דיון על הפוסט הזה שלו?

איני חבר באגודות כמו תנו לחיות לחיות, למרות שאני מסמפט את פועלן. רוב חיי היו לי כלבים, למעט פעם אחת (ופעם אחת חתולה) כולם היו כלבי רחוב. האחרון נלקח בגיל שנתיים מהרחוב (בעצם מפאב, סיפור ארוך, פעם אחרת) והיה אצלי 15 שנה עד שנפטר בשיבה טובה לפני שלוש שנים. עוד מעט בטח יהיה עוד אחד. אבל לא דעתו של כספי הנוגדת לשלי היא שעיצבנה והצדיקה פוסט. זו הדרך השמנונית, המרוצה-מעצמה-על-פארש, שבה הוא פורש אותה. הבה נעבור על חלקים נבחרים מהפוסט, עם הערות והארות.

"קבלו את להקת מעופפי עמותת "תנו לחיות לחיות". גם הם תופסים טרמפ יחצ"ני על המהלך של השנה. מעלים קמפיין, לא פחות. גם מודעה בעיתון, גם סרטון וידיאו. והם רוצים שתדרשו מאריק לדאוג לפנות גם את כל בעלי החיים, לשחרר אותם מהרצועה".

אלוהים אדירים. את כל זה הם עושים? והעולם שותק? הם מעזים להעלות קמפיין! קמפיין!?!?! כשיש ילדים רעבים והמדינה על סף עימות פנימי? איך הם מעזים! גם וגם וגם. כל היום יש להם דרישות, למעופפים האלה, חובבי החיות.

"בואו ונראה אילו הנחות יכולות לעמוד מאחורי קמפיין זה:
א. המתנחלים הרשעים, שרק ארץ ישראל השלמה בראש שלהם, מרוב צער ישכחו את בעלי החיים, או לחילופין – ישאירו אותם בכוונה, בכדי להדגים את אכזריות הניתוק בין אדם לחבריו הטובים ביותר.
ב. אין מצב שבעלי החיים יזכו ליחס טוב מהפלשתינאים ברצועת עזה.
ג. אין מצב שבעלי החיים יוכלו לדאוג לעצמם, כמו לא מעט בעלי חיים בטבע".

שוקי גלילי על גישת היהדות לנושא:

היהדות מחייבת אדם לדאוג קודם לבעלי החיים שלו, ורק אחר-כך לעצמו. למשל, להאכיל קודם כל את הבהמות, אחר-כך את כל בני המשפחה, ורק בסוף לאכול בעצמו. בעיני היהדות, יחס של חמלה לבעלי חיים הוא לא תחליף ליחס אנושי לבני אדם. הוא תוספת, שמשקפת דרגה גבוהה יותר של מוסר אנושי.

זה לא מקרי שהרבה מעשים של התגלות אלוהית בתנ"ך מגיעים אחרי שהנביא או המנהיג לעתיד מגלה חמלה כלפי בעל חיים. משה עם הסנה, שאול שמחפש את האתונות, דוד שמשליך את חייו מנגד כדי להציל גדי. וכמובן שלא במקרה עם ישראל מכונה בהקשרים שונים "צאן", "צאני ישראל". כדי להנהיג בני אדם רצוי לעשות קודם סטאז' על חיות.

והנה סיפור רלוונטי מהגמרא: "ייסוריו של רבי (רבי יהודה הנשיא) על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. על ידי מעשה באו שפעם אחת הוליכו עגל לשחיטה. ברח העגל והכניס ראשו תחת כנפי בגדו של רבי וגעה בבכיה, כמי שאומר: הצילני! אמר לו רבי: לך, לכך נוצרת! אמרו (מן השמים): הואיל ואינו מרחם, יבואו עליו ייסורים, ועל ידי מעשה הלכו (חלפו יסוריו). שפעם אחת היתה שפחתו של רבי מכבדת (מנקה) את הבית, היו בני חולדה קטנים מוטלים שם וכיבדתם (טאטאה אותם) החוצה. אמר לה רבי: הניחום (עזבי אותם). "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמ"ה, ט). אמרו (מן השמים): הואיל ומרחם נרחם עליו ונתרפא (ע"פ מסכת בבא מציעא פה, א).

(מקור לקופי&פייסט)

(ועוד אחד בנושא יהדות וצער בעלי חיים, יותר מסודר)

א. גם המתנחלים הם בני אדם. בני אדם יכולים – בצוק העתים, או מכל מיני סיבות אחרות – לנטוש את בעלי החיים שלהם. גם אנשי הי-טק שלא רואים כלום מחוץ לתחת של עצמם, וגם מתנחלים. גם עיתונאים. גם שינקינאים. בני אדם. ההנחה של כספי שמישהו חוץ ממנו העז להניח שהם יעשו זאת בכוונה כדי להדגים אכזריות מדגימה בעיקר את הדרך בה הראש שלו עובד – לא יותר. תשמע, כספי, יש חריקות במנוע.

ב. אין מצב שבעלי חיים מבוייתים ללא בית יזכו ליחס טוב כמעט בכל מקום בעולם. כולל לונדון, בירת אומת חובבי בעלי החיים בעולם. עצוב, נכון ומדוייק.

ג. בעל חיים מבוית לא יכול לדאוג לעצמו בשום טבע, אורבני או חקלאי או פראי או רצועת עזה. גם כספי לא יוכל לדאוג לעצמו אם יינטש בסביבה זרה ועוינת.

אז כן, בהחלט. שתי הנקודות האחרונות (שכספי מציג בזלזול המביע את דעתו שהן אינן רציניות) מדוייקות להפליא, והראשונה היא לא יותר מדמגוגיה לא ממש יוקרתית. פינוי ימית, אגב, גרר מאות כלבים וחתולים שאיבדו את ביתם – ואת חייהם. בזמן המולה, בעלי החיים בורחים לאיזו פינה. כשהם חוזרים, אין להם לאן לחזור. עובדה.

"מילא שכל השנה אנשי העמותה משקיעים משאבים רבים בבעלי החיים, בעוד שלא מעט בני אדם נזקקים היו שמחים לקבל את עזרתם. אבל זה? מה זה צריך להיות?"

אני חושב שזה אחד המשפטים היותר אטומים שיצא לי לקרוא. כולו צדקנות ושביעות רצון עצמית. אם נמשיך את הכיוון, ברור שמה שאנשים צריכים לעשות זה לא לעשות כלום, בשום נושא. הרי תמיד יהיו דברים יותר חשובים. כמו בני אדם נזקקים (שמי שממש מתעניין, יכול לקרוא את דעתו של כספי עליהם בתגובות כאן). לא שכספי דאג לאנשים נזקקים, הוא רק מבקש ממי שדואג, במקרה, לבעלי חיים, שידאג לנזקקים, במקום זה. דמגוגיה דוחה.

"כל המדינה על הרגליים, עשרות אלפי אנשים עומדים לעזוב את בתיהם, אזרחים מגויסים לצבא, תקציבים מוגדלים, שיבושים בסדרי החיים, וזה מה שדחוף להם? כרגע?"

ראשית, פחות מעשרת אלפים איש יעזבו את בתיהם. אבל איתן, אין רגע אחר. עכשיו בעלי החיים יתחילו להינטש, וגורל רובם יהיה מוות. לא נעים. אז נכון, העניים (אותם כבר שלחת לעבוד אפילו כשלא היתה להם עבודה) חשובים יותר, אבל זה לא מאיין את החשיבות של נושאים אחרים. בטח לא מצדיק את ההתלהמות שלך.

"ואני לא מונה את הרצח המתועב של אתמול, כי הוא בוצע בסמיכות להעלאת הקמפיין, אתמול בערב, ולבטח לא ניתן היה לבטל את המודעות בעיתונים. אבל לפחות את הפרסום באתר שלהם שיורידו, שנדע שיש להם גם לב לאנשים, ולא רק לבעלי חיים".

לא יודע. חברה נמדדת ביחס שלה לחסרי הישע, ובעלי החיים הם יצורים חסרי ישע בחברה. מה שמרהיב הוא כמובן הדרך שבה אנשים מלאי שנאה להומואים (הנה לינק לדיון שבו כספי האשים את טל איתן שבגלל הוא ושכמותו יש איידס בעולם) ולעניים שלא עובדים – כי אין עבודה ("אמהות חד קצבתיות" הגדיר כספי בזלזול את אחד המעמדות הדפוקים שיש היום בחברה הישראלית, הדי לא משהו) – טוענים שאם אתה בעד בעלי חיים ורוצה בהצלתם – אתה נגד אנשים. הגיוני וברור, לא?

איך אמר כספי? "אם חשבנו שכבר ראינו הכל בנוגע להתנתקות, הרי שתמיד יש עוד לאן לרדת" (שם, שם).

יהודי לא מגרש יהודי אלא אם

יהודי לא מגרש יהודי, אלא אם הוא דתי שמגרש חילוני:

Ynet – הדתיים ניצחו: לחילונים הוצע לעבור לאשקלון