השנה טובה הכי טובה שקיבלתי

היום פורסם ב-Ynet טור שלי על התוגה שבשנות-הטובות המציפות את תא הדואר שלנו (שמתם לב שאיך שהם מזמינים ממני טקסטים – השתתפתי גם בפרויקט רוה"ש של ערוץ המחשבים – אני מפסיק לכתוב "וויינט" וכותב את שם האתר באנגלית?). אני כותב על התוגה הזו לא מהיום (באמצע העמוד), ואני צופה לה עתיד מיחזור נאה שפרנסה בצידו, כמו הכתבות העונתיות סביב אותו סקר אומלל אחד על חיבת הישראלים לקרמבו, שחוזרות בכל שנה.

בין האפיונים בטור היה גם את זה השנות-טובות-המשרדיות, אלה ששולחים שנה טובה ב-Word או PowerPoint ומחזירים את המשמעות הישנה למילה רשיון ב"רשיון תוכנה". קיבלתי שנה-טובה כזו, בוורד, ועם רשימת הנמענים גלויה כולה, מאוד לא גיקי. אבל היא ריגשה אותי (גם כי אני בנו של השולח), והחלטתי לחלוק אותה עמכם, בלי עריכה ובלי השמטות.

שנה טובה. אל תמותו.

 

חברי היקרים!

בספרו של הסופר האמריקאי דאשיל האמט "הנץ ממלטה" מובא משל על אדם בשם "פליטקראפט" האיש שפנה עורף לחייו. משל זה העסיק רבות את הספרות האמריקאית, הוא עוסק בהבנת החיים וגם בעת ובעונה אחת במגבלות היכולת להבינם.

פליטקראפט הוא בחור רגיל, בעל, אב, איש עסקים מצליח, אדם שאין לו דבר בעולם להתלונן עליו. יום אחד יוצא פליטקראפט לאכול צהריים, בדרכו צונחת לפתע קורת ברזל מבניין וכמעט נוחתת על ראשו, עוד סנטימטר או שניים ופליטקראפט היה נמחץ אך הקורה מחטיאה אותו, הוא יוצא ללא פגע.

אף על פי כן, פליטקראפט אינו מסוגל לסלק את התקרית מראשו, הנס שקרה לו מטלטל אותו, בלשונו של האמט "הוא הרגיש כאילו הסיר מישהו את המכסה מעל חייו ואיפשר לו לראות את המנגנון"

פליטקראפט מבין כי העולם איננו אותו מקום שפוי ומסודר כפי שחשב, העולם כולו נתון ביד המקרה, האקראיות עוקבת אחרינו כצל בכל יום מימי חיינו, החיים הללו עשויים להילקח מאיתנו בכל רגע ללא כל סיבה.

בתום ארוחת הצהריים, פליטקראפט מתמלא דחף להרוס את חייו, כך סתם ללא סיבה, זו דרכו להלחם באקראיות העלולה לשים להם קץ, הוא מחליט להילחם באש באמצעות אש, הוא יפנה עורף לחייו בטרם הם יפנו לו עורף.

פליטקראפט קם ונוסע לעיר אחרת ומתחיל את חייו מחדש, הוא לא טורח להיפרד ממשפחתו, גם לא למשוך כספים מחשבונו, אלא שבעיר האחרת, ראה זה פלא אחרי שהוא משוטט פה ושם במשך שנתיים פליטקראפט מוצא עצמו מתחתן עם אישה שהיא כמעט כפילה של אשתו הראשונה.

המשל מסתיים במילים אלו "פליטקראפט חוזר באופן טבעי בדיוק לאותה שגרה ממנה נחלץ בעיר הקודמת, הוא מסתגל לכך שקורות נופלות ואז. כשלא נופלת אף קורה נוספת הוא מסתגל לכך שאינן נופלות".

על רקע משל זה, מגיע סופר אמריקאי אחר, פול אוסטר בספרו "ליל האוב" למסקנה כי דווקא אותה אקראיות שבעולמנו, לא מותירה לנו מפלט, עלינו לשמוח בחיים שניתנו לנו ולאהוב אותם כל עוד אנו חיים בהם.

אכן, בכל פינה אורבות לנו סכנות, אך בה בעת עשויים להיקרות בדרכנו גם אושר ואהבה, רעות והבנה יופי ושמחה, עלינו לקטוף אותם ולא להתכחש להם, לעולם אל תפנו עורף לחייכם, הם שלכם ולא תמצאו טובים כמוהם.

בפרוס השנה החדשה גם אני מצטרף למסר זה של תקוה.

שנה טובה לכם ושרק אושר, בריאות ואהבה אשר אין כמוה תיקרה בדרככם.

אוהב את כולכם

ישראל

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרית  On 3 באוקטובר 2005 at 18:23

    אכן, שנהטובה מיוחדת במינה.
    שתהיה לך ולמולידך.

    (ונשתדל).

  • אביבה  On 3 באוקטובר 2005 at 19:16

    אתה אשקרה טוען שהיית נוכח במעמד ה- !111!!!!!!!!!111111111 הראשון?

  • גדי  On 3 באוקטובר 2005 at 22:45

    אלא שמייד דאגתי לעזור להפיץ את הרעיון המלבב. זה היה בימי אולטינט ה(הזיכרון כבר לא מה שהיה) עליזים.

  • אהרון חבר  On 4 באוקטובר 2005 at 0:40

    אפילו שזה נדוש: "איזה הוא עשיר? השמח בחלקו" שתהיה לכולם שנה טובה ושמחה ושנדע רק אהבה.

    אהרון חבר

  • רועי  On 7 באוקטובר 2005 at 14:38

    עדיף לכתוב ynet – באותיות קטנות. יותר נאמן למקור. בכל מקרה, ה-Ynet שלך עדיף על Y-net של אחרים..

    זה בערך כמו ההקפדה על TheMarker (ולא "דה-מרקר", "דה מרקר", "המרקר", Themarker או The Marker)

    אם היה לאתרים האלה שם עברי היה עוזר?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: