שלושה דברים שממש לא רציתם לדעת עלי

המלעונית מבוסטון העבירה לי את הפשטידה, בהתאם למסורת שהחלה אי שם במאה שעברה בישראבלוג, ולא נותר לי אלא לעשות מה שאומרים לי. להלן שלושה דברים שרובכם לא יודעים עלי (ובניגוד לאותה עשיריה מלפני כמה חודשים, הפעם זו אמת):

 

1. היתה לי כיפה על הראש במשך קצת יותר משנה, בסביבות גיל 13. נדמה לי שאפילו הלכתי לפעולה או שתיים בבני עקיבא, ושם למדתי לראשונה מה זה ספרדים ואשכנזים. לא זוכר למה היא הגיעה לשם, אבל בשלב כלשהו ההכרה בכך שאין השגחה פרטית, יחד עם ההבנה שלהיות דתי זה לא כזה מגניב (או, כמו שהיה נהוג לומר, "גזעי") סייעה לה לרדת לבלי שוב.

 

2. אני יודע לבשל. וטוב. ולא מדובר (רק) בבישול גברי מטרוסקסואלי עם הציוד הנלווה והמדוגם שאחריו המטבח נשאר מטונף משאריות עשבי תיבול שקטפתי במורדות שוק הכרמל (אם כי ליום הולדתי לא מזמן רכשתי סכין שף מאיימת שחותכת כל מה שאתה מניח אותה עליו). מדובר, במלוא הצניעות, בירושה ישירה מסבתא שלי – היכולת לקחת מצרכים שיש במטבח ולעשות מהם משהו טעים במיוחד. לפי הרגש, עם הניסיון, עם הנכונות להתנסות – וכמעט תמיד ללא מתכונים. חיבה מיוחדת לתבשילים ביתיים ומרקים עשירים. ברגעים אלו מזמזם לו על הכיריים סיר עמוס מרק שועית [*] סמיך ודשן, מחכה להתכנסות חברית מחר לצפיה מלאת אווירה בשבוע האחרון של "בטיפול". כטבח, הרווחתי את הזכות לשבת במעלה כיוון הרוח.

לפני כמעט עשרים שנה ביקר אותי רעי ב. (בקרוב ברשימות), אכל גירסה מוקדמת של המרק וחזר מלא שבחים לזוגתו הדעתנית ובוגרת החוג למגדר של אוניברסיטת קרקוב. היא החליטה להכין לו מרק "בלי כל השטויות המעושנות הללו שהחבר המעושן שלך מכניס פנימה". ואכן, היה זה מרק פוליטקלי קורקט לעילא, רווי בריאות ודל בשטויות. ביקרתי אצלו אחרי יומיים, וקיבלתי צלחת. אחרי שתי כפות דחיתי אותה מלפני, והתנצלתי מול עיניה הזועמות של זוגתו דאז. אני זוכר היטב את מבטו העגום של בועז, שנדון למען שלום בית ללגום מהנוזל הדלוח. נדמה לי ששנינו החכמנו מאז ולמדנו שיש דברים שלא עושים אפילו בשביל סקס.

 

3. הייתי מורה בבית-ספר תיכון. טוב, לימדתי קולנוע והבית-ספר היה ביה"ס הפתוח בראשון, ככה שזה לא שהייתי ממש מומלץ של המועצה הפדגוגית. מבין הדברים שעשיתי שם אני גאה במיוחד באחד התלמידים שלי, ט', שהיום הוא מצלמי הקולנוע והפרסומות המובילים בארץ. לרוב אני מתגאה שלימדתי אותו, אבל האמת היא, כמובן, שלא לימדתי אותו כלום. דבר אחד כן עשיתי – הוא היה חובב סטילס והתכוון להתעמק בזה, ואחרי שני תרגילים בסופר 8 לקחתי אותו הצידה ונשבעתי לפניו שהוא טוב מדי בצילום קולנוע וחייב לרדת מהשטויות האלו של הסטילס. הוא צילם לא מעט מהפרסומות המרהיבות שנעשו בארץ, ואת "ללכת על המים".

ואם אני כבר בשוונג השוויץ של מנטור דה לה שמעטה, עוד אחד שלא לימדתי אותו כלום ועדיין אני מקפיד להצהיר אחרת בכל הזדמנות הוא כתב מעריב, יוני שדמי, שעבד תחתי בנענע. אהם. טוקבק חדש הסב את תשומת לבי לקטע הסוגר בכתבה שלו שהתארחה בבלוג זה: "תנועת הקיבוצים, מפלגת העבודה, קיבוץ כפר-בלום, כל חבריי לכיתה, צריכים יותר אפריקה בהם, יותר חום ורגש. יום אחד יקום מנהיג צעיר, אולי מזרחי, אולי יוצא קיבוץ פריפריאלי או עיירת פיתוח, יעיר אותנו בשאגות קרב, וישיב עטרתנו ליושנה". הכתבה נכתבה לפני יותר מחצי שנה, אפרופו.

 

העוגיה מועברת בזה לדוד כפרי, הפראייר שהתנדב אצל איילת. אליך, לוחם.

 

[*] מרק שעועית שנקרא כך, אינו ראוי למאכל. לעומת זאת, אם תזדמנו אי פעם לכל מסעדה עממית שתהיה, ובתפריט יהיה כתוב "מרק שועית", ישר תזמינו צלחת עם קצת לחם ובצל על יד זה.

——

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שין  On 17 בנובמבר 2005 at 22:51

    איך יכול להיות שאני הייתי באותו מחזור עם ט' בפתוח בראשון ובכלל לא ידעתי שהיה לנו מורה לקולנוע???
    בכל מקרה, שמחה לשמוע שהוא מצליח בארץ.

  • ניב  On 17 בנובמבר 2005 at 22:54

    מהפה שלו לאלוהים. אבל מה הוא עושה במעריב?

  • ג'וני דו  On 17 בנובמבר 2005 at 22:58

    זה שחשפת שלידידך ב' קוראים בועז, זאת פליטת קולמוס או כוונת מכוון?

  • גדי  On 17 בנובמבר 2005 at 23:16

    ולגבי שין – היינו חסויים כנראה, מה אני אגיד לך.

  • אחיחי  On 17 בנובמבר 2005 at 23:25

    סעיף 1 הוא כנראה הדבר הכי מצחיק שדמיינתי השנה.

  • גילעד  On 17 בנובמבר 2005 at 23:53

    (*( לא ממש שועית.

  • עמי  On 17 בנובמבר 2005 at 23:56

    גדי, אתה לא חושב שהענין עם המרק שועית שווה הסבר? סתם יורדת לה "עין"? אולי תשים צילום? מצטער, יצאתי קצת משיווי המשקל. מת על המרק הזה.

  • איילת  On 18 בנובמבר 2005 at 4:32

    על זה שמיד מצאת קורבן ולא היית צריך למכור את עצמך בשביל מה שלא תוכל לעשן בשנה הקרובה לפחות.
    אמממ, במחשבה שניה גם אני לא הייתי צריכה. שוין.
    עוד חודש וחצי ויהיה לי את המרק שועית והאורז עם שועית והמקרוני עם שועית הכי טובים בעולם. אם תעלה ירושלימה בשישי, אולי תקבל גם.
    עמי, בנסתר ממך וגו'. ככה זה שועית.יצא ע' נכנס גז.

  • בועז  On 18 בנובמבר 2005 at 7:49

    המרק של א' היה בטעם של…

    זה היה כמו ללקק ג'ינס.

  • בן אורי  On 18 בנובמבר 2005 at 8:29

    אם ב"בני עקיבא" היה קצת יותר אקשן מהסוג החביב על רון ג'רמי, נניח, היית יכול להיות היום דובר המפד"ל.
    לא?

    (-:

  • יובל  On 18 בנובמבר 2005 at 9:10

    תגיד לי, ברסה מגיעה לברנבאו ואתה יושב עם חברים ורואה "בטיפול"?! בחיים לא תשכנע אותי שאתה לא מטרוסקסואל.

  • גדי  On 18 בנובמבר 2005 at 11:25

    תסתכל על התאריך של פרסום הפוסט:
    הוא פורסם בחמישי בערב. היום, שישי בערב, יש קבלת שבת עם שועית ו"בטיפול". מחר, שבת, יש בארסה וליגה אנגלית, וביום ראשון יש יציע ג' אם נשיג כרטיסים.
    עכשיו לך וצחצח לי את המגפיים, במטותא.

  • שוקי  On 18 בנובמבר 2005 at 13:46

    רבי, נדמה לי שטעית. נדמה לי שבאוניברסיטת קרקוב יש פקולטה למגדר – לא חוג למגדר.
    אולי התכוונת החוג למגדר משווה?

  • יובל דרור  On 18 בנובמבר 2005 at 15:18

    אני גם מחפש סכין כזו. איפה הזמנת?

  • גדי  On 18 בנובמבר 2005 at 16:35

    יש להם סכיני שף מעולות שמתחילות (ברגע שזו לא יציקה אלא פלדה מחושלת) מסביבות 400 שקלים.

  • יובל  On 18 בנובמבר 2005 at 17:37

    אני גבר. זה בסדר אם אני יוצא דביל…
    (יאללה בארסה!!)

  • רוני א  On 18 בנובמבר 2005 at 18:06

    לבשל יודע, אבל צריך להחזיק גם מטף כיבוי במטבח. מי ידע שכשמים מברשת עם סיבי ניילון+שמן על מחבת סטייקים לוהטת תפרוץ אש?
    וכן, הרעיון שלך עם כיפה, עשה לי את השבת.

  • מישהו  On 19 בנובמבר 2005 at 16:51

    יש יותר מדי כמוך (וכמוני), ואנחנו כבר לא מקוריים.
    כן, הגיע הזמן שנפסיק לחלק את העולם בין כאלה שיודעים לכתוב שעועית, לכאלה שיודעים להכין מרק שועית טוב, ולחשוב שרק אנחנו יחידי סגולה שחיים בתפר ונהנים משני העולמות.

  • ריקי  On 19 בנובמבר 2005 at 21:16

    אוקיינוס טסטוסטרון דלוח.

  • גדי  On 19 בנובמבר 2005 at 21:22

    אוקינוס? דאנקה שיין.

  • ריקי  On 19 בנובמבר 2005 at 21:26

    פשוט טבעתי כאן קצת בעודף ההורמון המסוקס.

  • גדי  On 19 בנובמבר 2005 at 22:14

    בפעם הבאה אשתדל להזהיר.

  • ג'וליה  On 17 בדצמבר 2005 at 0:50

    מנסיון חיים אני יכולה להעיד שאין כמו גבר שמסוגל להתקין ארוחה שלמה (או לפחות מנה אחת אבל משובחת באמת!) מ"מה שיש במטבח / מקרר באותו רגע נתון" – זה גבר אמיתי, זה גבר שיודע איזה ספר ישנה לך את החיים, זה גבר שיודע איזה דיסק עוד לא שמעת ובטוח תאהבי (וגם קולע בול) וזה גבר שיודע מה אישה אוהבת ואיך הוא יכול לתת לה את זה, והרבה. גדי, למעני ולמען הדורות הבאים, עשה את זה- חשוף את המתכון של המרק שועית, או שעועית, קדימה!

  • הממ...  On 24 בנובמבר 2007 at 14:50

    בנוגע לסעיף 3, הותרת חותם בעוד מקומות.
    אני זוכרת אותך אומר משהו לט' אחרת, שגם עסקה בסטילס, משהו שלא נגע לצילום אלא ל…(אל מה אפשר לשייך את זה? פיסיקה? קבלה? בכל אופן היה שם עיסוק בשניים מתוך המימדים הידועים לנו והשפעתם על תוצאות פעילות פיסיקלית ביולוגית מסויימת)
    השנים, דרך אגב, לימדו אותי שצדקת.
    נקודות חשובות נוספות:
    נורא מסקרן אותי מי זו שין.
    עכשיו, בעקבות הפוסט של ידידך ב' , אני מוטרפת מחשק למרק המכובד ואין ולו צל צילו של גבר שיבשל לי באזור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: