שלושה דברים שממש לא רציתם לדעת עלי

המלעונית מבוסטון העבירה לי את הפשטידה, בהתאם למסורת שהחלה אי שם במאה שעברה בישראבלוג, ולא נותר לי אלא לעשות מה שאומרים לי. להלן שלושה דברים שרובכם לא יודעים עלי (ובניגוד לאותה עשיריה מלפני כמה חודשים, הפעם זו אמת):

 

1. היתה לי כיפה על הראש במשך קצת יותר משנה, בסביבות גיל 13. נדמה לי שאפילו הלכתי לפעולה או שתיים בבני עקיבא, ושם למדתי לראשונה מה זה ספרדים ואשכנזים. לא זוכר למה היא הגיעה לשם, אבל בשלב כלשהו ההכרה בכך שאין השגחה פרטית, יחד עם ההבנה שלהיות דתי זה לא כזה מגניב (או, כמו שהיה נהוג לומר, "גזעי") סייעה לה לרדת לבלי שוב.

 

2. אני יודע לבשל. וטוב. ולא מדובר (רק) בבישול גברי מטרוסקסואלי עם הציוד הנלווה והמדוגם שאחריו המטבח נשאר מטונף משאריות עשבי תיבול שקטפתי במורדות שוק הכרמל (אם כי ליום הולדתי לא מזמן רכשתי סכין שף מאיימת שחותכת כל מה שאתה מניח אותה עליו). מדובר, במלוא הצניעות, בירושה ישירה מסבתא שלי – היכולת לקחת מצרכים שיש במטבח ולעשות מהם משהו טעים במיוחד. לפי הרגש, עם הניסיון, עם הנכונות להתנסות – וכמעט תמיד ללא מתכונים. חיבה מיוחדת לתבשילים ביתיים ומרקים עשירים. ברגעים אלו מזמזם לו על הכיריים סיר עמוס מרק שועית [*] סמיך ודשן, מחכה להתכנסות חברית מחר לצפיה מלאת אווירה בשבוע האחרון של "בטיפול". כטבח, הרווחתי את הזכות לשבת במעלה כיוון הרוח.

לפני כמעט עשרים שנה ביקר אותי רעי ב. (בקרוב ברשימות), אכל גירסה מוקדמת של המרק וחזר מלא שבחים לזוגתו הדעתנית ובוגרת החוג למגדר של אוניברסיטת קרקוב. היא החליטה להכין לו מרק "בלי כל השטויות המעושנות הללו שהחבר המעושן שלך מכניס פנימה". ואכן, היה זה מרק פוליטקלי קורקט לעילא, רווי בריאות ודל בשטויות. ביקרתי אצלו אחרי יומיים, וקיבלתי צלחת. אחרי שתי כפות דחיתי אותה מלפני, והתנצלתי מול עיניה הזועמות של זוגתו דאז. אני זוכר היטב את מבטו העגום של בועז, שנדון למען שלום בית ללגום מהנוזל הדלוח. נדמה לי ששנינו החכמנו מאז ולמדנו שיש דברים שלא עושים אפילו בשביל סקס.

 

3. הייתי מורה בבית-ספר תיכון. טוב, לימדתי קולנוע והבית-ספר היה ביה"ס הפתוח בראשון, ככה שזה לא שהייתי ממש מומלץ של המועצה הפדגוגית. מבין הדברים שעשיתי שם אני גאה במיוחד באחד התלמידים שלי, ט', שהיום הוא מצלמי הקולנוע והפרסומות המובילים בארץ. לרוב אני מתגאה שלימדתי אותו, אבל האמת היא, כמובן, שלא לימדתי אותו כלום. דבר אחד כן עשיתי – הוא היה חובב סטילס והתכוון להתעמק בזה, ואחרי שני תרגילים בסופר 8 לקחתי אותו הצידה ונשבעתי לפניו שהוא טוב מדי בצילום קולנוע וחייב לרדת מהשטויות האלו של הסטילס. הוא צילם לא מעט מהפרסומות המרהיבות שנעשו בארץ, ואת "ללכת על המים".

ואם אני כבר בשוונג השוויץ של מנטור דה לה שמעטה, עוד אחד שלא לימדתי אותו כלום ועדיין אני מקפיד להצהיר אחרת בכל הזדמנות הוא כתב מעריב, יוני שדמי, שעבד תחתי בנענע. אהם. טוקבק חדש הסב את תשומת לבי לקטע הסוגר בכתבה שלו שהתארחה בבלוג זה: "תנועת הקיבוצים, מפלגת העבודה, קיבוץ כפר-בלום, כל חבריי לכיתה, צריכים יותר אפריקה בהם, יותר חום ורגש. יום אחד יקום מנהיג צעיר, אולי מזרחי, אולי יוצא קיבוץ פריפריאלי או עיירת פיתוח, יעיר אותנו בשאגות קרב, וישיב עטרתנו ליושנה". הכתבה נכתבה לפני יותר מחצי שנה, אפרופו.

 

העוגיה מועברת בזה לדוד כפרי, הפראייר שהתנדב אצל איילת. אליך, לוחם.

 

[*] מרק שעועית שנקרא כך, אינו ראוי למאכל. לעומת זאת, אם תזדמנו אי פעם לכל מסעדה עממית שתהיה, ובתפריט יהיה כתוב "מרק שועית", ישר תזמינו צלחת עם קצת לחם ובצל על יד זה.

——

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.