אוביקטיביות לכאורה

מתוך ידיעה בוואלה על פניה של בנצי ליברמן, דובר מועצת י"ש, לשקלאר בעניין תקופת צינון לעיתונאים הפונים לפוליטיקה: "במכתב שהופנה אל המנכ"ל שקלאר ואל יו"ר מועצת הרשות השנייה, נורית דאבוש, כתב יו"ר מועצת יש"ע בנצי ליברמן, "אין ספק כי לאחר שגברת יחימוביץ' החליטה להוריד את מסיכת ה'אובייקטיביות לכאורה' ולגלות את פניה האמיתיות, יחול פיחות במעמד העיתונאי בישראל ואמון הציבור בעיתונאים (הנמוך ממילא) יילך וייכחד".

ואני תוהה למה רק אנשי מועצת י"ש עוד חושבים שעיתונאים אמורים להיות אוביקטיביים, ועוד עולצים על כך שהו-הא-מה-קרה, ליחימוביץ' היתה אי פעם מסכה – והנה היא נחשפה. תפסנו אותה, מה? עיתונאים אמורים להיות מקצועיים, לא להיות חדלי אישים נטולי דעות. הם רק לא אמורים להסתיר את האמת בגלל שהיא לא נוחה לדעותיהם – וזה סיפור אחר לגמרי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתמר שאלתיאל  On 30 בנובמבר 2005 at 4:52

    שמתי לב פתאום שהציטוט בראש הבלוג שלך הוא של ג'ק הנדי. אתה יודע אם הספר שלו תורגם לעברית פעם?

  • הובס  On 30 בנובמבר 2005 at 7:55

    כל עוד מדובר בטורים ובדעות, אכן בהגדרה אין שיבה שיהיו אובייקטיביים, כשמדובר בסיקור- כן, בהחלט, על העיתונאי לשמור על אובייקטיביות מירבית.

    (אם אני לא טועה כשספינת האויר הינדנברג התרסקה, כתב הטלויזיה שסיקר את האירוע פרץ בבכי באמצע השידור. פיטרו אותו על זה. נכון, זו דוגמא קיצונית, אבל עדיין…)

  • ירוחם  On 30 בנובמבר 2005 at 10:22

    הבעיה היא שהדעות של %90 מהעיתונאים בארץ לא אוביקטיביות לכיוון אחד של המפה. מה להערכתך אחוז מצביעי הליכוד בבחירות האחרונות בין העיתונאים?

    בנוסף, זכותה של שלי יחימוביץ' להביע את דעותיה בערוץ 2 או בעיתון, אבל יש טעם לפגם בזה שהיא מביעה אותן במסגרת תוכנית אקטואליה בגלי צה"ל שממומנת על ידי משלמי המסים בישראל (שרובם לא הצביעו חד"ש)

  • שי  On 30 בנובמבר 2005 at 19:12

    לגל"צ אין זכות קיום; לו לפחות היתה מספקת אלטרנטיבה לשאר רשתות הרדיו, היה קל יותר להעלים עין. אבל במצבה, היא בזבוז כספי ציבור.
    תפקידו של הצבא הוא להרוג (או להטיל מומים), לא לשדר תעמולה לציבור. בשביל זה יש לפ"מ.

    נ.ב. איך זה שסוציאליזם מתקשר אוטומטית, בעיני הימין־הלאומני, עם חד"ש? מה, אי אפשר להיות סוציאל־דמוקרט ומעט ימינה מחד"ש? (שהם ממילא, בפועל, מימין לתדמית הציבורית שלהם כמפלגה־קומינסטית).

  • ירוחם  On 30 בנובמבר 2005 at 20:45

    עצם קיומה של גל"צ הוא האבסורד הכי גדול כאן. תבדוק פעם מי דואג לשמור עליה – זה לא הצבא ואפילו לא הפוליטיקאים.

    לענין חד"ש, שלי יחימוביץ' בזמנו הצהירה שהיא תומכת בחד"ש. אין כאן "קישורים אוטומטים של הימין-הלאומני" (שרובו אגב לא בהכרח ימין כלכלי כלל)

  • ליאור עזיז  On 1 בדצמבר 2005 at 19:50

    סיפור מתוק לנערה שאהבתי, הוצאת הקיבוץ המאוחד בעריכת משה רון. מה הסטייה שלך הוצאת זמורה ביתן בעריכת ניצה בן ארי. סיפור שלי נמצא בחמישים סיפורים קצרצרים של הספרייה החדשה. כמה תרבותי אני,!

    אני מקווה כי קנאתך לכישרוני תגביר אצלך את המוטיבציה לכתיבה. אני מודה לך שכתבת עלי סיפור, מלאכת האמפטייה בספרך היפה, כחול ללא דרום. אינך מכיר אותי? נורא תרבותי מצדך??

  • ליאור עזיז  On 1 בדצמבר 2005 at 20:38

    זכויות השיר 'קדוש' שפורסם בזמן הוורוד גליון יולי 1998, שייכות באופן בלעדי למחבר. נסיון למחוק את השיר מהתודעה ההומוסקסואלית על ידי מחיקתו בפורומים שונים, מעיד על רדיפה על רקע מיני שונה.

  • שוקי  On 2 בדצמבר 2005 at 1:28

    בנצי ליברמן טועה לגמרי, כי יחימוביץ' לא הורידה שום מסכה – דעותיה היו ברורות ומוצהרות, והיא לא עסקה כמעט בסיקור חדשותי אלא יותר ביצירת תוכן טלוויזיוני מגזיני.
    זה שונה לגמרי כשמדובר בחדשות, שאמורות להיות דיווח אובייקטיבי של עובדות.
    ואל תנסה למכור לי את הבולשיט הניו-ג'ורנליסטי שאין דבר כזה אובייקטיביות. אדרבא – מכיוון שזה כל-כך קשה עד בלתי אפשרי להיות אובייקטיבי, צריך להתאמץ אפילו יותר.

  • ניב ליליאן  On 5 בדצמבר 2005 at 0:26

    בהמשך לקו של שוקי ולעניין הכללי של הפוסט, לא יודע אם מישהו שם לב – אבל במוסף "פרומו" ב "מעריב" השבוע (2.12) מופיעה כתבה של יוני זך אליה מתראיין שי גולדן, בתוקף תפקידו כסמנכ"ל התוכן של "ענני תקשורת" – אחת מחברות הפקת הטלויזיה הגדולות בארץ. שי גולדן, היננו, או לפחות היה עד לאחרונה, עורך אותו המוסף שעוסק בסיקור וביקורת טלוויזיונית. אני מוצא בכך טעם קשה לפגם מבחינה אתית. וכאן מדובר על אתיקה לא רעיונית שהיא יותר פתוחה לדיון, כי אם מסחרית. מדובר בניגוד אינטרסים מובהק. בשום מקום בכתבה לא מוזכר גילוי נאות.

  • פושטק מזרחי  On 8 בדצמבר 2005 at 16:34

    אזלה המהדורה הראשונה והיחידה של הספר.

    הספר לא ניתן יותר למכירה ועותקים אחרונים ממנו מובלים בימים אלה לגריסה. תודה לניצה בן ארי ולמשפחת זמורה על סיום ההתקשרות המוצלחת ביננו. אחלה הוצאה ובית חם לכל סופר בישראל

  • חסמב"ה  On 10 בדצמבר 2005 at 14:57

    משם עלה במעלה התגובות.

    התגובה היא הכוח.

    סמנטה מוסרת : אני מתעלפת, מי האמין שאני שייכת לחבורת חסמב"ה יחד עם שלומית ותמר הבוצ'יות?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: