תלחס תיזי גשעפט – עסקי שק לי בתחת

 

תלחס תיזי גשעפט

להלן קטע ממאמר של יונתן שם-אור, שהתפרסם ב"אותות" לפני כשנה וחצי, לאחר פרסום סקר TGI, המודד חשיפה לאמצעי התקשורת. בשינויים מינוריים עד מאוד (תעשו לעצמכם בראש, לא נגעתי ליונתן בטקסט), הדברים הולמים מאוד את סקר ה-TIM האחרון הנוגע לאתרי האינטרנט. ועולה החשד שכמו במקרה של סקר TGI, גם מאחורי המציאות המאפשרת שימוש ב-TIM כדי לקבוע חשיפה ולתכנן פריסת מדיה פרסומית, מסתתרים גורמים שטוב להם שנמשיך לנשק.

זה היה בפלמ"ח, או בעלייה ב', או ברכש הסודי שהחברים של סמוך הקטן עשו באירופה בזמן מלחמת השחרור, או לפניה – בקיצור, זה היה מזמן. היה להם קוד, לחבר'ה, להטעות את הבריטים, או את מי שהם היו צריכים לתחמן. הם קראו לפעולות שלהם TTG, כלומר "תלחס תיזי גשעפט". עסקי שק לי בתחת.

היום, כשכבר יש מדינה, שינו את השם של התחמון. היום הקוד זה TGI . לא חשוב מה הם ראשי התיבות. זה בטח לא תהיה גבר יוסי, או נוני, או עופר, או עמוס.

כל חצי שנה מפרסמים את תוצאות הסקר הזה, TGI , שבודק "חשיפה לאמצעי תקשורת". "חשיפה", לא רכישה בקיוסק. לא מנוי. התוצאות ניתנות באחוזים. המספרים, כדרכם של נתוני התפוצה בישראל, נותרים עלומים.

כל מו"ל יודע, בדיוק של גיליון בודד, כמה עיתונים הוא מדפיס. כל מו"ל יודע כמה עיתונים הוא מוכר, וכמה הוא מחלק חינם. כל מו"ל גם יודע מה קורה אצל המתחרים שלו. היחידים שלא יודעים הם הקוראים עצמם, והמפרסמים, שמכסים להם את העיניים בסמרטוט ה-TGI. תלחס תיזי געשפט. שקו לנו בתחת.

זה פטנט ישראלי. כמו סמוך הקטן. כמו מסגרת לאוברדראפט. בארצות מתוקנות יש וועדות של רואי חשבון חיצוניים, שבלי הגושפנקה שלהן על נתוני תפוצת האמת, שום מפרסם לא משלם אפילו סנט אחד לאינצ'. משא ומתן בין מפרסם למנהל מחלקת המודעות שזורק לו באוויר מספרי תפוצה דמיוניים שאף אחד לא יכול להוכיח, יישמע שם כמו תסריט של קומדיה לא מצחיקה מהעולם השלישי.

תקציבי הפרסום המופנים לאינטרנט בישראל גדלים בכל שנה ב-73% ביחס לזו שקדמה לה. לפני כמה חודשים גם טען הפרסומאי עמוס טל-שיר כי הפרסום באינטרנט יגיע עד לכדי 25% מעוגת הפרסום הכללית. נותר רק לקוות שעד שהיום הזה יגיע – ואם האייטם על הפרינט מוכיח משהו, זה שלפרסומאים ולמפרסמים לא משנה שהעסקים הם בסגנון TTG – רוב חברות האינטראקטיב יגיעו להבנה שלעצבן את הגולש זה רע, ושלעבוד בתוך המדיום זה טוב. אבל זה נושא נפרד שאולי עוד נדון בו בהזדמנות.

אז מה עושים במקום? יש בעולם מגוון שירותים. כזה כמו של Comscore (המוכר גם בשם המסחרי "מדיה מטריקס"), שהשימוש בהם גם עולה הרבה כסף, וגם מחייב את האתרים הרוצים להימדד להפסיק עם מדיניות הסתרת הנתונים, שאפשר כבר לקרוא לה "מסורתית". הם לא יעשו את זה עד שמשרדי האינטראקטיב לא ידרשו את זה, ואלו, כמו במקרה הפרינט, מעדיפים להישאר עם הנשיקות בישבן משיקוליהם שלהם. כמו שאומרים, במצב של נשיקה בתחת שני הצדדים מעורבים בנשיקה בתחת, אבל לרוב הצד שמנשקים לו מבסוט יותר.

בארץ מנפנפים בכל נתון שמאפשר לעמעם את התמונה. ראשית חוכמה, סקר TIM, כמובן, שגדולתו בזה שהוא מאפשר לכל אתר כמעט לנפנף בו בגאווה. יש גם את שירות אלקסה, שכבר ראיתי עיתונאים במקומות מכובדים נשבעים בו, או את הפייג'-ראנק של גוגל. המשותף לשירותים הללו ודומיהם הוא שהמדידה מתבצעת בין גולשים שהתקינו רכיב תוכנה מסויים – ושאין שום דרך לדעת מה ההתפלגות הדמוגרפית של גולשים שלא מפחדים להתקין רכיב תוכנה על הדפדפן שלהם. עובדה, הבלוג הזה (העמוד הראשי שלו, לא כל כתבה) זוכה לציון פייג'-ראנק גבוה יותר בגוגל מאשר האתר של קפטין אינטרנט (4 לעומת 3, בהתאמה). זה אומר שיש לי יותר גולשים מאשר לקפטן? לא, זה אולי אומר שאנשים שגולשים לרשימות נוטים יותר להתקין את הסרגל של גוגל מאלו שגולשים לאתר הקפטן. (תומר ליכטש על סקר TIM, עם טוקבק שממליץ על אלקסה וטוען שהוא מחובר לסרגל של גוגל. אני איתך, צ'יצ'ו).

אבל עזבו, תנו גם לי להשתתף בנישוקים ההדדיים – המקום הזה כאן למטה להשכרה למטרות תוכן שיווקי. בדבר פרטים נא לפנות לדואֶ"ל שלמעלה.

 

————————————-

דואֶ"ל

ב"לונדון וקירשנבאום" ביום שלישי סיפר ירון לונדון לניצן הורוביץ ש"קיבלתי דואֶל בענינך". אני לא מת על המילה הזו, ולעתים נדירות משתמש בה – ואיכשהו עד היום כל פעם ששמעתיה זה היה בהגיה "דואָ"ל". המילה נפסלה על ידי האקדמיה, כך שאין הגיה נכונה או לא – אבל זו של לונדון מצאה חן בעיני.

————————————-

דואֶ"ל גואֶל

קיקו. אוד מוצל

בית משפט השלום בת"א קבע כי המנהג הישראלי הנפוץ של משלוח דואֶ"לים בתפוצה המונית עם תלונות על חברות מסחריות אינו פסול כשלעצמו, וכל מקרה ייבדק לגופו (לפי הכתבה באתר המשפטי של עו"ד חיים רביה, במקרה הזה המפיצה זוכתה מתביעת דיבה שהגישה החברה המסחרית). אבל לא רק דיבות ותלונות, כידוע (ונעזוב עכשיו את קישורי הפורנו ויתר ה-TTG שנשלחים גם הם על ידי נשמות טובות), אלא גם בקשות לעזרה (בעניין הזה תפנו לחנן כהן, שכני החדש לרשימות) שלהפתעתי אכן פועלות ועובדות. בין אם זו קריאה לשלוח סמס כתרומה לחולה הזקוק לניתוח, או למציאת כלב שהלך לאיבוד. כמו במקרה של קיקו, כלבה של חברתי הטובה ת', שהלך לאיבוד – ונמצא אחרי חודש, רעב וקצת חולה אבל בחיים, בעקבות דוא"ל בתפוצת נאט"ו (מעניין למה מתרגלים לכתוב מרכאות גם בעברית במילה נאט"ו. למישהו יש רעיון? טרם ראיתי אותה מאוייתת אחרת) שנשלח לפני כשבועיים.

————————————-

לא לומדים

זוכרים את היחצ"ן אבי גנאור ומאבקו ברחבי הפורומים? לפני תשעה חודשים פרסמתי את חליפת המכתבים בינינו, אפרופו טור של יריב צור שדי כתש את עבודתו. מסתבר שהוא לא נגמל – ולא למד להסוות עצמו כראוי – רק תקראו את הודעת הפורום הזו, ואת התגובות אליה.

————————————-

וובוס

אפרופו הפוסט של יונתן אמיר, על האם הצתת השוורים של הבורסה בשדרות רוטשילד היא מעשה אמנותי או לא. אהבתי את השדרה מלאה אנשים וילדים שמשחקים ביניהם, אבל טעמי האישי באמת שלא רלוונטי. רק עניין אחד – למה קוראים להם שוורים אם כל אחד ממאה בהמות הפלקסיגלאס מחזיק בזוג ביצים מכובד?

————————————-

אפרופו הפר הבוער בשדירה

זה כבר מלפני חודש, אבל עדיין מעולה. יאיר אלוני, מנהל הטלוויזיה שאתם משלמים עליה, אמר בכנס במכללת ספיר בדיון על השידור הציבורי "אני גימלאי. אם אני רוצה בידור אני חוזר הביתה, לוקח טלק ומגרבץ".

————————————-

עצבות

כמה חבל שהריב המבטיח בין יובל דרור לחנן כהן לא התרומם. הכל בזכות גדלות נפשו (המעצבנת) של כהן, איש שגם כשמרביצים לו בחוף הוא הולך ללקק גלידה. באמת, באמת חבל.

————————————-

מיצינו

חנן כהן תוהה בבלוגו האם העולל הטרי, אתר "פוליטינט", כבר מיצה את הפוטנציאל שלו. מאחר ואני הבלוגר האחרון, כנראה, שעמיחי יעקבי לא פנה אליו בנושא, אפשר להניח שעדיין לא. כשתראה אותי שם, חנן, תדע שכן.

————————————-

המהפכה התחילה

יש לו ב.מ.וו שחורה (בדיחה פרטית)

אתר וואלה! העלה שלושה עמודי בית חדשים. בידיעה בהארץ צוטט המשנה למנכ"ל, ארז פילוסוף, כאומר שכי מהלך זה הוא תחילתה של מהפיכת התאמת התוכן לגולשים. וואלה? התחלה של המהפכה? ארז בוודאי זוכר איך לפני שמונה שנים הוא יצר במו ידיו את My Walla, אחד האתרים הראשונים בעולם עם התאמה אישית לגולש – גירסה מאוד מוקדמת למה שבצבץ פה ושם ברשת בשנה האחרונה, כמו עמוד הבית בהתאמה אישית של גוגל, אבל בטכנולוגיה של 98'. זה היה בלתי ישים הן מצד השרתים של וואלה!, והן מצד המחשבים הנפוצים אז בקרב הגולשים. בניגוד לעמודים המדוגמים של היום, זה היה מאוד אקספרימנטלי – היתה בחירה בין כמה מצלמות רשת (ברירת המחדל – טיימס סקוור) שהוצגו במקום בולט בעמוד.

למען רענון הזיכרון של ארז, הנה, כך נראה עמוד וואלה שלי ב-99. האיקסים מסמנים ביטול של החלון, ובחלק מהכפתורים קיימת אפשרות התאמה אישית. אחלה עמוד, באמת, הקדים את זמנו (לא הייתי מעורב בו, אבל תשכחו שכתבתי את זה). ואם אנחנו בענייני נוסטלגיה וזיכרון של ראשית המהפכה העולמית, להלן תמונה מהאתר הפרטי החמוד של פילוסוף ("Come see walla! it's my baby!") שכבר מזמן לא ברשת, אבל מגובה היטב אצל תנחשו מי (*).

לגבי העמודים עצמם של וואלה! – ייקח עוד זמן להתרגל ולקבוע את דעתי, שכבר הורגלה בעמוד השער הקודם, עם חשיפה מאוד מינורית (וברוכה) לתכנים. עמוד השער החדש בגירסת "כל התכנים כולם" דומה מדי ליתר המון עמודי השער בקונספט ynet שרק הם, כנראה, מצליחים לתפוס בארץ. מה שיותר מטריד – כאשר העמוד מרענן עצמו אוטומטית (כמו כל העמודים באינטרנט הישראלי, שמרעננים עצמם כל עשר דקות / רבע שעה. למה? עוד חשיפה לבאנר. TTG) הוא גם משתלט והופך להיות החלון הקדמי בין החלונות הפתוחים על המסך, לא משנה מה אתה עושה בחלון אחר. טוב, בטח כבר לא נעים לחטוף את עמוד הבית.

דרור פויר כתב פעם, בביקורת על העמוד הראשי  של נענע בגרסתו הראשונה וצבועת הפסטל, שגישתנו העיצובית היא "הגולש הוא משאית. העמס עליו". בהשוואה למה שנעשה היום ברשת, נענע של 99' היה בקושי טנדר, עם מעט מדי סחורה (שמונה לינקים אפשריים לכתבות מהעמוד הראשי. וזהו) ועוד חטף את הדו"ח מהפקח.

אפרופו האייטם הראשון בפוסט הזה, על החברים שנמצאים בצד הנעים של הנשיקות בישבן – הידעתם שהעמוד הכי מבוקש בכל האתרים לפרסום הוא עמוד השער? הידעתם גם שזה העמוד שבו רוב הגולשים נמצאים הכי פחות זמן? ולמה הוא כל כך נפוץ וכל כך קצר? כי ברוב אתרי התוכן בארץ (לא בוואלה!, באמת אפשר לסמוך על ארז בעניין א"ב של אינטרנט) כאשר אתה מסיים לקרוא כתבה, אתה חייב לחזור לעמוד הראשי של הקטגוריה, לפחות, כדי לבחור לקרוא משהו אחר. למה לחפש בין הבננות של ynet או העגבניות של nrg, הרבה יותר פשוט ללחוץ על לוגו האתר ולחזור לעמוד הראשי, ומשם לתור הלאה. לשים לינקים גם בצד עם המשך מה שיש בקטגוריה? נו באמת. עוד יחשבו שאנחנו פורטל. TTG, כבר אמרנו.

(1) לחנן כהן: אם אנחנו כבר כאן, תלמד. יובל דרור, למשל, טרם כתב עלי לא כי אני לא כותב שטויות, והרבה (ועוד מוציא עליהן חשבוניות), אלא כי גם תמונות דוגמנות תוססגוניות שלו נמצאות אצלי. ככה זה פה בבראנז'ה, רק המושחתים שורדים.

————————————-

הטוסיק המנושק לא נגמר

אבל הפוסט הזה – כן. כבר ארוך מדי, והרשימה עוד ארוכה. ההמשך יבוא מחר.

 

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אהוד  On 11 בינואר 2006 at 1:12

    גם פיק"א מתעקשים לכתוב בראשי תיבות, ואונסק"ו ראיתי גם עם וגם בלי. כנראה הצורך להדגיש שמדובר בראשי תיבות לועזיים, ולא במילה. גם נאסא ראיתי עם ובלי מרכאות. אני מניח שמדובר בסיבות הסטוריות. שלח שאלה לרוביק, תזכיר לו גם שהוא חייב לי תשובה על חבצלת.

  • בועז כהן  On 11 בינואר 2006 at 7:04

    משפט גדול של יאיר אלוני.

    השידור הציבורי אמור לתת את התשובה למי שמבקש להימלט מהכוכבים הנולדים ומהרקדנים בשקל והפרסומות. איפה הימים של "קו אונידין" והדרמות של רם לוי, איפה.

  • חנן כהן  On 11 בינואר 2006 at 7:17

    גדי, אתה חייב לדלל!

    חוצמזה, אם תעשה View Source לאיזה שהוא עמוד ביונת תראה למטה את הטקסט הבא

    START RedSheriff Measurement V5.01

    מי שרוצה לדעת, יודע. מי שרוצה שירמו אותו, גם יכול לקבל את מה שהוא רוצה. אבל אני מניח משהו אחר. מי שמרמה את מי זה חברות הפרסום את הלקוחות שלהם ולא אתרי האינטרנט את חברות הפרסום. האינטרס ברור.

  • מרג'  On 11 בינואר 2006 at 8:16

    וגם גוטל בוטל זו יופי של להקה.

    -נעמדתי בתור, שתנשק גם לי-

  • לא  On 11 בינואר 2006 at 10:45

    תלחס זה תלקק ולא תנשק וזה (יחד עם טיזי) בערבית ולא באידיש.

  • גדי  On 11 בינואר 2006 at 12:03

    רק כדי שתהיה מבסוט. לגבי הליקוק במקום הנישוק – כמו שיודעים אנשי ה-TTG, העיקר הכוונה.

  • עמיחי יעקבי  On 11 בינואר 2006 at 12:50

    לא פניתי אליך כי היה נדמה לי שאתה בתרדמה עמוקה.

    אבל עכשיו כשאני רואה שאתה מגיב לכאב, אז קדימה!

  • אביבה  On 11 בינואר 2006 at 20:56

    אפילו אותי הזמינו, ואני בחיים לא כתבתי מילה על פוליטיקה ארצית (חוץ מקדאפי שהוזכר פעם אחת בטעות).

    אני מתחילה עכשיו לכתוב סדרת הרצאות על מורשת רומן שרון, שיהיה לי מה להעלות שם.

  • גדי  On 11 בינואר 2006 at 21:15

    די, די עם הצביעות הזו.

  • איזה מישהו  On 12 בינואר 2006 at 12:56

    שלא תצליח להעלות שני פוסטים יום אחרי יום
    נתראה בחודש הבא?

  • גדי  On 12 בינואר 2006 at 17:18

    שזה יקרה עוד החודש.

  • ג'וני דו  On 13 בינואר 2006 at 0:40

    אני לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל קדאפי הוא לא ממש חלק מהפוליטיקה הארצית.

    (משה כחלון לעומת זה – כן).

  • נביא בעיר  On 19 בינואר 2006 at 16:06

    בתור אחד שעבד במשרד אינטרקטיב, הסר דאגה מליבך. יש להם מערכות מדידה משוכללות דיין כדי לדעת בדיוק כמה צפיות היו במודעה שלהם, ובדיוק כמה הקלקות היו. הם אמנם לא משלמים על בסיס חשיפות\הקלקות אלא על בסיס ימים או חשיפות 1:5, אבל הם בהחלט נוזפים באתרים שלא מספקים להם מספיק חשיפות. תאמין לי שאתרים שלא מספקים מספיק חשיפות לפי הצפי נותנים מספיק ימי בונוסים כדי לעמוד בצפי, או שלא עושים איתם יותר עסקים. יש לי תחושה שבעיתונות לא ממש יודעים מה קורה מאחורי הקלעים של עולם הפרסום, וכמה האח הגדול באמת מחזיק אתכם בביצים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: