משטרת המחשבות מכה שנית

 

אויב הציבור #1

השבוע פשטה המשטרה על ביתו של עורך אתר "מארב" רונן אידלמן, והחרימה ציוד מחשבים. פשעו? הוא פרסם את התמונות של הלוחם ההו-כה-מגניב בממסד ששרף את אחד השוורים שהציבה הבורסה בשדרות רוטשילד. תיאור האירוע באתר מארב, שאין לו שום גב פוליטי שיעלה את האלימות המשטרתית לדיון כמו במקרה עמונה, מעוררת חלחלה: במהלך החיפוש לא איפשרו הבלשים לאידלמן להשתמש בטלפון, אך לא היססו לשטוח בפניו בהרחבה את משנתם הפוליטית המורכבת ("הבעיה במדינה הזאת זה שיש בה יותר מדי דמוקרטיה", הסבירו לו, לדברי אידלמן).

עורך נחקר וציודו מוחרם רק כי פרסם תמונות שהגיעו לידיו (תמונות שפורסמו בשלל כתבי עת פחות אזוטריים ויותר עמידים כלכלית מאשר מארב), וסירב להסגיר מקור עיתונאי. אין מצב, כמובן, שסירוב עיקש להסגיר מקור למשטרה (ונדמה לי שלמרות הפגיעה הקשה בזכות הקניין של הבורסה, אין כאן מצב של פצצה מתקתקת) יגרום למישהו לתת לאידלמן את פרס סוקולוב, והקלות שבה מבוצע האקט הברוטאלי והמיותר של החרמת מחשביו של עיתונאי כבר לא מעוררת שום השתאות. האם המשטרה החרימה את ציוד המחשבים של המנכ"לים המעורבים בפרשת הסוס הטרויאני, כדי לנסות לאתר ראיות, ולא רק של החוקרים הפרטיים? נו, באמת. הם מהצד של הפיברגלס. רבאק, אף אחד לא באמת התפלא על המכות שלוחות הרסן שהפגינה המשטרה בעמונה, או כלפי מי שנחשדה כעובדת זרה והתברר שהיא אשת השגריר הדומיניקני, או כלפיכם בפעם הבאה ששוטר כלשהו יחשוב שהתחצפתם אליו.

ב"העיר" של היום התפרסם ראיון של שכנתי לאתר, רינת ברקוביץ', עם המצית-הצלם. כולי תקווה שהמשטרה טרם החרימה לברקוביץ' את המחשב והיא תוכל (אם תאבה) לפרסם בבלוגה את הראיון, כולל הבוקסה של הראיון הקצרצר עם אידלמן (עדכון: ברקוביץ' אכן פרסמה את הראיון בבלוגה). למרות גסות הרוח בשריפת שור פלסטיק של הבורסה (כבר כתבתי כאן שדווקא חיבבתי את הקרקס הפלסטיקי הזה בשדירה), אסור שזו תהיה הצדקה להחרמת מחשביו של אדם – ולסירוב להחזיר לו אותם רק כי הוא יש לו ערכים מקצועיים והוא אינו חושף מקור. למיטב ידיעתי אין עדיין בישראל נהלים וכללים משפטיים להחרמה של מחשבים – ולהגנה על זכויות האזרחים בעלי המחשב.

 

אויב הציבור #2

הקטע שלהלן פורסם (בקיצורים קלים) לפני חמש שנים בעיתון "העיר", אחרי שמשטרת עכו החרימה את מחשביו של הלמו ללא שום הצדקה עניינית (המחשבים אמנם הוחזרו לו בסופו של דבר).

המחשב הוא מכונת התקשורת המשוכללת ביותר הנגישה לאדם הפשוט, וארכיון מחשבותיו, פעולותיו ויחסיו החברתיים. כשהמשטרה מחרימה ופולשת למחשב, באישורו של בית המשפט, זו חדירה אינטימית לא פחות ממעצר או חיפוש בנכסיו החומריים. כשיד גסה של שלטון מפשפשת בדיסק הקשיח של אזרח, צריכה להיות לזה סיבה טובה. מאוד. יותר מאשר – בתקווה שהדבר לא יחשב לזילות בית המשפט – עוד קרב קטן באחת ממלחמות-ההפסקה-הגדולה של האינטרנט הישראלי.

צריך עילה מספקת ונהלים חוקיים ברורים להפעלת משטרת המחשבות. ועדת האינטרנט בראשות מיקי איתן אמורה וצריכה לעסוק בזה. פעולת המשטרה, הפעם, היתה מהירה מאוד, כמו במקרים אחרים של עבירות רשת עם אפיל תקשורתי.

לפני יותר מחצי שנה, כשערכתי את פורטל נענע, התקבל במערכת אימייל מאגודת מתנדבים איטלקית העוסקת באיתור אתרי פורנו-פדופיליה באינטרנט. אחד הגולשים אכסן פורנו כזה על שרתי נענע המיועדים לבניית אתרים אישיים לחובבים. קבצי וידיאו ותמונות של מעשי אונס מחרידים בילדים קטנים. הוא פירסם קישורים בקבוצות דיון נידחות, לצורך להחלפה עם חבריו לתחביב.

האתר הורד מייד מהרשת. הפרטים הטכניים הרלוונטיים, מה-IP ועד הסיסמה בה השתמש הגולש, נשמרו. המשטרה הודיעה שהיא לא תוכל לבדוק בטרם תוגש תלונה. ביקשנו להגיש תלונה פרטית במחלק הנוער. התלונה נרשמה והועברה הלאה.

בינתיים, אותו גולש העלה שוב את הסטוק שלו. האתר הורד. אחרי כחודשיים, משטרת כפר סבא (?) השיבה כי התלונה לא תיחקר מפאת חוסר עניין לציבור. צלצלתי לאחד הקצינים במחלקת עבירות המחשב. הוא אמר שידי הצוות שלו עמוסות, יש חופש מבית הספר ואינתיפאדה, והילדים נלחמים בחיזבאללה. נבדוק את זה בהמשך, סיכם. עזבתי מאז את נענע, אבל כל החומר, לא רק שהוא עוד שמור שם, אלא שהוא הוסר בשלישית, אחרי שהועלה מחדש על ידי אותו גולש.

לקבוע מהו המקום שבו עבירה תצדיק חיפוש מחלל פרטיות במחשבו של אדם, זה לגלוש במדרון חלקלק. אבל אם כבר מחרימים פה מחשבים על מילים לא יפות, אולי המשטרה תנצל את השוונג, ותתפוס את מחשבו של מי שסוחר בסרטי פורנו של אינוס ילדים? כל החומר הרלוונטי לאיתורו, כאמור, נמצא בנענע.

 

המלצות לאזרח

1. אם חשובה לכם הפרטיות שלכם במחשב שלכם, אל תתנו לסיפור הזה להיעלם כל כך מהר. אזכרו אותו באתרים שלכם, בטורים שאתם כותבים אם אתם עיתונאים, בכל מקום אפשרי. קשרו בין כל התגובות הקיימות הנוגעות לנושא. אסור ששוטר יוכל לקחת מחשב למישהו סתם כי הוא חושב שממילא יש בישראל יותר מדי דמוקרטיה, ולהשאיר את המחשבים אצלו כי זה נדרש "לצרכי החקירה".
2. עשו גיבוי אוטומטי ומלא. זה קצת יקר, אמנם, אבל אני מגבה את כל הדברים החשובים במחשב שלי מדי לילה לשירות בתשלום שיושב בארה"ב, שתוך חצי יממה מגובה מחדש על שרת אחר בצד השני של היבשת. אם עכשיו נופל טיל שיהאב או רפ"ק אחאב על המחשב שלי, אני צריך לא יותר משעתיים עם כל מחשב אחר נקי וחלק כדי לחזור למצב שבו הוא היה אתמול בלילה – ולהמשיך לעבוד. למרות ההתפתחות בטכנולוגיה של ציוד מחשבים, הדבר מומלץ גם אם אתם לא חוששים שתפרסמו תמונות שמרגיזות שוטרים, יודע כל מי שחווה קריסה טוטאלית של המחשב.
3. שוטרי משטרת ישראל עובדים קשה, ואם אני חושב על כל השוטרים שאני מכיר או שסתם יצא לי לפגוש, הרי שרובם המכריע אנשים טובים שעושים עבודה חשובה שמעט היו מוכנים לעשות, שעובדים קשה מדי ומקבלים פחות מדי. ועוד בלי לזכור את חוסר האהבה וחוסר ההערכה שיש כלפיהם בציבור. אז תהיו בני אדם: חשבו על השוטר שהוא רק בורג קטן בשכר זעום של הממסד, שרוב הסיכויים שמעולם לא ידרשו ממנו לחקור את מי שחזק מכדי לחשוש שיטילו אותו לתוך תא או יחרימו לו את מחשבו הפרטי עם מחשבותיו ודעותיו, ודאגו למקם במחשבכם תיקייה עם תוכן שישובב נפשם של כוחות הביטחון, ושם שיקל עליהם לזהות ("שוטרות בלי בגדים!", נניח). בהנחה שממילא לא ימצאו אצלכם כלום – לפחות תעשו טובה לחבר'ה ביחידה לפשעי מחשב.

קישורים זמינים (יתווספו כאן בהמשך אם יהיו עוד):

הדיווח באתר מארב

כתבה בוואלה ברנז'ה

ענת באלינט בהארץ

הפוסט הזה ממש פורסם בקיצור (ובאישור) ב"חיים ברשת" של נענע

רינת ברקוביץ': ראיון עם המצית האלמוני ועם רונן אידלמן

הבלוגרית נטע ד' כותבת על מעצרו של אידלמן

מיכל ק. מרקוס – עלמה מביאה סיפור של אמנית שכמעט השתתפה בפרויקט השוורים

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.