אודה לשנאה / חגית ברונסקי

כָּיוֹם,
כֹּלאִישׁ תִּקְשֹׁרֶת
אוֹ סְתָם מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְפַּרְסֵם,
מוֹצֵא לְעַצְמוֹ "עָשִׁיר מַחְמָד"
לִשְׂנֹא וְלִתְקֹף.
כֻּלָּם שׁוֹכְחִים
שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁל הָעֲשִׁירִים הוּא זֶה שמנשים אֶת הַמְּדִינָה

חגית ברונסקי, NRG

שלום תלמידים יקרים. בעקבות הצלחת הקורס הקודם בקריאת שירים עיתונאיים באופן ביקורתי (ראו "המנון למורידי הקבצים" לדורון אביגד, שם, שם) (טוב, זה שם), החלטנו להמשיך במסורת. והיום, ניתוח הפואמה המרגשת "שנאת עשירים" מאת חגית ברונסקי, שהתפרסמה לאחרונה באתר הלירי NRG.  אנא קראו את היצירה במלואה בטרם נפנה לניתוח מעמיק.

האני המספר ביצירתה של ברונסקי הוא אדם העומד מול כוחות גדולים וחזקים ממנו, לא מאבד את עוז רוחו וערכיו ויכול להם. מאז איין ראנד לא נתקלנו, כנראה, בעוצמה היולית שכזו ובדמות כה מורכבת המשמשת להעברת המסרים. כישוריה הלשוניים של ברונסקי, עורכת מדור הכלכלה ב-NRG, באים לידי ביטוי מלא ומפעים ביצירה זו. להלן כמה קטעים מוערים מתוכה. הטקסט המקורי מופיע באות מודגשת.

 

הטרנד התוסס בשנים האחרונות הוא שנאת עשירים. שימו לב למשלב המתוחכם בין "טרנד תוסס", מונח המשמש גם בשירים מוקדמים יותר של היוצרת, כמו "הבלונדינית הסודית" ("הטרנד היה שייך עדיין לדוסיות ואנשים שחלו במחלה נוראית, ואילו אני שיווקתי את עצמי כדיווה פריזאית", וואלה פאשן רביו), לבין נושא הפואמה עצמה.

מובילת הטרנד היא שלי יחימוביץ, שהזדרזה לתקוף את שרי אריסון בפרשת הפיטורים של בנק הפועלים. ברונסקי מתעלמת בחן אופייני מכל אותם "טיעונים" ומיני בוקי-סריקי בהם השתמשה יחימוביץ', ואינה מרפה ממציאת הלוז האמיתי של אותה תקיפה: טרנד אופנתי ומגונה. כיום, כל איש תקשורת או מנהיג דעה או סתם מי שרוצה להתפרסם, מוצא לעצמו "עשיר מחמד" אותו הוא שונא ובו הוא משתלח. לתשומת לבכם, יש סיכוי סביר שבבחינה תידרשו לנתח את האופן בו המונח "X מחמד" מתהפך ביצירה, ומה משמעות הדבר.

הכי קל לשנוא את העשירים. הם חיים טוב, נוסעים לחו"ל ביאכטה הפרטית שלהם, לא סופרים את השקל. באופן כללי, כפי שזה מצטייר מעיניהם של שונאי-העשירים, בעלי הממון נוהגים לקום בבוקר, להתגלגל בשטרות של מאה דולר, לפטר כמה עובדים, להטיח פנקייקים (הערת המתרגם: הכוונה, כנראה, לבליני) עם קוויאר באנשים עניים ואז שוב לפטר כמה עובדים, תוך שהם צוחקים צחוק מרושע. התמונה הזו, ככל שהיא ססגונית, כן היא עושה עוול לאותו מגזר. עוד נחזור לפרגמנט זה בהמשך ניתוח היצירה, ובינתיים – שיעורי בית: היכן בדיוק נטען (בין אם מצד שלי יחימוביץ' ובין אם מצד מחקיה רודפי הטרנדים הזולים) כלפי העשירים שהם מתגלגלים בשטרות כסף או נוהגים להטיח פנקייקים עם קוויאר באנשים עניים?

בהמשך, מתייחסת ברונסקי לידיעה על מדד BDI שעסקה ב-18 המשפחות השולטות במשק הישראלי: …ידיעה שעוררה מייד תגובות מלאות מירמור…  כל אותם מגיבים כנראה לא יודעים לקרוא, או לא מספיק אינטליגנטים כדי להבין מה המשמעות של הטקטס. שימו לב: אותן 18 משפחות מכניסות סכומים שווה ערך לכ-77% מהתקציב השנתי של מדינת ישראל, שהוא כ-256 מיליארד שקל. המשמעות היא, שאותם עשירים שנואים כל כך, הם אלה שמשלמים את אחוז המסים הגבוה ביותר למדינה.

כאן אנו פוגשים בלופ מחשבתי, באותה "קפיצת הדרך" המוכרת מקלאסיקת המדע הבדיוני "חולית": מהנתון שרווחי המשפחות הללו שווים לכ-77% מהתקציב של מדינת ישראל – מנסה ברונסקי לגרום לנו להסיק שהן ממש מממנות 77% מתקציב המדינה. שימו לב לשימוש של המשוררת במילה "מכניסות", שיכול להיות או רישול לשוני (שאין לצפות ממנו מעורכת) או אמצעי רטורי המיועד לתת את הרושם, בעיני הקורא ההדיוט, שאותן 18 משפחות ממש מממנות (מכניסות) 77% מתקציב המדינה. וזו, להערכתי, המשמעות של הטקסט.

מהרווחים שלהם, שנוצרים מעבודה קשה, וכאן אנו נתקלים בסתירה קלה: בבתים הראשונים של הפואמה טוענת ברונסקי  כי "העשירים הם חיים טוב, נוסעים לחו"ל ביאכטה הפרטית שלהם, לא סופרים את השקל". אנא זכרו זאת לבחינה, כי יש אפשרות שגם השאלה "הגדר מהי עבודה קשה" תישאל (וכן, אני יודע שברונסקי ניסתה להיות צינית. אבל אפעס, לא ממש הצליח לה).

הם מזרימים סכומים אדירים של כסף למדינה. אותו כסף שממנו מורכב תקציב הביטחון… יש לי חדשות בשבילכם. בלי הכסף של העשירים, שכל המדינה נהנית ממנו, אי אפשר היה להתקיים כאן. אי אפשר היה לקיים צבא, ומשטרה וסובסידיות. ולנו יש חדשות לברונסקי: בלי מכירת החיסול (הפרטה, עלק) של הטוב שבמדינה לידיים של 18 משפחות ההון, היה להן הרבה פחות כסף "לתרום" למדינה – אבל לא בטוח שהמדינה היתה כל כך צריכה אותו. שנתחיל לדבר על מפעלי ים המלח, בתי הזיקוק וכו'? אולי עדיף שלא. המשוררת תקרא לנו שונאים שרודפים אחרי טרנדים זולים.

אותן 18 משפחות מעסיקות בחברות שבבעלותן יותר מ-150 אלף עובדים. הן אלו שתורמות מיליונים של שקלים לבתי חולים, ולנזקקים ולאמנים ולכל אותם אלו שהמדינה היתה אמורה לדאוג להם, אך אינה עושה זאת. ועם כל תרומת המיליונים לבתי החולים, מספר המיטות ביחס לאלף אנשים הצטמצם בישראל בחמישים אחוז. אולי, אם המדינה לא היתה פותחת רגליים בפני ההון, היה לה תקציב לבריאות. אופס, סליחה, חלאס "לשנוא עשירים", תגידו תודה לכל נדבה.

אז בפעם הבאה שאתם מחפשים עשיר כדי לשנוא, תשאלו את עצמכם: הקוראים הנבונים ינסו לקרוא את המשפט הזה בקול רם, כתרגיל משחק לדמות מתחסדת. סתם, כי בפני עצמו הוא משפט ממש עלוב.

מתי בפעם האחרונה אתם שילמתם יותר מ-50 אחוז מס על ההכנסות שלכם, אישית, חגית, אני משלם את הסכומים הללו כבר כמה שנים. טרם הגעתי למדרגת העושר שמאפשרת לעצמאי העמל – כמו, אני מוכן להתערב, לרוב העשירים עליהם את מגינה בחירוף נפש – להקים חברה (רק 35% מס) לצורך הפחתת הנטל. תמהני אם ברונסקי באמת חושבת שאותם עשירים מופלגים אמנם משלמים חצי מכל הכנסתם במיסים, או שהיא חושבת שהם טיפשים – או שאנחנו, אותם רודפי טרנדים, כאלה.

שהרווחתם בעבודה קשה? כאמור, טרם יצא לי לנסוע ביאכטה פרטית ולא לספור את השקל, כך שכנראה שאיני מכיר מהי "עבודה קשה".

מתי בפעם האחרונה אתם תרמתם מיליונים לנזקקים ומתי בפעם האחרונה אתם סיפקתם עבודה לאלפי אנשים, שהעסקתם בחברה שלכם ודאגתם להם לפרנסה? כלומר, מי שלא עשיר מספיק לספק עבודה (באיזה תנאי שכר? האם המונח "עבדי קבלן" מוכר לברונסקי? האם תנאי ההעסקה במפעלים שבבעלות 18 המשפחות ראויים לתואר "פרנסה"?) מותר לכולנו להניח שברונסקי פשוט נכנסה לשוונג, לאותה דומיננטה המגבירה את המתח לפני הקדנצה, קטע הסיום הדרמטי: ורק אז תתמרמרו.

התגובה המיידית היא, כמובן, למה מי שואל אותך. אבל גם הסיומת היא חלק מאותה תזת-פארש אותה מנסה ברונסקי לקדם – אותו עניין של "אופנה" (ברונסקי, שהיתה בין היתר כתבת אופנה לפני שנהיתה עורכת כלכלית, אמורה להבין בזה) וטרנדים זולים המוליכים לתחושת מרמור.

אבל חגית היקרה, רוב המגיבים בתקשורת (ואפשר להניח שגם בטוקבקים) לא ממורמרים. הם זועמים. הם זועמים כי גונבים להם את המדינה (כל המפעלים והמתנות שהמדינה חילקה לעשירים במסגרת "ההפרטה" עלק שייכים גם לי וגם לך, לא רק לאחים עופר ויתר החברים ברשימת ה-18), וכשהם מנסים לזעום נגד זה נוזפת בהם ברונסקי בצדקנות "אל תתמרמרו".

את יודעת מה? לא נתמרמר. אבל אם אנחנו כבר בעניין של עצות, אולי כדאי שתלמדי לכתוב לפני שתגני את "שונאי העשירים".

ברונסקי היא בת זוגו של אחד העשירים בישראל, בן למשפחת רקנאטי. הטוקבקיסטים הזכירו זאת אצלה, אבל הסיבה שאני מאזכר זאת כאן היא כי היא (אופס) שכחה לציין זאת. גילוי נאות. ההוויה, כידוע, קובעת את התודעה. או משהו

בשיעור הבא ננתח את יצירתו של הפרוזאיקון נדבי נוקד "זכויות הן מושג יחסי, מעורפל, ונתון לפרשנות".

 

הציטוטים מ-NRG ברשומה זו נעשו במשורה ולצורך ביקורת וסאטירה עיתונאיים

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונתן  On 19 בפברואר 2006 at 18:14

    כשסמי עופר
    כועס
    חגית ברונסקי
    עצובה

  • ישי  On 19 בפברואר 2006 at 19:46

    אהבת אמת
    שלי
    אתנן נאה
    בתמורה

    אם לא תמסרי
    הכל
    אחותך כן
    תתמסר

  • אפיגון אחד  On 19 בפברואר 2006 at 19:53

    כספם של העשירים
    הוא חמצן חיי
    הוא הלב הפועם בחזי, נשמת אפי
    או, כספם של העשירים
    כצמד מגדלות, כבושם ולבונה
    מי יתנני יונק תנובת שדיכם לנצח עריצים נערצים
    הו, כספם של העשירים,
    נשמת חיי האבודה
    מי יתן חיי תחתכם
    כספם של העשירים.

  • גרישא  On 19 בפברואר 2006 at 20:09

    עשיר הוא רע. רע חייב להימחות. להימחות משמע להימחק, להתחסל. לפיכך, יש להוציא את העשיר להורג. מסקנה: תוחזר הגיליוטינה. רכוש הנערפים יולאם ולאחר מכן יחולק לעניים. שוליית סנדלרים תהיה לראש ממשלה. אשרי העניים כי הם ירשו את הארץ. וכל זה, בתנאי שלמנהיגים החדשים יקראו אבוטבול, אלפרון, אברג'יל ושירזי.

    ובא לציון גואל.

  • ביבי  On 19 בפברואר 2006 at 20:21

    יותר זול וגם נקי ואסתטי לחסל את העוני בשלוש שנים של הרעבה איטית(דייאטה, כמו שמכנה זאת בשונו השנונה, ידיד דב וייסגלס). זה עובד יפה עד כה: הצלחנו להעביר בקדנציה שלי 50 אחוזים מההון ל18 עשירים, כל השאר עובדים בשבלם בינתיים ובמשך הזמן יגוועו (שלוש שנים זה מספיק זמן.
    כך העשירים יוכלו להמשיך לחיות ברווחה.

  • ערן  On 19 בפברואר 2006 at 20:26

    מדוע הוסרה התמונה שהופיעה כאן קודם?

  • גדי  On 19 בפברואר 2006 at 20:53

    מילא לכתוב בתקיפות כתגובה למאמר, אבל להביא תמונה שברור שצולמה בנסיבות אישיות (למרות שיש אישור חוקי להשתמש בה) היה נראה קצת מתחת לחגורה. אחרי שיקול נוסף, היא הורדה. אבל יפה מצדך לשים לב – התמונה היתה פה דקה ורבע בדיוק…
    (אמנם כן – כתבתי כאן שלוש נקודות. מה יהיה?).

  • דרור פויר  On 19 בפברואר 2006 at 22:31

    יפה דרש כבודו

  • טלי  On 20 בפברואר 2006 at 0:01

    תודה, תודה, תודה.
    זה גדול.
    הבאת קצת שמחה שתתבל את הזעם, יענו הבאת אנרגיות טובות.

  • עינת  On 20 בפברואר 2006 at 3:03

    מה הסיפור עם השלוש נקודות? מדובר בסימן קיים ורשמי בשפה העברית, בדיוק כמו פסיק, סימן שאלה ונקודותיים. הוא מאוד שימושי, והוא מעביר נימה מסויימת שלפעמים קשה לבטא בטקסט. נכון שצריך להשתמש בסימן הזה בטעם, אבל למה זה כזה חטא בעיניך להשתמש בו? זה כמו שתחליט שמעכשיו אתה לא משתמש יותר באות ג', ותעשה שמיניות באוויר כדי להתנסח היטב אך ורק בעזרת מלים נטולות ג'.

  • שרעבי  On 20 בפברואר 2006 at 3:08

    כתוב שם שהיא הלכה עם מישהו מרקאנטי. האם זה היה דורש גילוי נאות אם זה נכון? זה רכילות אתם יודעים. ממש כמו הטקסט שלה.

    http://www.notzetz.com/other/articles.asp?category=4&number=65.

    האם יש מה לשים לב לכל טורי הרכילות הללו? האם טור הרכילות שלה ראוי לקריאה? אוי להון שאלה מייצגיו בתקשורת. אין עם מי להתווכח. חגית אנחנו לא שונאים אנחנו בזים.

  • שרעבי  On 20 בפברואר 2006 at 3:09

    זה הקישור הנכון:

    http://www.notzetz.com/other/articles.asp?category=4&number=65

  • צופה טלויזיה זרה  On 20 בפברואר 2006 at 4:27

    במקום משפחות אוברקוביץ', לואי רוט, ריקי בכר, ועוד ועוד בני משפחות הרודנים מהוועדים הגדולים – יש משפחות עופר ודנקנר.
    לפחות הן מנסות לנהל את העסק ברווח ולא רק בהפסדים ושוד הקופה הציבורית לכיסויים – ככה שנכנס למדינה כסף מזה. זה הכל.
    לכן זה עדיף.
    לכן כשהנכסים האלה מתנהלים ביעילות זה דדוקא טוב לחלשים – הרבה יותר מהקוזה נוסטרה שפלגיה השונים מונחים מרחוב ארלוזרוב שאפילו בושה אין לה.

  • קורינה  On 20 בפברואר 2006 at 6:51

    באמת, 18 זה יותר מדי חי.
    הייתי נותנת הכל לממלא מקום מחוסר ההכרה,
    תמורת וייסגלאס אחד.

    באשר ל50% או 35% – לא זה ולא זה.
    לשמונה עשר יש מאה ושמונה עשר עורכי דין ורואי חשבון שהופכים כל הכנסה להוצאה עסקית. מטיסות במחלקה ראשונה ועד רכישת מטוס פרטי ו/או יאכטה. רק את עצי הזית העתיקים הם קונים ממשתלה ישראלית בכספם ואך ורק בפרוטותיהם.

    על כן, נצטט כאן משורר זניח שאמר לשמונה עשר, מבעד לערפילי הדורות:
    נתתי דינריי וקיבלתי פרוטותיכם.

  • קורינה  On 20 בפברואר 2006 at 6:53

    ביאליק. חיים נחמן.

  • SAN  On 20 בפברואר 2006 at 10:34

    לשיטתך כל מה שנכנס לחברות (שעליו, ברור, משלמים מס נמוך יותר) של אותן משפחות נלוזות, שלהם לעשות כטוב בעינהן?

    תשאל את דיוויד פדרמן על הנסיונות שלו למשוך דיבידנדים מחברה שלא מזמן רכש.
    הוא זכה לאצבע משולשת בצורה שאת הכסף יש להשקיע בחברה.

    כשמסתכלים על זה ככה,
    זה טיפה שונה מהכסף שנשאר אצלך לאחר מס?

    חבל שהדרך בה אתה בוחר להציג את טיעוניך לא ממש שונה משלה

  • איפי טומבי  On 28 בפברואר 2006 at 12:14

    שאפו! מצוין ביותר. נגזר ונשמר למטרות ציטוט בקוקטייל פארטי הבא עם נוחי פישמן או שרי שטראוס או לב גיידמאק או משהו.

  • בועז כהן  On 10 במרץ 2006 at 18:24

    2% מאוכלוסיית מדינת ישראל מחזיקה ב-82% מההון.
    זה המספר היפה מכולם.

    שיעור הזכאות הממוצע הגבוה ביותר לבגרות נרשם בקרב נערים ממוצא אשכנזי ביישובים המבוססים יותר (כ-63 אחוזים).

    אצל בני עדות המזרח התוצאה נמוכה בהרבה ועומדת על ממוצע של 32 אחוזים.

    (אבל הכי גרוע זה להיות אשה ערביה עניה בישראל)

  • בועז כהן  On 10 במרץ 2006 at 18:37

    וכך נכתב בספר תהלים, פרק קי"ט (שהיה חביב על המורים שלי, שנתנו לי להעתיק אותו מדי פעם)

    "טוֹב לִי כִּי עֻנֵּיתִי / לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.
    טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ / מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף"

    זו התפיסה הבסיסית של חגית ברונסקי ורוב הישראלים שמהנהנים במרץ מול עשירי הארץ, מקנאים ושונאים, ובעיקר מתבטלים בפני הארבע-על-ארבע שלהם, מעריצים את הונם ומרגישים אשמים על כך שהם באוברדרפט, ומצביעים ליכוד, ושוב ליכוד, ועוד פעם, וגם "קדימה". כי אין כמו עשירים וטוב לנו, שמענים אותנו. טוב לנו עם תורתם של העשירים, שמסבירים לנו באמצעות כתבים ודוברים, שאנחנו נושמים רק בזכותם.

    אלא שכתוב בתורה גם זה:
    "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון".

  • גיןוי נאות  On 9 במרץ 2010 at 0:15

    למשפחת רקנאטי…רק לידיעה

  • שיעורי משחק  On 17 באוקטובר 2011 at 10:36

    "שנאת עשירים" משחק מילים ממש עוגן לתקופה של היום.. אנו כולנו יום יום שונאים עשירים, אמנם זה עצוב ועלוב אך זה מה שיש! ילדים יקרים אל תשנאו את אף אחד!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: