פֶטיש והחנפנון האוטומטי

פֶטיש:

 

קניתי מחשב חדש. לא צריך להיות חבר שלי (או אפילו מקוראי הבלוג, רשימה לא חופפת באופן מדאיג) כדי לשמוע על זה. כל מי שעבר בסביבה המאוד רחבה בשבועיים האחרונים שמע על תהליך ההתלבטות, והקניה שבסופו. כדי לא להפוך את הפוסט הזה לאורגיה דלוחה של שוויץ בגאדג'טים (ולהצדיק טוקבק זועם ומוצדק של פויר), אסתפק בדבר אחד: זה Thinkpad X60s. זהו, את שלי אמרתי.

ואלו שני המחשבים שקדמו לו, עדיין במצב עבודה:

Toshiba Satelite 1410

Compaq Armada 1130

מעבר למחשב חדש, כמו מעבר דירה, מחייב נחישות: ארגז שלא פתחתם בשבוע הראשון, כבר ינדוד אתכם הלאה, סגור, לדירה הבאה. למרות הרצון הטב הרי שבפועל, במקום לטרוח לסדר את ספריית הקבצים שמתבלגנת משנים של עבודה, אני מארגן רק את הקבצים עליהם אני עובד או משתמש לעתים קרובות. את כל יתר ספריית המסמכים של המחשב הישן פשוט תוחב לתת תיקיה בשם נפרד בארכיון של המחשב החדש.

המחשבים בצילומים שכאן הם רק הגופות, למרות שהם פועמים עדיין. הנשמה שלהם (טוב, המסמכים שעבדתי עליהם וכמה תמונות שהורדו מהרשת שהן בגדר, אהם, אוסף פרטי) המשיכה איתי הלאה לתת-המודע הדיגיטלי של המחשב. חלק מאותה נשמה שמור קבצים שנוצרו בתוכנות שאי אפשר להשיג יותר ("לאן הולך הזיכרון כשאנחנו לוחצים Delete?", מתוך נענע, 10/2000).

תוכנות החיפוש השולחני החדשות כמעט מייתרות את הצורך בארגון נוקדני ואנאלי של ספריית הקבצים. כמו שבאינטרנט עדיף מנוע חיפוש טוב על האינדקס הכי מושקע, כך גם במחשב שלנו. ובכל זאת, למרות שהתוכנה הבאה נמצאה על כל שלושת המחשבים שהיו לי מאז נוצרה, עד שלא שיחקתי עם הקומפאק הישן לצורך הצילום (אני: "אני לא מאמין שהוא עדיין עובד". דביר: "בוא נשים עליו לינוקס"), כמעט שכחתי ממנה.

בסוף שנת 1999 נענע היתה ממש בחיתוליה. רק עברנו למבנה תעשייתי גדול באזור, בשכנות ליבואני שימורים, מפעל החומוס של צבר (אותו עושים אולי באהבה אבל גם עם ריח מטריד) וחצרות בהן משוטטות תרנגולות וכבשים. אף אחד מהלטאות המעונבות של נטוויז'ן בחיפה לא הגיעה להפריע לצוות התוכן של הפורטל. בעצם, אף אחד שלא היה מוכרח לא הגיע לשם.

אני לא זוכר אם באמת היה כזה מגניב אז, או שפשוט ניסינו לשכנע בזה את עצמנו בתקווה לימים טובים יותר (עניין נאיבי שאנשי האתרים הישראליים של ימינו פטורים ממנו). ליום הולדתי ה-36 קיבלתי מהצוות שם דיסקט:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Moon  On 22 באפריל 2006 at 19:27

    נורא חמודה תוכנת החנפנות.
    אולי יש מקום לפתח תוכנת חנפנות אינדיבידואלית – חינמית-להורדה לכל דיכפין ובה כל אחד ישתול את הפרמטרים לחנפנות שהוא משתוקק להם מבלי להודות, ובאופן אקראי או על פי תזמון מראש, יקפצו לנגד עיניו חלונות ליקוק כאלה
    זה אגו טריפ מצחיק ובלתי מזיק בעליל

  • yishai  On 22 באפריל 2006 at 19:37

    you are a blessed man

  • מחט  On 22 באפריל 2006 at 20:59

    הה הה הה הה
    האמת – מדליק
    רואה את זה מפתחת כחיית מחמד ברשתות חברתיות
    קדימה – לשחרר את הקוד

  • yishai boasson  On 22 באפריל 2006 at 23:39

    בורכת בחברים לעבודה!

  • זוריק  On 23 באפריל 2006 at 8:49

    כי מעבר לזה שנהניתי ברמה המיידית, לא יכלו לעזוב אותי לרגע 2 שאלות מציקות
    האחת, האם דביר והחברה ידעו מראש מהם 50~ הנושאים שגדי ישאל עליהם, או ש (השנייה) האם הקוד פרמטרי, וכולל כ 30 תבניות תשובה סטנדרטיות, בהן מכניס החנפן הדיגיטלי את המילים הנשאלות (של גדי), במקומות הפנויים המיועדים לכך, בתקווה שזה יהיה מתאים בקונטקסט.
    וככל שאני משרבטת פה את הגיגי אני מגיעה למסקנה שכותרת התגובה שלי מטעה.
    אני בכל זאת יותר מקצת דפוקה. אני חולה

  • ערס פואטי  On 23 באפריל 2006 at 13:12

    החברים ידעו מראש חלק ממילות המפתח – השמות של ההנהלה, הבוסים של נענע, של כל העובדים בנענע, למשל, וכמה מונחי אינטרנט. היו עוד 4-5 תשובות שהועלו רנדומלית בכל פעם שהיתה שאלה שלא הכירו. בחלק מהפרמטרים, שאלה חוזרת היתה מגלה פרטים נוספים. ההומור של נענע באותה תקופה היה מהסוג שהתסריטאים של "dude, where's my car" היו פוסלים משיקולי טעם טוב, לכן הם נחסכו מקוראי הבלוג. אה, וגם כי למי היה כוח לדגום הכל.

  • השאלה  On 24 באפריל 2006 at 11:20

    אבל מה קרה לאודליה ברקין?

  • איתי בנר  On 25 באפריל 2006 at 8:23

    אני לא יודע מי כתב את כל הטקסטים, אבל אני פשוט מדמיין אותם בקולו של דבירסקי ונופל ברצפה

  • תלמידה מן העבר  On 25 באפריל 2006 at 11:18

    ואפרופו זוריק,
    הודעה לאוריק מחנך הרשת:

    תלמידתך משכבר הימים זוכרת לך חסד נעוריך. שתדע.

  • דבורית  On 25 באפריל 2006 at 20:03

    הוא יפה תואר, המחשביקו.
    (וזה מה שחשוב)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: