Monthly Archives: מאי 2006

אופטימיות של בוקר

 

קצת לא נעים לי, באמת. עוד יחשבו שיש לי משהו נגד ההום-פייג' שלי. אתמול פורסם פה פוסט על השיווק של "מהפכת השידורים באינטרנט" (אהם, כאילו, ממש לא?) של Ynet, והיום, היום פורסמה שם ידיעה על מצב המסחר היום בוול סטריט. כמה חבל שבאמריקה לא שמעו על זה, היום יום הזיכרון שלהם, ובמקום לעבוד או לסחור במניות הם מבזבזים בסיילים.

 

Ynet: אוהבים נקניקיות?

זה השער של Ynet בשניה זו:

 

מה שיש לומר על זה דומה למה שיש לומר, בהתאמות המדיה הנדרשות, על הפרומואים לקראת מוסף סיכום המונדיאל בערוץ 2, שיובל על ידי מודי בראון היקר:

חברים, אתם לא משכנעים. מאוד לא. עוד רגע נחשוב שאתם ממש לא מבינים ולא אוהבים כדורגל, וחושבים שגם אנחנו כאלה.

זו לא "מהפכה", גם אם דפקתם את NRG (בערוץ 2: את הערוצים האחרים) ויש לכם את סיכום השערים היומי. למעשה, זה לעג לרש. הרי ברור שאתם יודעים שהמוצר שאתם מציעים הוא מוצר משלים, משהו שאתה צורך כדי לא לרדת מההיי של המונדיאל – או כדי להתעדכן אם פספסת משחק.

בינינו, ככה בשקט, מעבר לחרטבונה השיווקית, אתם באמת מאמינים שאתם מובילים מהפכה כלשהי?

אתם יודעים טוב מאוד שזה לא מוצר שמביא שום חוויה. שהוא תמצית מחוממת ודלה בהשוואה למקור, שהוא חוויית המשחקים השלמים. (בהנחה שאתם, איך נאמר בעדינות, גם ממש אוהבים כדורגל). חוויה שבשל התמחור הנוכחי שלה (ולא ניכנס עכשיו לדיון עומק בנושא הזה) לא תגיע לכלל הציבור. נדמה לי שאתם גם מודעים לכך שאחת הסיבות שתקבלו ריטינג פיצוצי (הן ynet, הן ערוץ 2) היא שסביר שחלק גדול מהציבור יאלץ להסתפק בתחליף המחומם הזה, ובו בלבד.

יופי של מוצר משלים, באמת, אבל רבאק, "מהפכה"?  "מובילים את השלב הבא במהפכת השידורים באינטרנט"? בינינו, ככה בשקט, מעבר לחרטבונה השיווקית, אתם באמת מאמינים בזה? באמת באמת? כי, אתם יודעים, אני מחזיק מכם (מי שזה לא יהיו במערכות הללו) אנשי מקצוע.

למען הסר ספק:  הבלעדיות על שידור השאריות המחוממות מהמשחקים שנמנעים מהציבור אינה, ולעולם לא תהיה, הובלה של שום שלב במהפכת השידורים באינטרנט. אפילו בניסיון הניכוס של המונח Web 2.0 לחבילות הגלישה של HOT יש יותר אמת.

מאותן סיבות לא ענייניות שבשלן NRG תומך במאבק לפתיחת השידורים לציבור (הם לא קיבלו זכויות), אתם לא מתייחסים לנושא בכלל. השיקולים שלהם, לפחות, מכתיבים סיקור (גם אם מעט מוטה) של הנושא. שלכם מהווים התעלמות מההבטחה שאתם נושאים כלפי הקוראים (אהם, לכסות את נושא הספורט כזה?) לטובת שיקול מסחרי גרידא.

רגע, אולי זו המהפכה שהכותרת עכשיו ב-Ynet מתייחסת אליה?

#flickr_badge_source_txt {padding:0; font: 11px Arial, Helvetica, Sans serif; color:#666666;}

#flickr_badge_icon {display:block !important; margin:0 !important; border: 1px solid rgb(0, 0, 0) !important;}

#flickr_icon_td {padding:0 5px 0 0 !important;}

.flickr_badge_image {text-align:center !important;}

.flickr_badge_image img {border: 1px solid black !important;}

#flickr_www {display:block; padding:0 10px 0 10px !important; font: 11px Arial, Helvetica, Sans serif !important; color:#3993ff !important;}

#flickr_badge_uber_wrapper a:hover,

#flickr_badge_uber_wrapper a:link,

#flickr_badge_uber_wrapper a:active,

#flickr_badge_uber_wrapper a:visited {text-decoration:none !important; background:inherit !important;color:#3993ff;}

#flickr_badge_wrapper {background-color:#ffffff;border: solid 1px #000000}

#flickr_badge_source {padding:0 !important; font: 11px Arial, Helvetica, Sans serif !important; color:#666666 !important;}

www.flickr.com

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים. 

קריאייטיב בכחול: משטרת ישראל לפסטיבל קאן

 

קאן, 26/05/2006, סי"צ

בעוד ההכנות לפסטיבל קאן לפרסום נמצאות בעיצומן, נודע כי המארגנים פתחו מחדש את רשימות המועמדים בסיווגים "שם מותג" ו"קמפיין underground ויראלי" כדי לקבל מועמדות של גוף מפתיע מאוד: משטרת ישראל.

בראיונות שנערכו לאחרונה הגדירו קציני משטרה בכירים סוג חדש של מריחואנה שהחל להיות מופץ בישראל כ"גראס המוות". לדעת חבר השופטים, מאז "מקדונלדס זה בריא" לא נצפה ספין מופרך ומענג כל כך במדיה העברית.

ממה נפשך: במקום השמות הביזאריים שאינם מתגלגלים בקלות על הלשון כמו "הידרו" או "כמו באמסטרדם, אח שלו", טבעה המשטרה את הכינוי שידבר אל ליבם של כל נערה ונער תאבי ריגושים: "גראס המוות". שיואו, מגניב. ותחשבו שאת כל הקריאייטיב הזה הם קיבלו רק מלפנות מעבדות סמים שנתפסו, לא משימוש בפועל. Wicked.

ז'אן פרנסואה דו פאפן, נציג הז'נדרמריה הצרפתית, מסר כי לקחי העבודה של משטרת ישראל לא ילכו לאיבוד, וכי משטרת צרפת שוקלת שיתוף פעולה עם משרד הפרסום הצרפתי הבינלאומי "פובליסיס". 

—-

כבר כתבו מספיק בבלוגספירה (חנן, תראה בבקשה לכולנו איפה) על הכתבה העלובה והאומללה הזו ב-ynet. לא אני אמנע את זכותם של שוטרים לעשות מה שאפשר כדי לקבל כיסוי תקשורתי לעבודתם הקשה. תמהני רק אם במשטרה וביחידה המדוברת יודעים שתאוות הפרסום (ותאוות כתבות ה"יָה-בָּה-יֶה" בנושאי סמים של ynet) יכולה לגרום נזקים פיזיים ממשיים: ילדים ונוער שקוראים את גבב השטויות הללו באמצעי התקשורת (וואו? שלוש שאיפות והראש בעננים? מזל שלא אמרתם גם שלעשן של ה"גראס" יש "ריח מתקתק"), יחשבו אחר כך שהאזהרות בפני אקסטות בכמויות מסחריות, קוק, הרואין או סמים קשים אחרים הן שטויות.

נקודה נוספת (ראיתי שטרם כוסתה בבלוגספירה) היא שהן רפ"ק אחראק והן עו"ד רוויטל סוויד שרואיינו בכתבה דרשו לשנות את הקטגוריה של גראס המוות בחוק. אי אי אי. כמה חבל שבחוק עצמו אין הפרדה בין סמים קלים וקשים. יש את פקודת הסמים, וחומרים המוכנסים אליה נחשבים כסמים אסורים. נקודה.

אם אתם רוצים להתנסות בסמים, בין אם גראס המוות או גראס החול מסיני, תקראו קודם מה יש לג'ורדן לומר. הגראס אכן מסוכן לבריאות.

אגב: השימוש בשם המותג החדש, כך אומרים לי, כבר נראה בשטח.

www.flickr.com

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים. 

 

הטעות במבחן של הרווארד

נטע דרור סיפרה שמבחן בדיקת העמדות הלא מודעות של אוניברסיטת הרווארד תורגם לעברית, והביאה בשמחה את הלינק אליו. המבחן מאפשר לבדוק את ההבדל בין מה שנדמה לנו שאנו חושבים על נושאים מסויימים, לבין מה שאנו חושבים באמת. דרור מוסיפה שרוב האנשים יגלו כי עמדותיהם פחות ייצוגיות ויותר גזעניות ממה שהם חשבו.

יש שבעה מבחנים, הבוחנים את עמדות הנבדק כלפי אשכנזים/ספרדים, הומואים/סטרייטים, נשים/גברים, שחורים/לבנים, צעירים/זקנים, רזים/שמנים וישראל/ארה"ב (בדיקת תחושת הלאומיות).

עשיתי את המבחנים, ואני חייב לומר שהמבדקים לא אמינים בעיני לחלוטין. סתם ככה יושבת לה בהארוורד איזו לסבית כושית ושמנה, שמרוב שהיא אמריקאית מסריחה היא לא מסרבת להודות שהיא פשוט זקנה. ופרענקית.

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים.

כשלון הבלוג, נצחון הרצון (חלק ב')

 

(לחלק הראשון של הפוסט)

חנן כהן, במסגרת פרויקט הארכיבאות פרו-בונו שלקח על עצמו לאחרונה, סיכם גם את רשימת הפוסטים בנושא טק-אד שהופיעה ברשת. חנן, בהיותו חנן שכולנו אוהבים (קרי שילוב בלתי אפשרי בין נאיביות חסרת פשרות ואוונגליזם ישועי) לא קישר בפוסט הנאה שלו לשום כתבה שהופיעה באתר מסחרי, בין אם כטור, ככתבה או לבלוג של nrg. בכך, כמובן, זכה הצדק הקוסמי לניצחון מוסרי, אבל החוויה האותנטית שהיתה בכיסוי ובצפיה באירוע-של-מלא-כסף-למעט-משמעות הזה נחסכה מהקוראים. מה זה משנה אם הירידה של רפאל פוגל על הקוליות הירחמיאלית של מיקרוסופט (הלינק הוזכר בחלק הקודם. אם לא קראתם אז – לא תקראו עכשיו) או חוסר ההתלהבות מה"חידושים" באלטה ויסטה של ליאור הנרד ([1] tm. tm), פורסמו באתרים מסחריים? מי שצרך את האירוע מהבלוגים, שקישרו במהירות גם לכתבות האלה (והאחרות), ממילא חווה גם אותן.

וכמובן, האירוע, בהיותו חגיגה גיקית והזדמנות לכתבי הטכנולוגיה לפרוק עול, זכה למספיק דאחקות-רשת שמובנות לשניים ורבע אנשים גם בתקשורת הממוסדת. ככה זה כשחלק ניכר מהכותבים והעורכים בתחום גם מחזיקים בלוג. וכך, כמו שבבלוגים חגגו בהומור ילדותי וסר טעם (אם כי הטוקבק שלי שם הוא הדיווח העיתונאי המקצועי ביותר שהבאתי מהכנס), גם בממלכות המו"לים החברה התנהגו כאילו המיצתפוזים עלה להם לראש: תומר ליכטש מעלה ב-nrg בדיחונת על הכותרות העתידיות של האתרים המתחרים, והנה אדר שלו מוואלה! ממהרת לגנוב את הכותרת שהוא שמר לעצמו. כדי לסיים את התנועה המעגלית הזו ולסיים את הפוסט שלפי שיבוא טק-אד הבא, נאזכר רק את עידו קינן שכותב על הרקורסיה בדיווח האינטר-בלוגי, וכמובן את הניצול הציני המסחרי שלי עצמי את העניין:

אחד הרעיונות ששוכבים בבוידעם של המחשב כבר כמה חודשים הוא עשיית טי-שירט לאתרים ישראליים מהסוג שבעלי האתר עצמם לא ישושו להנפיק. בזמן שאני ודבירסקי מגלגלים את הרעיון (עדיין לא מצאנו את האתר הכי מתאים לקבל את הכיתוב "פחחח…"), התברר שישנה התארגנות להדפסת חולצות פיירפוקס לטובת הגיקים הנועזים במיוחד שיגיעו לכנס. על-הדרך אולתרה הדפסה בשני עותקים של חולצת ynet (לחצו כאן להדפס שעליה – אגב, כל הטוקבקים שעליה למעט האחרון אותנטיים). רבע שעה של סיבוב בחדר העיתונות הולידה ידיעה ב-ynet, שגרמה ל-nrg להגיב גם מהצד שלהם. יש כבר כמה הזמנות, אבל למרבה הצער ייקח עוד קצת זמן עד שנחזור להתעסק עם החולצות – נראה לי שעלינו על בוננזה בתחום היחס"צ הגיקי.

ובקיצור, לסיכום הפרק, שכונה.

 

חגיגה ניידת

ד"ר ישראל שור מדגים ליהונתן קלינגר את ה-UMPC או "אוריגמי", מחשב קטנטן שנמצא בגודל שבין הניידים הזעירים למחשבי כף היד. אחר כך מדגים עמית מרלוב מחשב חדש של Asus שכולל קונץ נחמד שחלונות ויסטה תומכת בו – מסך חיצוני קטן שמאפשר לך לבדוק מייל ופגישות בקלות בלי לטרוח לפתוח את המסך הגדול ולהתמקם לעבודה מול המחשב.

 

ראיון וקטעים מההרצאה של עמית מרלוב, שמספר על היתרונות של חלונות ויסטה למיחשוב הנייד. הייתרון הראשון, כמובן, הוא שאם יש לך מחשב נייד שתומך בויסטה, סימן שיש לך נייד חדש וסופר-תותחי. פיצ'ר חביב – היכולת לדחוף USB Key למחשב שישתמש בו כהרחבה לזיכרון (אף מילה על האיטיות של השליפים בהשוואה לזיכרון הרגיל של המחשב).

 

מה התג של התמונות?

למדתי את זה בשני כנסי כינרנט האחרונים שהייתי בהם: אם אתה באירוע שיש בו גיקים, או סתם אנשים מקוונים בני פחות מ-40, אתה לא חייב להביא מצלמה – רוב הסיכויים שהוא יצולם מכל הזוויות. צריך פשוט ליידע את כולם מה מילת התיוג לפליקר (כרגע הוא הסטנדרט בגיקיה) – וסבבה לכולם: יש מלא תמונות מכמה וכמה נקודות מבט. כמו לחפש מילות מפתח בשירותי רשת שאוגרים תמונות חדשותיות – למשל ביאהו – ולחוות את האירוע מכמה נקודות מבט.

בימים אלו יש חתונות בתל-אביב שעל ההזמנה מודפסת התגית המיועדת לתמונות לטובת הנוכחים – אבל במיקרוסופט לא חשבו על זה. מן הסתם כי לא יכלו לתת קישור לאיזה שירות דומה שלהם ("תמונות לייב"?), ופליקר שייך ליאהו.

אני משוכנע שמעבר לתגית של הבראנז'ה היו עוד אנשים שהעלו תמונות לפליקר מהכנס (וכמה חבל שהתמונות באתר של מיקרוסופט יישארו קבורות שם לדיראון עולם) אבל סיפור למצוא אותן ללא תגית משותפת. ועדיין, למרות שהמשתתפים כאן הם בעיקר מהשכונה – את מגוון התמונות שתמצאו בתגית הזו בפליקר לא יוכל לתת לכם, לא עכשיו ולעולם לא עוד, כנראה, שום אתר מסחרי.

אבל את הדיון על מות האתר כפי שהיכרנו אותו נמשיך לנהל בהזדמנות אחרת. קולאז' רגעי:

תמונות שצולמו על ידי יהונתן קלינגר, אילנה תמיר, ליאור הנר, גדי שמשון, אהוד קינן ותומר ליכטש. מופיעות ברשות או ברשיון CC.

 

זה לעולם לא יהיה אינטרוויזיה

העלות של כנס טק-אד למשתתף משלם (כלומר, אחד שהחברה שלו משלמת עליו) היא $1,000. יהונתן קלינגר שוטט בשטחי הכנס ושאל אנשים איך, לעזאזל, הם שכנעו את ההנהלה לתת להם את הצ'ופר הזה.

 

מיקרוספט ישראל היא חברה שמאוד משתדלת. לעזור, להצטייר כלא אגרסיבית מדי ככל יכולתה (האנשים שם מתבעסים על אמת כשמישהו מזכיר שהם "דומיננטיים"). בכנס הם הסתובבו עם חולצות שעל גבן מומלץ למשתתפים להקליק כדי לקבל עזרה. ומה קורה כשבאמת מקליקים?

 

הכנס נגמר מזמן

והנה נגמר גם הפוסט הזה. רוב מה שחשוב (היה משהו חשוב?) בכנס כבר תועד מכל זווית אפשרית, וגם לא מעט מההווי ומהדברים הממש לא חשובים. הסיכום הזה, עבורי, הוא סיכום הניסיון שלי לתעד את הכנס חי, בבלוגיה. מסתבר שמספיק להוסיף מדי פעם קיסם למדורה בתחומים בהם היא חיה, ובכנס גיקים היא מאוד חיה – והבלוגספירה תוכל לספק את כל המידע הדרוש, כמעט בכל רזולוציה נדרשת, למי שיטרח לחפש.

זה לא הרבה, אולי, בטח עכשיו. אבל אני זוכר כנס מחשבים ואינטרנט ב-97' שבו היה לנו קשה להאמין שגם לאנשים שאינם חובבי מחשבים יהיה פעם אימייל. אני לא יודע אם לכל עם ישראל יהיה פעם בלוג (אלוהים אדירים, זה קצת מפחיד) – אבל צריכה של מידע וחדשות ממקורות מגוונים ומשתנים תהיה הדרך שבה לא רק הילדים שלכם, אלא גם אתם עצמכם, תלמדו על מה שקורה בעולם סביבכם.

הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שבלילות הפוקר לא השתכרנו מספיק. אולי באמת היינו צריכים לעשות קליפ מחווה ל-Hey Clip.

 

[1] ה-tm הראשון הוא שלי, על שהצמדתי לליאור את הכינוי. ה-tm השני הוא של יוני שדמי, כנראה האדם הראשון שקפץ בזעקות "זה tm שלי!" כשמישהו גנב לו משפט.

www.flickr.com

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים. 

הזמנה לאירוע ספרותי

 

הערב יתקיים בתל ערב חגיגי בנושא הרומן הרומנטי, לרגל יציאת "הרומן הרומנטי שלי" מאת נילי לנדסמן. הציבור, כמו שאומרים במקומותינו, מוזמן.

 

 

כשלון הבלוג, נצחון הבלוגספירה (חלק א')

בשל תקלה טכנית זמנית בבלוג "מוניטור 2.0" בתפוז (אין אפשרות לצרף וידאו לתוך הפוסט), הועבר לכאן פוסט הסיכום של טק-אד.  חלקו השני של הפוסט יופיע בקרוב.

 

 

יאמר מייד: הסיבה היחידה שעיתונאי המחשבים אוהבים את טק-אד, היא שזה המקום היחיד בעולם שבו אנחנו יוצאים הכי מגניבים בשטח.

לא בערך, לא על-יד, לא היינו-מתים-אבל-אין-מצב. טק-אד הוא, כידוע, אירוע שמאורגן על ידי מיקרוסופט-ישראל, חברה חביבה עם אנשים נחמדים וחרוצים (ואני רציני, ראו פירוט בהמשך), אבל שצריך להיות אוּבֶּר-גיק עם נטיה להערצת סמכות (אחרת אתה בצד של הפינגווין [1]) או ילד מתלהב כדי לחשוב שיש בה משהו מגניב. נוסיף לזה קהל של 3,000 מנ"מרים, שזה מנהלי מערכות המחשב בארגונים, ואתם יכולים להבין את התמונה. הם חשובים מאוד, המנ"מרים, ומעשי והתנהלות שוק המחשוב הארגוני משפיעים מאוד על מהלך החיים של כולנו בכלל, ועל שוק המחשוב האישי בפרט. שלא לדבר על זה שאלו האנשים שנותנים לכם את התמיכה במקום העבודה, ותיאורטית יכולים לקרוא לכם את הדואר. 

מרדנות גיקית על החולצות. צילומים: יהונתן קלינגר

כל מה שנאמר, שאומרים או שיאמר על התחום שלהם בעתיד היה מייבש אפילו את אודטה על אסיד. שלא יובן לא נכון. כמה מידידי הטובים הם גיקים מהסוג המנמ"רי, וברגע שיוצאים מתחום העבודה המלהיב של ניהול רשתות הם גם יכולים להיות אנשים מקסימים, כל עוד אין נפילה ברמת הסוכר. אבל העסק הזה, ואני אומר זאת כמי שלעתים עדיין מתפרנס ממנו, משעמם מאוד ברמת הכרוניקה השוטפת. וכנס טק-אד, עם כל הניסיון הענוג לצעוק חזק "Feel the beat", הוא המכה של הגיקים המסודרים. מן מקום שקונאן אובראיין היה יכול להפיק בו יופי של תוכנית – באחת ההרצאות המרצה (הולנדי מחו"ל) סיפר ארוכות איך באיזו פרזנטציה התגלה הדסקטופ שלו ללקוח ועליו – תחזיקו חזק – תמונות מ"מלחמת הכוכבים".

יש כאן אנשים מהסוג שמסתובב בחום של אילת עם חולצת כפתורים בתוך המכנסיים – או חולצת פולו צבעונית בצבעי החברה שלהם (לא, לא רק מיקרוסופט), שידעו שגם הם חלק מאירגון. באחת ההרצאות התנצל אחד המארגנים שהמזגן לא עבד כי הוא היה מחובר למחשב עם לינוקס. רובין וויליאמס בימיו הטובים, כשהיה מופיע בפני תלמידי קולג' שבדיוק הורידו ראש, קיבל פחות צחוקים ומחיאות כפיים.

למרות שהגיקים אמרו למצלמה של יונתן קלינגר (הווידאו יובא בפוסט ההמשך) בפנים רציניות שזה כנס מאוד חשוב לעבודה מה זאת אומרת, כולם יודעים שאם היו תוקעים את הכנס בדימונה, איזה דימונה, תל אביב, אולי שליש היה מגיע. לא צריך להיות עופר שכטר או בראד פיט, כאן, כדי להיות מרדני ומגניב מספיק ללכת לאירוע עם חולצה של פיירפוקס או של מסך השגיאה הכחול של חלונות. במיוחד אם אתה בשכונה של כתבי הטכנולוגיה – בטוח שלפחות ב-NRG יכתבו על זה משהו.

זה לא ציני, העניין הזה. מיקרוסופט חשה מאויימת גם כשהיא לא מאויימת, ובימים אלו היא נאבקת לא רק על כוחה – אלא גם על הדרך שבה היא נתפסת. לבוא לנרד-פסט של מיקרוסופט עם חולצות של פיירפוקס זה חצי צ'ה גווארה מבחינה גיקית. כבר כתבו מספיק (רפאל פוגל ב-TheMarker ואחרים) על המרחק בין המגניבות לכאורה באריזה של הכנס לבין המציאות המנמ"רית בשטח. מבחינתי, אותו פוסט בו תועד חמי רודנר (שהגיע בעיסקת חבילה עם מיטב שורדי שינקין מ-1995) עולה לבמה וזועק "ערב טוב מיקרוסופט!!!!!!" מספר לבד את כל הסיפור.

אבל הוא לא מספר לבד. אנחנו ממש לא מדברים על רשת העדכונים בלונדון אחרי הפיגועים, כן, אבל מי שעקב אחר מה שקורה ברשת ובבלוגספירה, בוודאי אם הוא קהל היעד (אה, מנמ"רים מצד אחד ווגיקים ששונאים את מיקרוסופט, חלק כי זה מגניב וחלק עם סיבות טובות מצד שני) קיבל את כל המידע שהיה צריך.

הבלוגים הצליחו?

מה היתה צריכה הבלוגספירה להביא מהכנס? להלן הפוסט של יוסי רז, אליעזר בן יהודה של הבלוגים, והתגובה שלי (בשביל לקרוא את זו של יובל דרור תיאלצו לגלוש לשם).

הפוסטים שדיווחו מכנס מיקרוסופט באילת פספסו הזדמנות

אני נורא שמח על הכתבה הזאת ב-NRG.

בפוסט האחרון שכתבתי שאלתי האם הכנס של מיקרוסופט באילת הוסיף מימד חדש לכתיבה בבלוגים? הבלוגרים שדיווחו משם, לדעתי, פיספסו הזדמנות.

במקום פוסטים ממשיים בסגנון הכתבה של היום ב-NRG הם ריססו את הבלוגוס הישראלי בגיקים שוליים. במקום לתת לנו תמונה אמיתית של עמוד השדרה של הכנס: שאין עמוד שדרה לכנס, קיבלנו פוסטים הזויים, תוצאה של מונופול יהיר שהצליח להפנט לרגע גם את טובי הבלוגרים הכותבים על אינטרנט ומחשבים.

ערס פואטי  בתאריך 5/14/2006 11:11:44 PM

לפי מה מודדים פוסטים ממשיים?

בכל מקרה, אם אתה מחבר את שלל הדיווחים בבלוגספירה ובעיתונים – היתה תמונה הרבה יותר מקיפה של הכנס ממה שכל אמצעי נתן לחוד.
המונופול לא היפנט, אבל הבנתי שעם יוסי רז לא אתווכח על זה. אני עייף מכדי להעלות עכשיו, די אם אומר שרז טועה ומטעה. הדבר המעניין ביותר (בחייך, מנמרים מרדימים גם את עצמם) שקרה ביום הראשון היה שגלוברמן למד פוקר. אה, סליחה, זה והעובדה ש"חלונות ויסטה היא מערכת מושלמת".
בכל מקרה, כשהבחירה היתה בין "פוסט ממשי" לבין דברים אחרים, נגיד וידאו ממשי כלשהו על מאחורי הקלעים, אני בעד כל מגוון הדברים האחר.
אני לא חושב שהיה משהו שם שלא בא לידי ביטוי בכל מה שהבלוגספירה העלתה. אבל סליחה אם את האמירה שאין עמוד שדרה לכנס היית צריך ללקט משמונה פוסטים ועשרים תגובות ברחבי הרשת. נדמה לי שזה סוג של שיחה בלוגספירית, לא?

קיבלתי כבר נזיפות על כך שלא עדכנתי את "מוניטור 2.0" כמו שהבטחתי. מילא להבטיח בבלוג, הבטחתי את זה גם בכתבה ב-NRG: "לשם שינוי, זה יהיה הטק אד הראשון שבו אני אעבוד קשה עבור קוראיי", מתוודה שמשון. "הייתי בטק אד בפעם הקודמת – בגלל שלא היו חדרים, בלית ברירה קיבלתי סוויטה – וכל מה ששולחיי רצו ממני זה אייטם של 400 מילה ל-ynet. הפעם אין סיבה שלא יהיו עדכונים וראיונות מהירים בבלוג, וידאו ב-YouTube ותמונות בפליקר. אני לא אעדכן מסביב לשעון – אל תצפו למבזקי ynet – אבל אני אעדכן הרבה דברים שאני אמצא מעניינים. בעיקר, אני רוצה לראות איך זה מרגיש. אני הולך להיות journalist in a box  – בתיק צד נורא קטן יהיה את כל מה שאני צריך בשביל לסקר – מחשב נייד, מצלמה, טייפ וכאלה".

 

מתוך סרטוני הוידאו (בהמשך), מימין לשמאל: איש יחסי הציבור על כיתובי "לחץ כאן לעזרה" על חולצות מיקרוסופט; אחד ממנהלי המלון מודיע לבאים שחדר האוכל נסגר, ושהם יכולים לעשות הפגנה בחוץ; מחשב עם מסך חיצוני, שיהיה; מחשב האוריגמי של מיקרוסופט; דוברת מיקרוסופט; זה לא צ'ופר, זו נסיעת עסקים

הניסוי הצליח אבל הבלוג מת

הוא הצליח, כי עדכנתי בכל יום – הווידאו הראשון בהמשך הדרך צולם ביום הראשון, והוא כולל מיני סקופון שגרם לרחשושים בקרב אנשי מיקרוסופט וחברת ההפקות שהפיקה, רוב הזמן לעילא, את טק-אד: מישהו לא טרח לעדכן את המלון בדבר זמני ההגעה של האורחים, וכך הם נחתו מהטיסה ישר לצוות מלון תקיף שלא אפשר להם לאכול צהריים. בין אם במונחים גיקיים (אוכל זה טעים) או עסקיים (הכנס יקר), זה קאזוס באלי.

יעקב "עכבר פלדה" לינק

לצורך סרטוני הוידאו שתכננתי להביא מהכנס, הועלתה באוב דמותו של יעקב "פאפא" לינק, הפרסונה הוותיקה ביותר בשטח בעיתונות האינטרנט (הייתרון שלה, ממש כמו "ערס פואטי", הוא שבחיים היא לא תצא מהרשת, שהיא המקום הנכון לניקים שמתחכמים). בנענע דביר עשה לה בזמנו את הלוגו של השומר הטורקי החביב – ועכשיו החיינו אותו בזמר ואומר.

עשיתי את זה לא רק כנוסטלגיה לימים שעבדתי עם צוות מלא קטינים, אלא כי זו הדרך היחידה שהיתה פתוחה בפני כדי לנסות לתעד בווידאו קטעים מהכנס. כידוע, בימים אלו של אבדן עשתונות מהמדיה מעלים רוב האתרים מחלקות הפקת וידאו כאלה ואחרות, ומנסים להפוך בכוח את כתביהם לכתבי טלוויזיה. אין מצב שהסרטונים הללו יהיו מקצועיים באמת – תראו לדוגמא את הסרטון של "מה קרה בחגיגה" (תבחרו בו בין האופציות) במדור הווידאו של TheMarker. ערכי הפקה נאים במונחי אינטרנט – שאחריהם לא נשאר הרבה: וידאו ערוך כמו דמו תיירותי של אילת, ואחריו המנכ"ל של מיקרוסופט אומר כלום, אבל בניגוד לכתבות בחדשות טלוויזיוניות אמיתיות – הוא אומר את זה הרבה זמן. וזו, כאמור, רק דוגמא. במקרים אחרים היו סרטוני תיעוד מיידיים, כמו זה של אתר גאדג'טים שתיעד את סרטון הוידאו בו מריאנו אידלמן כמרגול מריץ דאחקות על מיקרוסופט, שהוקרן בפתיחה.

במסגרת הניסוי החלטתי שאת כל המדיה שאייצר מטק-אד אעשה בציוד הבסיסי – צילומי הוידאו נערכו במצלמת סטילס פשוטה של קנון (לכן הוספו כותרות בחלק מהסרטים. כמו בימים הטובים של הקולנוע הישראלי, קשה לשמוע ברור), העריכה נעשתה עם התוכנה של מיקרוסופט שמגיעה עם מערכת ההפעלה – והטון הכללי השתדל להתייחס לכל עם הלשון בלחי. אני לא בטוח שהצליח לי – אבל זו הסיבה, אם תהיתם, למוטיבים הטורקיים העממיים, לעריכה המלוכלכת ולמוסיקה הצוענית (של הלהקה של אמיר קוסטוריצה, No Smoking Orchestra).

הסרטון הראשון מטק-אד. באים, נוחתים, ואין אוכל:

צילמתי. ערכתי במהירות והעליתי ל-youtube ואחר כך לבלוג (הזה). רק אז גיליתי שעשיתי זאת 12 דקות אחרי הבלוג של NRG, שלקח את אייטם "החבצלת" [2] שהכין קודם וצירף אליו את הלינק לווידאו. עוד לא הכרתי בזה באותו רגע, אבל התבררה הדרך ליצור בלוג שבאמת יתעדכן מסביב לשעון, ויעשה את יוסי רז מבסוט: תשים בלוגר אחד מיומן בתור ה-Back-Office (עידו קינן נשאר מאחור והחברה עדכנו אותו במיילים מההרצאות), ותשלח לשטח צוות עיתונאי שאתה משלם לו, ובפקודה.

אני רציני לגמרי לגבי הפקודה. תראו את התמונה שכאן: זו ישיבת צוות מעריב שנערכה ב-10 לפנות בוקר בחדר העיתונות, בהנהגתו הקשוחה של דרור גלוברמן, שחימר בכתביו כל העת.

צוות מעריב המלא באילת (נמרודי שוב חסך על חופשות לחבר'ה), מימין לשמאל: צחי הופמן, דרור גלוברמן, קרן ארגמן, יהונתן קלינגר, אסף מרגלית, תומר ליכטש. צילום: יהונתן קלינגר (ואל תשאלו איך הוא מופיע בתמונה ובכל זאת יש לו קרדיט, תסתפקו בזה שזה CC).

אבל, כאמור, עדיין ניסיתי לתרום את חלקי הצנוע לכיסוי הכנס עבור קוראינו שנשארו בבית. שניים אופטימיים במיוחד אפילו ביקשו ממני לבקר בהרצאות מסויימות ולדווח מהן. המשכתי להרצאה נוספת ואחריה לקוקטייל של הערב. לא הקוקטייל ולא האירועים המשמחים שבאו אחריו גרמו לי לפקוח עיניים ולהבין שהסיפור שלי נמצא במקום אחר. בארבע וחצי בבוקר, אחרי ששאריות הכבוד העצמי של עיתונאי מעריב חוצפניים טואטאו מהחדר [3], התיישבתי מהורהר במרפסת מול כחלחלות הבוקר. ובשעה לירית ויצירתית זו, כמו אהבל מושלם שיכול היה ללכת לישון או לעשות משהו מועיל יותר, ערכתי והעליתי את כתבת הוידאו שבהמשך, לה צורף פוסט כדת וכדין במוניטור 2.0.

דמיינו את אינספקטור קלוזו מתבונן בעניין תמיד לכיוון הלא נכון, את השוטר אזולאי מרצה משנתו בעוד הפורצים חוגגים מאחוריו, ותתקרבו למופרכות אותו רגע צלול ורגוע של אדם ומחשבו, טקסט וכותבו על המרפסת: אין סיפור, אבל יש מערכת שבפעם הראשונה נראית בפעולה בזמן אמת, שקהל היעד שלה צורך אותה באופן שנוח לו, שהיא מזינה את עצמה. וזה עוד על אין סיפור. ובמקום זאת יושב אותו משורר דלות ומשתדל להישאר ער עוד קצת, כי הרי הובטח לקוראיו לקבל את דיווח הווידאו המרתק על הבחור ההולנדי שאומר שחלונות ויסטה זה אחלה.

חלונות ויסטה עם טוני קיינן. מי שמחזיק מעמד עד הסוף – אריקסון נותנת לו מחשב נייד 

[1] פינגווין הוא הסמל של לינוקס, מערכת ההפעלה האלטרנטיבית.

[2] חבצלת. אייטם מוכן מראש. לרוב הכוונה לסיפורי חיים של אנשי שם מבוגרים, שצפוי שימותו מתי שהוא במשמרת הקרובה. הפעם האחרונה שבה ראיתם חבצלות היתה לאחר האשפוז השני של שרון.

[3] הומור פנימי זה עניין נחות.

 

לחלק ב' של הפוסט.

www.flickr.com

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים. 

 

 

מעשה נבלה (ספויילר)

אם אתם צופים בעונה האחרונה של הסדרה "הבית הלבן", אל תקראו מה אור ברנע כתב עליה ב-Ynet. כידוע, בעונה זו מתנהלת הסידרה בין מטות הקמפיין של הסנטור סאנטוס (ג'ימי סמיתס) ושל נו, השני, שמגלם אלן אלדה. בכותרת המשנה מבטיחים לנו שיש ספויילרים, ואז בפיסקה השניה הוא מגיע, בלי אתראה: שמו של המנצח בקמפיין הפיקטיבי של העונה האחרונה.

כדי להוסיף חטא על פשע, בפיסקה האחרונה יש אזהרה מ"ספויילרון" שאין בו אפילו מעט מן הספויילר: "בסצנה האחרונה של הסדרה, כשבני הזוג ברטלט בדרכם לביתם בניו-המפשיר, שואלת אבי ברטלט את בעלה, הנשיא היוצא: "על מה אתה חושב?". "על מחר", משיב ברטלט. סיום אופייני, מרגש ועצוב".

רוב הטוקבקים שם כמעט עוסקים בעניין, אבל כנראה שבאתר מתעסקים יותר בלקבל הרבה טוקבקים, מאשר להקשיב לגולשים שלהם.

וזה מזכיר לי את הספויילר הכי מבעס בתולדות הציונות, כנראה, שנעשה לפני כעשור וחצי על ידי מי שהיא היום בין השאר בלוגרית ידועה. הסדרה "טווין פיקס" חזרה לשידור שני, אחרי שרצה בפעם הראשונה בכבלים, שבאותן שנים טרם התפרסו בכל רחבי ישראל. במדור הרכילות של עיתון העיר הופיע אז, בסביבות הפרק החמישי בסדרה, האייטם הבא (הניסוח מהזיכרון): "עוקבים אחרי טווין פיקס? רוצים לדעת מי רצח את לורה פאלמר? זה אבא שלה".

לי הספויילר לא מפריע, אבל עושה רושם, לתשומת לב מערכת התרבות ב-Ynet, שלגולשים שלכם כן.

גולשים מגיבים: מלך קמבודיה לא כזה מגניב

המכתב מהקוראת אפרת לדרפיין מפורסם פה, ברשות, כמעט כלשונו. אני משוכנע שיהיו עוד קוראים שיהיה להם מה להוסיף.

****

 

שלום גדי,

אני כותבת את המכתב הזה לאחר שבקשת ממני תגובה מפורטת יותר לסיבת הזעקה שלי בגנות המאמר שקישור אליו הופיע בבלוג שלך.

בשולי הבלוג שלך ישנם קישורים למאמרים ממקומות שונים ברשת. רובם חביבים, מצחיקים ומעניינים. דפדפתי לי ברחבי הבלוג עד שמצאתי כותרת ששבתה אותי: "מלך אמיתי! כתבה מהארץ על מלך קמבודיה לשעבר שפתח בלוג". אמרתי לעצמי לחכות כמה דקות לפני שרמת העצבים שלי עולה, ולקרוא יפה וברוגע את הכתבה. אבל ככל שקראתי אותה יותר, לא ידעתי אם לבכות, להתעצבן או לבדוק האם זו בדיחה צינית של כתב בהארץ.

אז על מה אני מתקוממת בכלל? חזרתי לפני חודש מקמבודיה ולמדתי כמה דברים על המלך סיהאנוק שמוצג באופן כל כך "מגניב" ו"טרנדי" בכתבה ההיא.

נתחיל מהתחלה. האדם הממוצע לא יודע הרבה על קמבודיה, אבל בעלי ידע כללי בסיסי, האסוציאציה הראשונה היא תקופת שלטון הקאמר רוז' (Khamer Rouge) ששלט במדינה בין השנים 1975–79. אותו שלטון רצחני כידוע, שבא באמתלה להשיב עטרה ליושנה ולהחזיר את קמבודיה לפאר השגשוג שלה של ימי הביניים, רצח בדרכים שונות קרוב ל–2 מליון אזרחים תושבי קמבודיה (בין השאר היו קבוצות אתניות שחיו בקמבודיה שהושמדו כליל, או כמעט כליל – כגון התאילנדים, הסינים והויאטנמים – מה שמשווה לרציחות גם פן של ג'נוסייד: רצח עם על בסיס אתני).

אותו מלך מגניב שפורסם בכתבה, אומנם לא השתתף ברציחות הללו מסיבה פשוטה: כשהמצב התדרדר וחייו היו בסכנה, הוא לקח את הרגליים שלו ויצא ל"גלות סינית". זה נשמע עצוב, "גלות סינית", אבל זאת היתה בעצם הפקרה מוחלטת של העם שלו עצמו. המלך המגניב, נצר לשולשת מלכים שמתועדת כ–1500 שנה ויותר, שכח את הכלל הראשון בתור מלך. למרבה הפלא הכלל הזה לא מציין עשיקת נתינים וגזילת כספם, אלא דווקא להגן עליהם.

שומרים של הקמאר רוז' נושאים עציר לחקירה בעינויים. הציור נמצא במוזיאון Tuol Sleng, לשעבר כלא העינויים המרכזי של הקמאר רוז', בפנום פן.

יגידו מה שיגידו, אני אישית לא מאמינה שהמלך ישב ארבע שנים בסין ולא ידע שום דבר מהמתרחש בארצו. הוא כנראה ידע משהו, ולא, הוא היה לפחות מנסה לחזור. אבל הוא לא ניסה, עד אשר הויאטנמים כבשו את קמבודיה ושחררו אותה מידי הקאמר רוז'.

הפוליטיקה של קמבודיה היא מסובכת ברמות, שגם אחת שחיה בישראל ורגילה לתסבוכים– לא הצלחתי להבין ולרדת לעומק פשרה, אבל ממה שכן הבנתי מונח לפניך עכשיו: לקאמרים (קמבודיה זו הארץ, קאמר זה העם. על כן קאמרים הם אנשי הקאמר שגרים בארצם– קמבודיה) יש היסטוריה מורכבת מאוד עם הויאטנמים. החל מהמאה ה–16 לערך קמבודיה שבה ונכבשה ע"י שתי שכנותיה: ויאטנם ותאילנד. ברגע שהויאטנמים כבשו את קמבודיה שוב ב–1979, או אז עלתה חמתו של המלך המגניב, והוא החליט לחזור ארצה.

האם אנחנו מסוגלים לחשוב על גרמניה שמפלגה נאצית עדיין עומדת על תילה ומהווה חלק מהשלטון? אי אפשר לחשוב על מפלגה שרצחה אותך, בתוך גבולותיך שלך, ועדיין מהווה חלק מהשלטון ה–so called דמוקרטי שיש לך

הוא חוזר ומקים ממשלה שמורכבת משלוש מפלגות: המפלגה שלו, מפלגת הקאמר רוז' ועוד מפלגה אחת. אותן שלוש מפלגות עדיין אוחזות בצמרת השלטונית. כן, זאת לא טעות דפוס: המלך המגניב צירף לממשלתו את המשטר הרצחני שהרעיב, דקר, עינה, התעלל באנשיו שלו ורצח 1.7 מיליון איש– אנשי העם שלו. וכל זאת, כדי שהויאטנמים לא ישלטו על קמבודיה.

על מה ולמה קשה לי להסביר. גם אנשים קאמרים ששאלתי אותם את השאלה הזאת לא יודעים להסביר לי. אבל כששאלתי אותם, בתמימות של תיירת, למה אף אחד (!) מאנשי הקאמר רוז' לא נשפט עדיין על מעשיו, הם הסתכלו עלי בעיניים חצי מרחמות (שאני כל כך טיפשה שלא מבינה) וחצי מקנאות (שכל כך טוב שלי שאני לא יודעת רוע מהו) ואמרו בפשטות: הקאמר רוז' הוא חלק מהשלטון.

זה נשמע לנו לא הגיוני. האם אנחנו מסוגלים לחשוב על גרמניה שמפלגה נאצית עדיין עומדת על תילה ומהווה חלק מהשלטון? כמובן שלא. אבל גרמניה רחוקה ממנו מרחק פיזי. אי אפשר לחשוב על מפלגה שרצחה אותך, בתוך גבולותיך שלך, ועדיין מהווה חלק מהשלטון ה–so called דמוקרטי שיש לך.

אז זה נכון שבשבוע האחרון ישנן שמועות שקם בית משפט לפשעי הקאמר רוז', אבל זה מאוחר הרבה יותר מידי. נחשוב שניה שמשפטי נירנברג היו מתקיימים בשנת 1975, ולא ב–45. כשהרבה מהקצינים הראשיים הספיקו להיות עוד 30 שנה של חיים טובים ומאושרים, ולמות בשיבה טובה. פול–פוט, ימח שמו, ה"היטלר" של הקמבודים עצמו, "נפל" מגג בניין בשנת 1991. אם הוא קפץ או נדחף זו שאלה נפרדת, אבל העובדה שהוא לא נשפט עד יום מותו היא מזעזעת.

אז זו סיבה אחת. ואם זה לא מספיק, הנה עוד סיבה.

קמבודיה היום נחשבת לאחת המדינות העניות והלא מפותחות בעולם. המלך המגניב, דווקא די עשיר. חי לו ביופי וברוגע בארמון המלכותי שלו. זה לא שקמבודיה מרוויחה כל כך הרבה כסף וכל הכסף הולך למלך, אבל המעט שיש מגיע למלך, ולא אל התושבים שמרוויחים אותו ביושר רב. גם העובדה שקמבודיה נמצאת במקום אסטרטגי ואין סיבה שהכלכלה שלה תהיה מעט קרובה יותר לשכנותיה תאילנד ויטנאם – אפשר להאשים את המלך בחוסר מאמצים. לו יש חיים יפים, אישה נאה, ארמון גדול ומשרתים שיעשו הכל בשבילו. אז למה להתאמץ?

דוגמא לאחת השחיתויות הגדולות שהולכות במדינה קשורות לארגון הסיוע ה– NGO (non govemental organization) אנשים טובים עומדים בראש ה NGO. הרבה תורמים וצוותי מתנדבים. הNGO פועל בעשרות תחומים בהם: זכויות אדם, חינוך, סלילת כבישים, מעמד האישה, שיפור התעיה, הבריאות ומה לא… מדינות עולם שלישי פותחות את ידיהן כלפי הNGO ומחכות שיבואו עוד ועוד אנשים שיפתחו את המדינה.

ובקמבודיה? נכון, המלך לוקח שוחד גם מה–NGO. כדי שאנשי הNGO יוכלו לפעול בשביל הקמבודים הם צריכים לשלם שוחד למלך המגניב והממשלה שלו. זוהי שאלה מוסרית שעומדת על הפרק: האם לשלם שוחד או לא, אך אנשים הNGO הצדיקים רוצים בכל זאת לעזור לאנשים הקמבודים הפשוטים. אלה שנפגעים גם ככה בכל יום מהממשלה ומהמשכורת העלובה שהם מקבלים (כ–150$ בחודש למשרה ממשלתית טובה) ומחליטים בכל זאת לשלם את השוחד ובתנאי שהם יוכלו לעזור למישהו.

מהסיבה הזאת גם לא תראה דו"חות זכויות אדם נגד השלטון שהרי אם הNGO יפרסמו דבר נגד הממשלה – הממשלה תעיף אותם משם, ואז חיי התושבים יפגעו עוד יותר. מסובך, נכון?

לא, לא מסובך. רק מרושע ומחליא.

ועוד דבר אחד,

בכתבה המלך מקבל את התואר "מגניב" בגלל היחס הפתוח שלו כלפי הומוסקסואליות. מי שביקר אי פעם באזור יודע שזאת בדיחה. הסובלנות באזור דרום–מזרח אסיה כלפי הומוסקסואליות היא דבר ברור מאליו. התרבות בנויה לשילוב ההומואים בתוכה (או שהתרבות שולבה בתוך סצנת ההומואים) הם מתקבלים כשווי ערך והיחס כלפיהם הוא הטוב בעולם. ידועים הם ה"ליידי בויז" בתאילנד, ואם תראה שני הומואים אוחזים ידיים בכפר נידח בקמבודיה הסיכוי הוא שהם יתקבלו באהדה גדולה בהרבה מאשר אותם שניים בחוצות ככר המדינה.

המלך בסכ"ה רכב על אייטם "לוהט" בעולם המערבי כדי לזכות כמה נקודות זכות. אולי מישהו שם ישכח שהוא היה שותף למרצחים. אולי נשכח הוא עושק את בני עמו, אולי נשכח שהחיוך הזה הוא יותר זדוני מאשר מגניב.

הוא השיג את המטרה. עיתון אינטילגנטי בשם "הארץ" כותב כתבה אוהדת עליו. אח"כ הקישור מפורסם בבלוג של עוד אדם אינטילינגטי.

אני מאוד מקווה שזאת היתה טעות של כתב טירון שהעורך לא הספיק לעבור עליה, אבל יש לי יותר תחושה שסבל של אחרים לא ממש מעניין אותנו. היטלר ימח שמו כתב פעם שהשואה תעבור "טוב" בעולם ושרצח היהודים ישכח כמו שהעולם שכח את שואת הארמנים. אז אנחנו לא שוכחים את השואה, אבל שואות אחרות נוח לנו לשכוח.

מתי הפעם האחרונה שהקאמר רוז' נכנס לתכנית הלימודים במדינת ישראל?
מדוע השם "המלך סיהאנוק" לא מעורר חלחלה באף אחד?
למה צריך לנסוע עד קמבודיה לדעת שיש משהו מעוות בלקרוא לסיהאנוק "מגניב"?

אני בטוחה שהטעות נעשתה בתמימות, אבל אני מבקשת שתוריד את הקישור לכתבה האוהדת הזאת. אין לה מקום.

(הקישור לכתבה המדוברת הוסר מרשימת ההמלצות הקבועה של הבלוג).

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים.
 

ואת השיטה להעשרת אורניום 235 לא ניתן לחשוף מסיבות צבאיות

ככל שאנו משתמשים באינטרנט, ואף פועלים בה, היא עדיין מפתיעה אותנו. אתמול פרסם יהודה בלו בבלוגו מאמר על הפיסיקה שמאחורי הפצצה האטומית, ובו הופיע המשפט שבכותרת. והנה, גיגול זריז אצבעות יביא לכם את הלינק הזה, מאתר של הממשל האמריקני המשמש כמקור מידע לאזרחים ולקהילות העסקית והמדעית, שלא רק מסביר על השיטה, הוא אפילו כולל איור, שיהיה ברור. לא שאני חושב שההסבר שם יאפשר לכל אחד מכם להעשיר אורניום בבית – אבל הי, הוא מפורט לפחות כמו ההסבר על מה זה איזוטופ (תודה!) בפוסט של בלו.

חידה לנוער: מה היתה הסרת האיפול הראשונה בישראל שאפשר לייחס באופן מובהק לנוכחות הרשת בחיינו?

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים.