נובלס נגד סופר פארם: מי לוקח?

1. קץ הילדות

בערב החג עברתי בסופר פארם שליד הבית (בית המרקחת הפרטי הקטן שבהמשך הרחוב היה כבר סגור. וכן, הקופאיות עדיין עומדות). בשיטוט בין המדפים נתקלתי בסטנד ועליו מכוניות צעצוע. המכונית בתמונה הראשונה היתה הנפוצה ביותר. צריך כנראה רק מיכלית אחת של Shell, ורק אוטו אדום אחד של דואר, אבל רכב-חברה של סופרפארם – לפחות שלושה.

כמו בפעמים אחרות בהן נתקלתי במוצרי פרסום שברור שקהל היעד היחיד שלהם היה המנכ"ל/מנהל השיווק, ניסיתי לשחזר לעצמי איך התקבלה ההחלטה. האם מישהו ניסה לטעון ברצינות שיש ילדים שממש יתעקשו לשחק במכונית עם הלוגו של סופר פארם? האם מישהו חלם בקונפירטיביות לשתול בתודעת הילדים את הרעיון שרכב-חברה של סופר פארם הוא סוג של חלום ישראלי? האם מישהו אמר ברצינות ללקוח (זה לא אתם, זה סופר פארם) שהוספה של הדגם הזה לשורת המכוניות תועיל בדרך כלשהי למותג? האם זו סתם עבודה מקצועית מעפנית?

כשאני מול מדף הדיאודורנטים של ג'ילט, שמנסים להתחנף לגבריותי העירונית בהגדירם את הניחוח כ"Wild Rain", "Pacific LIght", "Cool Wave" או, כמובן, הפאלי מכולם "Storm Force", אני מכיר בכך שלא רק שאני מול המדף הלא נכון, אלא גם שיש אידיוטיות מובהקת בעצם הרעיון של מכירת פנטזיה כל כך דלוחה לילדים, ועמוד שדרה מקצועי גמיש במיוחד כדי להציע פנטזיה מופרכת כזו ללקוח ("הילדים ישחקו באוטו של סופר פארם! ואז הם יבואו לקנות עוד בסופר פארם! וזה מקדם את החברה!"). נכון, ילדים וגברים בזמן מונדיאל אוכלים הכל, אבל קשה להאמין שיש בעולם ילד אחד ששאיפת חייו היא שכשיהיה גדול יהיה לו רכב-חברה.

כשהייתי ילד היו מכוניות צעצוע מתוצרת הארץ, שהיו זולות יותר מהמכוניות הנוצצות של מצ'בוקס, והיה להן עוד יתרון: הן היו חיקוי של המכוניות שראית בסביבה הקרובה. מטנדר ויליס צה"לי ועד קורטינה משטרתית. מאז, כמובן <הכנס הערה על גלובליזציה כאן, אבל רק אם ממש בא לך> התברר שהרבה יותר זול לקנות מכוניות צעצוע המיוצרות בסין ונושאות עליהן מדבקות תואמות ללקוח הסופי. רק מה, את ההתאמה למדינה המיועדת עושים בשלב המדבקה. כל המכוניות הרי אותו דבר, לא? 

אוטו משטרה

גמדא משטרתית מאוספו של אריק חצרוני (מתוך כתבה בהארץ).

בשנות השבעים המוקדמות נפתחה חברה שנשאה את השם "גמדא". חברה זו עסקה ביצור דגמי מכוניות בגודל 1/43 בעיקר ליצוא לאמריקה רוב דגמי המכוניות שיוצרו היו מחברות אמריקאיות כמו שברולט. לחברה היה קו יצור לדגמי החיפושית למיניהם וכן הצטינו בהעתקת דגמים של משטרה ישראלית, צבא , אמבולנסים ישראלים וכו' כצעצוע כמו כל צעצוע שווקו גם דגמים אלא לשוק המקומי (ישראל) ותפסו מקום נכבד בנוף הצעצועים של אז באמצע שנות השבעים החברה נסגרה. כיום דגמי גמדא מאד קשים להשגה וישנם עוד בודדים שמחזיקים באוספים מהתקופה ההיא. ניתן למצוא בודדים באינטרנט שמפרסמים את אוספיהם לראוה הגרים באמריקה הגדולה.

לי ידוע על אספן אחד שגר בת"א ששמו אבי ולו יש כ-100 דגמים של גמדא.

מתוך הודעה בפורום דגמי מכוניות, מאת אלון פרז, שהוא  יו"ר OTOTOY, מועדון אספני כלי רכב מיניאטורים.

 

מסתבר שלא כל המכוניות אותו דבר בארצות שונות (בניגוד לגברים בזמן מונדיאל) (אני מבטיח להשתמש בבדיחה הזו עוד פעם אחת בלבד ונגמר). מבט מקרוב בחזית רכב-החברה הצעצועי של סופר פארם מגלה גריל קדמי ופנסים מוכרים:

 

אכן כן. הופכים את המכונית והצצה בשאסי הפלסטיקי של המכונית מגלה שזו, באמת, רפליקה של יגואר S. רכב-החברה הסטנדרטי בליסינג בישראל.

 

 

לא יאמן. מילא למכור לאחראים בסופר פארם את הרעיון שהדור הבא חולם לו, בעודו עושה ווום ווום עם הצעצועים על השטיח, על חיים בצוות ההנהלה הזוטר של הסופר פארם. אבל למכור להם את הרעיון למכור לילדים רכב-חברה שהוא אחת המכוניות המפוארות בישראל, בשביל זה צריך חוצפה מהסוג שהופך את מק'דונלדס לחברה ירוקה ושוחרת בריאות. לא הצלחתי לגלות באיזו מכונית מתנייע ליאון קופלר, הבעלים של סופר פארם, אבל אני משוכנע שגם אם זו יגואר, וגם אם היא רשומה על שם החברה, המדבקה שעליה בוודאי קטנה יותר.

בכל מקרה, ברור שהמוצר כושל. הסיסמה שמודפסת עליו היתה הסיסמה של סופר פארם לפני יותר משלוש שנים. כנראה שהיו צריכים לחכות לבלוגר משועמם בערב החג כדי להצליח למכור חתיכה.

 

2. נובלס אובליז'

הדבר הבא פשוט וגאוני. נובלס, מי לא מכיר, היא אריזה של עשרים גלילי נייר דק שבתוכם ענפי וגזעי שיח הטבק קצוצים גס, תוצר לוואי של תעשיית הסיגריות. לא מזמן ביקר אצלי חבר ותיק, עוד מהימים שהיינו סטודנטים סטלנים לקולנוע שמעשנים נובלס. ליד הסיגריות שלו הוא הניח את המצית הקטנה שבתמונה למטה. החיבור בין שפת ה"אוהבים נקניקיות" לבין המוצר הידוע, הוותיק, הנחלאווי והשלוכי אותו היא מקדמת הוא אחד הדברים הקטנים והמענגים בתחום המרצ'נדייזינג (שלרוב אינו קטן ואינו מענג) שראיתי לאחרונה.

ואיך אני בטוח שזה כך? כי למרות שיש לו ילד בגיל המתאים, הוא לא הסכים בשום אופן להחליף את האוטו סופר פארם במצית החד פעמית הזו:

#flickr_badge_source_txt {padding:0; font: 11px Arial, Helvetica, Sans serif; color:#666666;}

#flickr_badge_icon {display:block !important; margin:0 !important; border: 1px solid rgb(0, 0, 0) !important;}

#flickr_icon_td {padding:0 5px 0 0 !important;}

.flickr_badge_image {text-align:center !important;}

.flickr_badge_image img {border: 1px solid black !important;}

#flickr_www {display:block; padding:0 10px 0 10px !important; font: 11px Arial, Helvetica, Sans serif !important; color:#3993ff !important;}

#flickr_badge_uber_wrapper a:hover,

#flickr_badge_uber_wrapper a:link,

#flickr_badge_uber_wrapper a:active,

#flickr_badge_uber_wrapper a:visited {text-decoration:none !important; background:inherit !important;color:#3993ff;}

#flickr_badge_wrapper {background-color:#99FF33;border: solid 1px #000000}

#flickr_badge_source {padding:0 !important; font: 11px Arial, Helvetica, Sans serif !important; color:#666666 !important;}

www.flickr.com

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים. 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז  On 2 ביוני 2006 at 17:35

    זה היה בשנת 1990. גרתי ברחוב יריחו בתל אביב. עשיתי ארוחת ערב איטלקית והוא בא עם זוגה ושניהם מאוד נהנינו. מהאוכל.

    היה לו אוטו מאוד יפה, שאיתו הוא בא אלינו.

    אבל מכיוון שאני טמבל ולא מבין כלום במכוניות ולא מזהה אפילו סובארו ממטר, ככה שאני לא יכול לענות על השאלה החשובה הזו באיזה אוטו הוא נוהג.

    (-:

  • בועז  On 2 ביוני 2006 at 17:39

    זה היה בשנת 1990. גרתי ברחוב יריחו בתל אביב. עשיתי הפתעה לאשתי הקודמת בצורת ארוחת ערב איטלקית לחברים שלה, והוא בא עם זוגתו ושניהם מאוד נהנו. מהאוכל. לא ממני.

    היה לו אז אוטו מאוד יפה.

    אבל מכיוון שאני לא מזהה אפילו סובארו ממטר, אני לא יכול לענות על השאלה החשובה הזו באיזה אוטו הוא נוהג.

    (אפשר לנחש, לא? בכל זאת, אתה יודע, קופלר)

    (-:

  • גיל רימון  On 2 ביוני 2006 at 19:03

    צחקתי רבות.
    אגב נובלס, שבכל קורסי הפרסום והשיווק מלמדים שאינה מפרסמת כי "לא לפרסם הוא סוג של מיצוב בפני עצמו", דוקא הנפיקה אביזר משעשע מאוד ב70ז – קופסת נובלס ענקית הבולטת מתוך פוסטר מתכתי… אחת הפרסומות המשעשעות ביותר

  • הצועד בנעליו  On 2 ביוני 2006 at 20:33

    כמו בתמונה.
    בשלב מסויים, כמו בחיים, המכונית נמעכה. אפשר להגיד טוטאל לוס.
    אז העברתי אותה הסבה: עשיתי ממנה משדר.

  • בועז  On 3 ביוני 2006 at 0:17

    מכוניות אנגליות נהדרות, ממתכת, כבדות וצבעוניות.

    אני חושב לעשות חיפוש במרתף אצל ההורים שלי עכשיו, להביא את האוצר הביתה.

  • שוקי  On 3 ביוני 2006 at 3:01

    גדי, המרצ'נדייזינג זה אמנות הזיהום.
    תחשוב למשל על כל התיקים שמסתובבים שם בחוץ, עם סמל ענק של Dell (חילקו אותם באירוע של מיקרוסופט).
    על כל הדיסק-און-קים עם הלוגו המטריד של בזק (העבירו בהם הודעות לעיתונות).
    על כל מתנות-הקטלוג ב-10 שקלים, חלקן איכותיות להפתיע, שכולם שולחים אחד לשני בכל ערב חג – חלקם היו יכולות להיות נחמדות, לולא הוטבע עליהן לוגו מכוער של איזו חברה.

  • שוקי  On 3 ביוני 2006 at 3:08

    איזה הודעה עילגת יצאה לי. השעה…

  • גדי  On 3 ביוני 2006 at 3:57

    שהוא בדיוק ההפך. אלא מה – זה כבר שווה פוסט נפרד, אז בהזדמנות.

  • שוקי  On 4 ביוני 2006 at 18:15

    אני רוצה להציע למועצה למלחמה בסרטן, לקחת שלב קדימה את החוק שכופה על יצרני הסיגריות להוסיף כיתובי אזהרה על האריזות.
    ההצעה שלי היא להעביר את הכיתובים לסיגריות עצמן, ולעשות אותם אישיים ועממיים יותר. למשל:
    "אחי, אני אעשה לך סרטן"
    "בואנה, מתי התחלת לעשן יא מנ-מנ-מניאק?"
    "היי חבר, לא הגזמת? כבר חצי קופסא ועוד לא צהריים"

  • אנונימוס  On 5 ביוני 2006 at 13:23

    בתור משתמש ותיק בנובלס אני חייב להעיר משהו חשוב: זו סיגריה מעולה. נתתי דוגמיות שלה לאנשים ברחבי העולם והם אהבוץ יש לנו אפילו קולגה בגרמניה שמבקש שנביא לו פקט בכל פעם שאנחנו נפגשים.

  • נבו  On 10 ביוני 2006 at 18:18

    הם זיהו את קהל היעד שלהם, נחלאווים או עכברושי קולנוע ועיתונות ופנו ישר אליהם, וזה מה שהופך את הכיתוב על המצית שלהם למוצלח. יסלח לי שוקי על סלידתו ממרצ'נדייזינג אבל במקום לגלגל עיניים צריך להשלים עם המציאות. הפרסומת של הסופר פארם לעומת זאת, מחורבנת במיוחד, לא בגלל הכיתוב אלא בגלל שהם מנסים למכור את זה. לו היו מחלקים את זה על שלוש אריזות טישו בחינם, זה היה יעיל פי מאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: