על לגיטימיות הפנטזיות המיניות של דנה ספקטור

ספקטור נערת השער. דווקא יפה לה

לוולווט אנדרגראונד, הבלוגרית (כנראה) העיתונאית (זה כבר די בטוח) היו בעיות עם הטור האחרון של דנה ספקטור: וולווט מצאה שהטור של ספקטור (כדי לראות את כל האייטם שמרו את התמונה לדסקטופ, ופתחו אותה בעזרת תוכנה אחרת), שעסק בפנטזיות מיניות – והאם מותר לספר ולגלות אותן – עלול, שומו שמיים, לעודד אונס. תגובתה של וולווט סיפקה מענה הולם לשאלה של ספקטור בטור – לא כדאי לספר על פנטזיות מיניות אם הן לא אושרו על ידי הקומינטרן.

הנה ציטוט מדבריה, ההדגשות שלי: "…בהחלט בעייתיות פסקאות הסיום של המדור היום. אישית אני לא מבינה איך אפשר להתלהט מכמה עשרות איברי מין עיוורים הבועלים אותך, אבל לא משנה, טפלי בזה בד' אמותייך עם הפסיכולוג. את מבינה, זה לא יכול להיות כיף, ממש לא. אבל כאמור, זאת בעיה שלך. הבעיה של העיתון בו את כותבת היא שלא הייתה לעורכיו בעיה עם זה. את אולי מבינה את ההבדל בין פנטזיה למציאות…".

נו, ברור: זה לא שלוולווט יש משהו נגד פנטזיות של מישהו אחר, בעצם הטענות שלה הן נגד החשיפה שלהן בידיעות אחרונות. אבל ככה, כזה, אם כבר שאלת, אישית היא לא מבינה, דנה, ואפילו ממליצה לך על פסיכולוג. ככה זה, מותר לך לפנטז (וולווט לא תסתכן בלהיות דכאנית עד הסוף), אבל אם הפנטזיות שלך הן לא כאלו שאפשר להקריא בליווי נגינת נבל בערב תרבותי כלשהו – אז תשמעי, אהם, דנה, תתביישי לך. טקסט דכאני לעילא, פאסיב-אגרסיב משובח, שגדולי הכנסיה יכולים לחכך כפותיהם בסיפוק למראהו.

כשקראתי את זה חשבתי אם, ואיך להגיב. ואז נזכרתי בטקסט מצויין שכתבה פעם יוענה גונן בנענע, שנגע גם בזכות הביטוי של המיניות הנשית שדוכאה באלפי שנות פטריארכיה. מאידך, יוענה גונן אינה מתכחשת לעצמה רק כדי להיות מתקדמת, נאורה ומשוחררת בעיני השיח הפמיניסטי הליברלי מיסודו של החוג למגדר בוורשה. ושוב, ההדגשות הן שלי:

"…במשך מרבית שנות התרבות האנושית, עוצבה המיניות הנשית כאובייקט של המבט הגברי. נשים היו חסרות קול, וגופן ומיניותן היו בבעלות הגבר. בעשרות השנים האחרונות נשים זכו לעצמאות כלכלית חלקית, ובעקבות זאת גם לעצמאות מינית מסוימת. יחסי מין במסגרת הנישואין, לצורך הולדה וסיפוק הגבר, כבר לא היו האפשרות היחידה שעמדה בפניהן. במקומות מסוימים נהיה מקובל יותר לנשים לקיים יחסי מין לפני החתונה, להחליף בני זוג, לאונן ולתבוע את זכותן לסיפוק מיני.

ועדיין, אף אחת מאיתנו לא משוחררת לחלוטין מאותו מבט גברי שעיצב את המיניות שלנו במשך השנים. כשאת גדלה בעולם שבו פלייבוי מייצג את מהות הפורנוגרפיה, קשה שלא לעצב את התשוקות ואת הפנטזיות שלך בהתאם. מינקות למדנו שאנחנו אובייקט למבט הגברי, שעלינו להיות הטרף של הצייד, שמין הוא השפלה.

זה לא בהכרח אסון. פמיניסטיות מסוימות מוצאות שיחסי מין בחברה שלנו הם, מעצם מהותם, זירה של השפלה וטראומה, ולכן מעדיפות להימנע מכל מיני דרכים לעשות את זה. אני מבינה את הגישה הזו, אבל לא הייתי יכולה לחיות ככה. אם יחסי כוח זה דבר מדליק, זה לא הוגן לצפות ממישהי לשאת על כתפיה הצרות את כל כובד משקלה של הפטריארכיה כשכל מה שבא לה לעשות זה לגמור.

נכון, עצוב וקשה לגלות במחקרים שאצל נשים רבות, פנטזיות אונס הן בין הפנטזיות השכיחות. זה עצוב כי ברור שהגישה הזו התעצבה במשך שנים שבהן לימדו את אותן נשים, את כולנו, שהגוף שלנו הוא אובייקט זמין וחדיר, לשימוש אחרים.

מצד שני, אם זה מה שמדליק מישהי במיטה, יהיה הרבה יותר עצוב אם הנסיון להשתחרר מדיכוי אחד יקבל על עצמו צורה של דיכוי אחר. אם, רק כדי לא להיכנס לתבניות של כוח, נמנע מעצמנו את הדברים שמספקים אותנו ועושים לנו רטוב ונעים. ברגעים שאת צורחת מעונג, אין טעם להתרכז בתבניות החברתיות שעיצבו אותך, או להלקות את עצמך בזרדים לחים על כך שאת הסמרטוט של הפטריארכיה (אלא אם כן זה עושה לך נעים, להצליף)".

טקסט מצויין, נכון? נראה לי ראוי לסיים במלים בהן סיימה גונן את הקטע שציטטתי:

"אנחנו חייבות להשתחרר מאשמה כדי לבנות לעצמנו קול, וגוף ומיניות. אם לא נוכל להזדיין בדרכים שעושות לנו טוב כאן ועכשיו, ממילא לא נצליח לבנות דרכים חדשות להנאה וזוויות מבט אחרות על מין ומיניות".

יותר משוולווט הגיבה למשהו שיכול לקרות במציאות (גברים יקראו את הטור של ספקטור, ויחשבו שזה מותר וסבבה לאנוס) היא הגיבה לדילמות שמטרידות אותה (ואחרות) בנוגע לייצוגים התקשורתיים של המיניות הנשית. מסע הצליבה שהתנהל בטוקבקים לאותו פוסט נגד מי שחורגות מהקו דכאני לא פחות, אם לא יותר, מזה שהפעילה (ומפעילה) הפטריארכיה כנגד הנשים. עושה רושם שאם הגברים סתמו לנשים את הפה, הפמיניזם הלא רדיקלי מרשה להן לדבר – אבל דורש מהן להתבייש אם הן לא מבטאות את סט הדעות, התשוקות ודרכי הביטוי הנכונות.

 

בפוסט של יונתן קלינגר על בלוג mybody (אני באמת צריך כבר לתרום להם את הסיפור הקטן שיש לי) ישנם כמה הסברים מצד mybody על הפמיניזם הרדיקלי, הליברלי ומה ההבדלים ביניהם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גע"ס  On 26 ביוני 2006 at 18:25

    שהבעיה הפמיניסטית עם פנטזיות אונס היא שבמשך שנים נשים דוכאו לחשוב שהן לא יכולות ליהנות ממין באופן אקטיבי ולכן הן נדרשות לפנטזיות פסיביות.

    לי, אגב, אין בעיה עם הפנטזיות של ספקטור אלא עם העיתוי של הפרסום שלהן בעיתון. אולי זה מעיד על דעתי הלא ממש מפרגנת כלפי הקורא הממוצע, אבל בעולם שבו המשפט "היא רצתה את זה" נאמר גם על ילדות בנות חמשף אני בהחלט יכולה לראות איך בעיניים הלא נכונות הטקסט הזה יכול להיתפס כלגיטימציה לאונס.

  • mybody  On 26 ביוני 2006 at 18:44

    מסכימה עם דבריך, דברי יוענה, וגם גע"ס. אין לי שום בעיה עם שום פנטזיה, אין לי בעיה עם מימושן של פנטזיות, ובכלל – עם סקס משובח.
    להבדיל מגע"ס – אין לי גם בעיה עם העיתוי, הרי הנושא חם כרגע, וספקטור כתבה על משהו שלפחות אדם או שניים העלו בדמיונם. המרחק בין זה לבין אונס או אפילו לאמירות מפגרות של שופטים בורים (וזה מקרי שהפעם זה גבר) הוא עצום.
    "היא רצתה את זה" נאמר מדי יום בבתי המשפט ובבארים, כך שהעיתוי לכאורה אף פעם לא יהיה טוב. יש לי עוד כל כך הרבה מה לכתוב על זה ועל כל הצדקנות ה"כאילו ליברלית" שמלווה אותו… בכל אופן – לאונס אמיתי אין קשר לפנטזיות אונס, למימושן, או אפילו למין. אונס הוא אלימות שמשתמשת במין, ובגלל השימוש הזה – גם יוצרת טראומות (לא תמיד). כמה עבודה עוד יש…
    אתה תמיד מוזמן, לשלוח למייבודי כל דבר. מייבודי אינו אתר מגדרי (בניגוד למציאות).

  • גע"ס  On 26 ביוני 2006 at 18:50

    גם דייט רייפ? גם אונס של בחורה שיכורה או מסוממת שלא אומרת כן אבל גם לא אומרת לא? לכולם אין קשר למין?

  • mybody  On 26 ביוני 2006 at 19:47

    להכל יש קשר למין, וכל המקרים שהזכרת הם אונס (לא תמיד בעיני החוקר, הפרקליטות או החוק, אגב). אבל המין הזה, באונס, נכפה על זה שנתפש כחלש יותר. לא חלש – אלא חלש יותר, בסיטואציה מסויימת. משום כך כל אחת וכל אחד יכולים למצוא את עצמם "החלשים" התורנים. שופטים, ובעיקר שופטות (סטטיסטיקה וכו) לא מכירים באונס בצורה כזאת, ועל כן מסוגלים לאמר ש"אולי נהנתה", או אולי "ביקשה את זה", או מה שנהוג עד היום לאמר – "היא לא היתה בתולה". לכל האמירות האלו, כמו גם לאונס שנכפה תמיד על החלשה או החלש יותר – אין קשר למין, למרות שמעורבים בהם אברי מין.

  • mybody  On 26 ביוני 2006 at 19:50

    אפשר לוותר על הדיון הזה אם זה מין או לא מין. בעיני זאת אלימות. אחרים יכולי םלחשוב אחרת. זה לא משנה. התוצאות הן אותן תוצאות ולא משנה איך נגדיר את זה… מה גם שאולי אני טועה. אני מוצאת שיותר נוח לי להתמודד עם פשעי מין כשאנ מנתקת אותם מהקונטקסט של "סקס" כפי שהוא מוכר לי. אבל מי שאני שאשפוט.

  • אלף  On 26 ביוני 2006 at 20:30

    מותר לי לפנטז על כך שאני רוצח את עורך העיתון המתחרה. אני יכול לדמיין את ריח אבק השריפה, ואת עצמת המכה שהיד שלי תקבל מהדף האקדח.
    אסור לי לכתוב על כך טור בעיתון.
    וזה, על רגל אחת ההבדל בין חופש הביטוי ברשות הפרט לחופש הביטוי ברשות הרבים.
    מספר העיתונאים שמתעקשים לא להבין את זה, מפתיע אותי.

  • רוגל  On 26 ביוני 2006 at 20:55

    בין מותר לפרסם וראוי לפרסם. נראה לי שלפעמים בלהט המאבק על המותר אנחנו שוכחים לשאול את עצמנו האם זה גם ראוי. אני מניח מקריאת הבלוג של וולווט שהיא התכוונה , ובצדק, לראוי . השאלה איננה שאלה מגדרית אלא שאלת טעם טוב.
    לצורך הההדגמה אני חושב שלהאוורד סטרן יש זכות לשדר למרות שאני חושב שמה שהוא משדר איננו ראוי.

  • אריק פלזנר  On 26 ביוני 2006 at 21:50

    למה בני ציפר יכול לכתוב ספרים מלאים בפנטזיות הומוסקסואליות פרועות ובהמיות ולמה אהרן שבתאי יכול לכתוב שירה על כך שהוא יושב בשירותים וטועם את החרא שלו (וברור לחלוטין שזו פנטזיה), ודנה ספקטור לא יכולה לכתוב את הפנטזיות שלה?

    הבעיה עם נשים כמו ולווט אנדרגראונד היא שכל אשה, מבחינתן, מייצגת את כל המין הנשי. הן רואות בזה פגיעה אישית. כל הקטע המטופש של סיסטרהוד מוחק כל אפשרות לאישיות ייחודית.

    אשה היא קודם כל בן אדם, וכל בן אדם ראוי וזכאי לחירות המחשבה והפנטזיות שלו.

    ואם הוא כותב טוב כמו דנה ספקטור, שיפרסם את הפנטזיות שלו בטור – ואני אשפוט את זה במושגים עיתונאים/ספרותיים.

  • קסיופאה  On 26 ביוני 2006 at 21:53

    "פמיניזם זה אחלה, אחותי, אבל תשאירי אותו בבקשה מחוץ לכוס שלי".

    (מוקדש באהבה לולווט אנדרגראונד)

  • אמה גולדמן  On 26 ביוני 2006 at 22:01

    "עצוב וקשה לגלות במחקרים שאצל נשים רבות, פנטזיות אונס הן בין הפנטזיות השכיחות"…

    למה עצוב? למה קשה? כל פנטזיה (ונסיון להגשים אותה) היא תמיד במסגרת הסכמה ברורה של שני הצדדים.

    זאת אומרת: אם אני מפנטזת שקושרים אותי ומזיינים אותי כשהעיניים שלי קשורות, ואני רוצה להגשים את הפנטזיה עם בן הזוג שלי, אז ברור לשנינו שזה משחק ואנחנו משחקים את המשחק בשביל לחרמן ולהתחרמן.

    זה ל-א אונס, זה לא קרוב לאונס, זה לא שום דבר שדומה לאונס. זה משחק תפקידים, וכמו שגברים מפנטזים על אחות-חולה, או השד יודע מה, כך נשים מפנטזות על האפשרות לאבד שליטה (מתוך הסכמה ועם מישהו שאנחנו בוחרות).

    זה לא קשה וזה לא עצוב וכל עוד לא יעשו פה הפרדה גמורה בין אלימות וכפיה מינית, מכל סוג שהוא, לבין פנטזיות לגיטימיות לגמרי (כולל העלאתן על הדפוס בשבעה ימים וכולל הגשמתן בחדרי חדרים עם גבר שאת חושקת בו) השופטים ימשיכו לדבר שטויות איומות.

    הפרדה. הפרדה. הפרדה. מה כבר ביקשנו?
    הפרדה בין "הסכמה" לבין "כפיה".
    זהו.

  • אביבה  On 26 ביוני 2006 at 22:52

    (המקסימה. אהלן, זוכרת? צרי קשר במדור).

    יוענה כותבת מנקודת מבט קווירית, ובשפה הקווירית מותר להגיד הכל, אבל עושים את זה אחרת. איך שלא תסובב את זה (ואני בטוחה שתהפוך בזה, לפחות) שתי לסביות שעוסקות בקשירות זה לא כמו דייט לוהט שיצא משליטה והפך לאונס.

    ולגבי הפנטזיות של ספקטור – אני איתה בזכותה לפנטז ואפילו להגשים מה שבא לה. רק חליק, היא צריכה לזכור שהעמוד האחרון ב"7 ימים" זה פאקינג אחריות. לא משאירים דבר כזה לפרשנות פתוחה של ז'וז'ו מהבסיס, כי זה מכבר ידוע שז'וז'ו מפרש בדרך שנוחה לו ומתעלם מאירוניות דקות.

  • יהונתן  On 26 ביוני 2006 at 23:10

    אני חייב לציין שאני עדיין לא מבין למה וולווט התרגשה כל כך. דנה כתבה לעניין והסבירה הרבה מעבר למה שכל פמיניסטית סטייל קרקוב היתה עושה. היא אמנם קצת יוצאת נגד כל התפיסה של פמיניזם, אבל גם היא – אולי יחד איתי, עומדת על כך שהכלל המחדלי של מין לא צריך להיות אונס.

    אני חושב שכל אדם צריך לעצור ולחשוב, לפני שהוא מדבר על מין, האם מבחינתו הכלל הוא שכל מין הוא בהסכמה אלא אם הופעלו אמצעי כפיה ואז מדובר באונס, או שמא כל מין הוא אונס אלא אם הופגנה בצורה מובהקת במיוחד הסכמת הצדדים. אולי היופי במין הוא הפן המרומז שלו, וסלחו לי על השפה הוולגרית בפסקה הבאה.

    אתה לא שואל מישהי אם זה בסדר לרדת לה, אתה נמצא איתה בסיטואציה שזה 'טבעי' לעשות כן, ואם היא מפסיקה אותך אתה תפסיק. הרבה רגעים יפים בחיים שלי היו נעלמים אם מישהי היתה שואלת בצורה חסרת ספונטניות: "תגיד, אפשר להכניס אולי יד למכנסים שלך?" או אם הייתי צריך לשאול שאלות שלא במקומן. היופי במין הוא האינטראקציה שאינה מילולית. הסכמה לא חייבת לבוא במילים, והכלל המחדלי הקרקובי אליבא דוולווט ודומותיה, אולי שונה.

    השיח על מין כיום הוא תמיד אחד משניים: או משהו שמשמש לקידום מכירות או טאבו חברתי. כל עוד זה לקידום מכירות אז הפנטזיות תמיד לגיטימיות (וכן, גם תמונות של דוגמניות בביקיני מציגות פנטזיה כלשהי), אבל כשנכנסים עניינים עקרוניים אז הפנטזיה בעייתית.

    לא בכדי המיניות היא כל כך בעייתית בחברה, שכן מי ששולט במיניות שולט ביכולת של החברה להמשיך את עצמה. לכן, זרמים פונדמנטליסטים רוצים לקדם מין לענייני רביה בלבד, בעוד שזרמים אחרים מנסים לקדם גם מין למטרות אחרות.

    אגב, דנה _לא_ כתבה על פנטזיית אונס, אלא על הקונוטציות שלה בשיח הציבורי. על כך שאולי יש כזו פנטזיה. הכל צריך להלקח בפרופורציה.

  • בועז  On 27 ביוני 2006 at 1:06

    מי דיבר על "דייט לוהט שיצא משליטה והפך לאונס"? מי דיבר על זה?

    עד כמה שהבנת הנקרא שלי מגעת, דנה ספקטור לא התייחסה לשום דבר שדומה לזה, אפילו.

    היענו פמיניזם רדיקלי הזה באמת מתחיל להזכיר לי אחוות קבוצות וכתות קיצוניות – כשאוי ואבוי למי ששובר את קוד החשיבה האחידה.

  • בנו  On 27 ביוני 2006 at 9:26

    מה שיפה בדיון הזה, הוא שהוא לוקח כהנחת יסוד שרק נשים מפנטזות על אונס. הרי אין שום אפשרות שגבר יפנטז על כך שמספר נשים משתלטות עליו ומקיימות עימו יחסי מין כשהוא חסר שליטה.
    לא יכול להיות.
    מה פתאום.
    גם משחקי סאדו שבהם האישה שולטת בגבר לא קיימים.
    גם הארכיטיפ של השוטרת בבגדים תחתוניים המחזיקה אלה בידה לא מצוי במגזין פלייבוי ודומיו.
    אולי אם הם היו קיימים אז אפשר היה לדבר עם פנטזיה של איבוד שליטה כמשהו שהוא יותר מדבר מגדרי. אבל כנראה שנמשיך להתבונן בעניין רק דרך הפריזמה הפמיניסטית והכוח הגברי הדכאני…

  • ליה  On 27 ביוני 2006 at 9:34

    אכן טקסט מצויין

  • זוריק  On 27 ביוני 2006 at 10:55

    להגדיר אונס כ"להרביץ לאישה במקום שבכי כואב"
    אין לזה קשר למין למרות שמעורבים בה אברים כאלו (אמרו את זה קודם …)
    וזו פשוט אלימות לשמה (גם את זה אמרו)
    ובכלל לא חשוב שיש גם אונס גברים (בעיקר ע"י גברים אחרים(
    אונס זה אלימות קשה נקודה.

    וזה ללא קשר לפנטזיות על שליטה BDSM ואחרים.
    סחתיין על אמה גולדמן

  • קייני  On 27 ביוני 2006 at 11:24

    למה דנה ספקטור אמורה להיות אחראית לז'וז'ו מהבסיס? ואיפה האחריות הזו כשהטלוויזיה מקדשת דברים שהם בפירוש לא ערכיים? ואיפה האחריות העיתונאית כשלוקחים עיתונאים לסיור בספא ואז הם כותבים כתבה מפרגנת? איפה עובר בדיוק קו האחריות הזה? אני מצטער, אני לא מאמין באחריות של הכותב לכל דבר בעולם, אני מעדיף שהוא יהיה הוא, והוא יתן לי לשפוט לבד, העיתונות, ובעיקר העיתונות הפובליציסטית היא לא משטרה, ובטח שלא משטרת מחשבות.

  • אביבה  On 27 ביוני 2006 at 15:26

    ואני לא פמיניסטית רדיקלית וגם לא רוצה להיות. גם מושגי האחווה שלי שונים ממה שאתה מדמיין.

    לגבי "אחריות" – אכן, ספקטור לא אמורה ולא צריכה לחנך את העם על ברכי הערכים שלה. אבל דברים ש"מותר" לה לכתוב כאשה מפנטזת, אסור לאותו ז'וז'ו ליישם בכפייה. לא תמיד הגבול ברור.

  • שפי  On 29 ביוני 2006 at 21:12

    הסוגייה שאותי מעניינת בהקשר זה היא סוגייה פסיכו-פתולוגית במהותה: איך זה שבאינטרנט דווקא ההתבטאויות היותר-צדיקות-מהאפיפיור, הפוליטיקלי-קורקטיות מדרבנן, דווקא הן נכתבות תמיד בשם בדוי – זה אמור להיות ההפך, לא? וזה לא משנה שהבחורה שכתבה את וולווט גילתה בסוף את שמה האמיתי, כי גם עכשיו היא יכולה להגיד "זה לא אני, זו דמות".

    כתבתי על כך פעם מאמר שלם:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=1463142

  • אסנת  On 2 ביולי 2006 at 3:42

    כן, נשים מפנטזות על הכל, מה לעשות. פנטזיות על אונס הן פנטזיות שגרתיות בותר ולא קשורות לשום הנאה מכאב או ממעשה שבכפיה, יותר מהתרת השליטה והסרת האחריות בתכלס אפשר להמר שרוב המפנטזות לו היו מגיעות לסשן של אס אנד אמ שבו היו צריכות ללכת עד הסוף עם ההתמסרות הפאסיבית היו נרתעות, אבל קל לפנטז. אז מה? ספקטור לא היתה אמורה לכתוב את זה?
    בכלל, פנטזיות נשיות תמיד כוללות נראטיב, הן אף פעם לא נגמרות בזין חודר לכוס וזהו, וזה המקום כנראה שכל מיני סיפורים יכולים להסעיר את הדמיון במחשבה, אגב, גם נראה לי שפחות נורא לפנטז שאת הילדה בסיפור מאשר למשל להיות בתפקיד של הנגדים בחיל האוויר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: