Monthly Archives: יולי 2006

לרגל המצב: פוקר למחשבה

פסיכופט צעיר

לפני שלושה חודשים טען כאן יאיר לפיד שפוקר הוא הזדמנות להרגיש גבר. אלה מאיתנו שניחנו בגובה נורמלי יודעים את האמת: עבור מי שמרגיש כמו גבר באופן טבעי, פוקר היא ההזדמנות להתנהג כמו תאגיד. לא מדובר באיזה תאגיד היפי-אמריקני מתחנגל ושומר איכות סביבה שמייצר מכנסיים מיוטה עבור פמיניסטיות קשישות מקליפורניה: תחשבו יותר בכיוון של תאגיד עולם שלישי נאלח שהורס את הסביבה לא רק בשביל הרווח הכספי, אלא גם בשביל הכיף. כי כדי להצליח בפוקר אתה צריך לחשוב כמו תאגיד מהסוג הכי אכזרי, כמו פסיכופט, כמו הבריון הכי אלים בבית ספר בשכונת עוני שרק מחפש את הילדים הקטנים מכיתה א' כדי לפרק להם את הצורה. כמו הארגון של טוני סופראנו – אבל בלי האנושיות של הגיבור. בקיצור, אתה צריך את כל קור הרוח והנבזיות שאם היה לך אותן היית קורא על עצמך בבלייזר, לא סתם מחזיק אותו בשירותים ומספר לחברה שלך שזה בגלל המאמרים.

לכל שחקן פוקר, חובב או מקצוען משופשף, יש כמה משחקים או ידיים שאותם הוא תמיד זוכר. אלו יכולים להיות הפספוסים הגדולים כנגד כל הסיכויים (Bad Beats), או ידיים מופלאות שהביאו לו מכלום את כל הקופה, רצוי לנגד עיניהם הלא מאמינות של מתחריו שהאמינו שהנה הם מטאטאים אותו מהדרך. אני שחקן חובב שמקפיד להיזהר ולא לחלום אפילו על להיות מקצוען, זה פשוט ממכר מדי. אבל גם לי כבר היה רגע מתוק במיוחד, כשניצחתי שחקן מהרמות הגבוהות ביותר. קופה לא משהו, אבל ההנאה להיות תאגיד מזהם סביבה נאלח, אתם יודעים.

החוקים:

לעולם אל תשחק פוקר מסטול

אלא אם אתה משחק מולנו, ואז רצוי שתיקח אקסטא ותאמין שהעולם יפה ומלא אהבה.

לגמור בקבוק ויסקי בשולחן לא נחשב להתמסטל

אם יש לך שלוש מלכות כבר בפלופ אבל היריב שלך לא מגולח, מסריח מעראק ונראה כמו זאב רווח במובטל בטיטו – הוא יזיין אותך בפוקר

בעצם, גם אם הוא נראה כמו עמנואל הלפרין

עזוב, לא משנה איך הוא נראה. הוא יזיין אותך בפוקר

זה היה לפני כמה חודשים, בכנס היי-טק סגור שנמשך כמה ימים. אחד האורחים מחו"ל היה שחקן פוקר מקצועי שמשתתף כבר כמה שנים רצופות בתחרות ה-WSOP (World Series Of Poker) בלאס וגאס, ובהישגים נאים. אחרי מליאת הסיום ובטרם נתקפל מהאכסניה החביבה, הוא שכנע כמה מאיתנו ל טורניר פוקר ידידותי ומהיר. היינו ארבעה ישראלים ושני אמריקנים, אחד מהם מקצוען ואחד מהם שלמד את המשחק באותו בוקר.

כל אחד הכניס חמישים שקלים לקופה והתחלנו לשחק. המשחק התנהל לאיטו, שניים מהישראלים עפו ככל שסכום הבליינדים עלה. המקצוען שיחק מאוד Tight, והעדיף לקפל את רוב הקלפים שקיבל. כשנכנס ליד הוא היה יחסית מאוד לא אגרסיבי – מן הסתם מתוך רחמים על הילידים שמתמודדים איתו. בשלב כלשהו כשנשארנו רק ארבעה, מצאתי את עצמי ראש בראש מול בעל ערימת הצ'יפים הגבוהה ביותר בשולחן, חבר יקר שיכונה להלן "המכביסט המניאק". היתה לי שלישיה של תשע, לו היה כלום בריבוע אבל הוא החליט דווקא ביד הזו שהוא ידחוף אותי החוצה בבלוף על כלום. באותה עייפות שגרמה לאוהדי מכבי שלא לנצל את המנויים שרכשו בעונה החולפת, הוא פשוט הגביר את ההימורים שלו מתוך מחשבה שלא יכול שיש לי משהו. הוא טעה, וממש כמו הגלאקטיקוס מול הפועל עכו בגביע, זה היה מרהיב.

הוא נשאר עם מעט כסף ועף בבליינד הבא, ולי היו עכשיו האמצעים לצאת כנגד הסארומן האימתני של השולחן. אני שחקן בינוני ומטה מכל בחינה שהיא, אבל בסבב של שמונה ידיים רצופות חגתי סביבו כמו קיפניס מול בשר כבש או הלל פוסק מול חנות של לנז'רי: חסר רחמים ככריש לבן מול מפגינה של גרינפיס במחזור שהחליטה לשחות בדיוק מולו. יד אחרי יד, גררתי אותו פנימה ובסיוע מעט מזל כרסמתי וכרסמתי מהונו, עד שבמכה סופית אחת, מזליקית (הוא הוביל עד הריבר) העפתי אותו בצורה הכי משפילה לשחקן פוקר מקצועני: כ-Bubble Boy, "נער הבועה".

בטורנירים של פוקר עפים המשתתפים שהפסידו הכל עד שבסופו של דבר מחולקים דמי ההשתתפות שנאספו למקומות הגבוהים ביותר. השחקן האחרון שעף לפני שמתחילים להרוויח כסף (או לפחות את דמי ההשתתפות בחזרה) זכה לכינוי, כי כמו הנערים המבודדים מהעולם בשל מחלה בתוך בועה מפלאסטיק, גם הוא רק רואה את העולם האמיתי, אבל לא זוכה לגעת בו. בשולחן הקטן הזה, לרגע אחד, היררכיית העליונות היתה ברורה: תחשבו שהייתם משחקים כדורגל בשכונה עם שחקן מקצועי מהפרמייר ליג באנגליה, ומפרפרים אותו בכל מהלך?

מזל, אבל לא רק

רמת המורכבות של קבלת ההחלטות הנדרשת משחקן טוב גבוהה מכל מה שנוכל לפרט בכתבה הזו, ועל כל צעד ושלב במערכה נכתבו ספרים עבי כרס ומתקיימים דיונים נמרצים באינטרנט. מה שתקבלו כאן הוא טעימה, על קצה המזלג, ממורכבות השיקולים השונים העומדים בפני שחקן הפוקר בשולחן פיזי ובשולחן וירטואלי, בהימור "על כסף" ובטורנירים מרובי משתתפים.

 

הציור הזה, "בלוף", הוא אחד משורה של ציורי כלבים משחקים פוקר שצוירו בסביבות 1903 על ידי צייר אמריקני בשם קולידג'. שניים מהם נמכרו לאחרונה ב-500,000$, ערך שיש לייחסו יותר לפופולאריות הגוברת של הפוקר, מאשר לאיכויות האמנותיות שלהם.

אל תשלו את עצמכם. מעטים מאוד מכם יוכלו להיות שחקני פוקר מקצועניים. אבל אם נצליח להפוך אתכם לשחקנים שלא עפים על שטויות, או לשחקנים שעפים על שטויות אבל מוכנים לשחק איתנו במערכת ולהביא ארגז ויסקי כדמי כניסה למועדון, נדע שגרמנו לשינוי רוחני נאה בחייכם.

פוקר הוא משחק ממכר כי הוא מאפשר לך לחיות לרגעים מחוץ לחוקי החברה האנושית, כמו חיה בג'ונגל (יש שחקנים רבים שטוענים שפוקר הוא בדיוק כמו החיים. לכם, אני מקווה, יש חיים גם מחוץ לפוקר). לבטא את חיית צייד טורפנית וחסרת החמלה או האנטילופה ההססנית שמתחבאת אצלך בפנים.

המשחק עצמו, במיוחד כשזה משחק בין חברים, כשאף אחד לא רוצה ממש להרוג את היריב, רק לקחת לו את הכסף אבל בסוף כל הדאחקות, הוא פשוט בידור מעולה. פוקר הוא משחק שמערב את כל החושים, ולמרות מה שנדמה למי שמביט מבחוץ, פוקר הוא ממש לא משחק של קלפים: הוא משחק של אנשים, שבלי קשר למין שלהם או להעדפה המינית שלהם, מנסים להוכיח מי יוצא יותר גבר.

אין לנו כוונה להרשות לקוראים שלנו שלא להוביל בתחרויות כאלה.
[X=nextPage=X]

טקסס, תחזיקו אותי?

טקסס הולד'ם נו לימיט הוא סוג הפוקר שהפך לנפוץ ביותר כיום בעולם, באינטרנט ובבתי הקזינו ובמשחקי חברים, בעקבות הפיכת הפוקר ושחקניו לסלבריטי בתעשיית הבידור. השירות שמאפשר לנוסעי מטוס לשחק פוקר האחד נגד השני, כשחברת התעופה לוקחת את העמלה, היה מהשירותים הראשונים שפותחו למרכזי הבידור האישיים שיש כיום במטוסים (אל תנסו ללחוץ, אין מצב שאל-על תתקין את זה).

משמעות ה-No Limit היא שכל שחקן רשאי להמר על כל סכום שמעל המינימום. זה הופך את המשחק למהיר הרבה יותר, והתנהגות של שחקן כלשהו יכולה להשפיע על קצב המשחק הרבה יותר מאשר במשחקי ה-Limit, שם גובה ההימור קבוע והרבה יותר קשה לדחוק יריבים החוצה.

  יש לו יד

יד פוקר מורכבת מחמישה קלפים, ובעל היד הגבוהה יותר הוא המנצח. להלן, בסדר חוזק עולה, הידיים שאפשר לקבל במשחק הפוקר:

High Card (קלף גבוה)
היד הבסיסית ביותר היא כאשר לאף אחד מהשחקנים אין צירוף של זוג קלפים או יותר. במקרה כזה, ממש כמו במקלחות בטירונות, מי שיותר גדול מקבל את המים החמים. סדר הקלפים הוא מ-2 ועד אס. במידה ולשני השחקנים יש יד מנצחת עם אותו קלף גבוה, הרי שהקלף השני הכי גבוה משמש לקביעת המנצח.

זוג
שני קלפים בעלי אותו ערך – למשל יד עם פעמיים שלוש, או פעמיים נסיך וכו'.

שני זוגות
תתרכז, ועכשיו תבין לבד לאיזה קלפים אנחנו מתכוונים כשאנו אומרים "שני זוגות".

שלישיה
עזוב את הסיפורים שאתה מספר לחבר'ה, אנחנו מדברים על שלושה קלפים מאותו סוג. שלוש שמיניות, שלושה אסים וכו'.

סטרייט
נקרא גם "קֶנְטָה" אם אתה אולד-סקול. הכוונה לחמישה קלפים מסוגים שונים (לב, תלתן פיק ויהלום) שיוצרים סידרה מספרית עולה. למשל 6,7,8,9,T (וזה הזמן להסביר לכם שב-T הכוונה 10). אס יכול לשמש לצורך סטרייט גם כ-14, הקלף הגבוה ביותר, וגם כ-1.

פלאש
חמישה קלפים מאותו סוג. למשל חמישה קלפי תלתן, או חמישה קלפי לב. כשלשני השחקנים יש פלאש, הרי שזה שהקלף הגבוה ביותר בסדרה נמצא אצלו הוא המנצח.

פול האוס
יד שבה כל הקלפים משתתפים: שלישיה וזוג.

רביעיה
ארבעה קלפים מאותו סוג. למשל, ארבעת הקלפים של העולם המופלא שחסרים לרם גלבוע כדי להשלים את האלבום.

סטרייט פלאש
(או, כאמור, קנטה-פלאש): סטרייט של חמישה קלפים בסדר עולה כשכולם מאותו סוג, למשל 2,3,4,5,6 לב.

רויאל פלאש
היד החזקה ביותר שיש בפוקר. סטרייט פלאש הגבוה ביותר שאפשר – מ-10 ועד אס מאותו סוג.

במובן מסוים, פוקר מזכיר כדורגל: מחד מדובר במשחק בעל חוקים בסיסיים ופשוטים מאוד, שכל אחד יכול להבין ולשחק, ומאידך אפשר למצוא במשחק אסטרטגיות מורכבות מאוד, והוא מערב בתוכו מזל, תאוות קרב, יכולת אנליטית לחישוב הסתברויות והבנה בסיסית בפסיכולוגיה אנושית. בקיצור, חברים, אין ברירה: צריך ביצים.

מי נגד מי

טקסס הולד'ם (וגם פוקר בכלל) הוא משחק בין 2 עד 10 שחקנים היושבים סביב שולחן אחד. כדי לנצח במשחק אתה צריך שהיד שלך, בת חמשת הקלפים, תהיה טובה יותר מהיד של היריב (ראו בוקסה לגבי סדר הידיים). פוקר הוא משחק סכום אפס, כלומר הפסד של אחד הוא ניצחון של השני, ואין כאן מקום לשום שיתוף, שלום אחוות האדם ובומבמלה. מטרת המשחק היא להרוויח כסף. זה נשמע לכם אולי טרוויאלי, אבל יותר מדי שחקנים חושבים מהטסטוסטרון ונדמה להם שהמטרה היא לנצח כל יד שנכנסו אליה, גם אם היא חסרת הגיון סטטיסטי. אז שוב: המטרה שלכם היא לא לנצח ידיים, המטרה שלכם היא להרוויח כסף.

כל שחקן מקבל שני קלפים שאותם רק הוא רואה (קרויים "קלפים מכוסים" או "קלפי כיס"), ובסדרה של מהלכי משחק שתיכף יפורטו נחשפים במרכז השולחן עוד חמישה קלפים משותפים. היד הגבוהה ביותר מבין הידיים השונות של השחקנים, שלכל אחד מהם שבעה קלפים כדי לבחור מהם את החמישה (השניים החסויים וחמשת הגלויים שבמרכז השולחן) מנצחת.

בכל תור משמש אחד השחקנים כ"דילר וירטואלי", וממנו והלאה לכיוון השעון מחולקים הקלפים. לאחר כל סיבוב עובר "כפתור הדילר" לשחקן הבא. המיקום שלך ביחס לכפתור הוא נתון מרכזי בכל אסטרטגיית משחק שתשחק.

שני השחקנים לשמאלו של הדילר מכניסים פנימה את ההימורים הראשוניים (ה"בליינדים") עוד בטרם חולקו הקלפים. זה נעשה כדי לעודד את האקשן (תמיד יש איזה שהוא סכום כסף בקופה), וכדי למנוע מצב של נודניקים שלא מהמרים על כלום עד שיקבלו ארבעה אסים – וגם אז יחשבו פעמיים. כאשר משחקים משחקי טורניר, מועלה סכום הבליינדים בכל פרק זמן מסוים, כדי להלחיץ עוד יותר את המערכת. אם לא תהמר, אתה תפסיד בקצב קבוע.

המהמר לשמאל הדילר מכניס בליינד "חצי", שגובהו חצי מסכום המינימום להימור, וזה שלשמאלו הימור שלם. עכשיו אפשר לחלק את הקלפים ולהתחיל לשחק.

יד ראשונה מגמבלר

כל השחקנים קיבלו שני קלפים חסויים, שאותם רק הם רואים. השחקן שמתחיל לדבר הוא זה שנמצא לשמאלם של שני הבליינדים. הוא יכול לבחור האם לוותר (Fold), כלומר לזרוק את הקלפים שלו (מכוסים) בחזרה לדילר ולצאת מהמשחק, להיכנס להימור (Call) ולהכניס את סכום המינימום, או להעלות (Raise) את הסכום.

השחקן לשמאלו משחק עכשיו. במידה והשחקן הקודם העלה את הסכום לכניסה, עליו להשלים אותו או להתקפל החוצה. המשחק מתקדם עד שכל השחקנים הצטרפו או ויתרו להימור על היד. אם שחקן מעלה את ההימור, כל השחקנים הרוצים להישאר במשחק נדרשים להשלים את חלקם לאותו סכום הימור, או לוותר. לאחר שנערך סבב ההימורים הראשון הדילר ממשיך בחלוקה.

פלופים זה דווקא מצחיק בכל מקום אחר

לחלוקת הקלפים הגלויים הראשונה (נקראים גם "קלפי קהילה") קוראים פלופ. בחלוקה זו הדילר "שורף" שלושה קלפים (מוציא אותם מהחפיסה ומניח בצד), ואז פותח במרכז השולחן את שלושת הקלפים הבאים. החלוקה הראשונה הזו נקראת "פלופ" (Flop).

בשלב זה, לכל אחד מהשחקנים יש יד פוקר כלשהי (שני הקלפים החסויים שלו ושלושת הקלפים הגלויים). ברוב המקרים, בשלב זה כבר ברור אם יש לך יד טובה, אם יש לך סיכוי ליד טובה בהמשך או אם אין לך כבר מה להפסיד, וכדאי שתשקול האם להתקפל או לנסות לבלף.

בשלב הזה נערך שוב סבב הימורים כאשר מתחילים מהשחקן שהניח את הבליינד הקטן ויושב לשמאלו של הדילר. הוא יכול להמר על סכום המינימום או יותר, או לעשות Check, כלומר להעביר את התור הלאה לזה שאחריו. אם אחד השחקנים הימר, הרי שעל השחקנים הרוצים להישאר במשחק להשוות את סכום ההימור (Call) או להתקפל גם הם. לאחר מכן מעביר הדילר את ההימורים למרכז לקופה המשותפת, ומחלק את הקלף הבא.

תבוא לו בסיבוב

הקלף הבא הנפתח על השולחן נקרא "Turn", כלומר "הסיבוב". הדילר "שורף" קלף חסוי אחד, ופותח קלף נוסף ליד שלושת קלפי הפלופ. בשלב זה מתקיים סבב הימורים נוסף כמו הקודם. כדאי מאוד שאם הגעת עד כאן תהיה לך יד ראויה.

אותו נהר פעמיים

הקלף האחרון המחולק בטקסס הולד'ם הוא "The River", כלומר "הנהר". לאחר שהדילר שורף קלף חסוי ומחלק את הריבר לקלפים המשותפים, יודע כל שחקן מה היד הגבוהה ביותר שהוא יכול להרכיב משני הקלפים שלו ומהקלפים הפתוחים, ויכול גם לשער איזה ידיים עלולות להיות למתחרים. מתקיים סבב הימור אחרון, כאשר השחקן שהימר את הסכום הגבוה מראה את קלפיו לאלו ששילמו (Call) כדי לראות אותם. אם הם הפסידו, הם רשאים שלא לחשוף את היד שלהם (כדי שלא יראו עם איזה בלוף עלוב הם הלכו, למשל).

בכל שלב של המשחק, אם נותר רק שחקן אחד הוא יכול לאסוף את הכסף שבקופה בלי להראות את הקלפים שלו. מומלץ שלא לחשוף את הקלפים, אם כי תמיד יימצא מי שיאהב להראות לכולם איך לקח להם את הקופה בבלוף על קלפים של כלום. תנסה שזה לא תהיה אתה, כי מול כאלה כולם נהיים אגרסיביים יותר מהרגיל.

[X=nextPage=X]

שלא תהיה בליינד

הפרמטרים שעל שחקן הפוקר לקחת בחשבון בזמן המשחק כוללים את:

המיקום: שלושה דברים חשובים להצלחה של בית קפה ומסעדה חדשה, ואותם דברים חיוניים לקביעת אסטרטגיית המשחק שלכם: מיקום, מיקום ומיקום. המרחק שלכם מהשחקן עם כפתור הדילר יקבע איך תנהגו במשחק, גם עם אותם קלפים בדיוק.

להלן חוק לוזון לשלבים של לפני הכסף בטורנירים: אל תתביישו לבזבז זמן כמו מכבי פתח תקוה בימיה הטובים: כל פציעה קטנה גוררת שמונה פרמדיקים עם אלונקות, מחליפים את השחקן שנמצא הכי רחוק במגרש

המיקום הכי טוב בשולחן הוא של מחזיק כפתור הדילר. הוא מהמר אחרון בכל סבב, ומקבל את כל המידע האפשרי יחסית לאחרים לפני שהוא מחליט. הוא יכול לראות שאף אחד לא מהמר גבוה ולהכניס הימור מחושב, שמטרתו לנפנף מהשולחן מתחרים אחרים שישאירו לו כסף, או להתקפל ולצאת מהמשחק אם מישהו אחר הימר בסכום גבוה במיוחד, מתוך מטרה ללכוד את הכסף שהכניסו המהמרים הקודמים. הוא גם יכול לנסות "לגנוב את הבליינדים" בהימור גבוה. מצד שני השחקן הממוקם מייד אחרי הבליינדים, שמהמר ראשון, אינו יודע עדיין להעריך עד כמה טובים הקלפים של המתחרים, ועד כמה הם יהיו מוכנים להסתכן. מכאן יוצא שאותם קלפים שווים הרבה יותר כשאתם במיקום טוב, כלומר לקראת סוף הסיבוב, מאשר בהתחלה.

מספר המשתתפים שנכנסו לפלופ: ישנן טבלאות רבות שמי שירצה יוכל למצוא אותן באינטרנט, אנו נסתפק בציון העובדה הזו: ככל שיש יותר שחקנים ששמו כסף ונמצאים בתוך המשחק, כך יש יותר סיכוי של משתתפים עם קלפים חזקים, כך שהערך היחסי של היד שלך יורד, וראוי להימנע מכניסה עם יד בינונית.

אופי המשחק: שחקן ופובליציסט הפוקר סם ברנס טוען שכל משחקי הפוקר נעים בין ארבעת המקרים הקיצוניים הבאים: משחק חברתי, משחק משוחרר-פאסיבי, כאשר כמה חברים יושבים ומשחקים יחד, נכנסים הרבה לפלופ אבל מהמרים מעט. משחק בכאילו, משחק משוחרר-אגרסיבי, כאשר משחקים "בכסף מונופול" או בסכומים נמוכים מאוד (באינטרנט אפשר לשחק בכמה סנטים למשחק). משחק כזה מאופיין בזה שמחד, השחקנים מאוד משוחררים ונכנסים הרבה לתוך הפלופ – ומאידך הם נוהגים באגרסיביות יתירה ומקפיצים את הקופה בכל הזדמנות. משחק פוקר רגיל (Cardroom Regulars), משחק לחוץ-פאסיבי, הסוג הנפוץ בבתי קזינו וגם ברשת. סוג זה מאופיין במשחק זהיר של השחקנים הממעטים להיכנס, ובהתנהגות מחושבת ומאופקת בשלבי ההימור הבאים. משחק למען הכסף – וההנאה. משחק מקצועני. המשחק שאתם לא תשחקו בו, והוא מאופיין בהיותו לחוץ-אגרסיבי. כלומר, השחקנים ממעטים להיכנס פנימה לפלופ, אבל כשהם נכנסים הם נוטים להיות מאוד אגרסיביים בהימורים שלהם. למען הכסף – והשליטה.

היד הבסיסית ביותר היא כאשר לאף אחד מהשחקנים אין צירוף של זוג קלפים או יותר. במקרה כזה, ממש כמו במקלחות בטירונות, מי שיותר גדול מקבל את המים החמים

סיכויי הקופה (Pot Odds): אנחנו יודעים שחשבתם שכל הפוקר זה רק ויסקי, סיגרים, הימורים ונשים זולות, אבל יש פה גם מתמטיקה. Pot Odds הוא הבסיס לפיו מחליטים שחקני פוקר האם ייכנסו להימור על הקופה, ובאיזה גובה ייכנסו. המושג הזה משלב בין הסיכוי של היד שלך לנצח ולקחת את הקופה, והכסף הנדרש ממך כדי להמשיך במשחק. לצורך הדגמה, אם בקופה היו 10 דולר, זה שלפניך הימר בשני דולרים והסיכוי שלך לקבל את היד שאתה רוצה הוא 1:4, כדאי לך לכל הפחות להיכנס, אם לא להעלות: אתה תשלם 2 דולר לקופה שגודלה הסופי 14 דולר, עם סיכוי של 1:4 לקחת אותה. בתיאוריה, אם תשחק באותה דרך בכל פעם שתיתקל בקופה כזו ובסיכויים שכאלה, על כל שש דולר שתפסיד תעשה מכה אחת של 14.

לכלל זה יש כמה יוצאים מהכלל, אבל על כך בדיון בנושא טורנירים. בינתיים ניגע, על קצה המזלג, בשיטה לחישוב הסיכוי שלך לקבל את היד שאתה רוצה.

כאשר יש לך התחלה של יד, ואתה מעוניין לדעת מה הסיכוי שלך להשלים אותה, השיטה היא חישוב אאוטים (Outs). בוא נאמר שיש לך זוג תלתן, ועל השולחן נפתח פלופ שבו זוג תלתנים ולב. אם אחד משני הקלפים הנותרים בשולחן יהיה תלתן גם הוא, יש לך, להערכתך, יד מנצחת. בחפיסה יש 52 קלפים, 13 מכל סוג. יש כבר ארבעה תלתנים פתוחים, מה שאומר שיש 9 קלפי תלתן שהם אאוטים כרגע. מכאן יוצא שהסיכוי שלך למשוך תלתן ב-Turn הוא 47 הקלפים הנותרים, חלקי 9 התלתנים המבוקשים – יחס של 1:5.2, או קצת יותר מ-19%. במידה ולא נמשך תלתן בקלף הרביעי, הרי שהסיכוי שלך בחמישי הוא טיפה יותר טוב – עכשיו יש רק 46 קלפים בחוץ – כ-19.6%. ביחד, הסיכוי שלך למשוך תלתן באחד משני הקלפים האחרונים הוא 35%.

והנה עוד ציור של קולידג'

עכשיו, נניח שיש בקופה 8 דולר, וזה שלפניך הימר על 2. נדמה לי שאפילו כנופיה של מועפים-משיעור-מתמטיקה כמו קוראי בלייזר יכולה להבין ששווה לסכן 2 דולר עבור סיכוי של 35% לקחת 12 דולר (אתה מחשב את הקופה שיש ומוסיף את השניים שעולה לך הכניסה, כי כסף שהונח על השולחן הוא כבר לא כסף שלך – הוא כסף קופה שאתה רוצה להרוויח).

צירפנו כאן טבלת אאוטים בסיסית שתעזור לכם לחשב את ה-Pot Odds שלכם כדי להחליט אם ההימור שאתם נדרשים להחליט עליו הגיוני מבחינת ההסתברות לקבל את התוצאה הרצויה. (לטובת גרסת האינטרנט – להלן לינק לטבלת אאוטים בסיסית מ"אתר הפוקר הישראלי").

ככל שתתנסו במשחק פוקר, תוכלו כבר לחוש כמעט אינסטינקטיבית כמה אאוטים יש ליד שלכם – ומה שיותר חשוב, לנסות לנחש כמה אאוטים יש בחוץ עבור היד שנדמה לכם שיש למתחרים.

התהליך עובד כך: איזה קלפים אני צריך כדי לקבל את היד שאני רוצה? כמה קלפים כאלה מסתתרים בחפיסה? כמה יעלה לי לחכות להם? האם זה שווה לי את זה? ההפנמה האינסטינקטיבית של חישוב האאוטים תעזור לכם, קודם כל, להימנע מהצעד החובבני של מרדף עקוב מכסף אחר קלף אחד מבוקש, שהסיכוי האמיתי לקבלו נמוך עד מאוד. אסור לשחק בלי לדעת האם אתם זקוקים לאאוטים, וכמה כאלה יש. אם יש ליד שלך ארבעה קלפים שמחכים לעוד אחד ביניהם כדי לקבל סטרייט (למשל אם יש לך 8 ו-9 ועל השולחן פתוחים חמש ושש, כך שאתה מחכה ל-7), הרי שאתה מצפה לאחד מארבעת קלפי השבע הקיימים בחפיסה, כלומר יחס של 16.5% לקבל את היד המבוקשת. אם היו לך ביד קלפים נמוכים יותר אבל שמאפשרים לחכות לסטרייט בשני כיוונים אפשריים, הסיכוי שלך היה כמעט מוכפל: אם היו לך שלוש וארבע, הרי שגם 2 וגם 7 היו משלימים לך יד לסטרייט – הווה אומר סיכוי של 31.5% להשלים אותה.

לפעמים הימור פשוט מעל סיכויי הקופה של המתחרה יגרום לו, בהנחה שהוא שחקן מנוסה, להעדיף להתקפל (מצד שני, זה בדיוק השלב שהחובב הטמבל שלא מבין כלום נכנס עם הכל ולוקח לך את הכסף בפוקס מהגיהינום. שניה לפני שאתה שולח בקבוק מולוטוב במקום ויסקי למערכת, אנא זכור: כמו שאמרנו, צריך ביצים כדי לשחק וגם נכונות לבלוע הפסדים כדי להיות שחקן ראוי).

יתרון הבריון: כמה כסף יש לך לעומת המתחרים? ממש כמו בבית הספר, הילדים עם הנבוט הגדול יותר יכולים – ובפוקר שאינו ידידותי בין חברים זה אפילו מתבקש – להשתמש ביתרונם כדי להטיל טרור ולגרש החוצה מהקופות את המשתמשים מעוטי הממון. תאגיד, כבר אמרנו.

כדי להצליח בפוקר אתה צריך לחשוב כמו תאגיד מהסוג הכי אכזרי, כמו פסיכופט, כמו הבריון הכי אלים בבית ספר בשכונת עוני שרק מחפש את הילדים הקטנים מכיתה א' כדי לפרק להם את הצורה

הערכת היריבים: הקלפים שלהם וה-Pot Odds שלהם. אין לך דרך לדעת איזה קלפים יש לבנדיטים שמולך. אבל יש לך יכולת לעשות ניחוש מושכל שמתבסס על הדרך בה הם משחקים לאורך הזמן, והתנהגותם ביד הספציפית. כאן אתה מחפש את ה"סימנים" הקטנים בהתנהגותם, שיספרו לך עד כמה הם מרגישים בטוחים ביד שלהם. האם הוא אגרסיבי או סתם קורא בלייזר? האם הוא מנסה לעבוד עלי, או שמה הוא מנסה לעבוד עלי שהוא מנסה לעבוד עלי? היינו שמחים לעזור לך בדילמות הללו, אבל זה היה מחייב אותנו להיכנס לנושאים פסיכולוגיים, לדקויות של רגש, לניתוחים מורכבים של האופי האנושי ולעוד דברים שאם היינו מבינים בהם, היינו כותבים בהארץ ולא פה.

באינטרנט, כידוע, קצת קשה לזהות את הסימנים ההתנהגותיים האנושיים. אבל אני מצפה ממי שיודעים מראש למה מתכוונת ההיא בצ'ט כשהיא אומרת שהיא "מלאה במקומות הנכונים", להצליח להבין מה אומר הזמן שלוקח ליורגן שמהמר מולכם להחליט אם הוא בפנים, ובכמה. בחלק מאתרי הפוקר ברשת, למשל בזה של ויקטור צ'אנדלר (www.vcpoker.com), אתם יכולים להוסיף פתקאות והערות לכל משתתף מולכם, כך שבפעם הבאה שהוא יופיע מולכם תוכלו לזכור את ההתנהגות האופיינית שלו. וכמו במשחק עם קלפים ומשתתפים ממשיים, גם באינטרנט אין תחליף לניסיון: זה המצטבר שלכם כשחקני פוקר, וזה ליד אותו שולחן, כשאתם לומדים להכיר את היריבים.

ההתנהגות שלך: אתה יודע איזו יד יש לך, ולאן אתה מכוון. ועכשיו נשאלת השאלה – מה אתה רוצה שהם יחשבו שיש לך? שיפחדו, שיחשבו שאתה מגזים? מפחד שיחשבו שאתה לא מספיק גבר? רוצה שיחשבו שאתה טמבל ולא מפחיד? ממש כשם שאתה בוחן את המצב ואת המתחרים כל הזמן, כך גם הם. זה משחק מנטלי. וזה כסף על השולחן. כמה קרים העורקים שלך? עד כמה קרים הם נתפסים?

[X=nextPage=X]

קבוצת גביע קלאסית

קיבלתי כוס אמק

הקלפים שאתה מקבל הם נתון שאין לך שליטה עליו, ואיתם אתה צריך לנצח. אולי זו הסיבה שבמהלך השנים התפתחו כינויים שונים לזוג הקלפים הראשון שמקבל כל שחקן.

מקרא ידיים: A= אס, K = מלך, Q = מלכה, L = נסיך, T = 10, וכל קלף ממוספר שווה את מה שהוא. במידה וכתוב "s" הכוונה לקלפים מאותו צבע, כלומר Suited. וכך, A8 הוא אס שמונה לא מאותו צבע, ו-A8s הוא אס שמונה מאותה סדרה, למשל תלתן.

AA
Pocket Rockets, American Airlines, Bullets, Two Pips. היד הטובה ביותר לפתיחה ועדיין – בטקסס הולד'ם, גם היד הזו יכולה להפסיד לשתיים שמונה. זה לא קורה הרבה, אבל זה יקרה לך.

AK
"Big Slick", שאפשר לתרגם ל"ברנש חלקלק"; "אנה קורניקובה" –נראית טוב, אבל לרוב מפסידה, "Machine Gun" –על שם הקלאצ'ניקוב AK47; "Walking Back to Houston", על פי ציטוט של שחקן הפוקר האגדי טי.ג'י. קלוטייה: "אני מבין שלמדת לשחק פוקר ביוסטון. הבחורים האלה מיוסטון היו באים לדאלאס ומשחקים עם האס-קינג, ותמיד היו מוצאים את עצמם בסוף מול זוג אסים. לכן קראנו ליד הזו 'ללכת בחזרה ליוסטון'". יש סיכוי שאתה תכיר את היד הזו בתור "Kus Amak, היה לי קינג אס! איך המניאק לקח לי!"

AQ
Little Slick, Big Chick, Mrs. Slick

AJ
Blackjack, Ajax

A8
Dead Man's Hand – הומאז' לאחת הידיים המפורסמות ביותר בפוקר, שלפי האגדה החזיק וויילד ביל היקוק (שאת דמותו גילם לאחרונה קית' קארדין בסדרה "דדווד") בידו בעת שאדם בשם ג'ק מק'קול, שהפסיד יום קודם את כל כספו לביל ונעלב מכך שביל העניק לו בטובו קצת כסף לארוחת הבוקר, ירה בגבו. היד המלאה היתה זוג אסים שחורים (פיק ותלתן) וזוג שמיניות אדומות (לב ויהלום). לא ממש ברור מה היה הקלף החמישי.

A2
Drinking Age – הגיל החוקי לשתיה בארה"ב הוא 21.

KK
Cowboys, Elvis Presley, King Kong, Ace Magnets

KQ
Marriage, Royalty. וכמו בכל נישואין, לא בטוח עד כמה היד הזו תחזיק.

KQs
Royal Marriage

KQ לבבות
Valentine's Day

KJ
Kojak, King John

K9
Canine, Dog – תודה שלא ידעת ש"קיי-ניין" זה "כלב" באנגלית.

QQ
Cowgirls, Ladies, Siegfried & Roy, Hilton Sisters, Olsen Twins, Dykes, Girls with curls, Bitches, Mop squeezers. זיגפריד ורוי הם שני קוסמים הומואים בעלי שואו אקסטרווגנטי בווגאס (ומי שלא ראה את סדרת האנימציה עליהם מזמן לא שיפר את חווית הג'ינג'ר שלו). את כלל הכינויים ליד הזו אפשר לתמצת כ"נקבות". היד בשבילך.

Q9
Quinine – כינין, תרופה טבעית המשמשת במי טוניק.

Q3
Gay Waiter, San Francisco Busboy. מלכה עם מגש. בקיצור, מתחנגל כמו שתהיה אם תיכנס עם היד הזו.

Q3 לבבות
Flaming Gay Waiter

JJ
Fishhooks, Hooks, Jokers

JT
Cloutier . על שמו של ג'י טי קלוטיה

J9 תלתן
T.J. Cloutier – קלוטייה זכה שלוש פעמים בסטרייט-פלאש עם היד הזו במהלך שנה אחת.

J7
Jack Daniel's (Jack Old No. 7)

TT
Dimes, TNT

99
וויין גרצקי, שזה היה מספר החולצה שלו, "בתולה גרמנית" – "נייין, נייין" פירושו "לא, לא" בגרמנית.

69
Big Lick, Porno, Dinner for Two

44
Sailboats (נראה כמו שני מפרשים), Midlife Crisis, Magnum, Luke Skywalker ("May the fours be with you")

44 מקלפים שחורים (פיק ותלתן)
Darth Vader ("Dark Fours")

שלושה טעמים עקריים יש לטקסס הולד'ם, וסביר שאתם תשחקו באחד או יותר מהם במהלך מה שאתם תכנו "הקריירה שלי כשחקן פוקר", והמציאות תכנה כ"עוד פראייר נכנס למטחנה" (העיקר, כמובן, שכולנו נהנים): משחק "על הכסף", משחק טורניר ומשחק טורניר מרובה משתתפים. את כל הזנים הללו ניתן לשחק הן ליד השולחן והן באינטרנט.

משחק "על הכסף", כשמו כן הוא, הוא משחק בו המשתתפים קונים ז'יטונים בערך כספי כלשהו, ומהמרים עליהם במשחק. מה שהרווחת – שלך. אם הפסדת – תוציא את הארנק, ותקנה עוד ז'יטונים. משחק כזה מאופיין בכך שהמשתתפים בו משתנים כל הזמן, כאשר שחקנים חדשים נכנסים ואחרים, מרוששים או מחייכים לאחר שהביאו מכה, יוצאים ממנו, ובכך שסכום ההימור המינימלי, הקובע גם את גובה הבליינדים, נשאר קבוע.

משחק טורניר הוא משחק שבו כל אחד מהמשתתפים משלם דמי השתתפות, הנאספים לקופה משותפת. לאחר מכן מקבל כל משתתף 1000 צ'יפים של "כסף משחק" איתם הוא משחק. שחקן שהפסיד את כל הצ'יפים שלו יוצא מהמשחק, והאחרונים הנשארים מחלקים ביניהם את הכסף (בטורניר שולחן של תשעה או עשרה אנשים מקובל שהראשון ירוויח 50% מהקופה, השני 30% והשלישי 20%, והאחרונים יקללו אותנו ויצטרפו לטורניר חדש).

טורניר מרובה משתתפים הוא הקצנה של הטורניר הרגיל. בטורנירים כאלה, הנערכים באינטרנט או בבתי קזינו, יכולים מאות משתתפים להתמודד סימולטנית בתחרות שבסופה חלק מהם יצליחו להחזיר את ההשקעה, ומעט מהם ירוויחו באופן לא פרופורציונאלי לדמי ההרשמה. המשחק מתנהל בכמה שולחנות סימולטניים, כאשר השחקנים מועברים לעתים לשולחנות אחרים, ככל שמספר השחקנים מתמעט וצריך פחות שולחנות. מספר מסויים של שחקנים – לרוב כ-15% אבל הדבר משתנה בהתאם למארגני המשחק – מצליחים להגיע לשלב של "בתוך הכסף", שבו הם זוכים לפחות לרווח קטן על השקעתם, כאשר המקומות הראשונים מרוויחים סכומים נאים. בטורניר העולמי WSOP משתתפים כ-2,500 איש בשלבים הראשוניים, מתוכם כ-500 מגיעים "לתוך הכסף", ומשתתפי השולחן האחרון זוכים לחבוק מאות אלפי ואף מעל מיליון דולר כפרס (הם אף זוכים לראות את הכסף מונח במרכז השולחן, במזומן).

הכניסה לטורניר WSOP, אגב, עולה כ-10,000$, אבל בלא מעט אתרי פוקר ברשת יאפשרו לכם להתמודד בסדרה של טורנירים בעלות נמוכה ולהרוויח, אם ניצחתם, את הזכות להצטרף לטורניר בשלב גבוה יותר. זו לא עוד דרך לפרסם טורניר – תשאלו את כריס מאנימייקר (שטוען ששמו אמיתי), שהשקיע ב-2003 ארבעים דולר בטורניר אינטרנט שהניצחון בו הקנה לו השתתפות באליפות בווגאס, אותה סיים במקום הראשון – עם 2.5 מיליון דולר.

האסטרטגיה המשחקית לכל אחד מסוגי השולחנות הללו שונה מאוד, ומשתנה גם בהתאם למדיום בו היא נעשית – האם על השולחן, בו אתם יכולים להתבונן במתחרים בלבן של העיניים ולהריח כמה בצל אכלו עם החומוס בצהריים, או באינטרנט, מקום בו תמיד אפשר לצפות בקצת – לא תאמינו, אבל האינטרנט מלאה בזה – בחורות ערומות תוך כדי שהמשחק ממשיך להתנהל.

אסטרטגיה בסיסית

אמרנו קודם, אבל זה גם חשוב וגם משלמים פה לפי מילה: מטרת העל של המשחק בפוקר היא לא לנצח. מטרת העל שלכם היא להרוויח כסף. כלומר, לקום מהשולחן עם הרבה יותר כסף ממה שנכנסתם אליו. אם לא תעמדו על ההבדל הזה –תמצאו את עצמכם מתחרים על כל יד בינונית ומעלה, רק כי קשה לכם להפסיד, או כי אתם מקווים שדווקא המלכה שאתם מחכים לה תופיע בחלוקה הבאה. שחקני פוקר מקצוענים יודעים שלא פחות חשוב מלדעת מתי להיכנס – זה לדעת מתי להתקפל, או לוותר ופשוט לא להשתתף ביד. יכול גם להיות מצב שבו תעדיפו להפסיד יד דבילית רק כדי שהמתחרים יחשבו שאתם לא מספיק טובים, ויתפתו בהזדמנות אחרת למלכודת שתטמנו להם.

כשאתם זוכרים את המטרה הבסיסית, ואת ההבדל בינה לבין הרצון הפשוט והברור ביותר לנצח, אפשר להתיישב לשולחן. האסטרטגיה עבור משחק טקסס הולד'ם "על הכסף" היא הישירה ביותר: אתם מהמרים עם חבריכם לשולחן, יודעים לחשב את סיכויי הקופה (ה-Pot Odds) שלכם ובהתאם להם מחליטים אם להצטרף להימור או להתקפל. ככל שאתם מכירים יותר את התנהגות השחקנים לצדכם, ובעזרת ניסיון שתרכשו עם הזמן, תוכלו לנצל את הפוזיציה שלכם בשולחן (המיקום ביחס לדילר וכיוון החלוקה) ואת כלל הידע שרכשתם כדי להרוויח – או לפחות כדי לשרוד סביב השולחן עד לרגע שתבוא המכה שאתם מייחלים לה. העובדה שהבליינדים הם תמיד באותו גובה ושהמשתתפים יכולים תמיד לקנות צ'יפים נוספים גורמת לכך שציר הזמן המאוד משמעותי במשחקי טורניר כמעט ואינו בא בהם לידי ביטוי.

במשחקי טורניר, בין אם בשולחן אחד או מרובי משתתפים, מתווסף מרכיב חיוני למשוואה: יחס עלות/תועלת בכל הימור. נניח שאנו בתחילת הטורניר, יש לכם 1000 צ'יפים של "כסף משחק" וקיבלתם יד כמו זו שדיברנו עליה קודם, עם שני תלתנים כשעל השולחן יש פלופ, ובו שני תלתנים נוספים. יש לכם סיכוי של 35% לקבל עוד תלתן ולהרוויח, ומישהו בדיוק החליט להתאבד וזרק 500 צ'יפים כהימור. והיו עוד שניים שנענו לו ועכשיו תורכם. על השולחן יש כ-1800 צ'יפים בכסף משחק, ואתם נדרשים להוסיף 500 כדי להישאר. לכאורה, החישוב האינסטינקטיבי הוא להיכנס – עולה לכם 500 כדי להישאר ביד הזו ולקחת 2300 – כלומר להשקיע 21.7% כשיש לכם 19% לנצח כבר בקלף הבא ו-35% סיכוי לנצח באחד משני הקלפים האחרונים.

אבל תחשבו פעמיים האם לבחון את כישורי הבלופים של השחקן שמולכם: אם תפסידו את ה-500 הללו, הערך שלהם עבורכם גבוה יותר מה-1800 שאולי תרוויחו: נשארתם רק עם 500 צ'יפים בזמן שערך הבליינדים הולך וגדל, והקטנתם משמעותית את סיכויי השרידות שלכם עד לשלבי הכסף בטורניר. מה גם שאותו משתתף שהקפיץ את מחיר הכניסה לכדי חצי מהכסף שלכם, אולי לא יעצור גם בקלף הבא, מה שעלול להפוך את הכל ללא כדאי.

כלומר – האסטרטגיה שלכם בטורניר צריכה לקחת בחשבון גם את סיכויי ההישרדות. אתם רוצים לנצח – ולא פחות מכך, אתם רוצים לשרוד עד הרגע שכל המשתתפים הנותרים בטורניר נמצאים "בתוך הכסף". זה מוביל לתופעה מעניינת בטורנירים: עיקר ההקפצות והנסיונות לבלופים נמצאים בהתחלה, כשהבליינדים והימור המינימום עוד נמוכים, ואפשר להקפיץ בלי להסתכן להפסיד יותר מדי ולצאת מהטורניר. בהמשך, כשמספר השחקנים מצטמצם כמעט עד המספר של אלו "בתוך הכסף", נבחין שהמשתתפים בעלי הערימות המכובדות יותר של הצ'יפים מנסים לדחוף החוצה מהשולחן, בבריונות נעימת סבר, את בעלי הערימות הקטנות. גם אם אתה בטוח שמבלפים אותך, אתה מנסה להחזיק מעמד כדי לא להפוך ל"נער הבועה". בשלב הזה יש שחקנים שמצבם קשה שנוקטים באסטרטגיות של בזבוז זמן שמזכירה את מכבי פתח תקוה בימיה הטובים: כל פציעה קטנה גוררת שמונה פרמדיקים עם אלונקות, מחליפים את השחקן שנמצא הכי רחוק במגרש – כל מה שאפשר כדי לבזבז זמן. ובכן, להלן חוק לוזון לשלבים של לפני הכסף בטורנירים: אל תתביישו לבזבז זמן, אל תנסו דווקא עכשיו להתקיף אלא אם קיבלתם יד מדרג ה-AA וקרוב אליה.

לאן הלאה

הכתבה הזו לא יכולה (ולא ניסתה) לתת לכם יותר מאשר מידע בסיסי על העולם המורכב של הפוקר. פוקר הוא משחק מהנה מאוד, והדרך בה תבחרו לשחק אותו היא שלכם בלבד. למידע נוסף פעלו כלהלן: פתחו את גוגל, והקלידו ""Poker או "פוקר". תתחילו לשוטט, לקרוא, לחשוב, לנסות בינכם לבין עצמכם, לראות בטלוויזיה (בערוץ הספורט ובערוץ אגו) והכי חשוב – לשחק. כי בין אם אתם רוצים לשחק פה ושם עם חברים, או על סנטים בודדים ברשת (שאז מדריך בלייזר בהחלט מספיק) ובין אם תתלהבו מהמשחק ותרצו להפוך לחצי מקצוענים – ככל שתעמיקו ותתנסו במשחק, תגלו בו רבדים חדשים ומפתיעים.

ומה שלא פחות מטריד – תגלו רבדים כאלה גם בעצמכם.

 

מודעות פרסומת

וואלה, עצרו את הרמב"ם

ידיעה של אדר שלו בנענע מספרת על מעצרו של אחד, בלש פרטי בשם סטיבן רמבם, ממש לפני שעמד להרצות בכנס האקרים בניו יורק. רמב"ם גילה תוך פחות מחמש שעות שלל פרטים על מתנדב שמסר לו שם וכתובת מייל בלבד (חכם על מתנדבים, נראה אותו מול הלמו). השם בהחלט צלצל לי מוכר, ולא רק בגלל המבזקים הקשים מבית החולים החיפאי. אכן כן: מדובר במודל לדמות המקסימה של הבלש היהודי רמבם, עוזרו של קינקי פרידמן האחד והיחיד (מישהו יודע אם הוא באמת נבחר למושל טקסס?) בספרי הבלשים של הלה.

אני צופה מעט מאוד קוראים לפוסט הזה, לכן נסיים בזאת את דיוננו.

המיליצייה העברית הלוחמת

כמה טוב שיש אינטרנט: אפשר לא רק לדבר עם האויב, אלא ממש להילחם בו! ולא רק בתגובות ובבלוגים, אלא במשאלים אינטרנטיים! כמו כוכב נולד! עצוב לראות את משרד החוץ משחק בחסמב"ה

הידיעה הבאה ב-Ynet, פרי עטם של כתבי ידיעות אחרונות (ומשום כך ראויים לתואר "מתלהבים" ככל שהדברים נוגעים לאינטרנט), מספרת בשבחם של הישראלים הנאבקים על דעת הקהל בפורומים ובבלוגים ובכל מקום שמטקבק ישראלי יכול להשאיר בו חותם. אני בעד, ומיטב חברי עוסקים בהסברה מקוונת בשעות הפנאי (אם כי צריך לחשוב על הבעייתיות שבשיגור מטקבקי וויינט למקומות שאנחנו רוצים שבהם יחשבו עלינו טובות). הבעיה מתחילה כשעושים מזה חסמב"ה עם סלבס, ומתחילים לשחק בקקי של משאלי האינטרנט השונים. למשל:

"משרד החוץ כל כך מגויס לעניין, שבתחילת השבוע אף הורה מנכ"ל המשרד, אהרון אברמוביץ‭,'‬ על הקפאת קורס הצוערים לטובת מטלה חשובה שהוטלה על משתתפי הקורס: מיפוי מאות אתרי אינטרנט בולטים בכל מדינות העולם, אליהם יופנו המתנדבים על מנת להוסיף בהם תגובות אוהדות לישראל. אתמול קיים משרד החוץ מפגש של טוקבקיסטים מתנדבים, שם ידריכו אותם כיצד לשפר את מעמדה של ישראל באתרי האינטרנט ברחבי העולם. במפגש ההדרכה צפויים להשתתף גם איתן שוורץ ומלודי סוחרביץ‭,'‬ שזכו בשתי העונות הראשונות של תוכנית הריאליטי "השגריר‭.…"

"כמו שצה"ל נמצא בשטח, כך אנחנו נמצאים באינטרנט‭,"‬ אמרו שם אתמול. אפילו הטרמינולוגיה שבה משתמשים מזכירה את שדה הקרב. כך, בעוד שבצבא קיבלו רק מספר גדודי מילואים צו ‭,8‬ משרד החוץ הלך צעד אחד קדימה והכריז על גיוס כללי של אלפי מתנדבים בארץ ובעולם. המשימה: להציף את אתרי האינטרנט הבולטים בעולם בטוקבקים ובמאמרים פרו-ישראליים ולהשתתף בסקרים שונים המתייחסים לפעולה בלבנון, ולהצביע בהם בעד ישראל".

שיואו, ואם נעצור את קורס הצוערים ונצביע בעד ישראל בשאלונים בעולם יחשבו עלינו טובות? הקטע הבא פורסם לפני חמש וחצי שנים, אחרי נפילתו של טננבאום בשבי החיזבאללה – וקיומו של סקר הגולשים האינטרגלקטי של השבועון טיים, שגיבש את כלל מטורללי ישראל להוכיח שאיש המאה העשרים היה רבין, לא היטלר או סטלין. בקיצור, טמטום בהתגלמותו:

****

ג'ניפר והקול הישראלי

ושוב אנו מעטים מול רבים, והשבט מתאגד. וכשהמטרה נעלה, כמו לקבוע סוף סוף מי צודק כאן בהצבעה לטיים, כל הקליקים כשרים

"בעוד ישראל חוגגת את נצחונה במחיקת נוכחות החיזבאללה ברשת, הסתבר כי האתר הועלה מחדש בכתובת חדשה" מעריב און ליין מדווח מהחזית

 

ג`וני (בוי), עורך מהדורת האינטרנט של הטיים מגזין, ישב בכסאו המסתובב, והרגיש גמור. הכאב עבר בין שתי רקותיו כמו כדור של כספית רועמת. שאריות שתי-הכוסיות-יותר-מדי ששתה אתמול נראו היטב בעיניו העכורות. נתוני הדו"חות הסטטיסטיים האחרונים היו חדים וברורים: נכנסים הרבה אנשים, אבל לא מספיק. הם לא מוכרים מספיק טוסטרים וחבילות נופש מוזלות לאקפולקו. שיט, האינטרנט הזה. ועכשיו מועצת המנהלים (ה"בורד") שמתכנסת מחרתיים, תבקש את הראש שלו. והכל בגלל שמחלקת הפרסום הדפקטית לא מצליחה למכור מספיק באנרים. ובצדק. מי בכלל מקליק היום על באנרים. "למה זה מגיע לי", חשב לעצמו. "מה כבר היה לי רע בעיתון שערכתי בקנזס סיטי?".

אנחנו נשפיע על טיים מגזין

ג`ניפר, המפיקה הראשית, נכנסה למשרד. היא הייתה בלונדינית תמירה, נאה וחייכנית, והסוודר שלבשה הבליט את הקימור המרגש שכללי הפוליטקלי קורקט אסרו עליו לשים אליו לב (ככה נראות בחורות שעובדות באינטרנט). (באמריקה). אבל בכל זאת, הוא היה בחור כפרי ובריא, אז הוא שם לב. אבל השתדל שהיא לא תשים לב שהוא שם לב. משחקי הכאילו חוסר תשומת לב הללו גזלו ממנו גם ככה יותר מדי אנרגיה.

"לא תהיה לי ברירה אלא לעזוב", אמר לה, במבט של קוקר ספניאל מוכה שמקווה לליטוף חסד אחרון, ואפשר בהחלט לומר שזה מה שהוא קיווה לו לפני שהוא מפנה את הדירה וחוזר לשדות החיטה שלא נגמרים במערב התיכון, והצביע על הדו"חות. ג`ניפר עיינה בהם בתשומת לב, מחזיקה אותם בזווית שתדגיש את קימוריה המרגשים ותגרום לו לסבול, כשהוא מכריח את עצמו להסתכל מהחלון בשדרה השישית שנמתחה מתחתיהם. היא צקצקה בלשונה.

"אם היו לנו עוד מיליון וחצי עמודים נצפים, הבורד היה נרגע לפחות עד הרבעון הבא", אמרה, והזיק שניצת בעיני האגוז שלה הראה שהמוח שלה מסוגל לעוד דברים חוץ מתוכניות משעשעות איך לתסכל את ג`וני בוי. נשיפת אוויר נפלטה משפתיו. מילא שהלך התכנון על ג`ניפר, מזה עוד לפחות תישאר לו השראה לימים הארוכים על הקומביין, אבל איך אפשר לעזאזל להביא תוספת של מיליון וחצי פייג` וויוס תוך יומיים?

ג`ניפר החוותה בראשה כלפי הטלוויזיה שעבדה ללא קול, משדרת את המבזקים המיוחדים של הסי.אן.אן. מהבלגן האחרון במזרח התיכון. "אתה לא זוכר כשעשינו את הסקר של איש המילניום, וכל הישראלים המטורפים האלה ישבו שעות והצביעו עם תוכנות מיוחדות רק כדי שרבין יזכה?". ג`וני בוי הנהן. היה לו קשה עם הגישה הניו יורקית הזו של ממש להקשיב למה שבחורות אומרות, אבל הוא זכר שלפעמים זה עוזר.

וג`ניפר נראית כל כך מתוקה כשהיא מדברת. "תראה מה נעשה. נעלה סקר דבילי וחסר משמעות, כמו כל הסקרים שאנחנו תמיד מעלים, בנושא `אבל מי התחיל` את כל המהומה הזו. אני בטוחה שכל הערבים האלה עם הריבים הפנימיים שלהם (ג`ניפר דווקא התמצאה בפוליטיקה המזרח תיכונית, היא פשוט הרשתה לעצמה חריגות מהפוליטקלי קורקט ליד ג`וני בוי), לא יוכלו לוותר על האפשרות לחשוב שהם משפיעים על מישהו. גם ככה נראה לי שיותר מדי משעמם להם".

וכך היה. הגולשים הישראלים עשו את מה שמצופה מהם, כמו תמיד, ומיליון וחצי הצבעות נרשמו כמעט בן רגע בסקר של הטיים מגזין, מה ששיפר לאין ערוך את דירוג הריטינג של האתר. מועצת המנהלים של המגזין, שידוע דווקא ככזה שלא ממש אוהד את ישראל, התרשמו גם הם מהאמביציה הבלונדינית ששיפרה ללא הכר את הריטינג שלהם, וציידו אותה במשרת עורכת האתר ואת ג`וני בוי, שטרם הפנים שניו יורק היא לא קנזס, בכרטיס לכיוון אחד מהגרנד סנטרל.

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים.

דבּקה עושים את העבודה

דבקה, אתר השמועות הצבאי/מודיעיני של גיורא שמיס, לשעבר עורך מוניטין ועוד, עושה את העבודה בימים הללו. הם הראשונים שסיפרו על הסטי"ל הפגוע, כולל עובדות שהופיעו רק שעות אחר כך בכלי התקשורת. גם הנתונים שלהם באלקסה (כן, לא מדגם מייצג וכו') מרקיעי שחקים ברגעים אלו. עכשיו יש שם ידיעה על קציני טיווח הקדמיים של החיזבאללה, כנראה פלסטינים תומכים, שמיידעים לאחור מייד על נפילה של טיל מטרה (לטעת דבקה גם אתמול לפני הירי על טבריה וגם הבוקר לפני ההתקפה על חיפה יצא טיל כזה). לפי טענת האתר, הבקשה של דובר צה"ל מאמצעי התקשורת להפסיק לדווח על מיקומי הנפילות נועדה רק להפעיל אמצעי פסיכולוגי על דעת הקהל (למרות שאין צורך: אחרי כמה ימים כבר ברור שאנו במלחמה).

אני רק יכול לקוות שטיל הטיווח הבא יקלע בול בקודקודו של אותו קצין טיווח חיזבלאי. אתם מוזמנים להתעדכן גם ב"תיק דבקה".

חייבים לצעוק: שלמה אנגל, שתוק כבר (*)

אין כמו ימי מלחמה להפיק את שיאי ההתחסדות מזרמיו השונים של "החוג לריקודי דם". החל מהטוקבקים העלגים של "שיפלו טילים על התלאביבים הסמולנים!" וכלה במאמרים כמו זה שהתפרסם הבוקר ב-Ynet מאת שלמה אנגל. להלן הכותרת והמשנה. הציבור מתבקש להשמיע מוסיקה הולמת (רכיבת הואלקיריות הנודניקיות של ואגנר?) בעת הקריאה:

חייבים לצעוק: אמרנו לכם
הזהרנו שאיפוק הוא חולשה, שקט הוא רפש, אי-תגובה מזמינה עוד מכה. אבל אתם הקשבתם לארבע סמרטוטות

המשך המאמר הוא בהחלט באותו קו של הכותרת והמשנה, וטוען בהמון מילים את אותו משפט שבכותרת. תרשו לי להיות לרגע מעט ממלכתי: בעוד טילים ממשיכים ליפול על ערי הצפון של ישראל, קמים הנודניקים התורניים ודורשים במפגיע שכולנו נכיר בזה שהם צודקים, ושהשמאלנים כולם חארות והכל בגללם. כהרגלם, עושים זאת במקום, בזמן ובישוב הדעת הראוי

שלמה אנגל הוא חבר "מנהיגות יהודית" בליכוד. למי שלא זוכר מי אלו בדיוק, הרי שלא שמדובר בסתם חוג כזה או אחר של ותיקי האצ"ל, אותם קשישים מלאי חיים המגיעים לעתים למצודת זאב כדי להמשיך לתת מה שהם יכולים כל עוד הם יכולים. מדובר בפייגלינים. כלומר, חבורת פאשיסטים שמנסה לרכב על גבו של הליכוד (שימו לב עד כמה הטפיל הצליח להשמיד כמעט את הנשא שלו) כדי להכניס אג'נדה דתית, אלימה וקיצונית נוסח כ"ך, שאין שום קשר בינה לבין תורת ז'בוטינסקי ("בו ירווה לו משפע ואושר, בן ערב, בן נצרת ובני, כי דגלי, דגל טוהר ויושר, יטהר שתי גדות ירדני"). הנה, קטע מתוך מאמר של יוסי גורביץ' בנענע על המנהיגות היהודית הזו:

"מה יש לפייגלין לומר על כך? הצעת החוקה המופיעה באתר של פייגלין כוללת את הפריטים הבאים: שלילת האזרחות בפועל של התושבים הערבים והענקת אזרחות ליהודים בלבד; חוקת מדינה, המושתתת על ההלכה; המדינה, שהיא "מלכות ישראל המתחדשת", תונהג על ידי "נשיא או מלך"; יהיה בה בית עליון, ובו נציגות ליהודים שאינם גרים בישראל; תוקם בה סנהדרין (לקראת כך כבר ננקטו צעדים מעשיים); בית דין גבוה, הפועל על פי ההלכה, העליון על כל בתי הדין במדינה והמוסמך לבטל חוקים "המנוגדים להלכה"; הצנזורה על אמנות – "מתונה", כמובן – תוחזר; התקשורת "תועמד במקומה"; ביטול ערך "טוהר הנשק" בצה"ל; שינוי שמו של צה"ל ל"צבא ישראל"; וכמובן, איך אפשר בלעדיו, הכנות להקמת המקדש.

זה הליכוד? זו כ"ך."

אוקי, שלמה אנגל, עכשיו כשאפשר להבין מאיפה דעותיך באות ועד לאן הן מגיעות לא רק מטורי הדעה שלך ברשת אלא גם מהמצע של תנועתך, נדמה שראוי להסב את תשומת לבך לטעות שנפלה כבר בכותרת שלך: במאמר נכתב "אמרנו לכם", בזמן שעד היום בעצם לא אמרתם כלום, למעט הקצפה ממולמלת מהפה של גזענות שהיא רק במעט-מעט פחות מכ"ך (שבנוגע אליה כבר הוכרע בכמה משפטים שניתן בהחלט להשוותה לתנועה הנאצית והדבר לא ייחשב כדיבה).

השוואות כאלה בזויות ומהוות זילות של השואה (למרות שהצעות החוק של ח"כ כהנא בזמנו היו העתקים כמעט מושלמים של חוקי נירנברג הידועים), ולכן אין לי שום כוונה להשוותך או את תנועתך בעלת הזקפה הלאומית הגאה לנאצים. אבל תשמע, גם סתם לאומנים יהודים הרוקדים על הדם זה לא כזה מגניב. מעולם לא אמרתם דבר מעניין שהיה כדאי להקשיב לו – ועוד ולחוש בושה כיום על שלא הקשבנו קודם. גם היום, כצפוי, אתם בעיקר רוקדים על הדם.

אז יאללה שתוק, שתוק.

(*)הכותרת המקורית היתה "שתוק כבר יא גזען זבל", אבל בימים קשים אלו אנו מצווים על אחדות בעם וכו, אז היא ירדה לכוכבית

ההתקפה על תל אביב

בין משחקי המחשב האהובים עלי נמצא סימולטור הטיסה של מיקרוסופט. אחת לחמישה חודשים אני נשבר, מתקין אותו שוב על המחשב ומבלה כמה וכמה לילות טרוטי עיניים בניסיונות להנחית ג'מבואים על המסלול של שדה דוב. היו תקופות יותר קשות, בהן הפעלתי את הסימולטור ברשת יחד עם פקחי טיסה וטייסים אחרים מכל העולם, בתקוות שווא להתקל בנתיבי הטיסה הבינלאומיים במטוסו של פורטיס, פריק סימולטורים ידוע. אין מה לעשות נגד זה, זהו התקף גיקיות בלתי נשלט התוקף, כפי שאמרתי, בערך פעמיים בשנה.

אחד הדברים היפים במשחקי מחשב ובסימולטור של מיקרוסופט במיוחד זו האפשרות הקיימת לשחקני המחשב לשנות ולהשפיע על עולמות המשחק. עוד מימי Doom, אליו יכולת להוריד מפות מטורפות במיוחד – בין היתר של לא מעט קולג'ים בארה"ב, בהם יצרו הסטודנטים את סביבת הקולג' כדי שיוכלו להילחם בתוכה. הדבר המרגיז ביותר בפליסטיישן, למשל, הוא חוסר היכולת להתחבר לאינטרנט ולהוריד אלמנטים חדשים במשחק – או אף משחקים שנראים שונים לחלוטין, וכולם פרי עמלה של קהילת השחקנים. אם זה היה באינטרנט, בטח היינו קוראים לזה Web 2.0.

כמו שאתם יכולים לנחש, בשבועיים האחרונים המחלה (להבדיל מהמגיפה של Command & Conquer והצינון הקל של Pro Evolution Soccer) חזרה שוב. מאחר ואיני מהפריקים הקבועים, רק בפעם הזו מצאתי את ה-Scenery הפוטו-ריאליסטי של תל אביב (אפשר להוריד אותו מהעמוד הזה), מעשה ידיו להתפאר של אלכסנדר לורנס. הורדתי, התרשמתי עמוקות, שיחקתי קצת, ואז נזכרתי בכמה נודניקים שוליים מימי התקפת 11 בספטמבר. תכננתי את הפוסט הזה כמה ימים לפני שמבצע שלום הגליל ב' התחיל להתגלגל, אבל למרות המצב, בכל זאת החלטתי לפרסם אותו. תמיד טוב לזהות, ומוקדם, אנשים שמתרגשים מצילומי המסך הבאים:

לא בבניין של בזק! לא!

 

תוריד אותי פה בפינה, ברכבת

 

תאיט, תאיט, נשאל מישהו איפה זה נתב"ג

וידאו טוקבק: אבי לן, ארז פילוסוף, קובי מרנקו, גיא אליאב

אני מניח שמי שזה מעניין אותו כבר התעדכן בדיווחים מוועידת התקשורת של גלובס שנערכה בתל אביב ביום שני השבוע (10/7/06). להלן קטעוני וידאו ממיטב השטויות שנאמרו על הבמה – כשהטוקבקים שלי לדוברים כבר בפנים.

 

תוכן גולשים זה כמו מכתבים למערכת?

לטעמי, אבי לן, עורך Nrg, טרם הפנים לגמרי את המדיום שהוא פועל בו (ואפרופו הפנים, כשמדברים על שוק האינטרנט הישראלי נדמה לי שאפשר גם להשתמש בביטוי החמוד של דנה ספקטור, "הפניץ"). מהבלוג שלו בשוקס הוא נראה בחור שמח, אז כולי תקווה שיסלח לי על הדאחקה בשקל וחצי:

 

תוכן גולשים – והאחים קינן

גיא אליאב, מנכ"ל תפוז (גילוי נאות: אני יושב בהנהלת החברה) מדבר על הקושי של מערכות אתרים כמו Ynet להתמודד מול שפע המידע של הבלוגרים. הארגומנט כולל את האחים קינן. שום דבר לא קורה באינטרנט בלעדיהם.

 

סלקום? חברה של קומוניסטים

קובי מרנקו, מנכ"ל לוגיה, זרוע התוכן של סלקום, מדבר על אתר heep לשיתוף תוכן גולשים שהחברה העלתה לאחרונה. נדמה לי שהם עלו איתו מוקדם מדי, כשכל מה שהיה מוכן זה בעיקר הקונצים השיווקיים להודעות לעיתונות, לא הפיצ'רים (שמבנה האתר מלמד שהם חייבים להיות) שבאמת יהיה בהם עניין לגולשים. זו שיטה מקובלת בארץ – אם בחו"ל כולם נמצאים במצב של בטא תמידי, בארץ עולים במצב של אלפא בוורסיה שניה. גם אני לא נקי מהחטא הזה, אף אחד בתעשייה לא, ועדיין – זה מרגיז לראות. וחבל.

 

וואלה הוא אתר ה-Web 2.0 המוביל בישראל

זה מה שאמר בכנס ארז פילוסוף, המשנה למנכ"ל וואלה. ולמה הוא המוביל בישראל? כי יש לו דואר גדול, וכידוע לכולנו, דואר הוא פלטפורמה של תוכן מבוסס גולשים! אם לא הייתי מכיר את ארז, הייתי חושב שהוא רציני. עדיין, הפחחח בווידאו במקום.

 

כסף לבלוגרים!

גיא אליאב מודיע על כוונת תפוז להתחלק עם הבלוגרים ברווחים שמניב הבלוג שלהם. ממש אין לי חשק להיכנס יותר מדי לעומק לאותו דיון לא ממש מרתק שנוצר אחרי שרן רימון כתב מאמר בגלובס המבכה את סוף עידן התמימות של הבלוגרים. רימון בעצם כתב פוסט שעוסק בעולמו הפרטי ובאיך שהוא תופס את הבלוגספירה, כלומר את הבלוג שלו ושל כמה מחבריו (הבלוגרול שלו קצר אבל גיליתי בו פנינים, אגב). אם למישהו יש חשק לאזכר בתגובות איפה – פרט לכמה בלוגים בישרא שלחוצים מזה שכל העולם נכנס לתחום הבלוגים – כל מה שהוא חושש ממנו כבר עולה כפורח, ובהצלחה, מעבר לים – יבורך (כן, זה היה עוד נושא של "אני צריך לכתוב על זה פוסט, אבל אין לי זמן / חשק / שניהם").

 

בלוגרים שמעוניינים לשלב את הקטעים הללו בפוסטים שלהם, לכל צורך ואמירה שהם – מוזמנים להטמיע את קטעי הווידאו הללו ישירות מ-YouTube, ולהיות נחמדים ולתת קרדיט ולינק לבלוג הזה.

 

הרשמה לרשימת תפוצה

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן. אני מנהל בלוג נוסף בנושאים מקצועיים הקשורים לאינטרנט בבלוגיה של תפוז/גלובס, שנמצא כאן. אין כפל תכנים.