Monthly Archives: אוקטובר 2006

לוג שיחת איסייק מלבבת

 

יש לי כל כך הרבה דברים חשובים יותר לעשות. ובכל זאת: להלן לוג שיחה מאתמול בערב באיסיקיו, אחרי עריכה קלה בלבד:

 

munis‎ (‏PM‎ ‏06:00)‏ :

הודעת מערכת – מיראביליס-ICQ תוכנת מסרים.

אנו מישמים פרויקט חדש למשתמשי הארץ(הפרוביידרים התומכים בארץ) אשר כולל בתוכו את זכיות הפרט והביטחון של המשתמש.

פרויקט זה נועד לסייע למשתמשים בעט חדירה לחשבונם.

יש נסיון חדירה לחשבונכם בתאריך:

29.10.06

munis‎ (‏PM‎ ‏06:01)‏ :

03:12

05:47

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:01)‏ :

מה אני אמור לעשות עם זה?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:01)‏ :

מה זאת אומרת ניסיון חדירה?

munis‎ (‏PM‎ ‏06:02)‏ :

היה הסיון חדירה לחשבונכם, בתאריך והשעות שצויינו בהודעת המערכת

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:02)‏ :

כלומר מישהו ניסה להשיג את הסיסמה?

 

munis‎ (‏PM‎ ‏06:04)‏ :

זה אומר שמישהו ניסה להתחבר לחשבונכם, מעטה והלאה אנו ננקוט בדרכים ועונשים ע"פ חוקי המדינה וחוקי האינטרנט החדשים שנכנסו בתאריך 24.03.06.

על מנת לוודא שאתם אכן הבעלים האמיתיים של החשבון הנ"ל אנו זקוקים לאימותכם ואישרוכם בכך.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:05)‏ :

בבקשה

munis‎ (‏PM‎ ‏06:05)‏ :

ממתי אתם משתמשים בחשבון הנ"ל ?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:05)‏ :

סליחה, אבל מי אתה?

 

munis‎ (‏PM‎ ‏06:06)‏ :

כמו שנאמר בהודעת המערכת של השרת, אנו מישמים פרויקט שנכנס לפועל והוא אמור להתבצע.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:07)‏ :

אוקי, מה אתה צריך לדעת?

מחובר מ-97

munis‎ (‏PM‎ ‏06:08)‏ :

ברגע שיש נסיון חדירה, נשלחת ע"י השרת הודעת מערכת על נסיון חדירה, לאחר מכן אנו מקבלים התראה ופונים למשתמש.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:08)‏ :

אוקי

munis‎ (‏PM‎ ‏06:08)‏ :

בעוד מספר רגעים אשוב.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:21)‏ :

מה קורה?

munis‎ (‏PM‎ ‏06:27)‏ :

עמכם סליחה.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:27)‏ :

כן

munis‎ (‏PM‎ ‏06:31)‏ :

לא ניתנת לנו האפשרות הזאת. על מנת לא להטיל בכם ספקות אם אנחנו באמת מחברת מיראביליס או "עברייני מקלדת", אנו מזכירים שאנחנו מכבדים את חברת מיראביליס ואנו משרתים בה, כל הביצוע הנ"ל הוא על מנת לבדוק אם אכן אתם מורשים ורשאים להשתמש בחשבונכם אשר היו נסיונות חדירה לחשבון. להזכירכם שאנו דוגלים בראש ובראשונה בזכויות הפרט, ולכן שיחה זאת נעשה ב"ארבע עניים" למטרות בדיקה בלבד.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:31)‏ :

אהה. אוקי.

מה עוד אתה צריך לדעת? כי תיכף אני צריך לצאת.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:31)‏ :

מי הוא הפרוביידר שלך?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:32)‏ :

בזק בינלאומי

munis‎ (‏PM‎ ‏06:32)‏ :

להזכירכם שאנו עושים הכל על מנת לשרת בשיא היעילות והנוחות את השמשתמש היחיד.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:33)‏ :

אוקי, תכף בודק.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:33)‏ :

כן כן, רק באמת בוא נשתדל לרוץ מהר עם זה אני צריך לצאת

munis‎ (‏PM‎ ‏06:33)‏ :

אוקי נעשה זאת במהירות המרבית.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:33)‏ :

האם החלפתם לאחרונה את הפרטים שלכם? הכוונה הפרטים בחשבון?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:34)‏ :

לא

munis‎ (‏PM‎ ‏06:35)‏ :

טיפים חשובים:

1. לכתוב בפרטי המספר את כתובת האימייל שלכם, במקרה ותתבצע חדירה למספר ללא עצירת השרת.

2. להחליף מדי פעם את סימאת החשבון ליתר ביטחון.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:35)‏ :

אוקי

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:35)‏ :

אני באמת צריך לעשות את זה

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:38)‏ :

יש עוד פרטים שצריך? יש לי באמת רק עוד כמה דקות והייתי שמח שנטפל בזה מהר ועכשיו

munis‎ (‏PM‎ ‏06:39)‏ :

תודה רבה לתשומת לבכם.

על מנת לודא האם אכן אתם הבעלים האמיתיים אנו זקוקים לאימותכם, על מנת להשוות את הנתנים לשרת, אנו זקוקים לסיסמא שהייתה\יש בתוקף מהתאריך 29.10.06 בשעות 03:00 ועד 06:00.

ע"פ תקנות המערכת.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:39)‏ :

אוקי, שניה אני מחפש כתוב לי, בסדר?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:40)‏ :

Ata_Kaze_Ahbal_Sheze_Mashu

האם קיבלת?

munis‎ (‏PM‎ ‏06:41)‏ :

נסיון שרת:

Ata_Kaze_Ahbal_Sheze_Mashu

ההתחברות נכשלה.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:42)‏ :

תקרא את הסיסמה שוב, אולי טעית באיזה אות.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:42)‏ :

הסיסמא שהייתה\יש בתוקף בתאריך 29.10.06 נכשלה, אנא בדקו האם הקלדתם אותה נכון.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:43)‏ :

אני לא מבין זו הסיסמה שכתובה לי פה.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:43)‏ :

אתם לקוח של נטוויז'יון.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:43)‏ :

תקרא אותה שוב ובקול רם.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:43)‏ :

אתה שואל שאלות שלו היית מאי.סי.קיו, היית יודע.

יפה שבישרת לי שניסו לחדור לחשבון שלי בלי להסביר מה קרה.

אבל הכי גדול – "חוקי האינטרנט החדשים". יאללה יאללה.

תודה שנתת לי יופי של נושא לפוסט בבלוג. לא יודע אם יעניין את וויינט, אבל מדי פעם אני כותב בערוץ המחשבים שם. נשיקות ולך תזדיין.

ההודעה הזו נמסרה על פי התקנות מהתחת, וחוקי האינטרנט החדשים נוסח משולב סאמממ אמק עליך יא גנב זהויות.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:44)‏ :

אני מציע לך ללכת לחפש קורבן אחר.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:45)‏ :

אנו ננקוט בדרכים שלנו לסדר ולישם פרויקט זה, אם נצטרך נערב גם את הפרוביידרים של הלקוחות.

כל טוב.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:45)‏ :

חחחחחחחח

ענק אתה, ענק

munis‎ (‏PM‎ ‏06:47)‏ :

בוא ונסיים את שיחתנו כאן.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:47)‏ :

הו כן, בהחלט.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:47)‏ :

אני אפרסם אותה, אבל, גם שלא ברשותך.

המשך ערב נעים

munis‎ (‏PM‎ ‏06:51)‏ :

אתה דוגל באי חוקיות, בכל מקרה ערב טוב לך.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:51)‏ :

חחחחחחחחחחח

אתה תותח אתה. אשמח לשמוע עוד תובנות מפיך, זה הולך להיות פוסט מצחיק מאוד. אתה באמת אוריה מוניס?

munis‎ (‏PM‎ ‏06:52)‏ :

אשמור על זכות השתיקה, בכל מקרה כמו שאמרתי כמה וכמה תגובות למעלה שיהיה לך ערב טוב.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:53)‏ :

זכות השתיקה היא מונח משפטי לחקירה, ויפה מצדך שאתה מתכונן.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:54)‏ :

אשאל אותך את אותו הדבר, האם אתה באמת שמשון גדי ?

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:54)‏ :

קודם תתפשט, אחרי זה אדבר אתך.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:55)‏ :

לכן, מבחינתי נושא זה נסגר. כל טוב לך אם אתה שמשון גדי האמיתי.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:56)‏ :

וגם אם לא.

munis‎ (‏PM‎ ‏06:56)‏ :

להת'.

Gadi‎ (‏PM‎ ‏06:58)‏ :

תקרא שוב, לאט ובקול רם, את הסיסמה שנתתי לך.

מודעות פרסומת

טוקבק, או יותר נכון עדות מומחה במשפטו של אבי לן

זה מה שקורה כשמתחמקים מלצבוע בלכה ארונות מדפים. הפוסט הזה החל כטוקבק שהתפרע לפוסט הזה של אבי לן, "הנאשם: אבי לן". הפוסט של לן עוסק במשפטו המדומה של היוצר הנאשם בכך שהוא תאב ריטינג ומזעזע את ספינת רשימות. הקטיגור דורש את הרחקתו המיידית מהאתר.

להלן שני טוקבקים שהובילו לפוסט הזה שלי:

ערס פואטי  בתאריך 10/17/2006 10:16:54 AM

אבי, מישהו ביקש ממך ברצינות ללכת מפה?

ואתה בטוח שהוא לא לבש כתונת כפיה?
פוסט משעשע, אם כי ארוך לטעמי (באמת מבינים את הפואנטה בהתחלה).
וגם אתה וגם יעל ישראל יכולים להרגע. אתם לא כאלה מפחידים, שונים, אחרים מוזרים נועזים, לצד כל המלומדים האוקספורדים המנומסים והשקטים שיש פה. בשלוש וחצי השנים האחרונות היו הרבה דברים ברשת, גם כאן ברשימות, כולל פרובוקציות שמבסוטיות מהריח של עצמן. כמו שכואב לעתים להיווכח שהחיים היו פה לפני שבאנו ויישארו אחרי שנמות, גם האינטרנט ורשימות לא הגיעו כששניכם הופעתם.
אשמח אם הנושא ימוצה בקרוב ותחזור לפוסטים היותר מעניינים שלך.

צאלה כץ 
unveil('%21%2A%20%23%52%45%58%35%15%34%28%38%49%28%7B%54%2A%07','[דואל]');
[דואל] [אתר]  בתאריך 10/17/2006 10:32:57 AM

גדי, שאני אבין

גדי, שאני אבין:
מה בדיוק התפקיד שלך ב"רשימות"?
מי בדיוק מינה אותך לבעל-הבית של האינטרנט?
(ואיך מקבלים טובות-הנאה?)
והאם המשפט האחרון בתגובתך הוא בגדר המלצה בלבד או נושא תוקף חוקי מחייב?

אבי, אחלה פוסט, אחלה ישבן בתמונה. דע לך שאני מהמגיעים/ות דרך וובסטר ולא דרך רשימות. שם אין התנשאות ואין השתנאות.

 

להלן התגובה שהחלה כטוקבק בבלוג של לן, אבל בסוף הועלתה פה:

צאלה

1. אין לי שום תפקיד ברשימות.

2. אף אחד לא מינה אותי לבעל הבית של האינטרנט. אני לא בעל הבית של האינטרנט. מעולם לא טענתי זאת (אם כי ותיקי נענע טוענים שפעם כשהייתי מבושם קמעה טענתי שיחד עם אל גור, שהמציא את הרשת, אני הייתי שותף בסלאש של tcp/ip. זו טענה שאני מכחיש מכל וכל. שאני מבושם, הכוונה).

3. טובות הנאה – למשלמים מראש ובמזומן אני מבטיח התרחקות מכל בדל טוקבק באתרם.

4. האם עד כדי כך לא היה ברור שמשפט שמתחיל במלים "אשמח" הוא בעיקר הבעת משאלה, ואפילו לא המלצה?

אבי לן ויעל ישראל חוגגים לאחרונה, כך נראה, את התחושה שהם מייצגים איזו יצריות מתפרצת, חושנית, הבאה לטלטל את המקום המאובן ("בית הקודש שלכם", או משהו בדומה לזה, יעל ישראל, שם, שם,

וגם שם.

אה, וגם שם

ושם

ועוד טיפה שם),

המיושב, הגברי והמתנשא ששמו רשימות. זו תיאוריה משעשעת שלמי שלוקח אותה ברצינות ראוי להגיב במילים הנאצלות של סיר אייזיק ניוטון:

פחחחחחחחחחחחחח

ובקצרה: שום דבר ממה שקורה פה איתם לא קרה כבר בעבר לפני שנתיים ואף שלוש. אבל זה תמיד מועיל, ונאצל מבחינה פואטית אף כשמגוחכותו ניכרת, שאדם יחשוב על עצמו כמוביל, כמרדן, כ – היי, זה רוק'נרול. הנה, לדוגמא, כשאני מעט מבושם, אני לוקח לי קרדיט-לא-לי של הסלאש ב-tcp/ip!

אם הדברים הללו גרמו לך לחשוב שהיתה פה התנשאות, אז אכן כן. אבל ההתנשאות אינה של "בעל הבית של רשימות/האינטרנט". הסוג הזה של שיח מתלהב נמצא במספיק בלוגים אחרים. ההתנשאות היא של מי -שלטעמו האישי הלא תמיד מנומק בלבד – מוצא את הדברים הללו משעממים, שעתוקים של מה שכבר התחיל להיות מיושן במאה שעברה. גילוי חדוות המין הוא מרגש לכל אדם, נדמה לי, אבל לא תמיד אתה חייב למחוא כפיים כשילדי אינטרנט חדשים מגלים איזה כיף זה שעומד להם.

בכל פעם שיעל ישראל תובעת בקול את עלבונה במין טרוניה פולנית על זה ש"צולבים אותה" מכיוון שהיא "נועזת" (לצלילי מחיאות הכפיים של הבלוגיץ החביב מהשכונה. טוקבק של ישראל בפוסט שלו: "תודה, לא התכוונתי…להיות גדולה, גם לא לגנוב מאף אחד פה את הזרקורים") זה חמוד ופאתטי, כמו כל זקפת נעורים, אבל בשום אופן לא חדש – ובביצועים הנוכחיים, מצליח לרתק כמעט אך ורק מבחינה סוציולוגית (ובעברית: לן כותב מתוק לאללה לפעמים. ישראל כותבת רע מאוד. לטעמי)

ברור שכדי שהאשליה תצליח ישראל ולן צריכים להרגיש, לפחות ולו ברגע האקט האמנותי, כאילו הם מוקפים בחבורה נפוחה ומושחתת, בעלת שיערות שיבה, מין מועדון ג'נטלמנים ויקטוריאני רקוב עם רשת חברתית ומעמדית נאלחת ונוקשה. חבורה שמורדים צעירים ושוברי מוסכמות כמותם, מגניבים כפרסומת סלקום ד'אשתקד, יכולה לדקור בסיכות דקות כדי להוציא את כל האוויר החם ובעיקר להראות כמה היא מגניבה, אחרת ושובבית.

אם זה היה באמת רציני, בעצם עזבי רציני: אם זה היה ממש מעניין, חגיגת הלינקים והריטינג ההדדית שמתרחשת ברשימות בשבוע האחרון, אפשר היה להמשיך הלאה למושגים כמו "הדיקטטורה של הקול", עולמות דימויים מתנגשים וכו'.

אבל נראה שהטוקבק הזה כבר עבר בהרבה את אורכו המותר על פי חוקי האינטרנט של האולד בוייס, והנה הוא כבר הופך את מה שהוא מטיף נגדו והופך לפוסט

אז אסיים בציטוט מאת ג'ורג' ברנרד שואו, ואפילו פעמיים:
יאללה יאללה.

ויש כאלה שמתעקשים על דיון רציני

באתר של צאלה אליו הגעתי מהטוקבק יש אפליקציה נחמדה לצ'אט עם בעל האתר. אמרתי שאין לי מושג מדוע הובנתי כל כך אחרת ממה שהתכוונתי אליו. להלן תגובתה שהועברה לפרסום בפוסט:

הרושם שלי התקבל ממה שקראתי בתגובתך זו וכן ממספר תגובות אצל יעל, למשל: 'אנא אל תעלבי, ואולי גם תנסי להפנים אבל הטאגליין הכי מתאים לבלוג שלך הוא לא "ומצפצפת על כוח המשיכה" אלא יותר "בוקר טוב אליהו".' זה חריף ושנון בעת ובעונה אחת מצדך, אבל בעיניי זה לא שיח של שווים. ולא מעודד רב-תרבותיות.

לעניות דעתי "במשפטו של אבי" אתה מעיד כשופט ולא כעד. "גם אתה וגם יעל ישראל יכולים להרגע" היא קביעה של יותר ממתבונן מן הצד. אם לא אתה הקובע – ייתכן והם לא יכולים להירגע.

אסתטית מפריע לי גם העניין שכמישהו שהחל דבר חדש והתקדם על-סמך כישרון ולא על-סמך נסיון קודם, אתה "כאילו מכשיל" את החדשים שלא דוברים את השפה הבלוגית. אבי ויעל שניהם עברו משהו בכתיבה ואיכשהו תגובות כאלה שמות אותם בנקודת ההתחלה.

דוד אבידן אמר משהו בנוסח המשוררים הם טיפשים ולכן הוא לא רואה את עצמו כמשורר. זכותך לחשוב אותי לטיפשה, אבל גם טיפשים קוראים אותך..

צאלה

אבא שלך מעשן חשיש ונסיך הטחינה פולש לחומוס

 

זה קורה פעם בכמה שבועות: אחד מחברי פונה אלי אונליין עם טרוניות בקשר למשהו שלא עובד לו בתפוז. בדרך כלל אני מבטיח שאעביר הלאה, ואפילו משתדל לעשות את זה. למרות שהדבר הנחמד ביותר בדירקטוריון של חברה הוא שזה מתעסק באסטרטגיה, לא בניהול השוטף שלה. מה שאפילו עוד יותר נחמד, ואותו למדתי כעורך נענע, מנהל זוטר בנטוויז'ן – ה"בורד" של החברה משפיע עליה הרבה יותר ממה שההנהלה יכולה לעשות (באותה תקופה החליט דירקטוריון דסק"ש שלא להשקיע עוד בנענע אלא לפזר את השקעות האינטרנט שלהם. 3 מיליון דולר הלכו על נטקינג והרדיו שלה. מישהו זוכר?).

כוותיק שעוד זוכר את הימים שבאינטרנט היו עידו אמין כבראנז'ה ואני כמזדנב, ברור שיש לי דעות לגבי ההתנהלות של לא מעט אתרי אינטרנט. לרווחת חברי הדירקטוריון, איני גורר את הישיבות שיאריכו בזמן – תפוז הוא, ולא מהיום, האתר הישראלי הגדול היחיד שאין לי תהייות לגבי האסטרטגיה שמובילה אותו (מסוג "על מה לעזאזל הם חשבו"). וטקטיקה, כאמור, אינה מתפקידי.

כל זאת כדי להסביר מדוע בכל פעם שתפוז אנשים מעלה או קונץ חדש לחלל האוויר, אני לומד על כך מכלי התקשורת הרלוונטיים. כך נתקלתי בתחרות הוידאו קליפים ללהקת בום-פם, שאורגנה על ידי גל רז, מנהל הווידאו החדש של תפוז (לשעבר עורך אקסיט ומנהל השיווק של אחד מערוצי הוט). אני אוהב את העבודה שעושים בפליקס, אתר וידאו שיותר קל לגולשים ישראלים דוברי עברית להשתמש בו (בהשוואה, כמובן, לקולגות העבריות), ומאוד שמחתי על החיבור לבום-פם,

בינינו, הסיבה לאזכור בבלוג הוא שזה תירוץ מעולה להביא לכאן את הקליפ שערך VJ נתן ברנד (שעוד בחוג לקולנוע עמדו על מידותיו התרומיות) למיקס המגניב שעשו רדיו טריפ ל"חשיש" של הלהקה.

(יש המשך)

 

 

נסיך הטחינה משתלט על החומוס!

"גלילי ואחיו, החברה המובילה בעולם בתחום אתרי הנישה העבריים על אוכל, השיקה לאחרונה את בלוג החומוס הראשון בעולם. סקר שהזמינה החברה, צופה כי עד 2020 יגיע שוק זה לשווי של 10 מיליארד גוגואים".

(הודעה לעיתונות שבאמת התקבלה במערכת).

חומוס הוא מאכל גברי. רגע, שניה לפני שזעקות "שוביניסט" יחרידו את הבלוג, הרשו לי לנסח מחדש: חומוס הוא מאכל טעים ומזין, הנפוץ במזרח התיכון בעיקר ואהוב על בני כל המינים והעמים השוכנים באזור. הדיבור המומחה על חומוס, לעומת זאת, אותה סוג של דביליות שיש שיכנוהה פוץ-חומוסיות, מאפיינת בעיקר גברים. אותן שיחות ארוכות וויכוחים לוהטים, שלא לדבר על העברת שמועות על חומוסיות נידחות ואקזוטיות.

לפני כמה שנים עבדתי עם שוקי גלילי בקום.מדיה, שהוציאה לאור את נט.מגזין וכמה נוספים. שוקי, האיש שהתוצאה הראשונה במילה "טחינה" בגוגל רשומה על שמו, הוא חומוסולוג כל כך מעמיק, שלהתווכח איתו בנושא זה תמיד עניין מענג – אבל מתסכל. מילא להתווכח עם ההולנדי למה החומוס של פינתי הוא מזון ירושלמים נחות – שוקי מביא לך נימוקים ומראי מקום של גדולי החומוסאים בעולם, שאין לך ברירה אלא להרכין ראשך בבושה נוכח ידענותו הרבה. בעיני ראיתי אותו מנגב מנה קטנה אצל בהדונס ברמת גן, מרחרח מעט את קצה הפיתה וקובע – וצודק! – שהטרואר של המנה מרמז על המורדות המזרחיים של פקיעין. את תחום הטחינה שוקי כבר ניכס לעצמו ברשת העברית, ואין לנו אלא להיכנע מול המיזם הקולינרי המרושת החדש שלו – בלוג החומוס העברי הראשון.

מי שאינם מחובבי החומוס, לא ימצאו עניין בלינק הבא. כל מי שמעריך את הקטניה המזרח-תיכונית המופלאה מוזמן ללחוץ עכשיו על הלינק ל"חומוס להמונים", בלוג החומוס העברי הראשון (שוקי, תשנה את הצבע של הכותרת). זה מקיף, זה יזכיר לכם ניגובים נשכחים וזו תהיה תחנת חיפוש מצויינת כשתחפשו רעיונות לחומוסיה חדשה.

בתמונות: אבו חסן ביפו, לטעמי המוביל All Around במזרח התיכון. זהו מדור פרסומי עבור גלילי ואחיו, שעתידים לשלם לבלוג לפי מפתח NPC, כלומר Niguv Per Click.

 

 

מעשה נפשע: חשיפת ערוות גלי צהל

כמו שאיימו, הממונים על תחנת השידור הצבאית שכחו את ההומור בש"ג, והגישו תלונה במשטרה נגד אותו אחד שהצליח לעבוד עליהם שסלי מרידור ויתר על כהונת השגריר בשל המהרישי.

להלן תגובת גלי צה"ל כפי שפורסמה ב-Ynet: "גלי צה"ל הינה כלי תקשורת ציבורי. עובדיה, לרבות רזי ברקאי, הינם עובדי ציבור ויש במעשה משום מרמה והכשלת עובד ציבור במילוי תפקידו. המעשה, מלבד היותו נפשע, גרם בעקיפין להכשלתם והטעייתם במזיד של מאות אלפי מאזינים".

מונדייה, איזה פוצים, לא?

גם "נפשע", גם "הכשלת עובד ציבור", וגם "הטעיה במזיד" של אלפי מאזינים. ומה עם רצח ארלוזורוב? הרי הנזק היחיד מהמתיחה הוא שגלצ יצאו קצת אהבלים (רזי ברקאי עצמו יוצא קצת אהבל פעם בשבוע לפחות באופן שוטף, לרוב עושה זאת בחן מסויים וטרם ראינו שזה הזיק לו) עם ביצה מרוחה על הראש. זו הרי הסיבה היחידה לתלונה, שאפשר בהחלט לראות את הטיפול המשטרתי בה כבזבוז מושלם של כספי ציבור.

למרבה הצער, המראה המבדח של הגנרליסמו של גלי צה"ל מזדעזע מהפשע נגד האנושות שבוצע (על אייטם קלוש שעל פניו נשמע חצי מתיחה) ביחידתו הולך להפסיק להיות מצחיק. בלי הומור, נאפדי כבוד במובן העממי-פרימיטיבי שלו, גל"צ נראית כמי שהיתה שמחה מאוד למשטרת מחשבות נוסח מזרח אירופה (מישהו חושב "הבדיחה" של קונדרה?). שמישהו יצחק עלינו? נפשע! מזיד! הכשלת עובד ציבור!

מפחיד.

גל"צ: לשחרר כפתור, שהנפיחות תרד

למי שטרם הספיק להתעדכן, רזי "איפה המנהל של האינטרנט" ברקאי אכל היום מתיחה בטלפון. הוא שידר ידיעה לפיה סלי מרידור, המיועד לתפקיד שגריר ישראל בארה"ב, ויתר על התפקיד לאחר שנועץ עם המהרישי משל היה החיפושיות בהודו בשנות השישים. פאדיחק'ה, כבר היו ויהיו גדולות יותר (מי אמר השרוף ולא קיבל?).

בידיעות באתרים השונים הופיעה גם תגובה של גל"צ שהזכירה תגובות של נטוויז'ן כשלא נותנים לחבר'ה מנענע להעיר על הנושא. למקראה קשה היה שלא לדמיין את אבי בניהו, מפקד התחנה, לבוש מדי גנרליסמו, קופץ בריתחה ונוזף בכל הסובבים שימהרו לתפוס את העבריין: "מפקד גלי צה"ל, אל"מ אבי בניהו, וראש מחלקת החדשות, גלית אלטשטיין, רואים בחומרה את ההתחזות שנמשכה שעות ארוכות, ויבחנו את האפשרויות המשפטיות והאחרות שעומדות לרשות גלי צה"ל, על מנת לאתר את המתחזה ולמצות עימו את הדין". 

וואלה, יבחנו את האפשרויות המשפטיות. כדי שידיעות על הפאדיחק'ה יופיעו גם במהלך המשפט (משפט צבאי?), ולא יישכחו פחות או יותר עד הסיכומים השנתיים של התקשורת. אוי, כל כך הרבה אוויר חם, ואם זו רוח המפקד, זה רק אומר שגלצ מזמינה ספורט לאומי של מתיחות על חשבונה: אחרי הכל, יותר מהביצה על הראש, זו תגובת הקרבן שמצחיקה.

רובנו נחיה בזנב הארוך: איך להרוויח כסף מבלוגים

 

המאמר שלהלן פורסם לפני כשבועיים במוסף ווב 2.0 של גלובס, שנערך על ידי גתית פנקס וקרן צוריאל-הררי. המוסף היה מעניין מאוד (ועבה!), ומאחר ולא מצאתי אותו על הרשת, אני מקווה שכותבים אחרים ממנו שיש להם בלוג (פויר, קרני, הכוונה אליכם) יאותו להעלות את הקטעים שלהם לרשת.

אז איך עושים כסף מבלוגים חוץ מלהקים את ישראבלוג ולמכור אותה לנענע? תקשיבו לחנן כהן בהמשך: זו לא באמת השאלה.

 

זה קרה ביוני השנה. לפתע החלו אלפי בלוגרים מרחבי העולם לעסוק במדיטציה טיבטית. זה, לפחות, היה הרושם על פי טכנוראטי, האתר העוקב אחר השיחות בבלוגספירה. המוטו של טכנוראטי הוא "מי אומר מה, ממש עכשיו" ומה שהבלוגרים אמרו ביוני היה בעיקר "אום". המונח הבודהיסטי המשמש כמנטרה למדיטציה הוא גם שמו הפרטי של אום מאליק (ממוצא הודי), עיתונאי טכנולוגיה מוביל ובלוגר שביוני קם ועשה אקזיט מהסוג שכתבי טכנולוגיה רגילים רק לכתוב עליו, לא לחוות בעצמם. קרן הון סיכון השקיעה סכום שמוערך בכמה מאות אלפי דולרים במאליק ובבלוג שלו, GigaOM, המוקדש לנושאי טכנולוגיה. מכיוון שכך הרשה לעצמו מאליק לומר שלום למגזין "ביזנס 2.0" ולהשקיע את כל זמנו בבלוג שלו.

בלוגים עוזרים ועזרו לפרנסתם של לא מעט בלוגרים עוד לפני הצעד של מאליק, אבל כנראה שהמעבר של עיתונאי מוביל לפרנסה ועבודה רק מהפעילות בבלוג הרעיד נימים כלל לא חבויים אצל הבלוגרים. כי, אתם מבינים, בלוגינג הוא לרוב נורא כיף, ולרוב קשה לנו להאמין שאפשר לשלב כיף ופרנסה ביחד. התגובות לצעד של מאליק הזכירו חלק מהפרשנויות הקיימות ל"אום", כמו האלוהות עצמה או "מה שמאפשר את החיים". הסיפור נחשף לאחר שאימייל של עורך ביזנס 2.0 דלף לבלוג העוסק ברכילות של עמק הסיליקון, ומאליק נאלץ לאשר את השמועה ואף להתייחס אליה בבלוגו. זה היה, כמו שאומרים, אייטם.

בארץ מגלים את הבלוגים רק לאחרונה, ואם נצא לשניה מהתקשורת העוסקת בטכנולוגיה נגלה שבעיני רוב הציבור והתקשורת, אם הם בכלל טורחים להיות מודעים למונח, בלוג הוא היומן האישי, הפרטי והמעוצב בוורוד של הבת הנודניקית של השכן, או המקום שבו נרשמו מילותיו האחרונות של חייל שנפל בקרב.

המעבר של עיתונאי מוביל לפרנסה ועבודה רק מהפעילות בבלוג הרעיד נימים כלל לא חבויים אצל הבלוגרים. כי בלוגינג הוא לרוב נורא כיף, וקשה לנו להאמין שאפשר לשלב כיף ופרנסה ביחד

התקשורת בארץ עוד לא יודעת איך לאכול את נושא הבלוגים. העיתונים כבר משתמשים בהם כמאגר זול במיוחד של כותבים (הסוג שפותח את רשימותיו ב"העורכת הטילה עלי משימה, ישבתי וחשבתי מה לעשות"), או כבאזוורד לקשט בו עוד איזו תוכנית ריאליטי. אין לנו כאן טכנוראטי, והמקומות היחידים בהם השיח בבלוגים משפיע על השיח מחוץ להם הוא בתחום האינטרנט – אולי בגלל שלרוב כתבי האינטרנט בישראל יש או היה בלוג. פרט להם, עושה רושם שבעיני מרבית העיתונאים השינויים העוברים על תעשיית המדיה, שהבלוגים הם רק אחד המסמנים שלהם, שינויים המיתרגמים כמעט תמיד להפחתה נוספת בשכרם ומעמדם, מהווים איום מוחשי. אפשר להתחלחל מהסכנות לעולם התקשורת, קרי לתזרים המזומנים של המו"לים. ואפשר גם לראות את ההזדמנויות.

 

סנוניות ראשונות

דן גילמור, עיתונאי ותיק שתפקידו האחרון בעיתונות המסורתית היה כבעל טור בסאן חוזה מרקורי ניוז, לקח את הנושא צעד אחד קדימה. יש לו בלוג בנושאי תקשורת ההמונים והטכנולוגיה, כמובן (כנראה שזה פשוט הקהל שמאמץ בקלות הרבה ביותר את השינויים העוברים במדיה, מה גם שהחדשות הבאמת חשובות בתחום מגיעות לרוב מהבלוגים – שלעולם לא יסתפקו בקופי & פייסט מההודעה לעיתונות), שבשלו פרש לפני שנתיים מעבודתו בעיתון. מאז הוא הוציא ספר בשם "אנו המדיה: עיתונות של העם ולמען העם", בו הטיף לשידוד ערכים מוחלט בנושא ההגדרה מהו עיתונאי מדווח, ומהו כלי תקשורת. בארה"ב הוא נחשב כאוונגליסט מוביל במה שנקרא כרגע, מחוסר שם מתאים יותר, כ-Citizen Journalism (מקבילה ישראלית נאה תוכל להיות "דה טוקבקיסט ניוז אייג'נסי"). בתחילת השנה פתח גילמור את המיזם Backfence, שמנסה לממש את הרעיונות היפים הללו ("עשה זאת בעצמך – עיתונות מקומית"). למותר לציין שהוא כבר מזמן לא מתפרנס מלכתוב לעיתונים מודפסים, וכמו שהוא אומר לגלובס, כרגע הוא לא כותב הרבה בכלל.

בלוגרים בפני עצמם, לא כחלק ממיזם תוכן כלשהו, יוכלו להתפרנס מכך?

"אם השאלה היא האם אנשים יכולים לעשות כסף מכתיבת בלוג, התשובה היא בבירור כן. השאלות שעוד נותר לנו לענות עליהן כוללות את השוק האולטימטיבי לסוג כזה של עבודה. האם בלוגרים שפועלים לבד יצליחו יותר מבלוגרים שיוצרים רשתות. עדיין מוקדם מכדי לדעת".

אום מאליק הוא הבלוגר הידוע ביותר שהפסיק את עבודתו הקודמת כדי לעבוד בבלוגינג במשרה מלאה, אבל הוא לא הראשון ולא האחרון, עושה רושם, שעשה את הצעד. טום פורמסקי מהפיננשל טיימס עשה זאת עוד ב-2004, ופתח את siliconvalleywatcher.com. בשיחה עם גלובס לא נראה שהוא מתחרט לרגע:

"כשעבדתי בפיננשל טיימס ראיתי את הכתובת על הקיר, את העובדה שענף המדיה כולו נמצא בבעיה בשל השינוי במודלים העסקיים שהוא פועל לפיהם. בפשטות, הדולרים של המפרסמים זזו יותר ויותר מהר לכיוון האונליין. ידעתי שאוכל להפיק אינץ' של "טור של טום פומרסקי" בעלות נמוכה יותר משזה עלה לפיננשל טיימס… ובאותה איכות. למרות שלא היה לי שום מודל עסקי בהתחלה, ידעתי שהמצב ישתפר וילך בשבילי ויורע וילך למעביד שלי, שהמשיך להאמין ולטעון שכספי הפרסום (בעיתונות המודפסת) יחזרו לרמות הגבוהות שהיו פעם".

האם הרגלי הבלוגינג והסגנון שלך השתנו לאחר ההחלטה שלך לעבור לעבוד רק עבור הבלוג, או שמא זה היה בדיוק הפוך – הבלוג לכאורה "דרש" את זה?

"מה שהבנתי זה שלפורמט הבלוג בעצם אין שום פורמט. יכולתי לכתוב בדרכים רבות ושונות. חלק מהחומר נראה בדיוק כמו המאמרים שלי עבור הפיננשל טיימס, בזמן שפוסטים (רשומות בלוג) אחרים יכלו להיות אישיים הרבה יותר, עם אירוניה ו"לשון בלחי". כמו כן מצאתי שאני יכול לכתוב רק חצי מהסיפור, או לשאול שאלות בתוך הטקסט ועוד דברים שסיפקו לי מגוון גדול יותר של דרכים להביע את הרעיונות שלי – הן כשהבאתי סיפורים חדשותיים והן כשראיינתי בכירים בתעשייה. עכשיו זה הרבה יותר יצירתי, ואני יכול לדווח על טרנדים במהירות רבה יותר מאחר ואני לא צריך לשכנע עורכים בניו יורק או לונדון שיש טרנד חדש, ושהוא קורה עכשיו".

יש לך איזו שהן מסקנות ביניים?

"זו ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי  בקריירה שלי כעיתונאי, למרות שהשנתיים האחרונות היו מאתגרות מאוד. אבל אני לא מתחרט ושמח מאוד שבדיוק כך זה קרה. בזמנים כמו אלה, של שינויים, יש הרבה הזדמנויות עסקיות".

נעזוב לרגע את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בה התשובה היא "בבירור כן", כדי לחזור לשניה לארץ המגבלות הבלתי אפשריות. חנן כהן (hanan.notes.co.il), בלוגר פעיל מאוד בסצנה העברית, פרסם את הפוסט "לעשות כסף מבלוגים", שראוי לצטט ממנו מעט:

דן גילמור: "אם השאלה היא האם אנשים יכולים לעשות כסף מכתיבת בלוג, התשובה היא בבירור כן. השאלות שעוד נותר לנו לענות עליהן כוללות את השוק האולטימטיבי לסוג כזה של עבודה. מוקדם מכדי לדעת"

"כל הזמן שואלים "איך אני ארוויח כסף מהבלוג שלי? מה המודל העסקי? האם לשים פרסומות? כמה כבר ייכנסו?". אלה לא השאלות הנכונות. השאלה הנכונה היא "ממה אני רוצה להרוויח כסף ואיך בלוג יעזור לי בכך?". המודל העסקי הוא צבירת מוניטין. צבירת קוראים. צבירת התייחסות. חשיפה. בלי לבקש רשות מאף אחד. צבירת מוניטין באינטרנט היא כמו השקעה בלימודים פורמאליים. משקיעים זמן וכסף כדי לקבל נייר שגורם לכך שכשאת פונה לאנשים מסוימים הם יתייחסו אלייך ברצינות. אף אחת לא שואלת "איך אני ארוויח כסף מהלימודים שלי?" שואלים "איך אני ארוויח כסף בגלל הלימודים שלי?".

ובאמת, לא מעט בלוגרים – כולל בישראל – זוכים ביתרון יחסי על אחרים בזכות המוניטין שצברו מהבלוג. ולו רק בגלל העובדה שבשל המבנה הבסיסי של בלוגים – אתרים שמתעדכנים תדירות ונוהגים לקשר זה לזה לעתים מזומנות – תוצאות חיפוש מבלוגים מגיעות למעלה למעלה בגוגל. לפני כחודשיים, בועידת התקשורת של גלובס, הודיע מנכ"ל תפוז אנשים גיא אליאב (גילוי נאות: אני חבר בדירקטוריון תפוז אנשים) כי הפורטל יתחיל לחלוק בהכנסות הפרסום שיניבו בלוגים פופולריים עם הבלוגרים. בתגובה פרסם העיתונאי והבלוגר רן רימון בגלובס מאמר קינה על אבדן התמימות של הבלוגיה.

עושה רושם שאם למישהו היה נדמה שהבלוגספירה היא מקום שבו סנאים מצייצים וציפורים מחייכות מעל ערימת אגוזים כמו בסרט של וולט דיסני, לפחות מבחינת האינטרסים הכלכליים שבה, הטרנדים החדשים גורסים אחרת. עוד מוקדם לדעת האם וכמה כסף יעשו אותם בלוגרים שינסו להתפרנס מבלוגם, אבל אפשר להניח שלפחות בשלב זה כדאי להם להתמיד בעבודתם הקבועה. מה שנראה קל – יחסית – לעשות בחו"ל, קשה יותר במדינה קטנה, מוקפת אויבים ועם מעט מדי קהל פוטנציאלי. 

אורי ברוכין הוא יועץ שיווק ואינטרנט החי ופועל בלונדון, וממקימי פרויקטים חלוציים ומובילים באינטרנט הישראלי כמו רשימת הדיוור "קונספציה" ואתר "רשימות". את הבלוג שלו תמצאו ב- marketingbabylon.co.il.

יש מצב שמישהו בארץ, בעברית, יוכל ממש להתפרנס מבלוגינג?

"קודם כל חשוב לעשות את האבחנה בין פרנסה ישירה מהבלוג ופרנסה עקיפה. בפרנסה הישירה יש את אלה שיש להם בלוגים ממוקדים ומרוויחים מפרסום, ואת אלה שכותבים על איך להתפרנס מבלוגים. אצל האחרונים יש כמה כוכבים שמתפרנסים יפה. עוד סוג זה אלה שארגונים כמו gawker media ששכרו אותם לכתוב, אבל אז ראוי לשאול מה באמת ההבדל בינם ובין עיתונאים. בעיני היחידים שאפשר להגיד עליהם שבאמת הם מתפרנסים מבלוג שלהם באופן ישיר זה אלה שכותבים נגיד בלוג על מצלמות דיגיטליות שהמודעות של רשת הפרסום של גוגל מפרנסות אותם. רובם לא משחררים מספרים, אבל גם חלק מאלה בעצם מתפרנסים מזה רק חלקית. וזה בעצם חושף את האמת, שבעבור רב האנשים שהבלוג תרם להצלחה שלהם, הוא אמצעי לקידום הרעיונות שלהם ויצירת קשרים חדשים, ולא אמצעי פרנסה ישיר".

כלומר, שרוב הבלוגרים ישכחו מפרנסה מלאה מהבלוג?

"כן – יהיו מעט מאוד בלוגרים רבי מכר בעתיד, ורובנו נחיה בזנב הארוך. מה ידאג לתנועה בתוך הזנב? צריך להיות ממש אוטופיסט כדי לחשוב שרק איכות הרעיונות היא זאת שתבטיח את החשיפה שלהם, יש המון רעיונות טובים בעולם שלא מקבלים את הרייטינג שמגיע להם, והמון פוסטים גימיקיים לחלוטין שהופכים להיות ויראליים וידועים".

ומה לגבי ישראל?

"בישראל הדינמיקה קצת אחרת בגלל הגודל. תחושת הבטן שלי היא שאצלנו, בגלל היעדר מסה קריטית מצד אחד וריכוזיות תקשורתית מצד שני, הלב של ה-conversational middle נעלם. אצלנו, אם יש לך מעט קוראים, אז יש לך ממש מעט קוראים ספורים. ואם יש לך הרבה, אז אתה למעלה עם הבסטסלרים של הבלוגוספירה".

שוב דופקים אותנו כי אנחנו ישראליים? אנטישמים כולם. כמה כוכבים שיתפסו נישה מוקדמת יוכלו קצת להתפרנס מזה, אבל בעתיד הקרוב והנראה לעין בלוגרים יוכלו להמשיך ליהנות מהבלוגינג עצמו, ואולי לטפח (או להרוס) את המוניטין שלהם, אבל לקנות לחם וחלב במכולת, גם אם הם עיתונאים מקצועיים – זה לא.

טום פורמסקי: "כשעבדתי בפיננשל טיימס ראיתי את הכתובת על הקיר, שהדולרים של המפרסמים זזו יותר ויותר לאונליין. ידעתי שאוכל להפיק אינץ' של "טור של טום פורמסקי" בעלות נמוכה יותר משזה עלה לפיננשל טיימס… ובאותה איכות. זו ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי  בקריירה שלי כעיתונאי"

ואם הם עיתונאים מקצועיים בישראל, בכלל לא בטוח שהם מודעים לאפשרויות שמלהיטות כמעט כל עיתונאי בעולם המערבי. קל לראות את זה בתגובות הבראנז'ה בבלוג המדובר מאוד של וולווט אנדרגראונד. דבורית שרגל פתחה במקור את בלוג התקשורת שלה בזהות מוסתרת בינואר השנה בישראבלוג. השנה היתה, כאמור, 2006, אבל מתגובות העיתונאים בבלוג אפשר היה לחשוב שהרעיון של דיון פתוח, ולעתים בעילום שם, על נושאים הנוגעים לכל אחד מאיתנו – כמו גם האפשרות להפיץ לכלוכים בבראנז'ה ולשתות זה לזה את הדם בקשית – הוא עניין חדש שהתחיל ממש עכשיו.

טוב, נו, בפלשתינה אין טכנוראטי, ומאהוד אולמרט ועד רני רהב, יש המון אנשים, שהרעיון שיש עוד משהו באינטרנט חוץ מלקרוא ynet ולקבל בדואר בדיחות גסות נראה כנראה כמדע בדיוני.

גם לוולווט היה אקזיט. עוד לפני שנחשפה בשמה האמיתי סיפרה שרגל לקוראיה כי זכתה לקבל בעקבות הבלוג כמה הצעות רציניות, וכמו מאליק לפניה נחשפו תוכניותיה בטרם עת כשהבלוגיה של TheMarker הועלתה לאוויר בזמן הפיתוח בלי שאף אחד זכר שלבלוגרים יש נטיה לבדוק מאיפה גולשים אליהם (גילוי נאות: אני ידיד של שרגל ולא ידעתי בטרם עת על זהותה. כשסיפרה על ההצעות הרציניות שקיבלה הייתי מאוד סקפטי לגבי רצינות המציעים – וגם היום, כששמם ידוע, יש לי כמה ספקות. כמו אבל זה נושא אחר שראוי לפירוט בנפרד. בעתיד. בבלוג, כמובן). 

איך זה להיות הבלוגרית הראשונה בארץ שמתפרנסת מזה?

"לא רק מזה. ההסדר שלי עם TheMarker הוא לא רק הבלוגינג, אבל זה יהיה חלק מההסדר" (ההסדר של שרגל כולל גם טור שבועי במגזין המודפס. וכאן אולי המקום לציין שהעיתונאית שרית פרקול כותבת בתפוז בתשלום בלוג על בלוגים).

כשהבלוג שלך התחיל להצליח בבראנז'ה ולקבל אזכורים, השתעשעת באפשרות שתתפרנסי ממנו?

"ראה, הכל נגזרות של הבלוג, כך שאני מרגישה שאני בדרך הנכונה. הרי זה משהו שלא חלמתי עליו לפני שבעה חודשים, כשכלל לא ידעתי מה אני עושה. לא התחלתי לחשוב על האופציה הזו לפני ההצעה הראשונה. זה נראה יותר כמו חלום שקרם עור וגידים. מבחינתי זו פנטזיה חדשה שפתאום התגשמה. הייתי אומרת כמעט נס".

מה את ממליצה לבלוגרים שרוצים להצליח?

"להתמקד בנישה, להשקיע את נשמתם, לאהוב את מה שהם עושים, ולהתמיד, כאילו מישהו עמד להם עם שוט הדד ליין על הראש, תוך שהם מבינים שעליהם להיות בוסים של עצמם. להיות עקביים, חרוצים וממושמעים, בדיוק מה שמצופה מכל עובד. אה, וגם מקוריים מוכשרים. ולדעת לכתוב. או לפחות לצלם, או לאייר, משהו. איזשהו כישור ייחודי".

כן, עושה רושם שבניגוד לעבודה עיתונאית, שלא מחייבת אותך להיות בהכרח כוכב מוביל (אם כי תנאי התעסוקה של "טאלנטים" גבוהים לאין שיעור ממה שמרוויחה יתר המערכת שהם עובדים בה), כדי להצליח ולהתפרנס כבלוגר אתה גם צריך להיות זריז – וגם צריך לעבוד. לפחות כמו מה שעיתונאי משקיע בעבודתו השוטפת. ראוי לסיים במשפט שכתב גיא קוואסקי, היזם וגורו השיווק הידוע מעמק הסיליקון, שבחודשים האחרונים מתחזק בלוג מאוד פופולארי (blog.guykawasaki.com):

An Expert who blogs is more interesting then a bloger who experts.

ובעברית: תהיו מומחים, ואז תבלגו על זה.
——–

גדי שמשון הוא יועץ בנושא אינטרנט ומדיה מקוונת, ודירקטור בחברת תפוז אנשים. שמשון, ששימש כעורך הראשון של הפורטלים וואלה ונענע, מתחזק באופן מאוד לא סדיר שני בלוגים, פרטי ("ערס פואטי": gadi.notes.co.il) ומקצועי ("מוניטור 2.0": gadis.gblogs.co.il). הוא לא מתפרנס מאף אחד מהבלוגים שלו – אבל עד כמה שהבנתו מגעת, רק בזכותם גלובס הזמינו ממנו את הכתבה הזו.

תודה, הסתדר עם העוזרת

בחודש שעבר פרסמתי דאחקת-נודניק על וואלה. מוואלה נמסר לי כי התרגום נעשה בדיוק מהידיעה של רויטרס שבפיד (she travelled to Baikonur in the Kazakh steppe to undergo two weeks of weightlessness training), ולצערם הם לא יכלו לאמת כי כתב החלל שלהם בדיוק היה במאדים.