רובנו נחיה בזנב הארוך: איך להרוויח כסף מבלוגים

 

המאמר שלהלן פורסם לפני כשבועיים במוסף ווב 2.0 של גלובס, שנערך על ידי גתית פנקס וקרן צוריאל-הררי. המוסף היה מעניין מאוד (ועבה!), ומאחר ולא מצאתי אותו על הרשת, אני מקווה שכותבים אחרים ממנו שיש להם בלוג (פויר, קרני, הכוונה אליכם) יאותו להעלות את הקטעים שלהם לרשת.

אז איך עושים כסף מבלוגים חוץ מלהקים את ישראבלוג ולמכור אותה לנענע? תקשיבו לחנן כהן בהמשך: זו לא באמת השאלה.

 

זה קרה ביוני השנה. לפתע החלו אלפי בלוגרים מרחבי העולם לעסוק במדיטציה טיבטית. זה, לפחות, היה הרושם על פי טכנוראטי, האתר העוקב אחר השיחות בבלוגספירה. המוטו של טכנוראטי הוא "מי אומר מה, ממש עכשיו" ומה שהבלוגרים אמרו ביוני היה בעיקר "אום". המונח הבודהיסטי המשמש כמנטרה למדיטציה הוא גם שמו הפרטי של אום מאליק (ממוצא הודי), עיתונאי טכנולוגיה מוביל ובלוגר שביוני קם ועשה אקזיט מהסוג שכתבי טכנולוגיה רגילים רק לכתוב עליו, לא לחוות בעצמם. קרן הון סיכון השקיעה סכום שמוערך בכמה מאות אלפי דולרים במאליק ובבלוג שלו, GigaOM, המוקדש לנושאי טכנולוגיה. מכיוון שכך הרשה לעצמו מאליק לומר שלום למגזין "ביזנס 2.0" ולהשקיע את כל זמנו בבלוג שלו.

בלוגים עוזרים ועזרו לפרנסתם של לא מעט בלוגרים עוד לפני הצעד של מאליק, אבל כנראה שהמעבר של עיתונאי מוביל לפרנסה ועבודה רק מהפעילות בבלוג הרעיד נימים כלל לא חבויים אצל הבלוגרים. כי, אתם מבינים, בלוגינג הוא לרוב נורא כיף, ולרוב קשה לנו להאמין שאפשר לשלב כיף ופרנסה ביחד. התגובות לצעד של מאליק הזכירו חלק מהפרשנויות הקיימות ל"אום", כמו האלוהות עצמה או "מה שמאפשר את החיים". הסיפור נחשף לאחר שאימייל של עורך ביזנס 2.0 דלף לבלוג העוסק ברכילות של עמק הסיליקון, ומאליק נאלץ לאשר את השמועה ואף להתייחס אליה בבלוגו. זה היה, כמו שאומרים, אייטם.

בארץ מגלים את הבלוגים רק לאחרונה, ואם נצא לשניה מהתקשורת העוסקת בטכנולוגיה נגלה שבעיני רוב הציבור והתקשורת, אם הם בכלל טורחים להיות מודעים למונח, בלוג הוא היומן האישי, הפרטי והמעוצב בוורוד של הבת הנודניקית של השכן, או המקום שבו נרשמו מילותיו האחרונות של חייל שנפל בקרב.

המעבר של עיתונאי מוביל לפרנסה ועבודה רק מהפעילות בבלוג הרעיד נימים כלל לא חבויים אצל הבלוגרים. כי בלוגינג הוא לרוב נורא כיף, וקשה לנו להאמין שאפשר לשלב כיף ופרנסה ביחד

התקשורת בארץ עוד לא יודעת איך לאכול את נושא הבלוגים. העיתונים כבר משתמשים בהם כמאגר זול במיוחד של כותבים (הסוג שפותח את רשימותיו ב"העורכת הטילה עלי משימה, ישבתי וחשבתי מה לעשות"), או כבאזוורד לקשט בו עוד איזו תוכנית ריאליטי. אין לנו כאן טכנוראטי, והמקומות היחידים בהם השיח בבלוגים משפיע על השיח מחוץ להם הוא בתחום האינטרנט – אולי בגלל שלרוב כתבי האינטרנט בישראל יש או היה בלוג. פרט להם, עושה רושם שבעיני מרבית העיתונאים השינויים העוברים על תעשיית המדיה, שהבלוגים הם רק אחד המסמנים שלהם, שינויים המיתרגמים כמעט תמיד להפחתה נוספת בשכרם ומעמדם, מהווים איום מוחשי. אפשר להתחלחל מהסכנות לעולם התקשורת, קרי לתזרים המזומנים של המו"לים. ואפשר גם לראות את ההזדמנויות.

 

סנוניות ראשונות

דן גילמור, עיתונאי ותיק שתפקידו האחרון בעיתונות המסורתית היה כבעל טור בסאן חוזה מרקורי ניוז, לקח את הנושא צעד אחד קדימה. יש לו בלוג בנושאי תקשורת ההמונים והטכנולוגיה, כמובן (כנראה שזה פשוט הקהל שמאמץ בקלות הרבה ביותר את השינויים העוברים במדיה, מה גם שהחדשות הבאמת חשובות בתחום מגיעות לרוב מהבלוגים – שלעולם לא יסתפקו בקופי & פייסט מההודעה לעיתונות), שבשלו פרש לפני שנתיים מעבודתו בעיתון. מאז הוא הוציא ספר בשם "אנו המדיה: עיתונות של העם ולמען העם", בו הטיף לשידוד ערכים מוחלט בנושא ההגדרה מהו עיתונאי מדווח, ומהו כלי תקשורת. בארה"ב הוא נחשב כאוונגליסט מוביל במה שנקרא כרגע, מחוסר שם מתאים יותר, כ-Citizen Journalism (מקבילה ישראלית נאה תוכל להיות "דה טוקבקיסט ניוז אייג'נסי"). בתחילת השנה פתח גילמור את המיזם Backfence, שמנסה לממש את הרעיונות היפים הללו ("עשה זאת בעצמך – עיתונות מקומית"). למותר לציין שהוא כבר מזמן לא מתפרנס מלכתוב לעיתונים מודפסים, וכמו שהוא אומר לגלובס, כרגע הוא לא כותב הרבה בכלל.

בלוגרים בפני עצמם, לא כחלק ממיזם תוכן כלשהו, יוכלו להתפרנס מכך?

"אם השאלה היא האם אנשים יכולים לעשות כסף מכתיבת בלוג, התשובה היא בבירור כן. השאלות שעוד נותר לנו לענות עליהן כוללות את השוק האולטימטיבי לסוג כזה של עבודה. האם בלוגרים שפועלים לבד יצליחו יותר מבלוגרים שיוצרים רשתות. עדיין מוקדם מכדי לדעת".

אום מאליק הוא הבלוגר הידוע ביותר שהפסיק את עבודתו הקודמת כדי לעבוד בבלוגינג במשרה מלאה, אבל הוא לא הראשון ולא האחרון, עושה רושם, שעשה את הצעד. טום פורמסקי מהפיננשל טיימס עשה זאת עוד ב-2004, ופתח את siliconvalleywatcher.com. בשיחה עם גלובס לא נראה שהוא מתחרט לרגע:

"כשעבדתי בפיננשל טיימס ראיתי את הכתובת על הקיר, את העובדה שענף המדיה כולו נמצא בבעיה בשל השינוי במודלים העסקיים שהוא פועל לפיהם. בפשטות, הדולרים של המפרסמים זזו יותר ויותר מהר לכיוון האונליין. ידעתי שאוכל להפיק אינץ' של "טור של טום פומרסקי" בעלות נמוכה יותר משזה עלה לפיננשל טיימס… ובאותה איכות. למרות שלא היה לי שום מודל עסקי בהתחלה, ידעתי שהמצב ישתפר וילך בשבילי ויורע וילך למעביד שלי, שהמשיך להאמין ולטעון שכספי הפרסום (בעיתונות המודפסת) יחזרו לרמות הגבוהות שהיו פעם".

האם הרגלי הבלוגינג והסגנון שלך השתנו לאחר ההחלטה שלך לעבור לעבוד רק עבור הבלוג, או שמא זה היה בדיוק הפוך – הבלוג לכאורה "דרש" את זה?

"מה שהבנתי זה שלפורמט הבלוג בעצם אין שום פורמט. יכולתי לכתוב בדרכים רבות ושונות. חלק מהחומר נראה בדיוק כמו המאמרים שלי עבור הפיננשל טיימס, בזמן שפוסטים (רשומות בלוג) אחרים יכלו להיות אישיים הרבה יותר, עם אירוניה ו"לשון בלחי". כמו כן מצאתי שאני יכול לכתוב רק חצי מהסיפור, או לשאול שאלות בתוך הטקסט ועוד דברים שסיפקו לי מגוון גדול יותר של דרכים להביע את הרעיונות שלי – הן כשהבאתי סיפורים חדשותיים והן כשראיינתי בכירים בתעשייה. עכשיו זה הרבה יותר יצירתי, ואני יכול לדווח על טרנדים במהירות רבה יותר מאחר ואני לא צריך לשכנע עורכים בניו יורק או לונדון שיש טרנד חדש, ושהוא קורה עכשיו".

יש לך איזו שהן מסקנות ביניים?

"זו ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי  בקריירה שלי כעיתונאי, למרות שהשנתיים האחרונות היו מאתגרות מאוד. אבל אני לא מתחרט ושמח מאוד שבדיוק כך זה קרה. בזמנים כמו אלה, של שינויים, יש הרבה הזדמנויות עסקיות".

נעזוב לרגע את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בה התשובה היא "בבירור כן", כדי לחזור לשניה לארץ המגבלות הבלתי אפשריות. חנן כהן (hanan.notes.co.il), בלוגר פעיל מאוד בסצנה העברית, פרסם את הפוסט "לעשות כסף מבלוגים", שראוי לצטט ממנו מעט:

דן גילמור: "אם השאלה היא האם אנשים יכולים לעשות כסף מכתיבת בלוג, התשובה היא בבירור כן. השאלות שעוד נותר לנו לענות עליהן כוללות את השוק האולטימטיבי לסוג כזה של עבודה. מוקדם מכדי לדעת"

"כל הזמן שואלים "איך אני ארוויח כסף מהבלוג שלי? מה המודל העסקי? האם לשים פרסומות? כמה כבר ייכנסו?". אלה לא השאלות הנכונות. השאלה הנכונה היא "ממה אני רוצה להרוויח כסף ואיך בלוג יעזור לי בכך?". המודל העסקי הוא צבירת מוניטין. צבירת קוראים. צבירת התייחסות. חשיפה. בלי לבקש רשות מאף אחד. צבירת מוניטין באינטרנט היא כמו השקעה בלימודים פורמאליים. משקיעים זמן וכסף כדי לקבל נייר שגורם לכך שכשאת פונה לאנשים מסוימים הם יתייחסו אלייך ברצינות. אף אחת לא שואלת "איך אני ארוויח כסף מהלימודים שלי?" שואלים "איך אני ארוויח כסף בגלל הלימודים שלי?".

ובאמת, לא מעט בלוגרים – כולל בישראל – זוכים ביתרון יחסי על אחרים בזכות המוניטין שצברו מהבלוג. ולו רק בגלל העובדה שבשל המבנה הבסיסי של בלוגים – אתרים שמתעדכנים תדירות ונוהגים לקשר זה לזה לעתים מזומנות – תוצאות חיפוש מבלוגים מגיעות למעלה למעלה בגוגל. לפני כחודשיים, בועידת התקשורת של גלובס, הודיע מנכ"ל תפוז אנשים גיא אליאב (גילוי נאות: אני חבר בדירקטוריון תפוז אנשים) כי הפורטל יתחיל לחלוק בהכנסות הפרסום שיניבו בלוגים פופולריים עם הבלוגרים. בתגובה פרסם העיתונאי והבלוגר רן רימון בגלובס מאמר קינה על אבדן התמימות של הבלוגיה.

עושה רושם שאם למישהו היה נדמה שהבלוגספירה היא מקום שבו סנאים מצייצים וציפורים מחייכות מעל ערימת אגוזים כמו בסרט של וולט דיסני, לפחות מבחינת האינטרסים הכלכליים שבה, הטרנדים החדשים גורסים אחרת. עוד מוקדם לדעת האם וכמה כסף יעשו אותם בלוגרים שינסו להתפרנס מבלוגם, אבל אפשר להניח שלפחות בשלב זה כדאי להם להתמיד בעבודתם הקבועה. מה שנראה קל – יחסית – לעשות בחו"ל, קשה יותר במדינה קטנה, מוקפת אויבים ועם מעט מדי קהל פוטנציאלי. 

אורי ברוכין הוא יועץ שיווק ואינטרנט החי ופועל בלונדון, וממקימי פרויקטים חלוציים ומובילים באינטרנט הישראלי כמו רשימת הדיוור "קונספציה" ואתר "רשימות". את הבלוג שלו תמצאו ב- marketingbabylon.co.il.

יש מצב שמישהו בארץ, בעברית, יוכל ממש להתפרנס מבלוגינג?

"קודם כל חשוב לעשות את האבחנה בין פרנסה ישירה מהבלוג ופרנסה עקיפה. בפרנסה הישירה יש את אלה שיש להם בלוגים ממוקדים ומרוויחים מפרסום, ואת אלה שכותבים על איך להתפרנס מבלוגים. אצל האחרונים יש כמה כוכבים שמתפרנסים יפה. עוד סוג זה אלה שארגונים כמו gawker media ששכרו אותם לכתוב, אבל אז ראוי לשאול מה באמת ההבדל בינם ובין עיתונאים. בעיני היחידים שאפשר להגיד עליהם שבאמת הם מתפרנסים מבלוג שלהם באופן ישיר זה אלה שכותבים נגיד בלוג על מצלמות דיגיטליות שהמודעות של רשת הפרסום של גוגל מפרנסות אותם. רובם לא משחררים מספרים, אבל גם חלק מאלה בעצם מתפרנסים מזה רק חלקית. וזה בעצם חושף את האמת, שבעבור רב האנשים שהבלוג תרם להצלחה שלהם, הוא אמצעי לקידום הרעיונות שלהם ויצירת קשרים חדשים, ולא אמצעי פרנסה ישיר".

כלומר, שרוב הבלוגרים ישכחו מפרנסה מלאה מהבלוג?

"כן – יהיו מעט מאוד בלוגרים רבי מכר בעתיד, ורובנו נחיה בזנב הארוך. מה ידאג לתנועה בתוך הזנב? צריך להיות ממש אוטופיסט כדי לחשוב שרק איכות הרעיונות היא זאת שתבטיח את החשיפה שלהם, יש המון רעיונות טובים בעולם שלא מקבלים את הרייטינג שמגיע להם, והמון פוסטים גימיקיים לחלוטין שהופכים להיות ויראליים וידועים".

ומה לגבי ישראל?

"בישראל הדינמיקה קצת אחרת בגלל הגודל. תחושת הבטן שלי היא שאצלנו, בגלל היעדר מסה קריטית מצד אחד וריכוזיות תקשורתית מצד שני, הלב של ה-conversational middle נעלם. אצלנו, אם יש לך מעט קוראים, אז יש לך ממש מעט קוראים ספורים. ואם יש לך הרבה, אז אתה למעלה עם הבסטסלרים של הבלוגוספירה".

שוב דופקים אותנו כי אנחנו ישראליים? אנטישמים כולם. כמה כוכבים שיתפסו נישה מוקדמת יוכלו קצת להתפרנס מזה, אבל בעתיד הקרוב והנראה לעין בלוגרים יוכלו להמשיך ליהנות מהבלוגינג עצמו, ואולי לטפח (או להרוס) את המוניטין שלהם, אבל לקנות לחם וחלב במכולת, גם אם הם עיתונאים מקצועיים – זה לא.

טום פורמסקי: "כשעבדתי בפיננשל טיימס ראיתי את הכתובת על הקיר, שהדולרים של המפרסמים זזו יותר ויותר לאונליין. ידעתי שאוכל להפיק אינץ' של "טור של טום פורמסקי" בעלות נמוכה יותר משזה עלה לפיננשל טיימס… ובאותה איכות. זו ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי  בקריירה שלי כעיתונאי"

ואם הם עיתונאים מקצועיים בישראל, בכלל לא בטוח שהם מודעים לאפשרויות שמלהיטות כמעט כל עיתונאי בעולם המערבי. קל לראות את זה בתגובות הבראנז'ה בבלוג המדובר מאוד של וולווט אנדרגראונד. דבורית שרגל פתחה במקור את בלוג התקשורת שלה בזהות מוסתרת בינואר השנה בישראבלוג. השנה היתה, כאמור, 2006, אבל מתגובות העיתונאים בבלוג אפשר היה לחשוב שהרעיון של דיון פתוח, ולעתים בעילום שם, על נושאים הנוגעים לכל אחד מאיתנו – כמו גם האפשרות להפיץ לכלוכים בבראנז'ה ולשתות זה לזה את הדם בקשית – הוא עניין חדש שהתחיל ממש עכשיו.

טוב, נו, בפלשתינה אין טכנוראטי, ומאהוד אולמרט ועד רני רהב, יש המון אנשים, שהרעיון שיש עוד משהו באינטרנט חוץ מלקרוא ynet ולקבל בדואר בדיחות גסות נראה כנראה כמדע בדיוני.

גם לוולווט היה אקזיט. עוד לפני שנחשפה בשמה האמיתי סיפרה שרגל לקוראיה כי זכתה לקבל בעקבות הבלוג כמה הצעות רציניות, וכמו מאליק לפניה נחשפו תוכניותיה בטרם עת כשהבלוגיה של TheMarker הועלתה לאוויר בזמן הפיתוח בלי שאף אחד זכר שלבלוגרים יש נטיה לבדוק מאיפה גולשים אליהם (גילוי נאות: אני ידיד של שרגל ולא ידעתי בטרם עת על זהותה. כשסיפרה על ההצעות הרציניות שקיבלה הייתי מאוד סקפטי לגבי רצינות המציעים – וגם היום, כששמם ידוע, יש לי כמה ספקות. כמו אבל זה נושא אחר שראוי לפירוט בנפרד. בעתיד. בבלוג, כמובן). 

איך זה להיות הבלוגרית הראשונה בארץ שמתפרנסת מזה?

"לא רק מזה. ההסדר שלי עם TheMarker הוא לא רק הבלוגינג, אבל זה יהיה חלק מההסדר" (ההסדר של שרגל כולל גם טור שבועי במגזין המודפס. וכאן אולי המקום לציין שהעיתונאית שרית פרקול כותבת בתפוז בתשלום בלוג על בלוגים).

כשהבלוג שלך התחיל להצליח בבראנז'ה ולקבל אזכורים, השתעשעת באפשרות שתתפרנסי ממנו?

"ראה, הכל נגזרות של הבלוג, כך שאני מרגישה שאני בדרך הנכונה. הרי זה משהו שלא חלמתי עליו לפני שבעה חודשים, כשכלל לא ידעתי מה אני עושה. לא התחלתי לחשוב על האופציה הזו לפני ההצעה הראשונה. זה נראה יותר כמו חלום שקרם עור וגידים. מבחינתי זו פנטזיה חדשה שפתאום התגשמה. הייתי אומרת כמעט נס".

מה את ממליצה לבלוגרים שרוצים להצליח?

"להתמקד בנישה, להשקיע את נשמתם, לאהוב את מה שהם עושים, ולהתמיד, כאילו מישהו עמד להם עם שוט הדד ליין על הראש, תוך שהם מבינים שעליהם להיות בוסים של עצמם. להיות עקביים, חרוצים וממושמעים, בדיוק מה שמצופה מכל עובד. אה, וגם מקוריים מוכשרים. ולדעת לכתוב. או לפחות לצלם, או לאייר, משהו. איזשהו כישור ייחודי".

כן, עושה רושם שבניגוד לעבודה עיתונאית, שלא מחייבת אותך להיות בהכרח כוכב מוביל (אם כי תנאי התעסוקה של "טאלנטים" גבוהים לאין שיעור ממה שמרוויחה יתר המערכת שהם עובדים בה), כדי להצליח ולהתפרנס כבלוגר אתה גם צריך להיות זריז – וגם צריך לעבוד. לפחות כמו מה שעיתונאי משקיע בעבודתו השוטפת. ראוי לסיים במשפט שכתב גיא קוואסקי, היזם וגורו השיווק הידוע מעמק הסיליקון, שבחודשים האחרונים מתחזק בלוג מאוד פופולארי (blog.guykawasaki.com):

An Expert who blogs is more interesting then a bloger who experts.

ובעברית: תהיו מומחים, ואז תבלגו על זה.
——–

גדי שמשון הוא יועץ בנושא אינטרנט ומדיה מקוונת, ודירקטור בחברת תפוז אנשים. שמשון, ששימש כעורך הראשון של הפורטלים וואלה ונענע, מתחזק באופן מאוד לא סדיר שני בלוגים, פרטי ("ערס פואטי": gadi.notes.co.il) ומקצועי ("מוניטור 2.0": gadis.gblogs.co.il). הוא לא מתפרנס מאף אחד מהבלוגים שלו – אבל עד כמה שהבנתו מגעת, רק בזכותם גלובס הזמינו ממנו את הכתבה הזו.

תודה, הסתדר עם העוזרת

בחודש שעבר פרסמתי דאחקת-נודניק על וואלה. מוואלה נמסר לי כי התרגום נעשה בדיוק מהידיעה של רויטרס שבפיד (she travelled to Baikonur in the Kazakh steppe to undergo two weeks of weightlessness training), ולצערם הם לא יכלו לאמת כי כתב החלל שלהם בדיוק היה במאדים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מרג'  On 5 באוקטובר 2006 at 5:12

    אבל אני בכלל לא בטוחה שאני מעוניינת לעזור
    אחרי שקראו לי במאמר הזה "הבת של השכן"

  • דרור  On 5 באוקטובר 2006 at 5:28

    פה זה מתחיל ופה זה נגמר. אי אפשר לעשות כסף מ-1-2-3 מיליוני גולשים עבריים גאים. מי שיודע לכתוב יפה באנגלית, חברים, זה הזמן.
    ושנית, ברגע שולווט העתיקה את בלוגה תחת המטרייה החמימה דה-מרקר, היא נהייתה עיתונאית שכירה שכותבת טור שקוראים לו בלוג. לו היתה מתחזקת אתר עצמאי ועושה כסף בלי מו"ל על הראש, יכולנו לחגוג את הבלוג העברי המכניס הראשון.
    אגב, יש גם אפשרות תיאורטית שהיא מקבלת איזה אחוז מהכנסות הפרסום בבלוג שלה, שהיא מעניינת מאוד, אבל גם תיאורטית מאוד.

  • הבת של השכן הנכון  On 5 באוקטובר 2006 at 8:51

    יקירתי,

    גדי כותב גם בבליזר, ושם לבת של השכן יש (במקרה, בודאי שבמקרה, וללא כל קשר או קריצה)
    משמעות אחרת לגמרי.
    הלוואי עליך.

    ועלי
    אז חליק על הכאילו נעלבתי. לא מתאים.

  • חנן כהן  On 5 באוקטובר 2006 at 11:22

    "מוניטין":ירדן התחיל http://infosoc.haifa.ac.il/jordan_lewinsky.doc

    because effect : לקחתי מדוק סרלס http://www.itgarage.com/node/736

    אני חיברתי

  • עמי  On 5 באוקטובר 2006 at 11:57

    דברנו על זה קצת בזמנו..דרור כמובן צודק. הציבור הישראלי מוצף בתכנים עבריים ועוד לא ראיתי בלוגר מספיק מעניין כדי להביא קהל עברי קבוע של אלפים שיכול להביא תמורה…

    בעניין העניין, מסכים עם שרגל לגבי היכולת לאסוף קהל לאט לאט…
    "להשקיע את נשמתם, לאהוב את מה שהם עושים, ולהתמיד, כאילו מישהו עמד להם עם שוט הדד ליין על הראש, תוך שהם מבינים שעליהם להיות בוסים של עצמם. להיות עקביים, חרוצים וממושמעים, בדיוק מה שמצופה מכל עובד. אה, וגם מקוריים מוכשרים. ולדעת לכתוב. או לפחות לצלם, או לאייר, משהו. איזשהו כישור ייחודי".

    ואם אפשר לקחת דוגמה אישית.. קבלתי בחודשים האחרונים 5-6 הצעות מגופי תקשורת, חלקן עם תגמול. לא קדמתי את זה. השכר היה בדיחה וגם הסביבה לא הייתה תמיד משהו..זו הסבה שאני מסתפק בינתיים בשיכון החביב והנוח שהציעו לי בזמנו אורי וירדן.

  • מרג'  On 5 באוקטובר 2006 at 12:04

    זו מחמאה בעצם?

    -כי היה נדמה לי שכתוב שם נודניקית פשוט-
    -וגם הצבע הורוד המאמם הוצא מהקשרו-

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 5 באוקטובר 2006 at 13:53

    כתבה חסרת הקשר סטיססטי חברתי
    מי יכול באמת לעזוב עבודה בשביל בלוג
    עד כמה התופעה היא רחבה באוכלוסיה

    חלומות אמריקאיים
    אני לא רוצה להיות רדום

  • שוקי  On 5 באוקטובר 2006 at 22:01

    הייתי שמח לעבוד אצלך כעוזרת בית, אבל אני אפחד להתכופף לידך במהלך הספונג'ה.

    כתבת יפה.
    מה שהיה חסר לי במה שנאמר הוא זה:
    העיתונות הממוסדת, כמו כל הענפים הכלכליים שהאינטרנט נוגסת בהם, מבוססת על תיווך. המו"ל הוא מתווך שמוכר את העבודה של העיתונאי ומשלם לו בעצם חלק קטן (בערך חמישית, אם שאלת) מערך השוק של המוצר שהוא מייצר.
    לכאורה, זה לא שונה מאף עסק אחר, רק שמרגע שיש את האמצעים להפיץ תוכן בלי המנגנון המו"לי, זה רק עניין של זמן עד שהשוק ייצור אפיקים שבהם נוכל להפנות את ה"מוצרים" שלנו ישירות לצרכן. וכמו בעיתונות הממוסדת, מי שישלם הוא צד שלישי, המפרסם.

    כמובן שבשביל שזה יקרה הרשת תצטרך לייצר תשתיות הרבה יותר חזקות של הצפת התוכן הטוב. לא השתכנעתי מהמודל האוטופי של EPIC 2014, אבל משהו דומה באיזה אופן בוודאי יצמח. וכמובן, כשתהיה תחרות אמיתית ל-Google AdSense אז העמלות ליוצרי התכנים יגדלו וילכו.

    בקיצור: זה ייקח כמה שנים אבל זה יקרה.

  • צפריר  On 5 באוקטובר 2006 at 23:27

    הערת קטנוני:
    דבורית התגלתה באמצעות טראקבאק, ולא referrer.

  • שפי  On 6 באוקטובר 2006 at 0:23

    מוזר בעיניי שלא ציינת את הנקודה המרכזית, גם לא דרך הציטוטים, אולי כי היא בעיניך יותר מדי מובנת-מאליה: האספסוף (כולל אותי) מחפש הירארכיה, מיתוג, כי רק ליחידי סגולה יש דעה משל עצמם לגבי ערכם של טקסטים. בניגוד לרוב מוצרי הצריכה, באינטרנט אין את בעיית הנגישות – כניסה למאמר בבלוג של ישראבלוג כרוכה בשתי הקלקות, בדיוק-בדיוק כמו כניסה למאמר בוויינט, ובכל זאת כמה איכפתיות מתרוצצת סביב זה וכמה סביב זה, גם אם אותו אדם יכתוב גם את זה וגם את זה. מה שמוכיח כמה מגוחכת היא דת הפלורליזם.

    הצלחה של בלוג היא, לפחות בינתיים, אך ורק עניין חברתי. לפחות בינתיים הבלוגים הם אך ורק אתרי היכרויות, במקרה הטוב סוציאליזציה. בחורה צעירה ונאה לא צריכה להבחר למלכת היופי בשביל שיהיו לה הרבה מחזרים, ואם היא רוצה לכתוב אז היא לא צריכה לכתוב דווקא בוויינט כדי שיהיו לה הרבה קוראים, מספיק לה בלוג. לעומת זאת אם נניח אדם ברוך יעזוב את מעריב ואת כל שאר כתיבותיו ויפתח בלוג בישראבלוג, כמה זמן יהיו לו הרבה קוראים, כמה זמן האספסוף יזכור לו את חסד מיתוגו? שנה? מקסימום שנתיים. העיתונאי האמריקאי הזה בסך-הכל ממשיך את השוונג, לאורך זמן אם הוא לא יכתוב במקביל בבמות הנחשבות (או יופיע בטלויזיה וכיו"ב) אז הוא לא ישרוד, והישראלים הם עוד יותר כאלה.

    אני תמים? כלומר נקלעתי כאן לשיח ברנז'אי פנימי?

    "אבל לקנות לחם וחלב במכולת"… נמאס כבר מהמכולות, ומהאסימונים שנופלים ומהקופונים שנגזרים. כתבתי על כך משהו:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=4994706

  • שרית  On 6 באוקטובר 2006 at 10:55

    An Expert who blogs is more interesting than a blogger who experts

  • דורון  On 26 באוגוסט 2007 at 19:15

    ולא הרבה השתנה
    למרות שיש ניצני תיקווה פה ושם

  • עודד  On 23 בספטמבר 2007 at 9:52

    הבלוגרים הישראליים באמת לא צפויים להרוויח מזה. תפוז מחלקים 8 ש"ח לכל 1000 כניסות. לבלוגר מממוצע יקח שבוע להגיע לזה, וממשכורת של 32 ש"ח בחודש לא ממש אפשר לחיות.

    אבל הבלוגרים יכולים לנצל את הבלוג שלהם בתור פלטפורמה למשיכת קהל לאתר שלהם. למשל, בתפוז ישנו בלוגר פופלרי אחד המכונה ירון ירדני (השם האמיתי הוא ינון אריאלי) שהפך את הבלוג שלו לאתר מצליח למדי ( http://www.bursa4u.com ) שמלמד על שוק ההון וכיצד להשקיע במניות (האתר שלו bursa4u הוא בחינם).

    זאת דוגמא אחת מתוך דוגמאות רבות אחרות לכך שגם בארץ אפשר להצליח ולהפוך את הבלוג שלך לכלי שיווקי חזק.

  • כסף  On 8 בדצמבר 2007 at 21:26

    אפשר להרוויח כסף גם מבלוגים, אם מתמקדים בנישה ספציפית ומספקיפ תוכן אמיתי, יצירתי, מעניין. בחו"ל הפוטנציאל גדול יותר אבל בארץ קל יותר לבלוט.

  • זיו רייך  On 3 באוגוסט 2008 at 9:41

    פשוט מדבים זיו רייך

  • יוסף  On 12 בפברואר 2010 at 20:25

    שמעט מאוד, אם בכלל, יכולים להתפרנס מכתיבת בלוג. בהחלט אם אדם מפורסם יכתוב בלוג, יהיו לו כניסות רבות. כותבים שאינם מוכרים מהטלוויזיה הרדיו או העתונות, יכולים במקרים מעטים, להפוך לבלוג מצליח. וזאת הודות לבחירה נכונה של נושא הבלוג, וכתיבה ייחודית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: