Monthly Archives: ינואר 2007

גרמניה, אחרת (הפעם היה פתוח)

מזג האוויר בבוקר האחרון לפני פתיחת הכנס (בתוספת העובדה שהחנויות סגורות בראשון) נראה הולם לביקור חוזר בדכאו.

 

כבר ביציאה מתחנת הרכבת נראה משהו ראוי לפליקר/בלוג מומנט:

מצב הרוח השתנה מהר מאוד, כמובן, כשהגעתי למקום. הצטרפתי לקבוצה של תיירים אמריקאים שהודרכה על ידי בחור אירי, מדריך תיירים שפגשנו באוטובוס והתנדב לתפקיד. הסתובבנו ברחבי המחנה – שהיה מחנה הריכוז הראשון והמודל למחנות הבאים (במחנה היה גם בסיס ההדרכה לטרור של הס.ס.) וההסברים שנתן על המקום, שילוב בין ענייניות כמעט יבשה לבין פאתוס ותפיסת עולם הומניסטית אוניברסלית, היו מהמרתקים והטובים ששמעתי בחיי (וכמו כולנו, שמעתי כבר ים הרצאות בנושא).

באולם שבו הופשטו האסירים ומסרו את כל בגדיהם וחפציהם לקאפו'ס שניהלו את התהליך נמצאת כתובת, סוג של בדיחה צינית של הס.ס. "אסור לעשן", היא מסבירה לאסירים שהרגע ויתרו על כל חפציהם, כולל הסיגריות שלהם.

בצד השני של המחנה נמצאים שלושה מבני זיכרון ותפילה. אחד מהם הוא כנסיה קתולית שניסו לבנות במקום בשנות השישים (תוך כדי הפיכת האתר לפארק עטור דשאים ועצי אלון) ובנייתה הופסקה. השני הוא מבנה זיכרון לקרבנות היהודיים (לא בית כנסת). נכנסתי לשם עם אחד מהקבוצה האמריקנית, יהודי, ועוד שלושה שרצו להצטרף. מסתבר שאחרי ששומעים אותו מספיק פעמים, אפשר לזכור את הקדיש (כמעט) כולו בעל פה.

צילמתי שם עוד לא מעט תמונות, והעליתי סט שלם לפליקר שתוכלו לראות כאן. בפוסט הזה אסיים את פרק דכאו עם עצי הליבנה (?) החשופים בקור, שתמיד כשראיתי אותם בסרטים/צילומים, הזכירו לי מחנה ריכוז. מסתבר שלא סתם (כנראה הטבעה מאיזה סרט תיעודי מזמן).

בצהריים חזרתי לעיר עצמה, לפתיחת ועידת DLD (בה משתתפים לא מעט ישראלים, ככה זה כשיוסי ורדי הוא אחד ממארחי הכינוס). עוד אכתוב עליה, אבל לפוסט הזה אעלה תמונה מארוחת הלילה העליזה והשיכורה אליה הלכנו, חבורה של ישראלים שעובדים במקביל אבל תמיד נפגשים רק בכנסים כאלה. זה היה בבית הבירה Hofbräuhaus, ולמי שהשם מצלצל מוכר אז אכן-כן, זה בית הבירה המינכני שבו נהג היטלר לשאת דברים באזני המובטלים השיכורים בראשית שנות העשרים. הפרק ההיסטורי הזה, משום מה, לא מאוזכר באתר האינטרנט של המקום. נערת הפרעצלים היתה בווארית דשנה וחייכנית, אבל המלצר עצמו היה טורקי חביב (תמונות של החבר'ה תחפשו בפליקרים שלהם – הצטלמנו שם בלי שהם ידעו שאפרסם את זה בפוסט עם תמונות מדכאו). הנקניקיות היו טעימות, הפירה והכרוב רכים וחלקים והבירה, מה לעשות, היתה מצויינת.

עד שהגעתי, היה סגור

עד שהגעתי, כבר נסגר וכיאה למקום, אין מצב להיכנס אחרי הזמן שמותר. אולי אנסה מחר שוב אם אתעורר מספיק מוקדם. בינתיים אפשר לראות בגוגל. איש נחמד שגר בשכונה ביקש ממני סיגריה, אמר שזו היסטוריה מבישה שלהם – ושצריך שעוד תיירים יבואו. אני לא בטוח שלא בגלל הפרנסה. אני מהדור שלא נלקח למסלולים בפולין, וטרם ביקרתי באחד מהם. זה שכאן, על פי האתר, היה הבטא שלהם.

(דכאו, למי שהטקסט בתמונה מטושטש לו ו/או אין לו כוח ללחוץ על הלינקים).

(כן, חייב עוד מיליון פוסטים שכבר הבטחתי. סבלנות).

(לעמי: לא מינוס 7, אבל קרררררר).