עולם התוכעס

אלו ימים לא קלים מכמה בחינות, הקיץ אפילו עוד לא התחיל, ובכל זאת הבלוג הזה נצמד לשטויות. ידיעת פילר של כלום בגלובס, עם אחד הביטויים המטופשים שיש בעברית, שלחה אותי למסע נוסטלגיית-מדיה קצר. מדובר בביטוי הממאיר "עולם תוכן" ונגזרותיו, ביטוי שאם היתה לו אי פעם משמעות הגיונית הרי שהיא אויינה מזמן על ידי הדרגים הקונספטואליים בתקשורת הישראלית. זאת אומרת, האם הכוונה במלים "כתבות שעוסקות בעולם התוכן של קרוקס" נוגעות ליוניברס הקיים בין האצבע השניה לשלישית ברגל? מילא היחצ"ן שהפליץ את הביטוי הזה, למה לעזאזל לא טרחו בגלובסיה (ובניגוד לקמפיין ההיסטרי של המארקר מהיום, יש שם מספיק אנשים טובים) להשאיר את הביטוי הדלוח הזה?

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה בה נתקלתי במילה. בראשית שנות האלפיים היתה לי אפיזודה קצרה בחברת הטלוויזיה "ענני תקשורת" (אין לינק כי אין אתר), שפיתחה ערוץ טלוויזיה "אינטראקטיבי" שהיום אתם מכירים בשם "אגו". ענני וזואי שכרו אותי לנהל את תהליך ההקמה שלו בזכות הניסיון שלי באינטרנט, לימודי הקולנוע ומאמר מגוחך שלי שפורסם חודש קודם לכן בבלייזר.

ישבתי בבית קפה עם הוגת רעיון הערוץ, רותי רודנר, שנדמה לי שהיא היום בקשת (לקשת יש אתר, אבל הוא עוסק ב"עולמות התוכן" הקסומים שהחברה מייצרת, ואין בו מידע על, אהם, החברה). הציטוט מהזיכרון, לכן אין מרכאות: הערוץ יהיה מורכב מארבעה עולמות תוכן, הסבירה לי רודנר, עולם הצעצועים (גאדג'טים), עולם הריגושים (עירום, נו), עולם האקשן (ספורט, כאלה מין) ועולם הכסף (כסף, זהב, ועוד פעם כסף). אני חושב שהתבוננתי אז בה, אשת טלוויזיה ועיתונות מוכשרת, משתמשת במלים "עולמות תוכן" למשהו שכולנו ידענו מההתחלה שהוא חלטורה שתאפשר לענני תקשורת למחזר הרבה חומרי וידאו מהערוצים האחרים שהיא מפיקה / מייצגת. עולמות? להגיד את זה ברצינות? סאמממק.

מאז, כמובן, כבר מצאתי את עצמי משתמש בביטוי הממאיר כמה פעמים, עם נקיפות מצפון ברמה הניתנת לשליטה. אבל לא עוד.

בכל מקרה, אם אנחנו כבר מדברים על ימי הטלוויזיה שלי ועל עולמות התוכן המופלאים של אגו, הנה הדברים האחרונים שעשיתי שם: קמפיין לטלוויזיית חוצות (אתם יודעים, הדברים האלה עם המסכים הכחולים והגדולים בצמתים) עבור תוכנית "החדשות בעירום" ששודרה באגו משך שבועיים, ורק עשתה יותר מדי רעש מכדי שמועצת הכבלים תרשה לה להישאר באוויר. הקטע הראשון עדיין כולל את הסגיר הסופי, השניים שאחריו עדיין נסגרים סתם עם הלוגו (התייחסתי אליה גם פה):  

http://albums.tapuz.co.il/albums/flixBlogPlayer.swf?autoStart=false&MID=1542570

 

http://albums.tapuz.co.il/albums/flixBlogPlayer.swf?autoStart=false&MID=1542551

 

http://albums.tapuz.co.il/albums/flixBlogPlayer.swf?autoStart=false&MID=1542547

 

גילוי נאות: כמנוי חבילת הספורט של הלוויין, היום אני לקוח משלם של ערוץ אגו. שידורי הפוקר שלהם ראויים מאוד, לרוב (ההפקות מחו"ל, לא הקטע הישראלי שבו הביאו כוסית (הגר תפוחי) שרואים עליה שהיא מבינה בהרבה דברים, אבל לא בפוקר).

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נתי  On 15 במאי 2007 at 16:19

    איש אחד פעם אמר לי שהמאמרים בעיתון הם כדי למלא את החלל בין הפרסומות.

    ברור שכל מי שעוסק במדיה מתפרנס מפרסומות – אבל אלו שבאמת מאמינים שהם עוסקים ב"עולמות" וב"תוכן" – טוב. נו..כתבת על זה כל כך מדוייק – וכ"פועל ותיק יחסית בתעשיה הזו" אני יכול לומר לך שהתאור שלך חריף ומדוייק.
    כל כך הרבה פעמים גרמתי לאנשים לעשות דברים מול המצלמה (לבכות. כן…לבכות…)- ולחצתי והשתדלתי – הכל בשביל הרייטינג.
    אני לא מתחיב שאני לא אעשה את זה יותר (פרנסה – אתה יודע. זה הטריק שאני יודע לעשות טוב)
    אבל – לפחות אני יודע מה אני מוכר.
    איך מפיק אחד קרא לזה "סוחרי הרגשות" -כן – זה הג'וב

  • בועז כהן  On 15 במאי 2007 at 21:54

    פשוט מצוין. אין מה להגיד.

    והכותרת מדוייקת להפליא.

  • רחל  On 15 במאי 2007 at 23:01

    ערוצי התוכן הללו כביכול ימכרו גם את אמא שלך בשביל חופן מזומנים או צופים ולא משנה באיזה שם מפוצץ הם יעטפו את זה. המסחור פוגע באיכות ע"ע כל תוכניות הריאליטי בהן אנשים עושים מעצמם צחוק כדי לזכות בדקה תהילה ולהיות הבדיחה הבאה בשכונה.
    כל נושא הרייטינג הוציא מהתקשורת את המטרה האמיתית שלה.
    הכל הפך למשהו סינטטי ומגעיל רק בערוצים בודדים ניתן למצוא איכות בממיר שלי. לדוגמה:
    CNN
    ערוץ 8 של הוט
    דיסקברי
    ערוץ ההיסטוריה
    נשיונל ג'אוגרפיק
    אין כמעט תחנה ישראלית שם.
    מדי פעם גם הערוץ הראשון עושה משהו טוב וכולם צוחקים על זה.
    גם בעיתוני הכרומו המהודרים התמונה מרגיזה לא פחות. יש פשוט יותר פרסומות מכתבות.
    כבר עדיף גוגל.
    לפחות אם עושים חיפוש טוב מוצאים מה שרוצים.
    פשוט מעדיפה לקרוא הרבה ספרים פשוט אפשר לבחור אולי אני יורמית. אבל אני לא עבד לרייטינג דפוק.ובאמת שיש כבר גבול לכל המדמנה הטלויזיונית הזאת.
    קצת איכות בערוצים המסחריים לא תזיק אף היא.

  • voyager  On 16 במאי 2007 at 0:55

    אפילו תוכעס כמו שצריך אין כבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: