Monthly Archives: יוני 2007

הבלגים לא צריכים שום קוד אתי

לאחרונה רבו המאמרים ברשת בדבר נחיצות קוד אתי לבלגים. נדמה לי שזה עניין מיותר בתכלית – כל שדרוש הוא שהם ירגיעו קצת עם הפדופיליה, ויהיה בסדר (עפ"י רעיון של י').

ח"כ אמנון כהן מצהיר שהחוק של יחיאל חזן שהוא מטפל בו עוד לא נפח את נשמתו. נקווה שמישהו ימהר לעשות ריסוס בוועדה, או סתם ידרוך על חוק התועיבה הזה.

לביבי נתניהו יש דרך נהדרת לעזור לעניים: להקל על העשירים, כדי שחס וחלילה הם לא יהפכו לעניים גם הם. התיאוריה לפיה העושר מטפטף מלמעלה אל ההמונים שלמטה הופרכה כל כך הרבה פעמים, שרק עיתונאים שוטים או קפיטליסטים צעירים חסרי סקס מוכנים להאמין בה.

ח"כ אפי איתם מציע לאשר בחוק את השימוש בבני אדם (סוג של, מדובר אחרי הכל בערבים) כמגן אנושי, במה שזכה לכינוי המכובס "נוהל שכן". לכל המריעים, נא לזכור שלא רק שהטכניקה הזו נחשבת לפשע מלחמה בכל מקום מחוץ לתודעת המשיח מהמפד"ל, היא גם  שוכללה לכדי שלמות על ידי הגרמנים בזמן המרד בורשה (עדכון: יוסי גורביץ' כתב על הנושא, וציין עוד כמה פכים קטנים מדרכו הנחושה של איתם).

שאלה – אם העסק המסחרי שלך משגשג ככל שיש יותר פשיעה – וענישה דרקונית יותר על עבריינים – לאיזו סוג של חברה וחקיקה הלוביסטים שלך ידאגו בפרלמנט? בקליפורניה יש את חוק הפעם-שלישית-גלידה, כלומר עבירה שלישית היא כליאה לזמן ארוך מאוד. זה לא צמצם את הפשיעה, אבל זה עושה יופי של עסקים לזכיין בתי הכלא המקומי. תחשבו על "אוז". ואז תחשבו על פשיטת הרגל של המדינה הזו, ותגלשו לבלוג לחץ חברתי, שמדברים על ההתאגדות נגד "הפרטת" (יותר נכון לקרוא למונח "היוון", לא?) בתי הסוהר.

עתיד הטלוויזיה – מכוכב נולד לגברים בחלל

הכי חשוך לפני עלות השחר

ליאור צורף בדק, בעזרת המדיה סנטר, כמה זמן פרסומות יש ב”כוכב נולד”, הנמשכת כשעתיים וחצי. להלן הטבלה המסכמת:

 

אוקי. הפסקה ראשונה – פיפי. הפסקה שניה – משהו קטן לאכול. הפסקה שלישית – לרדת לפיצוציה להביא סיגריות. אבל רבאק, אתם רוצים לומר לי שלא מעט אנשים (אהם, בשום אופן לא הרוב, מיינד יו) יושבים וסופגים את היחס סיגנל/לכלוך הזה בלי בעיה?

כמה שנים, מעט יותר משנדמה לכם, וזה נעלם. ומה יהיה במקום? הפרסום לא יעלם מהטלוויזיה, הוא פשוט ייטמע לתוך התוכן. איך בדיוק, מעבר לכל התוכן השיווקי שאנחנו כבר מכירים? ואיך תיראה הטלוויזיה עצמה? כמה זמן עוד נסבול זמני פרסומות מטורפים כאלו?

גברים בטלוויזיה

בשנת 1997 ביים פול ורהובן את “גברים בחלל”, סרט מד”ב פאשיסטי לעילא על פי ספר של רוברט הינלין (הספר טוב הרבה יותר מהסרט). בין היתר הציג הסרט ממשקי טלוויזיה וחדשות אינטראקטיביים עתידניים. אנחנו עוד לא שם, אבל אנחנו בדרך.

לאחרונה הצטרפתי ל-Advisory Board של חברת Plymedia. נדמה לי שהדרך הכי טובה להדגים מה הטכנולוגיה שלהם עושה היא לשלב אותה בקטע מסרט המד”ב הכבר קצת עתיק הזה:

http://www.bubbleply.com/player.swf?fullscreen=false&autoplay=false&subOnly=false&userID=8C740F6D-FAC7-4C09-9957-0D10AC08BF57&movieID=d11bb358-00a5-467d-9653-dccc99c5cba7&plyID=a977965a-f05b-421f-8967-7a1ebd0795e8&isEmbed=true&globalPath=http://www.bubbleply.com/

את הטכנולוגיה של פלאימדיה אפשר כבר לראות באתר “פליקס” (הנה דוגמא) של תפוז, ובקרוב בעוד אתרים ברחבי האינטרנט הישראלי. דוגמא נוספת ליכולת השימוש בטכנולוגיה היא בסוג של טוקבק-וידאו הזה, שהוכן לכבוד מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנאגר בשבילכם. 

דע מה שתשיב לתקשורת – לקראת מצעד הגאווה

     איפה הגאווה. ראוי להזכיר, כי המותג "מצעד הגאווה" לא נהגה על-ידי ה"בית הפתוח", וגם לא בישראל – מקורו במאבק המתוקשר לזכויות הקהילה, שהחל בארה"ב ובאירופה. למה גאווה? כי דורות על דורות של הומואים ולסביות נאלצו לחיות בבושה, בפחד, בהסתרה. הגישה העוינת (והחוששת) של הציבור לחברי הקהילה גרמה למיליוני אנשים בעולם, ובישראל, לחיות חיים של כחש, שגבו מהם סבל נפשי ומנעו מהם לממש את זכותם לחיים בכבוד כמו כל אדם אחר.

ניסים דואק, פעם עיתונאי ותמיד אופנוען, היועץ התקשורתי של הבית הפתוח, מגיב בבלוג שלו בקפה דה מארקר על הטענות המקובלות לגבי המצעד, ומספר מעט על נסיונות ההתערבות של פרס עם בחירתו לנשיא.

כמה חבל שמערך הטראקבקים שם פנימי בלבד.

really simple secrets revealed

כל מי שמשתמש ב-RSS יודע את זה: בחלק מהאתרים, עדכון פיד הרסס מתרחש ברגע שיצרנו תוכן (כתבה, פוסט) חדש, בלי קשר לשאלה האם אישרנו את התוכן לפרסום או לא. כן, גם ברשימות – כשאתם שומרים טיוטא של המסמך, מי שמנוי על הרסס שלכם מקבל את הכותרת והפסקה הראשונה שנשמרה.

וגם ב-Nrg ככה, בערוץ הבראנז'ה. לפני יומיים הופיע הפיד הבא בקורא הרסס שלי. לחיצה על הלינק גילתה שהכתבה לא עולה – וגם היום לא. מן הסתם, משיקולים של לך תדע, הם החליטו בסוף לא להעלות את האייטם הזה לקוראיהם מאותגרי הרסס:

למי שלא רואה את הסדרה החביבה, באתר של רשת נמצא עוד מידע על הדמות פלוס שני קטעי וידאו (למרבה הצער, רשת לא מאמינה ב-Embeding).

רשת שוקן: "סכום הוגן", עלאק

בעיתוני רשת שוקן מתפרסמות לאחרונה מודעות על "סדנאות חוויתיות" מבית "העיר". המודעות מציעות כמה קורסים, ביניהם את קורס "הסודות הגנוזים של עולם העיתונות". להלן האיורים המוקדשים לו:

אין ספק שמדובר בסוד גנוז של עולם העיתונות בכלל, ורשת שוקן בפרט: סכום הוגן? בעיתונות? ברשת שוקן? פחחחחחחח.

פוקר: יוסוף דרוך וחרישי

במפגש פוקר חברתי ממוצע, המתרחש פעם בשבוע ומאופיין בכך שהמשחק עצמו מאוד משוחרר (כמעט ולא עולה כסף לראות פלופ) ויש בו יותר דאחקות מאשר כסף על השולחן, ישוחקו בסך הכל בין 50 ל-100 ידיים. לא יותר מ-10% מהן אחראיות לכך שיותם הולך ברגל הביתה, ושמעון ארגן לעצמו את תקציב הסיגריות השבועי. שחקן יכול להפסיד את כל עמלו או לקנות את עולמו בשתיים או שלוש ידיים חשובות מתוך ערב של ידיים משעממות וקטנות.

מבין הידיים המהותיות הללו, היד הקלה ביותר לכאורה למשחק היא גם הקשה ביותר למימוש. מדובר באמא של היד המנצחת – מה שנקרא The Nuts, קרי היד הטובה ביותר האפשרית בשולחן. אם לקחתם עם רביעיה קופה של עשרה שקלים, אל תסתנוורו ממחיאות הכפיים של חבריכם לשולחן – הם יצאו בזול ואתם פספסתם הזדמנות שתחזור – אולי – עוד חודש. הבעיה עם יד כזו היא שברוב המקרים היא כל כך בולטת, שלמעט אם שיחקתם בשולחן של רם גלבוע (שנכנס מולכם בהתלהבות כי הוא משוכנע שיש לו פול האוס של דולפינים על פרפרים), אף אחד לא כזה מסטול כדי להיכנס מולכם עליה.

כל מדריכי הפוקר ימליצו לכם לשחק אותה לאט (Slow playing), או כמו שהגדיר אותה העו"ד המניאק מהחבר'ה שלי, "לשחק על היוסוף". כשהוא מבוצע היטב, היוסוף הדרוך והחרישי יכול להיות היד שתעשה לכם את הערב. דויל ברונסון, כנראה הטוב שבשחקני הפוקר החיים עדיין, אומר שאם פוקר הוא שילוב של מדע ואמנות, רק-10% הם המדע (כלומר, לדעת את ההסתברויות והמתמטיקה של היד) ו-90% זה האמנות, כלומר, איך לעשות את זה.

כמו תרגילי עוקץ אמיתיים, היוסוף עובד רק כשהצד השני בטוח שהוא זה שמזמבר אותך. התקווה שלך היא שמישהו עם יד בינונית ינסה לגנוב את הקופה בקטנה, ישתכנע שאתה נוכל גדול יותר ממנו וייכנס מולך על כמה שיותר רק כדי לגלות שמישהו שחרר פה יוסוף, וזה לא הוא.

אם אתם שחקנים לחוצים, שרוב הזמן מפחדים להיכנס ופתאום מכניסים סכום משמעותי – רוב החברים שלכם יתקפלו. נו, הרווחתם את הקופה הקטנה – אבל בסיכום הכולל רוב הסיכויים שתצאו מהמשחק עם פחות ז'יטונים משנכנסתם. אם אתם שחקנים פרועים יש סיכוי שכל מי שיש לו זוג קטן ייכנס מולכם – אבל סביר מאוד שעד שקיבלתם את היוסוף כבר שילמתם עליו מספיק במהלכים גרועים, והוא בסך הכל החזר הוצאות חלקי.

לא, אתם צריכים לגייס את כל כוח המשחק שלכם, את כל מה שאתם יודעים שהחברים שלכם יודעים עליכם, כדי ממש לשכנע את כולם שאתם נמצאים באטרף ולא יודעים מה אתם עושים. שוב, המטרה היא לא להפחיד אנשים מהקופה אלא לגרום להם לנסות להיכנס בכם, וחזק ככל האפשר. אתם צריכים לשדר, בניואנסים עדינים ככל האפשר, שאתם דבילים עוד יותר מהרגיל.

לפעמים זה אומר להכניס סכום בינוני ולחכות שהנודניק ההוא שבטוח שאתם גנבים יעלה עליכם בסכום משמעותי (ואז תכניסו הכל פנימה). לפעמים זה אומר לעשות את התנועה הרגילה שלכם כשאתם משליכים את הקלפים – אבל להתלבט סביבה בטרם תוותרו לכאורה, ולפעמים זה מצריך התבדחות על אחותו של אחד המשתתפים. זוכר את זה שויתרת על כדורגל בשכונה כדי ללכת לחוג לדרמה? אז זה כי אתה הומו, אבל בכל זאת הנה ההזדמנות לעשות משהו עם הכשרון הזה.

לשחק נכון את היוסוף שיגיע אליכם פעם בשבועיים הוא מיצוי של כישוריכם כשחקני פוקר, מוכיח שאתם יודעים שמעבר לקלפים, פוקר הוא משחק של אנשים – ושאתם גם מצליחים להתגבר על האויב מספר אחד שלכם בשולחן הפוקר – אתם.

פורסם בבלייזר, יוני 2007

תשמע, אח שלי

מזל טוב על הבלוג החדש והיפה שלך. פה, ברשימות.