פוקר: יוסוף דרוך וחרישי

במפגש פוקר חברתי ממוצע, המתרחש פעם בשבוע ומאופיין בכך שהמשחק עצמו מאוד משוחרר (כמעט ולא עולה כסף לראות פלופ) ויש בו יותר דאחקות מאשר כסף על השולחן, ישוחקו בסך הכל בין 50 ל-100 ידיים. לא יותר מ-10% מהן אחראיות לכך שיותם הולך ברגל הביתה, ושמעון ארגן לעצמו את תקציב הסיגריות השבועי. שחקן יכול להפסיד את כל עמלו או לקנות את עולמו בשתיים או שלוש ידיים חשובות מתוך ערב של ידיים משעממות וקטנות.

מבין הידיים המהותיות הללו, היד הקלה ביותר לכאורה למשחק היא גם הקשה ביותר למימוש. מדובר באמא של היד המנצחת – מה שנקרא The Nuts, קרי היד הטובה ביותר האפשרית בשולחן. אם לקחתם עם רביעיה קופה של עשרה שקלים, אל תסתנוורו ממחיאות הכפיים של חבריכם לשולחן – הם יצאו בזול ואתם פספסתם הזדמנות שתחזור – אולי – עוד חודש. הבעיה עם יד כזו היא שברוב המקרים היא כל כך בולטת, שלמעט אם שיחקתם בשולחן של רם גלבוע (שנכנס מולכם בהתלהבות כי הוא משוכנע שיש לו פול האוס של דולפינים על פרפרים), אף אחד לא כזה מסטול כדי להיכנס מולכם עליה.

כל מדריכי הפוקר ימליצו לכם לשחק אותה לאט (Slow playing), או כמו שהגדיר אותה העו"ד המניאק מהחבר'ה שלי, "לשחק על היוסוף". כשהוא מבוצע היטב, היוסוף הדרוך והחרישי יכול להיות היד שתעשה לכם את הערב. דויל ברונסון, כנראה הטוב שבשחקני הפוקר החיים עדיין, אומר שאם פוקר הוא שילוב של מדע ואמנות, רק-10% הם המדע (כלומר, לדעת את ההסתברויות והמתמטיקה של היד) ו-90% זה האמנות, כלומר, איך לעשות את זה.

כמו תרגילי עוקץ אמיתיים, היוסוף עובד רק כשהצד השני בטוח שהוא זה שמזמבר אותך. התקווה שלך היא שמישהו עם יד בינונית ינסה לגנוב את הקופה בקטנה, ישתכנע שאתה נוכל גדול יותר ממנו וייכנס מולך על כמה שיותר רק כדי לגלות שמישהו שחרר פה יוסוף, וזה לא הוא.

אם אתם שחקנים לחוצים, שרוב הזמן מפחדים להיכנס ופתאום מכניסים סכום משמעותי – רוב החברים שלכם יתקפלו. נו, הרווחתם את הקופה הקטנה – אבל בסיכום הכולל רוב הסיכויים שתצאו מהמשחק עם פחות ז'יטונים משנכנסתם. אם אתם שחקנים פרועים יש סיכוי שכל מי שיש לו זוג קטן ייכנס מולכם – אבל סביר מאוד שעד שקיבלתם את היוסוף כבר שילמתם עליו מספיק במהלכים גרועים, והוא בסך הכל החזר הוצאות חלקי.

לא, אתם צריכים לגייס את כל כוח המשחק שלכם, את כל מה שאתם יודעים שהחברים שלכם יודעים עליכם, כדי ממש לשכנע את כולם שאתם נמצאים באטרף ולא יודעים מה אתם עושים. שוב, המטרה היא לא להפחיד אנשים מהקופה אלא לגרום להם לנסות להיכנס בכם, וחזק ככל האפשר. אתם צריכים לשדר, בניואנסים עדינים ככל האפשר, שאתם דבילים עוד יותר מהרגיל.

לפעמים זה אומר להכניס סכום בינוני ולחכות שהנודניק ההוא שבטוח שאתם גנבים יעלה עליכם בסכום משמעותי (ואז תכניסו הכל פנימה). לפעמים זה אומר לעשות את התנועה הרגילה שלכם כשאתם משליכים את הקלפים – אבל להתלבט סביבה בטרם תוותרו לכאורה, ולפעמים זה מצריך התבדחות על אחותו של אחד המשתתפים. זוכר את זה שויתרת על כדורגל בשכונה כדי ללכת לחוג לדרמה? אז זה כי אתה הומו, אבל בכל זאת הנה ההזדמנות לעשות משהו עם הכשרון הזה.

לשחק נכון את היוסוף שיגיע אליכם פעם בשבועיים הוא מיצוי של כישוריכם כשחקני פוקר, מוכיח שאתם יודעים שמעבר לקלפים, פוקר הוא משחק של אנשים – ושאתם גם מצליחים להתגבר על האויב מספר אחד שלכם בשולחן הפוקר – אתם.

פורסם בבלייזר, יוני 2007

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • באנדר  On 15 ביוני 2007 at 4:23

    ההומור ה"בלייזרי" ניראה עלוב מתמיד.
    למה להרוס טור חביב בבדיחת "אתה הומו"?
    זה באמת עוד מצחיק אותך?

  • עומר.  On 4 ביולי 2007 at 1:58

    אחלה כתבה. מעניינת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: